ילקוט שמעוני/אסתר/רמז תתרנו

<< · ילקוט שמעוני · אסתר · רמז תתרנו · >>

פתשגן הכתב, אנטגרפין דאגרתא, להיות עתידין ליום הזה, אמר רבי לוי עובדי אלילים נבואתן סתומה ואינם יודעים אם להרוג ואם ליהרג, משל לאדם שהיה מהלך בדרך, אמר הלואי יהיה לי חד חמר, עבר עליה חד רומי דילידא חמרתיה, א"ל סב הדין חמר ארים עלך, אמר הא צלותי דאשתמעת ברם לא שאלת כהוגן או למרכב או למרכיבה. משל לאדם שהיה מפרש בים עבר עליוסער גדול לטבעו, אמר אי קם ליה הדין נחשול אנא מקרב חד עגל, כיון דקם נחשילא אמר לא אמרית ולא כלום, כך היא נבואתן של עובדי אלילים להיות עתידים ליום הזה אם ליהרג אם להרוג, אבל ישראל נבואתן מפורסמת להיות היהודים עתידים ליום הזה וגו':

והמלך והמן ישבו לשתות. אמר ר' חנינא מאן דאמר הקב"ה ותרן הוא יותרו מעוהי אלא מאריך רוחיה וגבי דיליה, אמר הקב"ה לשבטים אתם מכרתם אחיכם מתוך מאכל ומשתה שנאמר וישבו לאכל לחם, הרי המן בא ולוקח אתכם מתוך מאכל ומשתה, הה"ד והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה, ואחד מישראל בא והיה הולך לשושן ומבקש ליטרא של בשר או שתי אגודות של ירק והיה פרסי בא וחונקו ואומר לו למחר אני (חונקך) [הורגך] ומבזבז את ממונך, א"ר יצחק דכפר עכו מכדי ומה יוסף שמחל ואמר לא אתם (מכרתם) [שלחתם] אותי הנה ראה עד היכן היא הקנאה מי שאינו מוחל עאכ"ו:

והעיר שושן נבוכה, הפיל הקב"ה בכיה וערבוביא בתוך שושן, אשה הולכת לשטוח פירות נופלת מן הגג ומתה, אדם הולך לשאוב מים מן הבור נופל בו ומת שנאמר והעיר שושן נבוכה:

ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, ידע לרפאות את המכה, ידע מאי זה חטא לקו על שאכלו בשולי כותים, משל לבוריון שרגם איקונין של מלך והיו הכל מתכנשין ומסתכלין בו והוא יושב ומפלה את כליו. ד"א ומרדכי ידע את כל אשר נעשה שנתקיים החלום שחלם בשנה השנית למלך אחשורוש וירא בחלום והנה רעש ורעד חזק מאד וקול בהלה על פני כל הארץ ופחד ורעד על כל יושביה ויסעו שניתנינים גדולים זה לקראת זה למלחמה וירוצו לקולם כל הארץ והנה ביניהם גוי אחד קטן ויקומו כל הגוים על גוי קטן לאבד זכרו מן הארץ והנה היום ההוא יום חשך וערפל לכל העולם ויצר לגוי הקטן מאד ויצעק אל ה' והתנינים נלחמים באכזריות חמה. וירא מרדכי והנה מעין אחד עובר בין שתי התנינים ויפריד בין שניהם מן המלחמה אשר היו נלחמים ויגדל המעין ויהי לנחל שוטף כשטף הים הגדול הולך ושוטף על כל הארץ ויזרח השמש ויאר על כל העולם ויתרומם הגוי הקטן ונעשה שלום ואמת בכל הארץ. דבר אחר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, אמר יודע אני שנגזר עליהם כליה מיום שכרו לצלמו של נבוכדנאצר שנאמר זובח לאלהים יחרם. ויקרע מרדכי את בגדיו, רבי פנחס בשם רבי אושעיא אמר שבטים גרמו לאביהם לקרוע שנאמר ויקרע יעקב את בגדיו, והיכן נפרע להם במצרים שנאמר ויקרעו שמלותם, מנשה גרם לשבטים לקרוע לפיכך נקרעת נחלתו חציה בעבר הירדן וחציה בארץ כנען, בנימין גרם לשבטים לקרוע לפיכך נפרע לו בשושן הבירה שנאמר לפיכך ויקרע מרדכי את בגדיו. וילבש שק ואפר אמר רבי אבהו לפי שתפש אבינו יעקב את השק לפיכך לא זז מבניו עד סוף כל הדורות, אחאב וישם שק (במתניו) [על בשרו] , יורם וירא העם והנה השק על בשרו, מרדכי וילבש שק ואפר:

ויזעק זעקה גדולה. אמר ר' חנינא רבה בייה על עלוביא, צעקה אחת הצעיק יעקב לעשו, והיכן נפרע לו בשושן הבירה ויזעק זעקה גדולה, מאי אמר, רב אמר גבה המן מאחשורוש. ורב שימי בר חייא אמר גבה מלכא עילאה ממלכא תתאה, וכי הדיוט היה מרדכי שהיה צווח וכי אין הקב"ה שומע לחישות אלא לצווחות, חנה הרהרה בלבה ושמע הקב"ה לחישתה, שכן הוא אומר וחנה היא מדברת על לבה מה כתיב ואלהי ישראל יתן את שלתך, אלא מרדכי היה צווח ואומר יצחק אבי מה עשית לו הצווחה שצווח עשו לפניך ושמעת קולו וברכת אותו והרי אנו מכורים להריגת חרב, לפיכך ויזעק:

ותתחלחל המלכה מאד, רב אמר שפירסה נדה, והא אנן תנן שהחרדה מסלקת דמים, פחדא מצמית צמית, ביעתותא מרפיא, ור' ירמיה בר אבא אמר שהוצרכה לנקביה, וי"א מעוברת היתה והפילה ושוב לא ילדה, רבי יהודה (בר סימון) אמר במוך היתה משמשת, רבי יהודה בר' סימון אמר דריוש האחרון טהור היה מאמו וטמא מאביו:

ותשלח בגדי להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל, אמר איני מזיז השק עד שיעשה הקב"ה נסים כשעשה לראשונים, ביעקב כתיב וישם שק במתניו, ובאחאב לא תלה לו שלש שנים, וכן ביורם לא כלה שקו רעב משומרון:

ותקרא אסתר להתך, רב אמר התך זה דניאל, ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו, איכא דאמרי שכל דברי מלכות נחתכין על פיו. ותצוהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה, אמר ר' יצחק בר נפחא שלחה ליה שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה דכתיב מזה ומזה הם כתובים:

ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו, ברמז היו משיבין זה לזה שיאמר לה עמד אחד מגזע עמלק על ישראל, שאין קרהו אלא עמלק שנאמר אשר קרך בדרך. ויגידו למרדכי את דברי אסתר, ואילו איהו לא אזל, אמר רבי אבא בר כהנא מכאן שאין משיבין על הקלקלה. ויש אומרים כשראה המן להתך נכנס ויוצא בעטו והרגו שאינו נזכר עוד, אמר הקב"ה הואיל והרגו תהא משמשת ברוח הקודש:

כי אם החרש תחרישי, אם את שותקת עכשיו סופך שהקב"ה שותק לך, ואל תהי סוברת שהקב"ה מניחן, שמא את ובית אביך הייתם לישראל במצרים כששמט נפשות בכוריהן וטבע שונאיהם בים, אלא כשבא עמלק ויחלוש יהושע וגו', וכן לכל דבר ודבר, ואף עכשו רוח והצלה יעמוד ליהודים:

לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, מהו הנמצאים, אותם שאכלו הסעודה שם יצומו. מאי אשר לא כדת כל יום ויום באונס ועכשיו ברצון. וכאשר אבדתי אבדתי כשם שאבדתי מבית אבא כך אני אובדת ממך, ענה מרדכי ואמר לאסתר איני יכול לבטל מגלת תענית שכתוב בה מר"ח ניסן ועד יומין י"ח דלא למספד בהון ואת אמרת גזור תענית בי"ד ובט"ו ובי"ו שקרב עומר התנופה, שלח ואמרה ליה אתה הוא זקנן של ישראל אם אין ישראל בעולם מה המצות יפים אם ישראל אינם למה תורה. ויעבור מרדכי, אמר רבי אלעזר שהעביר יום טוב של פסח בתענית, ושמואל אמר שעבר עורקמא דמיא:

ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, בגדימלכות מיבעי ליה, אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא שלבשתה רוח הקדש. כתיב הכא ותלבש וכתיב התם ורוח לבשה את עמשי. וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו, וכי יש אדם צם ואוכל, אלא אתם צמים על שאכלתם ושתיתם מסעודתו של אחשורוש, והמשל אומר הא קורא הא קילא אכלתון קורא לקון בקילא, והיאך היו צמים שלשה ימי לילה ויום ולא היו מתים, אלא שהיו מפסיקין מבעוד יום, ולמה שלשה ימים שאין הקב" מניח את הצדיקים בצרה יותר משלשה ימים, וכן הוא אומר ונחבאתם שמה שלשת ימים, וכן אתה מוצא בנינוה (כתוב ביהושע/רמז י"ב):

ותלבש אסתר מלכות. ניערה האפר והפשיטה השק והלבישה הקב"ה חיל מן החיל של מעלה, וכן הוא אומר מלכותך מלכות כל עולמים:

ויהי כראות המלך את אסתר המלכה, כיון שראה אותה הפך את פניו שלא יראה אותה והיו מלאכי השרת תולים את פניו שלא בטובתו והוא צווח ווי, ויהי כראות המלך, לפי שהיו הסנורים על עיניו כשראה אותה האירו עיניו והושיט לה השרביט שבידו, ולא היה כח באסתר ליגע בו, ויש אומרים מיכאל משכה והגיעה בראש השרביט, אמר לה המלך אני רואה שאלתך גדולה היא ששמת נפשך למות אם היא עד חצי המלכות ותעש, אמר רבי לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה ממנה רוה"ק ואמרה אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי, שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון או שמא על שקראתיו כלב שנאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, חזר וקראתו אריה הושיעני מפי אריה. אמר רבי יוחנן שלשה מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה, אחד שהגביה את צוארה, ואחד שמתח שרביטו, וכמה מתחו, אמר רבי ירמיה בר אבא שתי אמות היה והעמידו על שתים עשר, ואמרי לה שש עשרה, רבי יהושע אומר עשרים וארבע, ואמרי לה כ"ח, רב חסדא אמר אבימי ששים, וכן אתם מוצא באמת של בת פרעה, וכן אתה מוצא בשני רשעים שנאמר שני רשעים שברת, אל תקרי שברת אלא שרבבת, רבא בר אפיתון אמר משום רבי אלעזר בן שמוע ששמע מרבו ורבו מרבו מאתים:

ומה בקשתך עד חצי המלכות, אמר רבא עד חצי המלכות ולא דבר שחוצץ המלכות, מאי ניהו בית המקדש:

ותאמר אסתר אם על המלך טוב יבא המלך והמן היום. שנו רבותינו מה ראתה אסתר שזימנה את המן רבי אלעזר אומר פחים טמנה לו ללכדו שנאמר יהי שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש, רבי יהושע אומר מבית אביה למדה שנאמר אם רעב שונאך (השקהו) [האכילהו] לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך, אל תקרי ישלם לך אלא יש לימנו לך, ר"מ אומר כדי שלא (יתן) [יטול] עצה וימרוד, רבי יהודה אומר כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית, רבי נחמיה אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסחו את דעתם מן הרחמים, ר' יוסי אומר כדי שיהא מצוי לה בכל עת, רבי שמעון בן מנסיא אומר אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס, ר' יהושע בן קרחה אומר הסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא, רבן גמליאל אומר אחשורוש מלך הפכפך היה, רבן גמליאל אומר עדיין אנו צריכין למודעי, ר' אלעזר המודעי אומר קנאתם במלך קנאתו בשרים, רבא אמר לפני שבר גאון, אביי ורבא דאמרי תרווייהו בחומם אשית את משתיה וישנו שנת עולם ולא יקיצו, אשכחיה רבא בר שילא לאליהו אמר ליה כמאן עבדא אסתר וזמנתיה להמן, אמר ליה ככלהו תנאי וככלהו אמוראי:

ומחר אעשה כדבר המלך. מה ראתה לומר מחר, אלא שכל זרעה של עמלק למדיםליפול למחר, וכן הוא אומר מחר אנכי נצב על ראש הגבעה, ויש אומרים שלא היתה שומעת לו, ואותה שעה אמרה אני עושה קלווסים שלך. א"ר אלעזר אמר ר' חנינא מאי דכתיב וכל זה איננו שוה לי מלמד שכל בית גנזיו של המן הרשע היו חקוקים על לבו, ובשעה שהוא רואה את מרדכי אמר כל זה איננו שוה לי, משום דרואה למרדכי יושב בשער המלך אמר כל זה איננו שוה לי, כדרב חסדא דא"ר חסדא זה בא בפרוזבולי וזה בא בפרוזבוטי, פעם אחת נתן המלך ממון ושגרם בראשי גייסות לכבוש את המדינה, נטל המן ממון שלו ואכלו ולא נשתייר לו ממון, כשבא להוציא על בעלי מלחמה לא היה בידו כלום, אבל מרדכי חצי של ממון היה בידו, בא המן אצל מרדכי אמר לו לויני ממון זה שבידך אמר לו אין אני מלוך אלא אם כן תמכור נפשך לעבד לי, קבל על נפשו והלוהו, וכתב לו הרי המן עבדו של מרדכי, זבין נפשיה למרדכי בטולמא דנהמא, היינו דאמר ליה מרדכי להמן עבדא דקנה נכסי עבדא דמאן נכסי דמאן:

ורוב בניו. כמה רוב בניו, אמר רב חסדא עשרה מתו, עשרה נתלו, עשרה מחזרין על הפתחים, ורבנן אמרין אותן שמחזרין על הפתחים שבעים שנאמר שבעים בלחם נשכרו, אל תקרי שבעים אלא שבעים. רמי בר אבא אמר כלם ר"ח שנאמר ורוב בניו בגימטריא מאתן וארביסר הוו, אמר רב נחמן בר יצחק ורב כתיב:

אף לא הביאה, לפיכך נצלב, פיו הכשילו שכן הוא אומר בשר האופים אף אני בחלומי ונצלב, א"ר חנינא בר פפא ארבעה הם שפתחו באף ואבדו באף, ואלו הן, הנחש, ושר האופים, וקרח, והמן. נחש מנין שנאמר אף כי אמר וגו', שר האופים אף אני בחלומי, קרח אף לא אל ארץ. המן אף לא הביאה אסתר:

עשו עץ גבוה חמשים אמה והיה המן חוזר ומבקש קורה של חמשים אמה והיה המן חוזר ומבקש קורה של חמשים אמה ולא מצאה, אלא קורה שהיתה בתוך ביתו לפי שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקרדוניא ונטל נסר אחד מתיבותא של נח שהיה ארכו של נסר חמשים אמה שעשה הקב"ה זכרון בעולם שידעו דורות העולם שבא מבול לעולם שכן כתיב זכר עשה לנפלאותיו, וכן כשנהפך סדום הניח זכרון לעולם ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח, עד עכשו היא עומדת שיהו הדורות מתנים בשבחו של בורא עולם, ועמד דריוש וקלל להמן ונגע בו קלונו שכן הוא אומר אנש די יהשנא פתגמא דנה יתנסח אע מן היתיה וגו', לכך נאמר ובבקר אמור למלך ויתלו את מרדכי ואחר כך אתה נכנס עם המלך לסעודה ואוכל ושותה וערב לך ורואה שונאך צלוב כנגדך ולבך שמח. מה ראה אומר לצולבו, אלא אמר הרי השתא שמכל דבר הקב"ה יכול להצילם, הציל אברהם מן האש, הציל יצחק מן העקדה, יעקב מן המלאך, ומשה מחרב פרעה, ישראל מן הים וכן מכל דבר, ומן הצלוב אינו יכול להציל: