מזמור מ״בעריכה

פסוק העריכה

כי אעבור בסך אדדם עד בית אלהים בקול רנה ותודה המון חוגג — שמעתי מפי הרב עיר וקדיש מוהר״י אלגאזי ז״ל, דאמרו רז״ל במדרש, דבכל פסיעה של עולי רגלים היה נברא מלאך. וז״ש וזהו שאמר: כי אעבור בסך, כשאנו עולי רגלים עוברים ללכת בסך, יש סכום וחשבון לעולים. אבל אדדם עד בית אלהים, נוספים מלאכים רבים מאד אין מספר. ואז המון חוגג בלי מספר, עכ״ד עד כאן דבריו.

ומעין דוגמא אפשר לפרש, במה שידוע כי כל הגליות ויסורין הם לברר ניצוצי הקדושה, וגם כל הדרכים שהולך אדם מישראל, הכל הוא לברר ני׳ ניצוצות הקדושה. וכמו שפירשתי בעניותי מ״ש מה שאמרו פ״ק פרק קמא דחגיגה (דף ה:): ר׳ ור׳ חייא הוו שקלי ואזלי באורח׳ באורחא, דשקלי ני׳ הק׳ הקדושה בהליכתם. גם ידוע, כי כל האכילה היא לברר ני׳ הק׳.

וזה שאמר: היתה לי דמעתי על הגלות והיסורין לחם, רמז שהם לברר, כמו הלחם. ועיקר הצער על חילול ה׳, באמור... איה אלהיך.   אלה אזכרה, כי זאת לפנים הייתי מברר ני׳ הק׳ בלכתי לרגל, כי אעבור בסך אדדם עד בית אלהים, ואז המון חוגג, כי ני׳ הק׳ שנתבררו המון רב שמחים, כמו שכתב רבינו האר״י ז״ל בכוונת "ארוממך ה׳ כי דליתני" שאו׳ שאומרים בזמירות, שני׳ שניצוצות הק׳ שנפגמו משוררים וכו׳. וכמו הצער עלה, כי היינו מבררים הן קדם בשמחת הרגל, ועתה מבררים בגלות ויסורין. וז״ש אלה אזכרה וכו׳:

פסוק ועריכה

הוחילי לאלהים כי עוד אודנו ישועות פניו — אפשר במה ששמעתי משם הרב החסיד מהר״ר יוסף פייאמיטה ז״ל, דבמזמור י״ד (ז) כתיב: "מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה׳ שבות עמו", ובמז׳ ובמזמור נ״ג (ז) כתיב: "מי יתן מציון ישועות ישראל בשוב אלהים" וכו׳. ופירש, דכשהגאולה היא במדת רחמים, בשם ה׳, לא יש כי אם ישועה א׳, דאנו נגאלים ברחמיו. אבל כשהגאולה היא מצד הדין, הם שתי ישועות: האחת עיקר הגאולה, והשנית, שגם מדת הדין נותנת ליגאל, עכ״ד. וז״ש: הוחילי לאלהים, מדת הדין, כי עוד אודנו, שיגאל מצד הדין, ואז הוא ישועו״ת פניו, תרתי:

פסוק טעריכה

יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי — אפשר במ״ש במה שאמרו רז״ל, דאדם הראשון נתן לו ע׳ שנה לדוד הע״ה המלך עליו השלום. ובזהר הקדוש אמר דאברהם אע״ה אבינו עליו השלום ויעקב אע״ה ויוסף הצדיק ע״ה עליו השלום נתנו לו ע׳ שנה לדוד הע״ה. ומקשים דהי״ל דהיה לו לחיות דהע״ה ק״ם שנה, ולא חי אלא ע׳ לבד. ותירצו, דכיון דדוד הע״ה לא ישן, א״כ הלילות נחשבו לו כימים, ונמצא שחי ע׳ שנה לילות וע׳ שנה ימים, זהת״ד זהו תורף דבריהם. ובזהר הקדוש האריך במעלות הקם בחצות, ובכלל נמשך עליו חוט של חסד.

וז״ש וזהו שאמר: יומם יצוה ה׳ חסדו, משום דבלילה שירה עמי. אכן מזה חש שמא יצא תקלה, דבעבור זה הן נגרע חצי חייו. וז״ש: הלא טוב יצוה ה׳ חסדו וכו׳ תפלה לאל חיי, אני מתפלל שלא יגרעו שני חיי בזה שאני ער בלילה:

וטעם שאדה״ר שאדם הראשון נתן לדוד ע׳ שנה, כי דוד הע״ה היה גלגול אדם הראשון. ואמרו דורשי רשומות, אדם ר״ת ראשי תיבות אדם דוד משיח. וגם אברהם ויעקב ע״ה באו לתקן אדה״ר, ואמרו ז״ל כי גם יוסף הצדיק ע״ה היה נפש אדה״ר, ולכן גם הם נתנו לדוד הע״ה ע׳ שנה.

ואפשר ז״ש (בראשית לז, ב): "אלה תולדות יעקב יוסף", כי יעקב היה גלגול אדה״ר, וכמ״ש וכמו שאמרו (בבא בתרא נח, א): שופריה דיעקב אע״ה שופריה דאדה״ר, ודייקי רבנן דלא אמר "כשופריה", דהיה אדה״ר ממש. ומשו״ה ומשום הכי אמר: "אלה תולדות יעקב יוסף", כי הוא בעצם נפש אדה״ר. ואפשר זה טעם "יעקב אבינו לא מת" (תענית ה, ב), שכיון דנתקן אדם הראשון ע״י על ידי האבות, נתקיים בו מיהא שלא ימות, כאשר היה אדה״ר קודם החטא, שלא ימות. א״נ אי נמי "אלה תולדות יעקב יוסף", בסוד גוף וברית חשבינן חד:

ויתכן לומר במ״ש במה שאמר: תפלה לאל חיי, במ״ש במה שכתוב בזהר חדש סוף רות דף קי״ד דפוס קושטא, כי ל׳ שנה הי״ל חיי צער דהע״ה, שהיה נטרד, ותמורתם היה רוצה ל׳ שנה אחרים, שהם תשלום הע׳ שנה, והכל ק׳. ואם היה חי ק׳ שנה, היה מתקן תקונא דלא יעדי, ולא היה נחרב בית המקדש, זהת״ד זהו תורף דבריהם.

וזה אפשר כוונת הפ׳ הפסוק: "נאם הגבר הוקם על משיח אלהי יעקב", "הוקם" אותיות "מקום", שהיה מטהר הכל כמקוה. "על" גי׳ גימטריא ק׳, אם היה חי ק׳ שנה אז היה משיח ונתקן העולם, ולא יהיה גלות ולא חורבן, והיה מתקן תחקונא דלא יעדי.

ואפשר שז״ש שזהו שאמר: יומם יצוה וכו׳, בשביל שאני ער בלילה וידעתי כי נחשבות לילות כימים, כאילו אני חי ק״ם שנה. אמנם תפלה לאל חיי, שיהיו לי ע׳ שנה של השקט, ותוסיף ל׳ על מה שהייתי נטרד. וזהו תפלה, לא בשבילי אלא לאל, שיתוקן העולם. והתפלל ע״ז על זה באות חיי, ר״ל רוצה לומר שכל ימי יהיו חיים טובים, ואחיה עוד ל׳ שנה תמורת ל׳ שנה שהיה נטרד ולא היו חיים, מרוב הטרדות והסכנות. ותיבת חיי עם ג׳ אותיות הם גי׳ לא, והם אותיות "אל", ששואל חסד אל על ל׳ שנה:

אי נמי יומם יצוה וכו׳, שקם בחצות, וכל כוונתי לקשר השכינה הנקראת תפלה עם החסד, וזהו לאל. כי אלו הם חיי. על דרך "כי טוב חסדך מחיים" (תהלים סג, ד):