ילקוט שמעוני/איוב/רמז תתקו

<< · ילקוט שמעוני · איוב · רמז תתקו · >>

ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים, א"ר יהושע בן לוי בשלשה מקומות שמענו שאדם משמיע למודו סמוך למיתתו, דכתיב סוף דבר הכל נשמע וגו', וכתיב להודיעך קושט אמרי אמת וגו', וכתיב צלמות ולא סדרים, בא אדם בצלה של מיתה סודר למודו, הוי צלמות ולא סדרים. כל ימות השנה יורדי גיהנם הם נדונין ובשבת ובמוצאי שבת עד שהסדרים נשלמים אינם נדונים וכשהסדרים נשלמים מלאך אחד יש ושמו דומה הוא ממונה על הנשמות בא ונוטל נשמתן ומקלען לארץ הדא דכתיב צלמות ולא סדרים, מהו צלמות צאו למות ששלמו הסדרים:

ואולם מי יתן אלוה דבר וגו' ויגד לך תעלומות חכמה וגו' החקר אלוה תמצא, למה איוב דומה, למי שנתון בקולר ואומר אני יודע מה בתוך פלטין של מלך, אמרו לו התר עצמך מן הקולר ונדע שאמת אתה אומר, אף כך איוב היה לבוש שבעה מיני שחין והיה צריך לצדקה שכן הוא אומר חנוני חנוני אתם רעי, והוא אומר הגעתי לסוף מעשיו שנאמר אדעה מלין יענני, אמרו לו חבריו החקר אלוה תמצא הן יהרוס ולא יבנה מהפך סדום ומהרסה מי בנאה אין בריה יכולה לעמוד כנגד מעשיו. ארוכה מארץ מדה וגו' דבר זה אמרו איוב ולא פרשו (ביחזקאל ברמז שמ"א):

כי הוא ידע מתי שוא (ברמז ש"ה). דרש רבי יששכר דכפר מנדו בנוהג שבעולם אדם עושה גדישים גדישים של עבירות ועושה תשובה כביכול וירא און ולא יתבונן:

ואיש נבוב ילבב. א"ר אבדימי דמן חיפא קודם שיאכל אדם וישתה יש לו כמה לבבות, לאחר שאכל ושתה אין לו אלא לב אחד שנאמר ואיש נבוב ילבב וגו', וכתיב נבוב לחות ומתרגמינן חליל לוחין. ואל תשכן באהליך עולה. במערבא אמרי משמיה דרב אם און בידך הרחיקהו זה שטר אמנה ושטר פסים, ואל תשכן באהליך עולה זה שטר פרוע, איתמר א"ר יוסי ספר שאינו מוגה עד שלשים יום מותר להשהותו מכאן ואילך אסור להשהותו משום ואל תשכן באהליך עולה:

ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם, אבל ישראל יש להם מנוס שיתנצלו מדינה של גיהנם שנאמר נתת ליראיך נס להתנוסס, למה, מפני קושט סלה כדי ליתן שכרם בקושט שנאמר ונתת פעולתם באמת. א"ר יוחנן ששה חדשים נתעכבה שכינה לישראל במדבר כדי שיעשו תשובה וכיון שלא עשו תשובה אמר תיפח עצמם של רשעי שנאמר ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש. משל לכת לסטי שמרדה במלך תפשם וחבשם בבית האסורים, מה עשו חתרו חתירה אחת ויצאו להם, היה שם אחד שלא ברח, לשחרית מצאו המלך אמר לו שוטה החתירה לפניך ולא היית בורח, כך אמר הקב"ה לרשעים תשובה לפניכם ואין אתם חוזרים הה"ד ומנוס אבד מנהם:

אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה. אין עם אלא חכמים וכה"א וילך וישב את העם, אל תקרי תמות אלא תומת חכמה, כל זמן שחכם קיים חכמתו מתקיימת, מת חכם אבדה חכמתו עמו, וכן מצינו משמת ר' (נתן) [יוחנן ב"ז] מת חכמתו עמו:

לפיד בוז לעשתות שאנן. אמר רבא מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם ואומר להם דברים קשים כלפידים והן מבזין אותו ואומרים לו זקן תיבה זו למה, א"ל הקב"ה מביא עליכם מבול, א"ל מבול של מה, אם של אש יש לנו דבר אחד ועיליתא שמו. ואם של מים מביא אם מן הארץ הוא מביא יש לנו עששיות של ברזל שאנו מחפין בו את הארץ. ואם מן השמים הוא מביא יש לנו דבר אחר ועקב שמו ואמרי לה עקש שמו, א"ל הוא מביא מבין עקבי רגליכם שנאמר נכון למועדי רגל. תנא דבי ר' ישמעאל מימי המבול קשים ועבים כשכבת זרע שנאמר נכון למועדי רגל, וא"ר חסדא ברותחין קלקלו וברותחין נדונו, ברותחין קלקלו בעברה, וברותחין נדונו בשכבת זרע:

לפיד בוז. א"ר אבא בר כהנא אמר הקב"ה כרוז אחד עמד לי בדור המבול זה נח, תמן אמרין כרוז ליה לפיד ליה, בוז שהיו מבזין עליו וקריין ליה בוזא סבא, לעשתות שאנן שהיו שקטים כעשות, נכון למועדי רגל שהיו מוכנין לשני שברים לשבר מלמעלן ולשבר מלמטן. ישליו אהלים לשודדי ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו. אלו הבאת על דור המבול יסורין לא היו מורדים בך אלא השפעת להם טובה. אמר ר' אדא אמרי בי רב ארבעה מתחרט עליה הקב"ה בכל יום שבראן ואלו הן, כשדים, וישמעאלים, גלות, ויצר הרע. כשדים דכתיב הן ארץ כשדים זה העם לא היה הלואי לא היה. ישמעאל דכתיב ישליו אהלים לשודדים וגו', גלות דכתיב ועתה מה לי פה נאם ה' וגו', יצר הרע דכתיב אוספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי. או שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים (ביהושע ברמז ל"ד):

אשר בידו נפש כל חי. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר סימן זה יהא בידך כל זמן שהאד נתון בחיים נפשו פקודה ביד קונו שנאמר אשר בידו נפש כל חי ואומר בידך אפקיד רוחי, מת נתונה באוצר שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. אשר בידו נפש כל חי, ר' לוי ור' יצחק, ר' לוי אמר שני דברים בימין ושני דברים ביד, שני דברים בימין התורה והצדקה, תורה מימינו אש דת למו, צדקה צדק מלאה ימינ, שני דברים ביד נפש ומשפט, נפש מנין אשר בידו נפש כל חי, משפט מנין ותאחז במשפט ידי:

בישישים חכמה. תניא ר' ישמעאל בר' יוסי אומר תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים חכמה נתוספת בם שנאמר בישישים חכמה, אבל עמי הארץ כל זמן שמזקינים טפשות נתוסף בהם שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח:

הן יעצור במים ויבשו. שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם תופס בידו ספוג מלא מים, עוצר בספוג המים יורדים, פותח ידו אין המים יורדים, אבל הקב"ה אינו כן אלא אם עוצר אין המים יורדים שנאמר הן יעצור במים ויבשו, וכתיב ועצר את השמים ולא יהיה מטר, אבל אם פותח יורדין שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו'. רבי ברכיה בשם ר' יודן כל העולם כלו מים במים ואת אמרת יקוו המים אל מקום אחד, משל עשר נודות נפוחות מונחות בטרקלין הוצרך המלך למקומם מה עשה להם התיר והוציא את רוח וסלקם לזויות, כך דרך הקב"ה כל מימי בראשית סלקם לאוקינוס, הדא הוא דכתיב הן יעצור במים ויבשו וגו' (בפסוק מקולות מים רבים):

עמו עוז ותושיה. א"ר יהושע בן לוי עוז זו תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן, ולמה נקרא שמה תושיה שהיא מתשת את הגוף ואת העינים, מהו שוגג ומשגה, ריש לקיש אמר נביאי ונביאותם, ר' יוחנן אמר שטיא ושטותן, ורבנן אמרין שגה אדם בדברי תורה משגין אותו שנאמר ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי, לא דיו לאדם שהיא ממתנת לו בחייו אלא בשעת מיתתו היא עמו:

מוסר מלכים פתח ויאסר אזור במתניהם. כתיב הניקה בנים שרה, שרה אמנו היתה צנועה ביותר, א"ל אברהם אבינו שרה אין זו שעת הצנע גלי את דדיך כדי שידעו הכל שהקב"ה התחיל לעשות נסים, גלתה דדיה והיו נובעות חלב כשתי מעינות והיו מטרוניות באות ומניקות את בניהם, והיו אומרות אין אנו כדאי להניק את בנינו מחלבה של (יצחק) [צדקת], רבנן אמרין כל מי שבא לשם שמים נתן לו ממשלה בעולם ולא עשו אלא הפליגו את עצמן בסיני ולא קבלו את התורה נטל מהם אותה הממשלה הדא הוא דכתיב מוסר מלכים פתח וגו':

מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח, זה יצחק ויעקב ששניהם בקשו לגלות מסתורין של הקב"ה, יצחק קרא לעשו בקש לגלות לו את הקץ שנאמר ויקרא את עשו בנו הגדול, יעקב קרא לבניו בקש לגלות להם את הקץ שנאמר האספו ואגידה לכם, א"ל הקב"ה לבניך קראת ולי לא קראת ולא אותי קראת יעקב, התחיל אומר לבניו בבקשה מכם היו מכבדים להקב"ה, א"ל מה בלבך א"ל אחד, א"ל כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבבנו אלא אחד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, משל למה הדבר ומה לעבד שהאמינו המלך על כל שיש לו, בא אותו העבד למות קרא לבניו לעשותם בני חורים ולומר להם היכן דייתיקי שלהם, ידע המלך ועמד לו למעלה הימנו ראה והפליג הדבר שהיה רוצה לגלות, התחיל אומר להם בבקשה מכם עבדיו של מלך אתם היו מכבדין את המלך כשם שהייתי מכבדו כל ימי:

שופך בוז על נדיבים. האי מאן דפגע באתתא בעידנא דקא מסלקן מטבילת מצוה אי איהו קדים ומשמש אחדא ליה לדידיה רוח זנונים, ואי איהו קדמה ומשמשא אחדא לה לדידה רוח פלגא, ומאי תקנתיה לימא הכי שופך בוז על נדיבים:

משגיא לגוים ויאבדם. בעל צפון נשתייר מכל היראות כדי לפתות לבן של מצרים עליו הוא אומר משגיא לגוים ויאבדם, והיינו דכתיב ופרעה הקריב שהיו אומרים קשה בעל צפון שלא שלטה בו פורענות ושעמד על עצמו:

ואולם אתם טופלי שקר רופאי אליל כלכם. מאי משמע דהאי אלל מרטקא הוא דכתיב רופאי אליל כלכם:

זכרוניכם משלי אפר. א"ר תנחום בר חנילאי אם זכיתם אתם בניו של אברהם שהמשיל עצמו לאפר שנאמר ואנכי עפר ואפר, ואם לאו לגבי חומר גביכם התקינו עצמכם לשעבוד מצרים. ד"א א"ל איוב לחבריו מה אתם מתעים את הבריות סבורים שאתם צדיקי כאברהם שמשל עצמו לעפר ואפר ואין אתם אלא כדור המבול וכאותם שכתוב בהם והחמר היה להם לחומר:

כי לא לפניו חנף יבוא. א"ר חסדא א"ר ירמי בר אבא ארבע כתות אין מקבלים פני שכינה, כת חנפים, כת לצים, כת שקרים, כת מספרי לשון הרע. כת לצים דכתיב משך ידו את לוצצים, כת חנפים דכתיב כי לא לפניו חנף יבוא, כת שקרים דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, כת מספרי לשון הרע דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע:

מי יתן טהור מטמא לא אחד. תניא דם נעכר ונעשה חלב דברי ר' מאיר, ר' יוסי אומר אבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת עליה עד כ"ד חדש, מאי טעמא דר' מאיר דכתיב מי יתן טהור מטמא לא אחד, ורבנן א"ר יוחנן זו שכבת זרע שהיא מטמאה ואדם הנוצר ממנה טהור, ור' אלעזר אמר אלו מי הנדה שמזה והמזין עליו טהור והנוגע טמא, ומזה דכתיב בקרא ומזה מי הנדה יכבס בגדיו היינו נושא, והאי דאפקית בלשון מזה, הא קא משמע לן עד דדרי כשעור הזאה:

מי יתן טהור מטמא לא אחד. כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, מרדכי משמעי, ישראל מעו"א, ומי עשה כן ומי צו כן ומי גזר כן, לא אחד לא יחידו של עולם, תמן תנינן האשה שמת ולדה בתוך מעיה והושיטה החיה את ידה ונגעה בו החיה טמאה טומאת שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד, יצא הולד המת בבית הבית טהור יצא ממנו מטמא אותו, מי גזר כן, לא יחידו של עולם. תמן תנינן כל העוסקים בפרה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים והיא גופה מטהרת טמא, אלא אמר הקב"ה חקה חקקתי גזרה גזרתי ואין אתם רשאים לעבור על גזרתי:

אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקיו עשית ולא יעבור. בשעה שברא הקב"ה את העולם חרץ ימיו של כל אחד ואחד שנאמר והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, ולמי נתנם ליעקב שנאמר מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, מספר חדשיו אתך חקיו עשית אמר הקב"ה לישראל אם עשיתם חקי אין השטן נוגע בכם שנאמר מדי עברו יקח אתכם כי בבקר בבקר יעבור ביום ובלילה חקיו עשית ולא יעבור, וכך אמר לשלמה בשעה ששאל את החכמה גם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד אם תקיים את התורה ואת החקים אין מלאך המות נוגע בך. אם תלך בדרכי לשמור חקי ומצותי כאשר הלך דוד אביך והארכתי את ימיך, אדם הראשון אלו שמר את המצוה שנתתי לו לא היה מת לפיכך אם בחקתי תלכו:

כי יש לעץ תקוה. זה אברהם, אם יכרת ועוד יחליף אם יאמר עליו כורת הברית עוד יחליף מצות ומעשים טובים. ויונקתו וגו' זה לחלוחית שלו. אם יזקין בארץ שרשו ואברהם זקן. ובעפר ימות גזעו ותמת שרה. מריח מים יפריח, מריח מעשים טובים יפריח. ועשה קציר כמו נטע, נטע כמו קציר אין כתיב כאן אלא ועשה קציר כמו נטע, התוספת מרובה על העקר ויוסף אברהם ויקח אשה:

אם יזקין בארץ שרשו, אם ראה אדם שהתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד חכם שנאמר מריח מים יפריח. ואולם הר נופל יבול, זה לוט שנפל מהר. וצור יעתק ממקומו זה אברהם שפנה ממקומו לפי שחרב מקומה של סדום ופסקו העוברים והשבים, אמר מה אני מפסיק צדקה מב יתי, הלך ונטה לו אהל בגרר דכתיב ויסע משם אברהם:

תתקפדו לנצח ויהלוך, תוקף שנתן הקב"ה לאדם לנצח לעולם היה. ויהלוך בשעה שהניח דעתו של הקב"ה והלך אחר דעתו של נחש, משנה פניו ותשלחהו: