ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשב
וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל. אמר ר' ישמעאל בא הכתוב ללמדך על מקדיש ערמתו עד שלא מירח שהוא פטור [מן התרומה] ומן המעשרות. או אף משמרחה, ת"ל ראשית (יז) דגנך תירושך ויצהרך, רבי עקיבא או מר בא הכתוב ללמדך שאם רצה לעשות כל גרנו תרומה רשאי ובלבד שישייר מקצת. וכל תרומה לכל קדשי בא הכתוב ולמד על התרומה שתהא נוהגת בכל, איסי בן עקיבא אומר אם מעשר הקל הרי הוא נוהג בכל, תרומה חמורה אינו דין שתהא נוהגת בכל. ד"א אם מעשר [הקל] שאינו נוהג בראשית הגז הרי הוא נוהג בכל, תרומה דין הוא שתהא נוהגת בכל. איסי בן מנחם אומר אם מעשר שאינו בא אלא למען תלמד ליראה הרי הוא נוהג בכל, תרומה חמורה דין הוא שתהא נוהגת בכל. אשר יקריבו לכהן לו יהיה, רבי ישמעאל וכי ברומה מקריבין לכהן ומה תלמוד לומר אשר יריבו לכהן, לפי שהוא אומר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' לאהיך, אבל לא שמענו מה יעשה להם, תלמוד לומר אשר יקרובו לכהן לו יהיה בא הכתוב ולמד על הבכורים שיהו נתונים [כולם] לכהנים. וכל תרומה לכל קדשי וגו' ריבה דברים סתומים שאין מפורשין בענין הזה, את מה אני מרבה החלה והחרמים (והעלות) [והעורות] והבכורות ופדיון פטר חמור ופדיון הבן. ואיש את קדשיו לו יהיו [כל הקדשים היו] בכלל (שנאמר) ואיש קדשי לו יהיו, משך הכתוב בכל הקדשים ונתן לכהנים ולא שייר מהם אלא תודה ושלמים ופסח ומעשר בהמה ומעשר שני ונטע רבעי שיהיו לבעלים. ואיש את קדשיו לו יהיו מכאן אתה אומר כהן שהקריב את הזבח שלו אפילו במשמר שאינו שלו הרי [עורו] שלו ועבודתו שלו: