יוסף תהלות/כה

<< · יוסף תהלות · כה · >>

מזמור כה

פסוק ה

הדריכני באמיתך ולמדני כי אתה אלהי ישעי וכו'. פירוש, כבר אני מתעורר ללכת בדרכיך, וכיון שכבר קדם אתערותא מלתתא – ה׳ יגמור בעדי, הדריכני באמתך ולמדני כי אתה אלהי ישעי, רחום בדין, וזהו אלהי הוא דין, ישעי רחמים, אותך קויתי. ואמרו בילקוט משלי סי׳ סימן תשל״ו: אפילו אין ביד ישראל אלא הקיווי כדאי הם לגאולה בשכר הקיווי. ולמדנו דהקיווי הוא דבר גדול, וז״ש וזהו שאמר: אותך קויתי כל היום, זכור רחמיך שאתה מחשיב הקיווי:

פסוק ז

חטאות נעורי ופשעי אל תזכור כחסדך זכור לי אתה למען טובך ה׳. יש להעיר, דהול״ל דהוה ליה למימר "זכרני למען טובך". ואפשר במשז״ל במה שאמרו ז"ל: כל מקום שנאמר "לי" הוא לעולם, "ואתם תהיו לי" (שמות יט, ו), "לכהנו לי" (שמות כח, א), וכן בדוד הוא אומ׳ אומר: "כי ראיתי בבניו לי מלך" (שמואל א טז, א) ופירשו המפרשי׳ המפרשים: "לי מלך", כביכול עלי מלך, דהקב״ה גוזר והצדיק מבטל. גם אמרו פ״ק פרק קמא דברכות (דף לב:) דאמרה כ״י כנסת ישראל: שמא לא תשכח העגל? ואמר ה׳: "גם אלה תשכחנה" (ישעיהו מט, טו). ושמא תשכח מעמד ה״ס הר סיני? א״ל אמר לה: "ואנכי לא אשכחך". ומעין דוגמא אמר דוד הע״ה המלך עליו השלום: חטאות נעורי ופשעי אל תזכור. ושמא גם הטובה אל תזכור? לז״א לזה אמר: כחסדך זכור לי אתה. והעניין הוא שרמז: כחסדך זכור לי, כלומר, שאמרת: לי מלך, והוא לעולם שאין לו הפסק, וגם פירש לי אתה, דכביכול "עלי מלך", וז״ש: זכור לי, ולי ר״ל רוצה לומר אתה כ״י כביכול עלי, והכל מצד החסד, למען טובך ה׳. ומשום צניעות, וגם שלא יקטרגו, אמר לשון סתום, ובוחן לבות וכליות ידע מאי דבלביה:

אי נמי אפשר במ״ש במה שכתב רבינו האר״י זצ״ל, דנפש דוד הע״ה היתה מוטמעת בקלי׳ בקליפות, וזו פעם ראשונה שיצאה, ולכן היצה״ר היצר הרע והקלי׳ והקליפות היה לו תוקף גדול, עש״ב עיין שם בדבריו. וז״ש חטאות וכו׳ זכור לי, ר״ל רוצה לומר עצמותי אשר הייתי מוטמע, ואתיא זכירה למען טובך ה׳:

פסוק ט

ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו. אפשר, דיש ס״ד סלקא דעתך דמהענוה נפיק חורבא ליושב במשפט, כי הוא לב נשבר וטבעו רך, וכשאינו מחשיב עצמו לכלום, ירא ורועד מבעל דין קשה, ומזה ח״ו חס ושלום יצא המשפט מעוקל. לז״א לזה אמר: ידרך ענוים במשפט, ידריכם לענוים במשפט, דהגם שהם ענוים – ישפטו משפט צדק, וילמד ענוים דרכו דכ״י דכביכול הוא עניו, ועכ״ז ועם כל זה שופט משפט צדק.

אי נמי אפשר במ״ש במה שאמרו (ערובין יג, ב): מפני מה זכו ב״ה בית הלל לקבוע הלכה כמותם? מפני שנוחים ועלובים, שומעים חרפתם וכו׳. והקשה מרן ז״ל בכללי הגמ׳, דאטו נהפך הדין בשביל הענוה? ותי׳ ותירץ, דבזכות הענוה מכוונים אל האמת. וז״ש וזהו שאמר: ידרך ענוים במשפט, שיקבע הלכה כמותם. וכי תימא, מפני הענוה יתקלקל הדין? לז״א: וילמד ענוים דרכו, דבזכות הענוה מכוונים אל האמת, כמ״ש כמו שכתב מרן ז״ל:

פסוק יח

ראה עניי ועמלי. אפשר עניי, הכנעתי ושפלותי, ועמלי במלחמות, כמו שפירש רד״ק ז״ל. ומי שדעתו שפלה, כאילו הקריב כל הקרבנות. וגם אמדו רז״ל, דהריגת הרשעים כאילו הקריב קרבנו׳ קרבנות. ושתים זו ראה בטובך ושא לכל חטאותי, ובמקום אש גהינם יתהפך, ש״א חטאתי.

אי נמי, בזכות התורה הנקראת "אש דת", ש״א לכל חטאותי.

אי נמי, ועמלי, שאני טורח מאוד לכוף את היצה״ר היצר הרע שמתגבר בי ביותר, כמש״ל כמו שכתבתי לעיל, ותידד שנתי מעיני להרוג היצה״ר, כמ״ש "השכם. להורגו". וכל זה יזכר לפני כסא כבודך.

ואפשר לרמוז, ראה עניי ועמלי ושא, ר״ת ראשי תיבות ערוה עם הכולל^[1]. וס״ת וסופי תיבות גימט׳ גימטריא השם המיוחד^[2], מדת רחמים:

הערות ויקיעורך

1. ר ע ו ו = ערוה + 1
2. ראה עניי ועמלי ושא = ה י י א, כמו שם הוי"ה