יוסף תהלות/לג
מזמור ל״ג
עריכהפסוק ט
עריכהכי הוא אמר ויהי זו אשה, צו׳ צוה ויעמוד אלו הבני׳ הבנים. כך אמרו, מה כתיב בתריה? ה׳ הפיר עצת גוים וכו׳. שמעתי במ״ש במה שכתוב במדרש, דשאלה מטרוניתא את רבי יוסי: מאי עביד קב״ה קודשא בריך הוא? א״ל אמר לה: מזווג זיווגים. א״ל אמרה ליה: אני יכול לעשות. העמידה עבדיה ושפחותיה ואמרה: זה ישא זו וכו׳, ולמחר דין רישיה תביר זה ראשו שבור וכו׳.
וז״ש וזהו שאמר: כי הוא אמר ויהי זו אשה וכו׳, וכביכול מזווג זיווגים. ה׳ הפיר עצת גוים, שסוברים שהם יכולים לעשות, וראו כי מאת ה׳ היתה זאת דווקא:
פסוק יא
עריכהעצת ה׳ לעולם תעמוד. אפשר לרמוז מה שכתב במדרש קהלת, דג׳ דברים מועילים לבטל גזרה: עינוי, צדקה, תפילה. והוא ר״ת ראשי תיבות עצת, עינוי צדקה תפילה, לעולם תעמוד. וכתבו הקדמונים, כי קול צום ממון מספר השלשה כל אחד וא׳ ואחד מספרו שוה לאחר, ושלשתם גי׳ גימטריא זאת, ורמזו רמזים בזה. ושורש הדברים הוא מאמר רז״ל במדרש הנז׳ הנזכר. ואפשר לרמוז, "זאת עשו וחיו" (בראשית מב, יח) וכיוצא:
פסוק יב
עריכהאשרי הגוי אשר ה׳ אלהיו העם בחר לנחלה לו, משמים וכו׳. אפשר במ״ש במה שכתוב בזהר הקדוש, דא״ה דאומות העולם הם תחת השרים, וכשיתבטל הרם[1] תתבטל האומה שתחתיו; אך ישדאל הם תחת רשותו יתברך, וכשם שהוא חי וקיים כך ישראל אינם כלים. וז״ש וזהו שאמר: אשרי הגוי אשר ה׳ אלהיו, והוא כולל אף לגרים שבאו להתגייר ונכנסו תחת כנפי השכינה וקבלו אלהותו ית׳ יתברך, הרי הם כישראל; וכשם שהוא חי וקיים, כך מי שהוא תחת רשותו ניצולים ואינם כלים. ועוד נוסף שבח ישראל בפרטות, העם בחר לנחלה לו. אחת הוא, שבהיותם העם, בלתי הגונים כמשמעות "עם" בכל מקום, בהיותם במצרים "גוי מקרב גוי", מה אלו עע״ז עובדי עבודה זרה וכו׳, עכ״ז עם כל זה הוציאם ממצרים ונתן לנו התור׳ התורה; ועוד, שהוא כביכול בחר בנו ועוררנו לקבל תורתו:
אי נמי אפשר: העם בחר לנחלה לו, מדבר בדור הפלגה, דבו בפרק חילק כל האומו׳ האומות לע׳ לשבעים שרים ונפלו לחלקו ישראל. וז״ש: משמים הביט ה׳ ראה את כל בני האדם, כמש״ה כמו שאמר הכתוב: "וירד ה׳ לראות" וכו׳ "אשר בנו בני האדם" (בראשית יא, ה), ובאותו הזמן בחר ישראל לנחלה. והשגחתו על ברואיו תמיד. וז״ש: ממכון שבתו השגיח, ר״ת ראשי תיבות משה וס״ת וסופי תיבות "וְנֹחַ", כלומר, שהביא משה להציל ישראל, כמ״ש בזהר הקדוש. ומשה היה נח, ולאשר בדור המבול לא הציל דורו, משה רבינו ע״ה מסר נפשו להציל ישראל ואמר "מחני נא" (שמות לב, לב). והם אותיות "מנח אני," כלומר, עתה אני מתקן מה שלא בקשתי על דור המבול, וכמו שכתבנו בעניותנו באורך בדרושים בס״ד:
הערות ויקיעורך
עריכה- ^ אולי צ"ל: השר, או: שרם