יוסף תהלות/יד
מזמור י״ד עריכה
פסוק ב עריכה
ה׳ משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלהים וכו׳. אפשר דמתאונן על מיעוט הלימוד, ועל העשירים שאינם מחזיקים ביד לומדי התורה, ובזה אינם יכולים הת״ח התלמידי חכמים ללמוד, דטרידי למצוא טרף. וז״ש וזהו שאמר לראות היש משכיל שעוסק בתורה, או ימָצֵא עשיר מחזיק לת״ח לתלמידי חכמים, וזהו דורש את אלהים, שידרוש "את אלהיך תירא" לרבות ת״ח (פסחים דף כב:). וראה הכל סר, לא משכיל ולא מחזיק, יחדו נאלחו אין עושה טוב, שאין מי שיעשה טוב שהיא התורה, אין מי שיעשה לת״ח שילמוד. ומש״ה ומשום הכי אין גם אחד שיעסוק בתורה, כי אין מחזיק ומתים ברעב. והתימה, כי הלא ידעו כל פועלי און, הם העשירים אשר כל טרחם ומשאם שבתם וקימתם בהבלי העה״ז העולם הזה, אוכלי עמי – שהם הת״ח התלמידי חכמים, כמ״ש כמו שכתוב פ״ב פרק ב דמציעא ע״פ על פסוק "הגד לעמי" (ישעיהו נח, א) (בבא מציעא דף לג:) – אכלו לחם, כלומר, יודעים שאם הת״ח אוכלים משלהם נחשב להם כאלו אכלו לחם, שהם עסקו בתורה, ועכ״ז ועם כל זה ה׳ לא קראו. ונמצא שכל העון הוא על שאינם מחזיקים, ומפני זה באים ח״ו חס ושלום גזרות רעות. ועל זה תמהים המון העם, כי יש צדיק בדור ולמה אינו נתפס לכפר? והתירוץ הוא, כי הצדיק מוכיח ואין שומע, ובזה ניצול כמז״ל כמאמרם ז"ל גבי נח שהיה מוכיחם ולא שמעו תוכחתו והם אבדו והוא ניצול, וכתיב "ואתה כי הזהרתו את נפשך הצלת" (יחזקאל ג, יט). וז״ש וזהו שאמר שם פחדו פחד כי אלהים בדור צדיק, פי׳ פירוש כי אלהים מדת הדין בגזירה רעה ח״ו בדור שיש בו צדיק, ועל זה פחדו, כי מסורת היא שהצדיק נתפס ומכפר, ועתה אלהים מדה״ד מדת הדין בור[1] צדיק חיילא בכולל והוא ניצול. לזה אמר: עצת עני תבישו, העצה והתוכחת מן העני צדיק תבישו ואין אתם שומעים, ולכן כי ה׳ מחסהו והוא לבדו ניצול, לפי שכבר הוכיח ולא נשמע, ומאי קשיא לכו אלהים בדור צדיק:
אי נמי אפשר יחדו נאלחו דעושים החטא ברבים. ומעשה טוב אפי׳ אפילו ביחיד אין מי שיעשה. וז״ש וזהו שאמר אין עושה טוב, אפילו ביחיד, אין גם א׳ אחד, אפי׳ אחד המיוחד אם עושה טוב, לגרמיה הוא דעביד ולא לשמי ית׳ יתברך וכמ״ש וכמו שכתוב בתקונין תקון ל׳: כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין, וזהו אין גם אחד, אפי׳ אחד המיוחד אין מעשיו כלום. הלא ידעו הרשעים שעל יד העבירות מגדלים הסט״א הסטרא אחרא שהם פועלי און, שיהיה להם רשות שיהיו אוכלי עמי, חוטפים מצות, אכלו לחם, תורה שלא לשמה, ולוקחים ניצוצי התורה והמצות. וזה מסיבת ה׳ לא קראו, לא למדו לשמה והמצות בפניות.
אי נמי, הלא ידעו כי נחרב הבית אף שהיו מקריבים קרבנות. והטעם לזה, כי לא היו מתודים על הקרבן, ובזה היה הולך לסט״א לסטרא אחרא, כי היו ברשעם ולא הרהרו תשובה ולא התודו, כמ״ש כמו שכתב הרב כתנות אור, והבאתיו אני עני בקונטריס כסא דוד דרוש ך׳. וז״ש וזהו שאמר הלא ידעו כל פועלי און בחטאתם. אוכלי עמי הסט״א הסטרא אחרא אכלו לחם הקרבנות מסיבה כי ה׳ לא קראו, שלא שבו בעת הקרבנות ולא התודו על חטאתם, ולכן לא הועילו הקרבנו׳ הקרבנות ונחרב הבית, דעיקר הקרבנות לשוב בתשובה ואזי החלו עולין לרצון:
הערות ויקיעורך עריכה
- ^ צ"ל "בדור"