יוסף תהלות/מד
מזמור מ״ד עריכה
פסוק ה עריכה
אתה הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב — אפ׳ אפשר בהקדים איזה הקדמות בקצור. והוא, דכתבו המפרשים דהגוים אין להם תשובה, מסיבה שהם עבדים, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול; אבל ישראל יש להם תשו׳ תשובה, דאנו בנים ואב שמחל כ״מ כבודו מחול.
ויש לחקור, דלר׳ יהודה פ״ק פרק קמא דקי׳ דקידושין, דכשאינם עושים רצונו של מקום הם עבדים, א״כ אם כן לא יהיה להם תשובה ח״ו חס ושלום. ועוד, שהרי קבל מנשה בתשובה, ור׳ יהודה עצמו פ׳ פרק חלק סבר דאהני ליה תשובתו ויש לו חלק לעה״ב לעולם הבא. והרי אם כשאינם עושים רצונו אינם בנים, במה יתרצו בתשו׳ בתשובה? והלא מלך שמחל ע״כ על כרחך אין כ״מ.
ולזה יש להשיב שתי תשובות. אחת, דכאשר מתעורר החוטא ישראל לשוב, בכח נשמתו וזכות אבות, תכף יעלה לרצון ויעלה למדרגת בן, והדרן לדין אב שמחל על כבודו כבודו מחול. ועוד, דאמרינן בקי׳ פ״ק, דהגם דמלך אין כבודו מחול, לצד עילאה לא נאמר זה, דכ״ע דכולי עלמא דיליה ומצי מחיל. וזה יועיל לישראל; אך הגוים, שאינם מודים באלהותו דכ״ע דיליה, מטונייהו דיינינן להו כמלך סתם דאין כבודו מחול.
וז״ש וזהו שאמר: אתה הוא מלכי אלהים, כלו׳ כלומר: ידענא בנפשאי דאיני ראוי ליקרא בן, רק במדרגת עבד. וז״ש: אתה הוא מלכי, שאתה מלך ואני עבדך. אמנם אינו כמחשבת הגוים, שאתה כמלך סתם ח״ו, רק אלהים, שאני מודה כי הוא היוצר הוא הבורא; ומאחר שכן, דין הוא שתמחול, כי כ״ע דילך. וכך שאלתי: צוה ישועתי, אף שאיני כדאי, כמשמעות יעקב שנאמר בהיותם רחוקים מה׳, מ״מ מכל מקום צוה ישועות יעקב, דכ״ע דילך ומצי מחיל, כמדובר:
ואפשר לרמוז במ״ש במה שכתוב בשיר השירים רבה על פ׳ פסוק "אחות לנו קטנה", שהקב״ה ברחמיו מחשיב את איש ישראל לקטן ואין להקפיד במעשיו ומוחל לנו ביה״כ ביום הכיפורים, ע״ש. ואיכא פלוגת׳ פלוגתא דרבוואתא בח״מ סי׳ רל״ה אי מה שנהנה הקטן חייב לשלם, די״א דיש אומרים דאע״ג דאף על גב דאם הזיק פטור, מ״מ מה שנהנה חייב, וי״א דגם מה שנהנה פטור. וכתב הרב כנה״ג כנסת הגדולה שם משם מהר״ם גאלנטי ז״ל, דכיון דפליגי רבוואת׳ רבוואתא, המע״ה המוציא מחברו עליו הראייה. ואפשר דבחסדו ית׳ יתברך מחשיב החוטא כקטן, ועוד בה לפוטרו גם ממה דנהנה. ורז״ל אמרו במדרש, הביאו הרב זרע ברך ח״ג חלק ג, "יעקב" אלו בנים קטנים, "ישראל" אלו בנים גדולי׳ גדולים.
ואפשר דזה רמז: צוה ישועות יעקב, דתצוה שידונו כבנים קטנים, וגם מה שנהנו פטורים; וז״ש ישועות יעקב, "ישועות" תרתי משמע:
פסוק ו עריכה
בך צרינו ננגח (ו)בשמך נבוס קמינו — אפשר במ״ש במה שאמרו פ״ק פרק קמא דמגילה: "הלנו אתה אם לצרינו", על איזה מהם באת? ופירשו התוס׳: אם בשביל ביטול תורה, דכמיב: "תורה ציוה לנו משה", "הלנו אתה", או אם בשביל קרבנות שמגינים אותנו מצרינו, וז״ש וזהו שאמר "אם לצרינו", ע״ש.
וז״ש: בך צרינו ננגח, צרינו המקטריגים ננגח בקרבנות. ורמז, ננגח גימט׳ גימטריא קי״א, שיש קי״א פסוקים פ׳ פרשת ויקרא, שבה עיקר הקרבנות. ועיין בפתח עינים באבות במשנת "שלשה שאכלו", מ״ש מה שכתב בשם רבינו יהודה החסיד ז״ל, ותמצא נחת. ובשמך, רמז לתורה, שהיא כולה שמותיך הקדושים, בזה נבוס קמינו, כמ״ש פ״ב פרק ב דמכות: "עומדות היו רגלינו" במלחמה בשערים המצוייניס בהלכה. וז״ש בשמך נבוס קמינו: