ילקוט שמעוני/אסתר/רמז תתרנד

<< · ילקוט שמעוני · אסתר · רמז תתרנד · >>

רבי הוה משתעי, אריא עבד סעודתא לכל חיתא ובעירא ועבד להון גננא ממשכי דאריותא, כיון דאכלי אמרי מאן אמר לן זמרי, תלו עיניהון בהדין תעלא, א"ל עניון אתון לי מאי דאנא אמר, א"ל הן, דלי עיניה כלפי משכי עילאי אמר מאן דאחמי לן בעילאי יחמי לן בתתאי, כך מי שהראנו בצליבו של בגתן ותרש יראנו במפלת המן, מי שפרע מן הראשונים יפרע מן האחרונים:

וכל עבדי המלך וגו'. למה היו משתחוים לו, יש אומרים נתן אלקיו בכליו, וכך היה מהלך ומהרהר בלבו אם ישתחוה לי נמצא עובד ע"א, לכך נאמר ומרדכי לא יכרע. דבר אחר אמר מרדכי אני איני יכול להחניף לרשע הזה שאני טעון סגנון של מלך שנאמר לבנימן אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו, ואי אפשר להשתחוות לו דלא דחיל מינה דשכינה השרויה על כתפי שנאמר ובין כתפיו שכן, לכך נאמר לא יכרע. כורעים ומשתחוים להמן, רבי יוסי בר חנינא פתח טמנו גאים פח לי. לזאב שפרשו לו על פי הבאר אם ירד לשתות נצוד ואם לאו ימות בצמא, כך אמרה כנסת ישראל רבון העולמים אומרים לי עבוד ע"א אם אשמע להם אני נענשתי על ידך אם איני שומעת להם הורגים אותי:

ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, אמרו לו הוי יודע שאתה מפילנו בחרב מה ראית לבטל קלבסים של מלך, אמר שאני יהודי, א"ל והרי מצינו אבותיך שהשתחוו לאבותיו שנאמר וישתחו ארצה שבע פעמים, א"ל בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחוה ואני בן בנו שנאמר איש ימיני, וכשם שלא כרע אבי כך אני איני כורע ולא משתחוה:

ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם. רבי יוחנן בשם רבי בנימין בניה של רחל נסן שוה וגדולתן שוה, נסן שוה שנאמר ויהי כדברה אל יוסף יום יום, ויהי כאמרם אליו יום ויום, וגדולתן שוה ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו, וכאן ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי וגו' וישם רביד הזהב על צוארו, ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. להלן וירכב אותו במרכבת המשנה, וכאן והרכיבהו על הסוס, א"ל מרדכי משה רבינו הזהירנו בתורתו ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, וישעיה אמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, אמרין ליה ונימר לו להשמיד להרוג ולאבד, אמר להון א"ל, ויגידו ליה. רבי בנימין בר לוי אמר איסגנטריני של הקב"ה אני וכי איסגנטרין משתחוה להדיוט:

וירא המן. אמר ר' איבו תחשכנה עיניהם של רשעים מראות, ויראו בני האלקים, וירא חם, וירא עשו, וירא בלק, וירא בלעם, וירא המן, יראו גוים ויבושו. אבל צדיקים וישא עיניו וירא, וירא והנה איל, וירא והנה באר בשדה, וירא והנה הסנה, וירא פינחס, יראו צדיקים וישמחו. עבר הוא ולא זז מרדכי ממקומו ולא שאל בשלומו, בא לו המן ועשה עצמו כאלו שואל בשלומו של מרדכי אמר לו מרדכי אין שלום אמר ה' לרשעים. וימלא המן (על מרדכי) חמה, ורוח הקדש אומרת חמה אין לי:

ויבז בעיניו לשלוח יד וגו'. אמר לו הקב"ה בוזה בן בוזה ויבז עשו את הבכורה. ויבז בעיניו, הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד, משל לאברני שקנן על שפת הים, עלה הים והציף את קנו, מה עשה התחיל ממלא פיהו ונתן לתוך החול וחוזר וממלא פיהו, בא חברו ועמד על גבו ואמר ליה מה אתה עושה ומתיגע, אמר ליה איני זז מכאן עד דעביד הדין ימא חול והדין חול ימא, א"ל שוטה שבעולם סוף סוף כמה תוסיף. כך (ויבז) [ויבקש] המן להשמיד את כל היהודים, אמר הקב"ה רשע אני בקשתי ולא יכולתי ויאמר להשמידם לולי משה בחירו ואתה מבקש, ויבקש המן. רבי שמעון בר' יוסי ברבי לקוניא ישראל נמשלו כצורים שנאמר כי מראש צורים אראנו. ועו"א נמשלו לחרס שנאמר ושברה כשבר נבל יוצרים, נפלה קופה לקדרה אוי לקדרה וכו'. כך כל מי שיבא להזדווג לישראל הוא נוטל את שלו מתחת ידיהם. אמר רבא בתחלה ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, ובסוף בעם מרדכי, מאן נינהו רבנן, ולבסוף בכל היהודים:

הפיל פור הוא הגורל, אמר רבי חמא בר חנינא תנא כיון שנפל לו בירח אדר שמח שמחה גדולה, אמר נפל לי פור בירח שמת משה רבם, והוא אינו יודע שבשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד משה. הפיל פור הוא הגורל, אמר רבי חמא בר חנינא אתה הוא גורלן של בני. הפיל גורלות לימים ולא עלתה בידו והפיל למזלות ועלתה בידו מזל דגים, אמר תפושים הם בידי כהדין נונא, אמר לו רשע הם אינם בידך אתה בידיהם, מה הדג הזה פעם הוא בולע פעם נבלע, כך אתה נבלע בידיהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, הפיל ביום ראשון ולא עלה בידו דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. יום שני המשכילים יזהירו, בשלישי נברא גן עדן. ברביעי שמש בגבעון דום. בחמישי נברא זיז שדי. בששי בהמות בהררי אלף, בשבת ישראל שומרי שבת. ונסה לחדשים. בניסן טלה לפסח. באייר ירד המן. בסיון נתנ תורה. בתמוז לא תקום פעמים צרה. וכן אב. באלול מעשר בהמה. תשרי חגים. מרחשון נבנה הבית בירח בול, כסליו חנוכה ונגמרה מלאכת המשכן. טבת מזלו גדי ונזכר ואת עורות גדיי העזים. שבט מזלו דלי זכות משה דלה דלה. אדר דגים לבלעם כדגים. אמרו חכמים העץ של ארז היה שהשליך המן גורלות, השליך על הגפן ולא עלה בידו, אמר נמשלו ישראל לגפן שנאמר גפן ממצרים תסיע, השליך על הזית ולא עלה שנמשלו ישראל בו שנאמר זית רענן יפה פרי תאר, השליך על התפוח ולא עלה בידו שנמשלו ישראל בו שנאמר תחת התפוח עוררתיך, השליך על הרמון ולא עלה בידו שנמשלו ישראל בו שנאמר הנצו הרמונים, כפלח הרמון, השליך על התמרה ולא עלה בידו שבה נמשלו חנניה מישאל ועזריה שנאמר אמרתי אעלה בתמר. והשליך על האגוז ולא עלה בידו שבו נמשלו כנסת ישראל שנאמר אל גנת אגוז ירדתי. השליך על ההדס ועל הערבה ועל האתרוג ולא עלו בידו שהם פרקליטין לישראל ומבקשים עליהם רחמים שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'. השליך על הקנה אמר ליה הקב"ה שוטה נמשלו ישראל לקנה שהוא עומד במים והולך על כל רוח ורוח, אף על פי שהמים קשים הקנה עומד במקומו, ולא נמשל לארז שהרוח שוברתו, ועובדי אלילים נמשלו בו שנאמר הנה אשור ארז בלבנון ובישראל כתיב כקנה אשר ינוד במים, הנה הארז מוכן לך מששת ימי בראשית על העץ אשר הכין לו:

ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד, אמר רבא ליכא איניש דידע לאשתעויי לישנא בישא כהמן, אמר ליה תא ניכלינהו, אמר ליה מסתפינא מאלההון דילמא עביד בההוא גברא כדעבד בהו בקמאי, אמר ליה ישנו מן המצות, א"ל אית בהו רבנן, עם אחד הם, שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך מפוזרים הם בכל העמים, שמא תאמר יש לי הנאה מהם, ומפורד כחררה הזו שאינה עושה פירות, שמא תאמר איכא חדא מדינתא מינייהו, ת"ל בכל מדינות מלכותך. ודתיהם שונות מכל עם דלא אכלו ולא שתו מינן ולא נסבי מינן ולא מנסבי לן. ואת דתי המלך אינם עושים דמפקי לשתא בשה"י פה"י:

ולמלך אין שוה להניחם, דאכלו ושתו ורוו ונפקו ומבזו למלכא. דבר אחר ולמלך אין שוה להניחם שאפילו זבוב נופל לתוך כוסו של כל אחד מה זורקו ושותה היין, ואם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד מהם חובטו בקרקע. ד"א ישנו עם אחד ישן לו אותו שכתוב בו ה' אחד, רבי ברכיה בשם רבי אלעזר א"ל הקב"ה רשע אני אין לפני שינה דכתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ואתה אמרת שיש לפני שינה חייך שמתוך שינה אני מתעורר על אותו האיש (ומפסגו) [ומאבדו] מן העולם שנאמר ויקץ כישן אדני:

דבר אחר ישנו עם אחד ישנים הם מן המצות, אמר לו אחשורוש ישנים הם ואתה מבקש לעוררם עליך, אמר ליה לית אנא יכיל להן אנא ערק, אמר ליה להיכן את ערק אי את נתון בחדרי חדרים יש להם כמה נביאים שהם באים על מטמוניות שלך כמו שעשו לבבל שנאמר באו לה פתחו מאבוסיה, אמר ליה מפוזר מפוזרים הם י' הכא וי' הכא, אמר ליה כ"ש שהם מתכנשים ובאים עליך, א"ל מפורד מה פרדה זו אינה קולטת זרע כך אין אחד מהם קולט זרעו בעובדי אלילים, שכן כתב להם משה רבם בתורה לא תתחתן בם, ויש להם חג ששמו פסח ושמחין בו על מיתת פרעה שעשה להם כמה טובות ומבערין חמץ מביתם, ואומרים כך יבער הקב"ה כל אויביהם. ד"א ישנו עם אחד שניהם רברבן שהם מכניסין (פיקה) [פחת] בממונו של עולם, חדא לשבעה יומין שבתא, חדא לתלתין יומי יוחא, בניסן פסחא, בסיון עצרתא, בתשרי ריש שתא וצומא רבה וחגא, אמר ליה הקב"ה חייך דאת ידע לחשב אוף תרין יומין דאתון להון שמחה במפלתו של אותו האיש, להיות עושים את שני הימים האלה:

ולמלך אין שוה להניחם, פותחים בתי כנסיות וקורים דברים שאי אפשר להשמע ואומרים שמע ישראל, ואחר כך עומדים להתפלל ואומרים בתפלתם מכניע זדים, ואומרים שאנו זדים, ואחר כך הם אומרים אוהב צדקה ומשפט, ומקוים שיעשה הקב"ה בנו דין, ואחר כך נוטלין ס"ת ומקללים אותנו בעלילה, ואומר ויכחשו אויביך לך. אמר רבי לוי על מה שהיה המן מקטרג מלמטה את ישראל היה מיכאל מלמד עליהם סניגוריא מלמעלה, אמר לפניו רבש"ע אין בניך מתקטרגין לא על שעבדו ע"ז ולא על ששפכו דמים אלא על שהם משמרים את דתך, א"ל הקב"ה לא שבקית ולא אשבוק שנאמר כי לא יטוש ה' את עמו:

אם על המלך טוב יכתב לאבדם, א"ל קולמוס אתה כותב וי' אלפים ככר כסף אתה נוטל:

ועשרת אלפים ככר כסף, אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהם לשקליו, היינו דכתיב באחד באדר משמיעין על השקלים. ועשרת אלפים ככר כסף אמר ליה אם רצונך כסף מן הגרוטיות שבביתי אני מביא ושוקל על ידי האומנים והם טובעים המטבע על שמך. להביא אל גנזי המלך, א"ל הואיל ואתה רוצה לקחתה ממני אותם יהודים שמשכימים ואמרים ה' אחד איני מוכרן לך שם פקדון בידי ומתירא אני שמא יעשה לי כשם שעשה לסיחון ולעוג ולל"א מלכים ולסיסרא ויכין ולסנחריב, זכור אני מה עשה לנבוכדנאצר שהחריב את ביתו שניתן עם כל בהמה וחיה, וכן לבלשאצר, עליהם הוא אומר משגיא לגוים ויאבדם אף אני קשה לי, אמר ליה המן לאחשורוש כל אותם הדברים היו כשהיה בית המקדש קיים והיה הקב"ה רצוי להם והיו מביאים שקליהם, אבל עכשיו הוא כעוס עליהם ואניסוכם לך חשבון ס' רבוא בקע לגלגולת שהיא עשרת אלפים ככר כסף, א"ל פקדון הם ביד'י ואיני מוכרן לך, א"ל ובשביל כבודך נפיל גורלות אם יעלו בידך והכסף בידי אני מוכרן לך, ואם יעלו העם בידי והכסף בידך איני מוכרן לך, ורוח הקודש צווחת ועל עמי ידו גורל, ועל עונותיו של המן נפל העם בידו והצר המן על הכסף צרה גדולה, ראה המלך שהרע לו על הכסף, א"ל על הכסף רע לך הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך, לעשות בה (לא) היה צ"ל, אלא בו, א"ל המלך אין אתה נזקק אלא להקב"ה שנאמר בכל צרתם לו צר, ועוד כתיב עמו אנכי בצרה. אמר רבי אבא בר כהנא משל אחשורוש והמן למה"ד לב' בני אדם אחד יש לו תל בתוך שדהו ואחד יש לו חריץ בתוך שדהו, בעל התל אומר מי יתן לי חריץ זה בדמים, ובעל החריץ אומר מי יתןלי התל הזה בדמים, לימים נזדווגו זה אל זה, א"ל בעל החריץ לבעל התל מכור לי תלך, א"ל טול אותו בחנם ולואי ולואי:

רבנן אמרי אחשורוש היה שונא את ישראל יותר מהמן, מנהגו של עולם דרכו של לוקח ליתן ערבון למכור שמא מוכר נותן ערבון ללוקח, ברם הכא כתיב ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן. הכסף נתון לך העץ נתן לך, חושבנא דדין כחושבנא דדין:

ויסר המלך את טבעתו, א"ר אבא בר כהנא גדולה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו לישראל שכלם לא החזירו את ישראל למוטב. שנו רבותינו מ"ח נביאים וז' נביאות נתנבאו לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת חוץ ממקרא מגלה, מאי דרוש, א"ר חייא בר אבא א"ר יהושע בן קרחה ק"ו ומה מעבדות לחירות אומרים שירה, ממיתה לחיים לא כ"ש, אי הכי הלל נמי לימרו, א"ר יצחק לפי שאין אומרים הלל על הנס שבחוצה לארץ, א"ר נחמן בר יצחק הרי יציאת מצרים נס שבחוצה לארץ וקאמרי, התם כדתניא עד שלא נכנסו לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה, משנכנסו לארץ לא הוכשרו לומר שירה, רב נחמן (בר יצחק) אמר קריאתה זו הלילא, רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה, הכא עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש, אכתי עבדי אחשורוש אנן:

ויקראו סופרי המלך, שלח להם עם בזוי יש בינינו דומים כמשוגעים חפצים ברעתנו ואומר אבדו גוים מארצו, לעשות נקמה בגוים, וכפויי טובה הם, פרעה קבלם בסבר פנים יפות וזנם בשני רעבון והוציאו עלילה נלכה נזבחה לה' ואנו חוזרים והשאילום כלי כסף וזהב ומרגליות ובגדים וטענו כל אחד ואחד מהם צ' חמורים ולא חזרו ורדו אחריהם בשביל ממונם, והיה להם נביא אחד משה בן עמרם שמו נטל מקלו ולחש עליו והכה בים ויבש, ואיני יודע במה יבשו והעבירן בתוכו נכנס פרעה אחריהם ונשקע הוא וכל חילו, עמלק זקני כתיב ויבא עמלק, מהיכן בא מבלעם, א"ל יש לך זכות אבות אם אין את יכול להם אין כל בריה יכולה להם, מה עשה להם אותו משה היה לו תלמיד אחד יהושע בן נון שמו אכזרי בלא רחמים איני יודע אם בכשפים בא עליהם, מה עשה משה נטל אבן וישב עליה איני יודע מה היה לוחש עד שנפלו עמלקים לפניו, באו לארץ סיחון ועוג גבורי עולם ואיני יודע כמה מהם הרגום, וכן למלכי מדי, וכן לל"א מלכים וכן לסיסרא וסנחריב, ושוב היה להם מלך אחד ושמו דוד והיה מכלה לכל הממלכות ואיש ואשה לא יחיה דוד, עמד בנו ובנה להם בית אחד והיו נכנסים בו ואיני יודע מה היו עושים ויוצאים והורגים כל הבאים עליהם למלחמה, ומתוך טובה יתרה שהיה להם לא חשבו כל אומה ביניהם עד שבא נבוכדנאצר והרג מהם והשליך בקולרין והביאם בינינו ולא הועילו כשפיהם, ואפילו כן לא שנו מעשיהם המכוערים המשחקים עלינו ועל יראתנו ואנו תעובין ביניהם ואינם מתחתנים בנו, ועוד [דברים רבים] שאין אנו יכולים לספר, והפלנו גורל להשמידם בי"ג לחדש אדר, וכשיבאו לידכם האגרות השמידו והשחיתו ולא תשאירו מהם פליטה:

ויכתב ככל אשר צוה המן, המן צוה להשמיד להרוג ולאבד והקב"ה לא צוה שנאמר מי זה אמר ותהי, וגו' ומה צוה ישוב מחשבתו הרעה וכן הות ליה ותלו אותו ואת בניו על העץ, ודכוות ויצו פרעה, פרעה צוה והקב"ה לא צוה כל הבן הילוד ומדלא צוה מה בידך מי זה אמר ותהי, ומה צוה כי ביד חזקה ישלחם, וכן הות ליה ונער פרעה וחילו:

להשמיד להרוג ולאבד, יודע צדיק נפש בהמתו זה הקב"ה שאמר לא תקח האם על הבנים, ורחמי רשעים אכזרי זה סנחריב שכתוב בו אם על בנים רוטשה. דבר אחר יודע צדיק נפש בהמתו זה הקב"ה שאמר שור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, ורחמי רשעים אכזרי זה המן שאמר להשמיד להרוג ולאבד. אמר רבי לוי ארורים הם הרשעים שהם מעמיקים עצות על ישראל, כל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתו, עשו אמר שוטה היה קין שהרג את הבל בחיי אביו לא היה יודע שאביו פרה ורבה, אמר אני איני עושה כן אלא יקרבו ימי אבל אבי, פרעה אמר שוטה היה עשו לא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו, אני איני עוש כן אלא עד דאינון דקיקין תחות כורסי אנא מחנק להון שנאמר כל הבן הילוד וגו', המן אמר שוטה היה פרעה לא היה יודע שהבנות נישאות לאנשים ופרות ורבות, אני איני עושה כן אלא להשמיד להרוג ולאבד, אף גוג עתיד לומר כן שוטים היו הראשונים לא היו יודעים שיש להם פטרון בשמים, אני איני עושה כן, בתחלה אזדווג לפטרונם ואחר כך אזדווג להם הה"ד יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, א"ל הקב"ה רשע לי באת להזדווג חייך שאני עוש עמך מלחמה שנאמר ה' כגבור יצא, ואומר ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב: