יוסף תהלות/נז


פרק נזעריכה

פסוק אעריכה

למנצח אל תשחת לדוד מכתם בברחו וכו'. אפשר במ"ש במה שפירשתי במזמור הקודם משם גורי האר"י זצ"ל, דבשעת סכנה יזכיר זכיותיו, וכתבנו בעניותנו שצריך להזכירם ברמז כדי שלא יקטרגו עליו. והנה בסוטה דף יו"ד דרשו מכתם, מך ותם לכל, שהיה עניו מאד. ורז"ל בש"ט בשוחר טוב במזמור ט"ז אמרו: מכתם, שהוא עני וקטון מאד. לאדם שלא יש לו כי אם שני איסרין וכו', ע"ש עיין שם. ונמצא דבתיבת מכתם יש שני פירושים: אחד, שהי"ל שהיה לו מדת הענוה; ואחר, שהוא עני וקטן ואינו ראוי להיות עם הגדולים, כמ"ש כמו שכתבו שם בש"ט. והנה מעלות הענוה רבו; ובפרט מ"ש מה שאמרו ז"ל, דאם נגזר עליו מיתה, בעבור הענוה מתבטלת הגזרה, כמ"ש כמו שכתבתי בקונטרס דבש לפי בס"ד. ועתה בעת צרה אמר: אל תשחת לדוד מכתם – פנימיות כוונתו שהוא עניו, וסגולת הענוה דאם נגזר עליו מיתה מתבטלת הגזרה. וז"ש וזהו שאמר: אל תשחת, לדוד מכתם שאני עניו. בברחו מפני שאול והוא שעת סכנה, לכן אזכיר עניני שאני עניו. וזה ידבר לפני ה', שהוא בוחן לבות; אך השומע יבין שהוא שפל ועני והוא בצרה:

פסוק בעריכה

חנני אלהים. אפי' אפילו למדת הדין; שזה רודף, ועושה נגד רצונך. ואם לפי מדה"ד מדת הדין לא אזכה, חנני ממדת רחמים:

פסוק געריכה

אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. בירושלמי פ"ק דכתובות ובנדרים פ' המבושל אמרו: אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. א"ר אמר רבי אבין: בת ג' שנים ויום א' אחד ועברו ב"ד בית דין השנה, בתולותיה חוזרין. והרב באר שבע בתשובותיו סי' י"ד נשאל לפרש ירושלמי זה, וכתב: נ"ל נראה לי דהכי פירושו, דר' אבין קאי עמ"ש על מה שאמרו: בת ג' שנים ויום א', בא עליה ה"ז הרי זה בסקילה. נמלכו ב"ד לעברו, אינו בסקילה. וכדי שלא ישאל השואל: היאך אפשר חזרת בתולים, דבר טבעי, תלוי בעיבור ב"ד? לכך בא רבי אבין: אל תתמה, כי ה' ממהר ומאחר חזרת הבתולים לפי מה שבית דין קובעים השנים וכו'; זהו מה שהשיגה דעתי בפירוש זה הלשון, זהת"ד זהו תורף דבריו. ונעלם מהרב ז"ל דכבר הרב המגיד פ"ב פרק ב דאישות ובהגהות מרדכי פ' החולץ ביארו הירושלמי כן, וגם הרב יפה מראה שנדפס הרבה קודם ספרו פירש כן. ועיין בדברים אחדים דף ט"ל. ואפשר שכוונת דוד המלך ע"ה עליו השלום לומר, ששמואל הנביא משחו בדבר ה'. והנה ה' בחסדו, לעשות יקר לב"ד לבית דין משנה הטבע; וכ"ש וכל שכן כאן, לכבודו ית' יתברך ולכבוד שמואל הנביא יצילנו משאול, ויתקיים דבורו יתברך שימלוך. וז"ש וזהו שאמר: אקרא לאלהים עליון, שאם עברו ב"ד השנה, משנה הטבע לכבוד ב"ד; א"כ אם כן ישלח משמים ויושיעני חרף שואפי וכו' לכבוד שמואל ויצילני, ואח"כ ואחר כך ישלח חסדו ואמיתו, שאמלוך, לקיים דבורו ונבואת שמואל הע"ה הנביא עליו השלום:

פסוק זעריכה

רשת הכינו לפעמי וכו'. ומלבד הפשוט, שעל שאול ואויביו ידבר, אפשר שכיון גם כן על סט"א סטרא אחרא. והוא שכתב רבינו האר"י זצ"ל בשער הגלגולים בפ' בפסוק "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו", דזמנין דאיזה נשמה עליונה הוא בעמקי הקלי' הקליפות, והם רואים ביאה שיש בה איסור ומכניסים הנשמה ההיא ברשות אדון הכל, שסוברים שתתלכלך יותר ולא יהיה לה תקומה. וז"ס וז הו סוד נשמת אברהם אע"ה אבינו עליו השלום, שבא תרח על הנדה, ונשמת דוד הע"ה המלך עליו השלום, דישי חשב על שפחתו וכו'; וזהו קיצור דבריו, עש"ב עיין שם בביאור. ולזה ג"כ גם כן ירמוז בפ' זה: רשת הכינו לפעמי, הסט"א כפף נפשי להכניסה כשאבי חשב בשפחה. ובראותם שאני התאמצתי להיטיב, עתה נתנו בלב אויבי שירדפוני להדיחני, כרו לפני שיחה. אבל נפלו בתוכה הסט"א ואויבי, שזה יהיה לרע להם וטוב לי: