ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשכג
והאיש אשר הוא טהור. שומע אני אחד יחיד ואחד צבור עושין פסח שני, ת"ל ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם, היחיד עושה פסח שני ואין הצבור עושין פסח שני. רבי נתן אומר אין צריך שהרי כבר נאמר והאיש היחיד עושה פסח שני ואין הצבור עושין פסח שני. רבי נתן אומר אין צריך שהרי כבר נאמר והאיש היחיד עושה פסח שני ואין הצבור עושין פסח שני. וחדל לעשות הפסח אין וחדל אלא שיכול לעשות ולא עשה, שערו חכמים כל שהיה בשעת שחיטת הפסח מן המודיעים ולפנים וכן לכל מדותיו. ונכרתה אין ונכרתה אלא הפסקה. הנפש ההיא מזידה דברי רבי עקיבא, מעמיה ועמה בשלום. כי קרבן ה' לא הקריב במועדו על פסח ראשון הכתוב ענש כרת. או לא ענש אלא על פסח שני, אמרת איזהו (יח) מועד זה ראשון, ד"א כי קרבן ה' לא הקריב במועדו, בא הכתוב ולמד על פסח שני שדוחה את השבת, או ידחה את הטומאה, אמרת כל עצמו אינו בא אלא מפני הטומאה. חטאו ישא האיש ההוא, אין לי אלא איש אשה מנין, ת"ל ונכרתה הנפש ההיא להביא את האשה. רבי שמעון בן יוחאי אומר חטאו ישא האיש ההוא להוציא את האשה:
ובדרך לא היה. היכן היה בבית המטבחים. רבי אליעזר אומר את שהוא בבית המטבחים חייב בהכרת. רבי עקיבא אומר כל שהוא מן המוריעים ולחוץ פטור מן הכרת. וחדל לעשות הפסח, פרט לשנטמא קודם שחיטת הפסח. יכול שהוא חייב, אמרת וחדל לא ממה שחדל (זה) והי'] לרבות שהיה שם ונטמא יצא לשוק ונטמא הלך לו לביתו טהור ונטמא. ונכרתה הנפש לא הצבור. ההיא כשהיא יחידית. ההיא לא אנוסה לא שוגגת ולא מוטעת. לפי שרבינו היה שם ונטמא יצא לשוק ונטמא הלך לו לביתו טהור ונטמא לומר שאינו בכרת יכול שאינו בנשיאת עון, אמר חטאו ישא האיש ההיא. אמר עולא איזו היא דרך רחוקה כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה ואע"ג דטמא שרץ אינו יכול ליכנס בשעת שחיטה שוחט וזורק על טמא שרץ דרך רחוקה לטהור ואין דרך רחוקה לטמא. ר' יהודה אומר כל שאינו יכול ליכנס בשעת אכילה ואע"ג דטמא שרץ אינויכול ליכנס בשעת שחיטה שוחט וזורק על טמא שרץ דרך רחוקה לטהור ואין דרך רחוקה לטמא. ר' יהודה אומר כל שאינו יכול ליכנס בשעת אכילה ואע"ג דטמא שרץ יכול ליכנס בשעת אכילה ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ טמא שרץ רחמנא דחייה. דכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש, מי לא עסקינן שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח דומיא דשרץ ואפילו הכי קאמר רחמנא לידחי. ת"ר היה עומד חוץ למודיעים ויכול ליכנס בסוסים ובפרדים יכול יהא חייב, ת"ל ובדרך לא היה והרי (לא) היה בדרך. היה עומד לפנים מן המודיעים ואינו יכול ליכנס מפני גמלים וקרונות המעכבות אותו יכול לא יהא חייב, ת"ל ובדרך לא היה והרי לא היה בדרך. תניא רבי אליעזר אומר נאמר ריחוק מקום במעשר וכו'. רבי יוסי הגלילי אומר דרך שומע אני [מהלך] שנים או שלשה (פרסאות) [ימים] ת"ל (רחוקה) [ובדרך לא היה] אפילו פסיעה אחת. ת"ר ככל חקת הפסח יעשו אותו במצות שבגופו הכתוב מדבר. מצוה שעל גופו מנין, ת"ל על מצות ומרורים יאכלוה. והשתא דאמרת על מצות ומרורים אלמא יעשו אותו לאו דוקא היא אימא הוה ליה כפרט וכלל ונעשה כלל מוסף על הפרט ואפילו כל מילי נמי, ת"ל ועצם לא תשברו בו. ת"ר בכל חקת הפסח יעשו אותו, יכול כדם שבראשון עובר בבל יראה ובל ימצא כך שני אסור בבל יראה ובל ימצא, ת"ל על מצות ומרורים יאכלוהו, יאן לי אלא מצות עשה [מצות לא תעשה הניתק לעשה, לא תעשה גמור מנין, ת"ל ועצם לא תשברו בו, מה הפרט מפורש מצות עשה ולא תעשה הניתק לעשה ולא תעשה גמור, אף כל [מ"ע ול"ת שניתק לעשה ול"ת גמור]. בכלליה דמצות ומרורים. מאי קא מרבי, צלי אש. בפרטיה מאי קא ממעט, השבתת שאור, ואיפוך אנא מצוה דגופיה עדיף, בכלליה דולא ישאירו ממנו עד בקר מאי קא מרבי ליה, לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה. בפרטיה מאי קא ממעט ליה לא יראה ולא ימצא. ואיפוך אנא מצוה דגופיה עדיף. בכלליה דועצם לא תשברו בו מאי קא מרבי אל תאכלו ממנו נא. בפרטיה מאי קא ממעט לא תשחט על חמץ דם זבחי, ואיפוך אנא מצוה דגופיה עדיף. חטאו ישא האיש ההוא (כתוב ברמז קצג):
וכי יגור אתכם גר ועשה פסח. שומע אני כיון שנתגייר יעשה פסח מיד, ת"ל כאזרח מה אזרח בארבעה עשר עף הגר בארבעה עשר. רבי שמעון בן אלעזר אומר הרי שנתגייר בין שני פסחים ומע אני יעשה פסח שני, ת"ל כאזרח מה אזרח שלא עשה את הראשון יעשה את השני כך כל שלא עשה את הראשון יעשה את השני. כחקת הפסח וכמשפטו כן יעשה אין לי אלא פסח שהשוה את הגר לאזרח, כל מצות שבתורה מנין, ת"ל חקה אחת יהיה לכם ולגר בא הכתוב והשוה את הגר לאזרח בכל מצות שבתורה. האזרח והגר מה אזרח לא הוכשר לו לאכול את הפסח עד שיזרק עליו דם ברית אף הגר לא הוכשר לא לאכול את הפסח עד שיזרק עליו דם ברית. מה אזרח אם הזיד ולא עשה את הראשון יעשה את השני אף הגר הזיד ולא עשה את הראשון יעשה את השני, (תורה) [חוקה] חת יהיטה לכם ולגר וגו':
וביום הקים את המשכן כסה הענן, אותו ענן שנגלה עליו על הר סיני. משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב שלח ואמר לו התקן עצמך שאני בא אצלך ואמר לו התקן עצמך שאני בא אצלך יום פלוני לא האמין אותו האוהב, חזר ואמר אפילו הוא בא אצלי כדמות הדיוט או בלילה, ידע המלך מה אמר אוהבו שלח לו חייך ביום אני בא אצלך בפרהסיא והסוס שרכבתי עליו ביום שנעשיתי מלך אני רוכב ופופירא שנזרק עלי ביום שנעשיתי אגוסטוס אני לובש ובא אצלך כדי שידעו הכל מהו חבתך עלי, כך כיון שנגלה הקב"ה בסיני בענן נגלה שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן ואמרו נעשה ונשמע ונטל הקב"ה מלכות. לאחר זמן א"ל ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם היו ישראל תמהין האמנם ישב אלקים על הארץ א"ל חייכם בפרהסיא אני בא אליכם דכתיב וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן. לאהל העדות א"ר שמעון בן יוחאי אל תהי קורא עדות לשון סהדות אלא לשון תורה אלא העדות והחקים א"ר לוי מה עדות יש כאן שויתר להם לישראל. אמר אביי מנין שאין בנין בית המקדש בלילה, שנאמר וביום הקים את המשכן ביום מקימין בלילה אין מקימין:
עשה לך שתי חצוצרות כסף. זה שאמר הכתוב שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד שהוא חולק מכבודו ליראיו. כיצד, הוא נקרא אלקים וקרא למשה אלקים שנאמר ראה נתתיך אלקים לפרעה ואמר הקב"ה למשה מלך עשיתיך שנאמר ויהי בישורון מלך, מה הקב"ה כשהוא יוצא תוקעין לפניו שנאמר עלה אלקים בתרועה בחצוצרות וקור שופר הריעו לפני המלך ה', אף אתה כשאתה יוצא תוקעין לפניך עשה לך שתי חצוצרות עשה לך משלך, לך אתה עושה ולא לאחר, אתה משתמש בהן [ואין אחר משתמש בהן], תדע לך שדרי יהושע תלמידו לא נשתמש בהן אלא בשופרות שנאמר ויריעו העם ויתקעו בשופרות, ולא תאמר יהושע בלבד אלא משה רבינו עצמו עד שהוא בחיים נגנזו, שהרי כשבא ליפטר מן העולם אמר הקהילו אלי וגו' והיכן היו החצוצרות שלא היה אומר להן תקעו בהן אלא נגנזו לקיים מה שנאמר אין שלטון ביום המות. ד"א [עשה לך] אתה משתמש בהן שאתה מלך ואין אחר משתמש בהן אלא דוד המלך שנא' ויעמדו הלוים (על עמדם) וגו' והשיר משורר והחצוצרות מחצרים שנו רבותינו שופר של ראש השנה פיו מצופה זהב. בתעניות שתי חצוצרות ופיהן מצופין כסף. מאי שנא הכא דזהב ומאי שנא התם דכסף, אי תימא, כל כינופיא דכסף הוא דכתיב עשה לך שתי חצוצרות כסף, ואי תימא התורה חסה על ממונן של ישראל. הכא נמי נעביד דכסף, אפילו הכי כבוד יום טוב עדיף, במה דברים אמורים במקדש אבל בגבולין במקום שיש שופר אין חצוצרות:
עשה לך שתי חצוצרות. בארחת יסעו ובאחת יחנו שנאמר ואם באחת יתקעו ונסעו. תקעו והריעו נוסעין המחנות קדמה. הריעו בשניה נסעו המחנות תימנה. אמר הקב"ה בעולם הזה נתתי תורתי בקול שופר, לעתיד לבא אני מכנס גלותכם בקול שופר שנאמר ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו'. עשה לך שתי חצוצרות (יט) למה נאמרה פרשה זו, לפי שהוא אומר על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו שומע אני הואיל ונוסעין ע"פ הדבור וחונין על פי הדבור יכול לא יהו צריכין חצוצרות, תלמוד לומר עשה לך שתי חצוצרות. אבא חנן אמור משום רבי אליעזר למה נאמרה פרשה זו, לפי שנאמר בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך ולא היו אלא משל צבור הא מה ת"ל קח לך, עשה לך, בשל צבור הכתוב מדבר. חצוצרות מיעוט חצוצרות שתים. או אם רצה להוסיף יוסיף, ת"ל שתי חצוצרות שלא (למנוע) [שלא להוסיף ולא לגרוע מהם]. שתי חצוצרות שיהו שוות במראה ובנוי. מקשה אין מקשה אלא מן קשה ומעשה אומן ומעשה קורנס, והיו לך למקרא העדה שתהא מזמן בהן את העדה ומסיע בהן את המחנות, אלעזר בן מתיא אמר למדתך תורה להיות שולחני לומר כסף מן הקשה זהב מן הקשה יפה מן הרך. לפי שנאמר שתי חצוצרות כסף מצוה, יכול אם היו של זהב (לא) יהיו כשרות ת"ל כסף [והיו] בזמן שהן כסף כשרות אם אינן כסף אינן כשרות. לפי שנאמר חצוצרות כסף יכול אתה עושה לכנוס (כ) אמרת תעשה עשה אתה לכנוס, ר' יהודה אומר שומע אני מיעוט חצוצרות שתים, הא מה אני מקיים שתי, שיהו שתיהם שוות: