יושר דברי אמת קונטרס ראשון טו
ודבר זה צריך אני להסביר לך בדדמי יותר והוא ע"פ משל ברעיא מהימנא (פרשת בא מב, ב) שממשיל שם מדות העשר של השי"ת למקור ומעיין וימא וז' נחלין ואמר שם ואי אתתברו אינון מאנין דתקין יהדרין מיא למקור וע"ש שדברי המאמר פשוטים שם במושכל ראשון:
והענין כן באדם אף שהוא נברא והוא יש והוא מוגבל כל זה הוא מצדו מצד הבריאה שנברא בה, אבל כשמפשיט א"ע מגשמיות ור"ל העיקר התפשטות הגשמיות יהיה בלבו שיהיה נמאסים בעיניו כל התאוות עוה"ז אפילו ההכרח יהיה בו לא אפשר ולא מכווין כמש"ל וכמ"ש בס' המגיד בפ' בשלח שהזהיר המגיד להב"י ז"ל ע"ז תמיד ע"ש ומכ"ש כל המדות רעות התלוים בלב כנ"ל ויהיה מופשט מכולם מחמת גודל תשוקתו להבורא ית"ש אשר כל תאוות וחמדת העוה"ז ורהביו וקנאתו הבל הוא, למי שזכה לטעום בנפשו חשוקה זו אפי' באפס קצהו שיהיה באמת, דהיינו שיהיה ביראה ובאהבה כי בלתי יראה ופחד בלב אין זה רק חיצוניות אהבה כמבואר בכתבים של הרב מו"ה דוב בער זלה"ה ה"ה ת"י זיל קרי בהם וכמבואר בס' חסד לאברהם ג"כ כי כל מה שאדם עובד ה' ועוסק בתורה בלתי יראה ר"ל פחד הלב ר"ל שתפול עליו פחד בלב מן השי"ת ובלתי זה הכל הוא מבחוץ אבל ביראה נאמר זה השער לה' כי מי שבא בשער שהמלך בו נופל עליו יראה בטבע כן האדם כשנופל עליו פחד השי"ת בלבו סימן שנכנס במחשבתו בשער המלך, וזהו מדת מלכות כי כן מדת המלכות ב"ו, ק"ו בן בנו של ק"ו כו' מלכות השי"ת. וכשמרגיל א"ע ביראה זו תמיד אזי ממילא נמאסין בעיניו כל התאוות והמדות רעות מחמת בושה של השי"ת ופחדו ממנו וזהו ההתפשטות הגשמיות והתגברות כח השכלי המבואר בש"ע ה' תפלה סי' צ"ח ולא רציתי להאריך בענין זה שראוי להאריך רק הם בכתבים הנ"ל שהעתיקם התורני מו"ה דוב בער נ"י ובודאי יתנם לך לעיין בהם:
ושם מאריך בענין יראה זו בכמה מקומות ומיראה זו יבוא לאהבה האמתית עד שתדבק נפשו בבת יעקב כמבואר בר"ח שער האהבה וכשיתמיד בדביקות זה ע"י תפלה ותורה ומעש"ט יבוא להתפשטות הגשמיות באמתית שיהיה בטל ממציאות בדעתו בעת התפלה ולא ירגיש כלל שהוא בגוף וכמ"ש הקדוש אלהי ר' מנחם מענדל ז"ל מ"ש במשנה [ברכות כ"ח א] היה רוכב על החמור ירד ויתפלל ר"ל אם אדם רוכב על החמור תמיד ומופשט מגשמיות תמיד אעפ"י שאעפ"כ הוא מרגיש שהוא בגשמיות אבל שעת התפלה שאז מתגברת הקדושה בנפש ע"י המצות ודברי התפלה הנאמרי' בדור"ח יכול לירד ולהתפלל ר"ל שירד מן החמור ויתפשט מן הגוף לגמרי: