ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תרצד
כל הכלים שבמשכן עור תחש מלמעלה, ובארון פרשו בגד כליל מלמעלה, וכל כך למה כדי שיבא הארון מסוים, הוי ויבאמלך הכבוד, מה בין במת יחיד לבמת צבור, כלי שרת דכתיב ולרחו את כל כלי השרת וכו' (כדכתוב ברמז ת"מ):
ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן, א"ר אלעזר המוציא משאוי למעלה מעשרה חייב שכן משא בני קהת. המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתפו חייב שכן משא בני קהת. ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה, שמן אחד בימין, ושמן אחד בשמאל, הקטרת בחיקו, והחביתין בכתף. הגונב את הקסוה קנאין פוגעין בו, מאי קסוה א"ר יהודה כלי שרת וכן הוא אומר את קשות הנסך, והיכא רמיזא ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו. אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגלין להן את הפרכת וצראין להן את הכרובים שהן מעורין זה בזה ואומרים להן ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה. מתיב רב חסדא ולא יבואו לראות כבלע את הקדש [ואמר ר"י אמר רב] בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהן. אמר רב נחמן משל לכלה כל זמן שניא בבית אביה צנועה מבעלה. מיתיבי מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה רצפה משונה מחברותיה, ובא להודיע את חבריו ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו, וידעו ביחוד ששם ארון נגנז. [א"ל] דנתגרשה קאמרת, כיון דנתגרשה וחזרה, חזרה לחבתה ראשונה: