ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשיא
כתוב אחד אומר ישאת ה' פניו אליך וכתוב אחד אומר אשר לא ישא פנים, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, כשישראל עושין רצונו של מקום ישא ה' פניו אליף וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום אשר לא ישא פנים. ישא ה' פניו יעביר כעסו ממך ויהפוך פניו אליך לא דומה שואל שלום חברו בתוך פניו כשואל מן הצדדין. ישא ה' פניו, בדברים שבינך לבינו, אשר לא ישא פנים, בדבר שבינך לבין חברך. כיוצא בו ונקה לא ינקה ינקה בדבר שבינו לבינך, אבל לא ינקה בדבר שבינך לבין חברך. ד"א עד שלא נתחתם גזר דין ישא ה' פניו אליך, משנתחתם גזר דין אשר לא ישא פנים. כתוב אחד אומר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו וכתוב אחד אומר סכותה בענן לך מעבור תפלה, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו עד שלא נתחתם גזר דין קרוב ה' לכל קוראיו, משנתחתם גזר דין סכותה בענן לך. כתוב אחד אומר קרוב ה' לכל קוראיו וכתוב אחד אומר למה ה' תעמוד ברחוק, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, עד שלא נתחתם גזר דין קרוב ה' לכל קוראיו, משנתחתם גזר דין למה ה' תעמוד ברחוק. כתוב אחד אומר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב וכתוב אחד אומר וישקד ה' על הרעה, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, עד שלא נתחתם גזר דין מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, משתחתם וכו'. כתוב אחד אומר כבסי מרעה לבך ירושלים וכתוב אחד אומר כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפי, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, עד שלא נתחתם גזר דין כבסי מרעה, משנתחתם וכו'. כתוב אחד אומר שובו בנים שובבים וכתוב אחד אור אם ישוב ולא ישוב, עד שלא נתחתם גזר דין שובו בנים שובבים, משנתחתם גזר דין אם ישוב ולא ישוב. כתוב אחד אומר דרשו ה' בהמצאו וכתוב אחד אומר אם ישוב ולא ישוב. כתוב אחד אומר דרשו ה' בהמצאו, משנתחתם גזר דין אם אדרש לכם. כתוב אחד אומר כי לא אחפוץ במות המת וכתוב אחד אומר כי חפץ ה' להמיתם, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, עד שלא נתחתם גזר דין כי לא אחפוץ במות המת, משנתחתם גזר דין כי חפץ ה' להמיתם. כתוב אחד אומר אשר לא ישא פנים וכתוב אחד אומר ישא ה' פניו אליך, ישא ה' פניו אליך בעוה"ז, אשר לא ישא פנים לעוה"ב. ד"א ישא ה' פניו אליך יעביר כעסו ממך. דרש רב עוירא זימנין אמר לה משמיה דרב אמי [וזמנין א"ל משמיה דרב אסי] אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים והלא אתה נושא פנים לישראל שנאמר ישא ה' פניו אליך, אמר להם [וכי] לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם ואכלת ושבעת וברכת, והן דקדקו על עצמן עד כזית עד כביצה:
וישם לך שלום. שלום בכניסתך, שלום ביציאתך, שלום עם כל אדם. שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל כתיב אשר לא ישא פנים וכתיב ישא ה' פניו אליך, נטפל לה רבי יוסי הכהן, אמר לה אמשול לך משל, למה הדבר דומה לאדם שנושה בחברו מנה וקבע לו זמן לפני המלך ונשבע לו בחיי המלך, הגיע זמן ולא נתן לו כלום, בא לפייס את המלך ואמר לו עלבוני מחול לך לך ופייס את חברך, הכא נמי כאן בעבירות שבין אדם לחברו כאן בעבירות שבין אדם למקום, עד שבא רבי עקיבא ולמד, כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. רבי (חנניה) [חנינא] סגן הכהנים אומר וישם לך שלום בביתך. רבי נתן אומר זה שלום מלכות בית דוד שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ. (רבי אומר) [ד"א] זה שלום תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. גדול השלום ששינה [הקב"ה] במעשה שרה שנא' ואני זקנתי. גדול השלום ששינה הקבה" מפני השלום. גדול השלום ששם שנכתב בקדושה אמר המקום ימחה על המים בשביל שלום, להטיל שלום בין איש לאשתו. ר' אליעזר [בנו של רבי אלעזר] הקפר אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדין ע"ז ושלום ביניהן, כביכול אמר הקב"ה אין השטן נוגע בהן שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה נאמר בהן חלק לבם עתה יאשמו יערוף מזבחותם ישדד מצבותם, הא גדול השלום ושנואה המחלוקת. גדול השלום שאפילו בשעת מלחמה צריכין שלום, שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה (לתפשה) וקראת אליה לשלום, וכתיב ואשלח מלאכים וגו', וכתיב ויאמר מלך בני עמון אל מלאכי יפתח וגו' ועתה השיבה אתהן בשלום. גדול השלום שאפילו מתים צריכין שלום, שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה, ואומר בשלום תמות ובמשרפו אבותיך וגו'. גדול השלום שניתן לעושי תשובה שנאמר בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו. גדול השלום שניתן בחלקן של צדיקים שנאמר יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו. גדול השלום שלא ניתן בחלקן של רשעים שנאמר אין שלום אמר ה' לרשעים. גדול השלום שניתן לא הבי תורה שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך גדול השלום שניתן לענוים שאמר וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. [גדול השלום שניתן לעושי צדקה והיה מעשה הצדקה שלום]. גדול השלום ששמו של הקב"ה קרוי שלום, שנאמר ויקרא לו ה' שלום. רבי (חנניה) [חנינא] סגן הכהנים אומר גדול השלום ששקול נגד כל מעשה בראשית שנאמר יוצר אור ובורא חשך עושה שלום. גדול השלום שהרי עליונים צריכין שלום שנאמר עושה שלום במרומיו, והלא דברים ק"ו ומה אם במקום שאין איבה ושנאה ובעלי דבבא צריכין שלום, ק"ו למקום שיש בו כל המדות הללו. גדול השלום שניתן לצדקים שבשעה שהן נפטרין מן העולם שלש כתות של מלאכי שלום מקדימין אותן, הראשונה אומרת יביא שלום, השניה אומרת ינוחו על משכבותם, והשלישית אומרת הולך נכחו, ולא דין לצדיקים [אלא] שמיתתן ביד כבוד שנא' והלך לפניך צדקך כבוד ה', יאספך, ולא עוד אלא שהן מקלסים לפניהם ואומרים יביוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו. גדול השלום שהוא נמנע מן הרשעים, שבשעה שהן מתים שלש כתות של מלאכי חבלה מקדימין אותן, הראשונה אומרת אין שלום, השניה אומרת מר ה' לרשעים השלישית אומרת למעצבה תשכבון, ולא דיין לרשעים [אלא] שמיתתן ביד מחבלים שנא' ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים, הדפוהו מאור אל חשך ומתבל ינדוהו, יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה, ולא עוד אלא שהם מתקנטרין לפניהם, ואומר אין שלום אמר ה' למעצבה תשכבון. דבר אחר היה רבי שמעון אומר גדול השלום שלא כמדת בשר ודם מדת מלך מלכי המלכים הקב"ה, מדת בשר ודם כשהולך למלחמה הוא הולך באוכלוסין ובלגיונין, וכשהולך לשלום אז הולך יחידי, אבל מדתו של הקב"ה כשהוא הולך לשלום הוא הולך בלגיונות ובאוכלוסין שנאמר אלף אלפין ישמשוניה ואומר עושה שלום במרומיו היש מספר לגדודיו. ואומר רכב אלקים רבותים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש, וכשהוא הולך למלחמה אינו הולך אלא יחידי שנאמר פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם וגו', אתה מוצא כשנפרע מדור המבול לא פרע אלא יחידי שנאמר ואני הנני מביא את המבול מים. וכשנפרע מדור הפלגה לא פרע אלא יחידי שנאמר ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ. וכשנפרע מאנשי סדום לא פרע אלא יחידי שנאמר וה' המטיר על סדום ועל המורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים. וכשנפרע מן המצרים לא פע לא יחיד שנאמר וה' הכה כל בכור. וכשנפרע מן האמוריים לא פרע אלא יחידי שנאמר וה' השליך עליהם אבנים גדולות. ומסנחריב לא פרע אלא יחידי שנאמר ויצא מלאך ה' אל מחנה אשור, ד"א חביב הוא השלום שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו לא נתן לו שכרו אלא שלום שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שבקש מן הקב"ה שלום שנאמר ושבתי בשלום אל בית אבי. וכן אתה מוצא באהרן שלא נתברך אלא בשלום שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום. וכן אתה מוצא בפינחס שלא נתן לו הקב"ה שכר אלא שלום שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום. וכן אתה אומר שלא נמשלה התורה אלא בשלום שנאמר וכן נתיבותיה שלום. וכן אתה מוצא שאין הקב"ה מנחם את ירושלים אלא בשלום שנאמר וישב עמי בנוה שלום. וכן אתה מוצא שלא בנה הקדוש ברוך הוא מלכות בית דוד אלא בשלום שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ. וכן לא נפרע הקב"ה מן עמונים ומואבים אלא שמנע מהן שלום שנאמר לא תדרוש שלומם. חזקיה אמר גדול השלום שכל המצות כתוב בהן כי תפגע שור אויבך וגו' ותועה, כי תראה חמור שונאך כי יקרא קן צפור, אם באת מצוה לידך אתה זקוק לעשותה, ואם לאו אי אתה זקוק לעשותה, ברם הכא בקש שלום ורדפהו, בקשהו במקומך ורדפהו ממקום אחר. חזקיה אמר חורי גדול השלום שבכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו, נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, כיון שבאו לפני הר סיני נעשו כולן חנייה אחת, הדא הוא דכתיב ויחן שם ישראל [ויחנו אין כתיב כאן אלא ויחן] אמר הקב"ה הרי עת שאני נותן תורתי לבני. בר קפרא אמר תלת, גדול השלום שדברו הכתובים לשון בדוי בתורה בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה, הדא הוא דכתיב אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן, אבל לאברהם לא אמר כן (ואדוני זקן אין כתיב כאן) אלא ואני זקנתי בר קפרא אמר הורי גדול השלום שדברו (הנביאים) [הכתובים] לשון בדוי בנביים להטיל שלום בין איש לאשתו שנאמר הנה נא את עקרה ולא ילדת, אבל למנוח לא אמר כן אלא מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר. גדול השלום שאפילו העליונים וכו'. אמר רבן [שמעון בן] גמליאל גדול השלום שדברו הכתובים לשון בדוי בתורה להטיל שלום בין יוסף לאחיו, הדא הוא דכתיב כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ולא אשכחן [ביעקב] דפקיד כלום. אמר רבי יוסי הגלילי גדול השלום שאפי' בשעת מלחמה אין פותחין אלא בשלום שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה (לתפשה) וקראת אליה לשלום. רבי מאיר הוה יתיב ודריש בלילי שבתא היא תמן חדא איתתא יתבא ושמעה ליה תותי מדרשא אמתינת עד דכסיל, מדדריש אזלת לביתא אשכחה בוצינא טפי, אמר לה בעלה אן הוית, אמרה ליה אנא יתיבנא ושמעה דרושא, אמר לה לא כן וכן את עיילת להכא עד דאזלת ורוקת באנפי דרושא יתיבא שבתא קדמיתא תנייתא ותליתא אמרון לה מגירתא כדו אתון צהיבין אתינן עמך לגבי דרושא כיון דחמא יתהון ר"מ צפה ברוח הקדש אמר אית מנכון איתהא דחכימא למילחש בעינא אמר לה מגירתא כדו את אזלת ורוקת באנפיה ותשרי לבעליך, כיון דיתבא קמיה ואדחילית מיניה, אמרה ליה רבי לית אנא חכימא למילחש עינא, א"ל [אפ"ה] רוקי באנפי שבע זימנין ואנא מינשים. ירקת באפיה ז' זימנין, אמר לה איזילי ואמרי לבעליך אנת אמרי חדא זימנא ואנא ירקת ז' זימנין, אמרו לו תלמידיו רבי כך מבזין את התורה לא הוה לך למימר לחד מינן למילחש לך, אמר להון לא דיו למאיר להיות שוה לקומו, דתני רבי ישמעאל גדול השלום ששם הגדול שנכתב בקדושה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. אמר רבי שמעון בן חלפתא גדול השלום כשברא הקב"ה את עולמו עשה שלום בין העליונים לתחתונים הה"ד בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. בשנית ברא את העליונים הה"ד ויאמר אלקים יהיו רקיע וכו' (דכתוב ברמז י"ח):
רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אומר גדול השלום שכל הברכות חותמין בשלום, בקריאת שמע הפורס סוכת שלום, בתפלה עושה השלום, בברכת כהנים וישם לך שלום, ואין לי אלא בברכות, בקרבנות מנין ת"ל זאת התורה לעולה למנחה וגו' ולזבח השלמים, ואין לי אלא בכלל, בפרט מנין, ת"ל זאת תורת העולה, זאת תורת המנחה, זאת תורת החטאת, זאת תורת האשם, וזאת תורת זבח השלמים. ואין לי אלא בקרבנות יחיד, בקרבנות צבור מנין, ת"ל אלה תעשו לה' במועדיכם וגו' [ומסיים בשלמים]. אין לא אלא בעולם הזה בעולם הבא מנין, ת"ל הנני נוטה אליה כנהר שלום. רבנן אמרין גדול השלום שכשמלך המשיח בא אינו פותח אלא בשלום שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום. מה ראו לומר ברכת כהנים אחר הודאה, שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת. ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים, שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, וברכת הקב"ה שלום הוא שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. אמר רבי יהושע בן לוי מנין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם:
ושמו את שמי למה נאמר, לפי שהוא אומר כה תברכו את בני ישראל [בשם המפורש, אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכנוי, ת"ל ושמו את שמי, יכול אף בגבולין כן נאמר כאן ושמו ונאמר להלן לשום את שמו שם מה להלן בית הבחירה אף כאן בית הבחירה] במקדש (עח) בשם המפורש, במדינה בכנוי:
ואני אברכם למה נאמר, לפי שהוא אומר כה תברכו את בני ישראל אין לי אלא ברכה לישראל, לגרים לנשים ועבדים מנין, ת"ל ואני אברכם. ברכה לכהנים מנין, ת"ל ואני אברכם, שלא יהיו ישראל אומרים ברכותינו תלויות בכהנים, ת"ל ואני אברכם. שלא יהיו הכהנים אומרים אנו נברך את ישראל, ת"ל ואני אברכם, אני אברך את עמי ישראל, וכה"א כי ה' אלקיך ברכך (בכל מעשה ידך) כאשר דבר לך ואומר (עט) ברוך תהיה מכל העמים, ואומר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו', ואומר במרעה טוב ארעה אותם, ואומר אני ארעה צאני. ושמו את שמי, מגיד שהן מתברכין בשם המיוחד. יכול אף בגבולין יהו מברכין בשם המיוחד, ת"ל ושמו את שמי, ולהלן הוא אומר לשום את שמו שם, מה להלן מקדש אף כאן מקדש, אלא משרבו הפרוצים חזרו להיות מוסרין לצנועין שבכהנים. אמר רבי טרפון מעשה והייתי עומד עם אחי הכהנים בשורה והטיתי אזני כלפי כהן גדול ושמעתיו שאמר בתוך נעינות אחיו הכהנים. או במקדש מברכין ואין מברכין בגבולין, אמרת בכל המקום אשר אזכיר את שמי אף בגבולין, אלא שבגבולין אומר שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת. במקדש אומר השם ככתבו ובמדינה בכנויו. בגבולין נושאין ידיהן כנגד כתפותיהן ובמקדש על גבי ראשיהן. יכול אם רצו לברך את ישראל הרי הן מבורין ואם לאו אינן מבורכין, ת"ל ואני אברכם בין רוצים בין לא רוצים אני אברכם מן השמים:
ויהי ביום כלות משה. זש"ה באתי לגני אחותי כלה, רבי עזריה בשם רבי סימון אמר משל למלך שכעס על מטרונא (והורידה) [וטרדה] והוציאה מתוך פלטין שלו, לאחר זמן בקש להחזירה, אמרה יחדש לי דבר ואחר כך הוא מחזירני, כך לשעבר הקב"ה מקבל קרבנות מלמעלה שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח, ועכשיו הוא מקבל מלמטה הה"ד באתי לגני, באתי לגן אין כתיב כאן אלא באתי לגני, לגנוני, במקום שהוא עיקרה מתחלה, עיקר שכינה בתחתונים היה הה"ד וישמעו את קול ה', מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך, מקפץ וסליק. כתיב צדיקים יירשו ארץ ויכנו לעד עליה, ורשעים היכן הן פורחין באויר, אלא וישכנו לעד עליה, יכשינו שכינה עליה וכו' (כתוב ברמז כ"ז). לכך נאמר ויהי ביום כלות משה, משה זכה והורידה לארץ. אפריון עשה לו המלך שלמה [אפריון זה אהל מועד, עשה לו המלך שלמה] זה מלך שהשלום שלו, משל למלך שהיתה לו בת קטנה וכו' (כתוב ברמז שס"ה), למה היה אהל מועד דומה למערה שהיא נתונה על שפת הים [ועלה הים] והציף המערה ומתמלאת מן הים והים לא חסר כלום, כך אהל מועד נתמלא מזיו השכינה, לכך נאמר ויהי ביום כלות משה. ביום חתונתו זה אהל מועד וביום שמחת לבו זה בנין בית עולמים, להקים המשכן אין כתיב כאן אלא להקים את המשכן, מה הוקם עמו, עולם הוקם עמו, שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת, משהוקם המשכן נתבסס העולם, לכך נאמר ויהי ביום כלות משה כלת כתיב ביומא דעלת כלתא לגנונא. רבי אלעזר אמר ביום כתות משה, ביום שכלו הקמותיו. תנא בכל יום ויום היה משה מעמיד את המשכן ובכל בקר ובקר מקריב קרבנותיו עליו (ובשביעי) [ובשמיני] העמידו ולא פרקו. אמר רבי זעירא מכאן (פ) שהקמת לילה פסולה לעבודה ביום, רבי שמואל בר נחמן אמר אף בשמיני העמידו ופרקו. רבי אלעזר אמר ביום כלות משה ביום שכלו המזיקין מן העולם, ומאי טעמא לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך [משעה שכלו המזיקים מן העולם]. אמר ר' יוחנן מה לי ללמוד ממקום אחר נלמד ממקומו, יברכך ה' וישמרך מן המזיקין, רבי יוחנן אמר ביום שכלתה איבה מן העולם, שעד שלא הוקם המשכן היתה איבה וקנאה ותחרות ומצות ומחלוקת בעולם, אבל משהוקם המשכן נתנה אהבה וחבה וריעות וצדק ושלום בעולם, ומה טעם אשמעה מה ידבר האל וגו'. ריש לקיש אמר מה לי ללמוד ממקום אחר נלמד ממקומו, וישם לך שלום. וימשח אותו ויקדש אותו, מכיון דכתיב וימשח אותו ויקדש אותו לאיזה דבר נאמר וימשחם ויקדש אותם. רבי תחליפא קיסריא וריש לקיש, חד אמר משהיה מושח כלם כאחד חוזר ומושח כל אחד ואחד, וחרנא אמר משיחה בעולם הזה ומשיחה לעולם הבא. ודכוותה וחברת את היריעות, חד אמר (פא) משהיה מחבר כל אחת ואחת היה מחבר (כל אחד ואחד) [כולם כאחת], וחרנא אמר וחברת את היריעות וגו' והיה המשכן אחד אחד למדידה ואחד למשיחה. זש"ה נוצר תאנה יאכל פריה אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, אלא במה שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר אין הקב"ה מקפח שכרו, [תדע לך שהרי] בנה שלמה את בית המקדש שנאמר ויבן שלמה את הבית ויכלהו, ובשביל שנתן דוד נפשו עליו שיבנה שנאמר זכור ה' לדוד את כל ענותו וגו', עד אמצא מקום לה', לא קפח הקב"ה את שכרו, אלא כתבו על שמו שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד [וכי דוד חנכו והרי שלמה חנכו, אלא לפי שנתן דוד נפשו עליו נקרא על שמו]. וכן אתה מוצא הכל נתנדבו למשכן, הנשים טוו ויעשו כל חכם לב, ועשה בצאלאל ואהליאב, ובשביל שנתן משה נפשו עליו שלא יטעו ויעשו כשם שהראה לו הקב"ה, לכך נאמר על כל דבר ודבר כאשר צוה ה' את משה, וכן הוא אומר ויהי ביום כלות משה: