יושר דברי אמת קונטרס ראשון כא
ואבאר לך אתה חביבי אשר כנפשי ענין זה מהו הכרה שיעדתי לך לבארו היטב ואגב אבאר לך ג"כ מאמר הגמ' מס' שבת (ע"ז ע"ב( ר' זירא אשכח לר"י דהוי קאי אפיתתא דבי חמוי וכו' וחזיה דהוה בדיחא דעתיה ואי בעי מיניה כל חללי דעלמא הוי א"ל וכו' ע"ש, ולא רציתי להאריך בדקדוקים רק לכתוב הפי' והוא אמיתי לדעתי, והענין הוא כי יש חכמה ובינה ודעת בכל דבר למשל מי שחושק לבנות לו בית דירה מחשבה הראשונה בכללה נק' חכמה שהיא מכונה לי' שהיא רק נקודה גולם לבד ואח"כ כשמתחיל להרחיב מחשבתו בהבנת לבו לכאן ולכאן ומרחיב המחשבה לכל צד אם באופן זה יהיה הבית או באופן זה שהוא נקרא בגשמיות אורח ורוחב והכל על המחשבה שהוא לבנות בית דירה וזהו ה' ד' על י' וזהו הנקרא ההבנה שבלב אם כי האב שהיא המחשבה נותן הטיפה שהיא מחשבה הגולמית לבד ונעלם בה איך יהיה הבית בנוי וההבנה הוא כאם הנותנת בטפה צורה לעשותה בצורה הנכונה והפסולת דוחה לחוץ, כך ההבנה מחשבת ומבינת שמוכרח להיות כן ולא כן, וזהו ההבנה שמבין דבר מתוך דבר מחמת שצריך בית לדור מוכרח להיות כך פתחים וכך חלונות וכך אורך וכך רוחב ומיישב אפשר כך טוב ואח"כ חוזר וסותר מחשבתו לא טוב כך אלא כך וכל זה נקרא הבנה ונקרא אם ונקרא ה' ד' על י', ולפי זה אם עיני שכל לך תבין ענין חכמה ותבונה ודעת שנאמר בהשי"ת שנברא בה העולם וא"א לצאת מן הענין להאריך בזה ואח"כ כשגמר הציור בדעתו שיהיה באופן זה שנגמור וברור לו לא באופן אחר אזי אינו סותר מחשבתו ומעמידה כבראשונה שהבין בהבנה כך או כך רק מעמיד מחשבתו על דבר ציור א' ודבוק בזה הציור והוא נק' דעת ר"ל לשון וידע אדם לשון התקשרות ר"ל שמתחלה לא הי' מקושר בזה מפני שהי' בלבו פעמים כן ופעמים לאו כן ולא הי' אתו יודע מה לעשות ולא הי' מקושר כלל הציור בדעתו אבל אח"כ כשיש יחוד בדעתו אז נתיחדה החכמה שלו בבינה שלו ע"י הדעת ואין לו רק מחשבה שהוא הדעת המגלה החכמה והבינה כנ"ל ובזה הדעת הולך תמיד ובונה כל חדריו של הבית, נמצא הדעת היא גמר מחשבתו ושלימותו ודביקות האדם בה ואח"כ בזה הדעת הולך תמיד וממלא כל חדריו בדעה זו וזהו [משלי כ"ד] בדעת חדרים ימלאון, ככה הענין מי שרוצה לדבק עצמו בהשי"ת צריך להיות לו חב"ד, וחכמה ר"ל קבלה מאבותיו ורבותיו שיש אלהים בעולם והוא מחשבת גולם בלבד, ואח"כ צריך להבין דבר מתוך דבר ולחשוב תמיד בהבנתו איך שהשי"ת משגיח על כולם ומחיה את כולם והוא ממלא כל העולמות וזהו מחשב ומבין מכל מה שרואה בעולם מבין בהבנתו ומחשב שמוכרח להיות כאן כחו ית"ש וזהו מבין דבר ר"ל דבר השי"ת מתוך דברי העולם ואח"כ כשנגמור ציור זה תמיד בדעתו ואין דעתו פנוי מציור זה כי בהבנה עדיין הדבר פעמים במחשבתו ומבין ומהרהר בה הרבה ולפעמים אינו במחשבתו רק דברים אחרים ח"ו אבל כשהכריח מחשבתו והבנתו ע"ז וגמר מאד דעתו על זה בודאי נקרא זה דעת שהוא מקושר תמיד בזה והולך תמיד בזה וכל מה שרואה רואה תמיד השי"ת כמש"ל במשל בגדי האשה וזה ע"י התפשטות הגשמיות כי הכל תלוי זב"ז כי בלעדי זה התאות ימשכוהו לדברים חומריים מהעולם ורהביו ולא יהיה לו דעת, וז"ש בגמרא {ממ|סנהדרין צד|א}} כל מי שאין בו דעת וכו'.
וזהו (דה"א כח, ט) דע את אלהי אביך ור"ל דע שתהא מקושר אליו בדעתך אותו ר"ל שתהא תמיד דבר זה במחשבתך שהשי"ת מכה"כ ותחשוב תמיד בו ועי"ז תהי' מקושר בלבך מציאותו כאלו אתה רואהו בעיניך ממש ואז זו נקרא הכרה.