יוליוס קיסר (ביאליק)/מערכה ראשונה/מחזה שני

הקודמים. רחוב. רעמים וברקים. קסקא, חרב שלופה בידו, וציצרון
ציצרון: שָׁלוֹם, קַסְקָא. הָעַד בֵּיתוֹ לִוִּיתָ אֶת-קֵיסָר?
לָמָה עָיַפְתָּ כֹה? וּמָה-לְךָ כִּי רוּחֲךָ נִבְהָלָה?
קסקא: וְאַתָּה הֲתַעֲמֹד בְּךָ הָרוּחַ בְּמוֹט אֶרֶץ
וְעַמּוּדֶיהָ כַּקָּנֶה יִתְנוֹדָדוּ? הוֹ, צִיצֵרוֹן,
עֵינַי רָאוּ סְעָרוֹת. רָאִיתִי סוּפוֹת זַעַם
בְפוֹצְצָן אַלּוֹנִים אַדִּירֵי יָעַר. רָאִיתִי
גְּאוֹן יָם נָפוּחַ בְּזַעְפּוֹ וּבְשֶׁצֶף קִצְפּוֹ
וּבְרוֹמְמוֹ שִׂיא גַלָּיו עַד לְעַנְנֵי אֵימָה.
אֶפֶס מֵעוֹדִי וְעַד לֵיל זֶה, מֵעוֹדִי
וְעַד עַתָּה לֹא עָבַרְתִּי בְּתוֹךְ סְעָרָה
מַמְטֶרֶת לַהֲבוֹת אֵשׁ. אֵין זֹאת כִּי אִם
צִבְאוֹת מָרוֹם אָסְרוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ מִלְחָמָה
אוֹ כִי הָאָרֶץ בִּזְדוֹן תּוֹעֲבוֹתֶיהָ הִבְעִירָה
אֶת-חֲמַת הָאֱלֹהִים וַיֹּאמְרוּ לְהַשְׁחִיתָהּ.
ציצרון: הֲגַם נִפְלָאוֹת מֵאֵלֶּה רָאִית?
קסקא: אַחֵד הָעֲבָדִים,
וְאַתָּה יְדַעְתּוֹ פָנִים, רוֹם שְׂמֹאלוֹ נָשָׂא,
וַתִּצַּת וַתִּלְהַט כְּעֶשְׂרִים לַפִּידִים יָחַד,
אַךְ הַיָּד לֹא אֻכְּלָה וְהָאֵשׁ לֹא שָׁלְטָה בָהּ.
וְעוֹד זֹאת (וּמֵאָז לֹא הֲשִׁיבוֹתִי חַרְבִּי אֶל תַּעְרָהּ),
עַל יַד הַקַּפִּיטוֹלִיּוֹן פָּגוֹשׁ פָּגַשְׁתִּי אֲרִי
וַיִּלְטֹשׁ עֵינָיו לִי, וְכֵן עָבַר וַיֵּלֶךְ לוֹ בְזַעַף
לִבְלִי פְגֹעַ בִּי. שָׁם גַּם הִתְגּוֹדְדוּ יַחַד
כִּמְאַת נָשִׁים נִבְהָלוֹת, נַעֲווֹת פָּנִים מִזְּוָעָה,
וַתִּשָּׁבַעְנָה כִּי עֵינֵיהֶן רָאוּ אֲנָשִׁים,
אֵשׁ לֶהָבָה כֻלָּם, מְשׁוֹטְטִים הֵנָּה וָהֵנָּה
בָּרְחוֹבוֹת, וְאֶתְמוֹל בְּעֶצֶם יוֹם בַּצָּהֳרַיִם
יָשְׁבָה לָהּ בְּלֵב הָעִיר לִילִית אַחַת
וַתָּרַע וַתִּצְרַח מְאֹד. וּבְבוֹא כָּל-הַפְּלָאוֹת
הָאֵלֶּה יַחַד, אַל תֹּאמְרוּ: "מָצָאנוּ פֵשֶׁר
מֵחֻקּוֹת הַטֶּבַע אֵלֶּה" – לִי יֹאמַר לִבִּי,
כִּי אֵין אֵלֶּה בִּלְתִּי אִם אוֹתוֹת שָׁמַיִם
מְבַשְּׂרִים רָעָה לַמְּדִינָה, בְּהֵרָאוֹתָם בָּהּ.
ציצרון: עֵת פְּלָאוֹת הָעֵת. אֶפֶס בְּנֵי הָאָדָם
זֶה דַרְכָּם לַחֲזוֹת בַּכֹּל מֵחֶזְיוֹן לִבָּם
וְתַת לַדְּבָרִים פִּתְרוֹנִים לֹא הֵמָּה.
הֲיָבוֹא קֵיסָר אֶל הַקַּפִּיטוֹלִיּוֹן מָחָר?
קסקא: בּוֹא יָבוֹא. גַּם שָׁאַל מֵעִם אַנְטוֹנְיּוּס
לְהוֹדִיעֲךָ כִּי מָחָר יִהְיֶה שָׁמָּה.
ציצרון: וּבְכֵן הֱיֵה שָׁלוֹם. לֵיל סַגְרִיר אֲשֶׁר כָּזֶה –
לֹא עֵת שׁוֹטֵט וָשׂוּחַ הוּא.
קסקא לֵךְ לְשָׁלוֹם, צִיצֵרוֹן.
 
קסיוס בא
קסיוס: מִי בָזֶה?
קסקא אִישׁ רוֹמֵי.
קסיוס: הֲקוֹלְךָ הוּא, קַסְקָא?
קסקא: אֹזֶן בּוֹחֶנֶת לָךְ. מָה-נּוֹרָא הַלַּיְלָה, קַסִּיּוּס.
קסיוס: נְעִים הַלֵּילוֹת הוּא לְיִשְׁרֵי רוּחַ.
קסקא: מִי רָאָה מֵאָז שְׁמֵי זַעַם כָּאֵלֶּה?
קסיוס: אֲשֶׁר רָאוּ אֶת-הַאֲדָמָה בְּכָל-תּוֹעֲבוֹתֶיהָ.
וְאוּלָם אֲנִי שַׁטְתִּי בִרְחוֹבוֹת קִרְיָה
וּמִבִּעוּתֵי לַיְלָה אָחוֹר לֹא נְסוּגוֹתִי.
בְּלִי אֵזוֹר וַחֲגוֹרָה, כַּאֲשֶׁר תִּרְאֵנִי בָזֶה,
חָשַׂפְתִּי לִבִּי וָאֲכוֹנְנֵהוּ לְעֻמַּת אַבְנֵי הָאֵשׁ
וְחִצֵּי הָרָעַם. וּבְהִתְרוֹצֵץ הַבָּרָק
כִּשְׁפִיפוֹן תְּכֵלֶת, וַיְהִי כְאִלּוּ נִבְקַע
לֵב הַשָּׁמַיִם פִּתְאֹם – וָאַצִּיב אֶת-לִבִּי אָנִי
כַּמַטָּרָה לְרֶשֶׁף אִשׁוֹ.
קסקא: הֲטוֹב כִּי תְנַסֶּה
אֶת-הַשָּׁמַיִם כָּכָה? בִּשְׁלֹחַ אֲלֹהִים אַדִּירִים
אֶת-מַלְאֲכֵי זַעְמָם לִפְנֵיהֶם, לְהַפְלִיאֵנוּ
בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמוֹרָאִים גְּדוֹלִים –
אֵין טוֹב לָאָדָם כִּי אִם לְבֹשׁ אֵימוֹת וַחֲרָדוֹת.
קסיוס: כְּבַד-רוּחַ אַתָּה, קַסְקָא. שְׁבִיבֵי הַחַיִּים
הַלּוֹהֲטִים בִּלְבַב כָּל-אִישׁ רוֹמֵי לֹא יְדָעוּךָ
אוֹ כִי הַסְתֵּר תַּסְתִּירֵם. חִוֵּר וְנִבְהָל
תֵּלֵךְ, אֲחוּז אֵימָה וּמֻכֵּה תִּמָּהוֹן
לְמַרְאֵה הַשָּׁמַיִם הַזָּר וְהַזּוֹעֵם.
אֶפֶס לוּאֹ חָכַמְתָּ וַתַּשְׂכֵּל לְשָׁרְשֵׁי הַדְּבָרִים:
מֵאַיִן לַהֲבוֹת הָאֵשׁ וְהָרוּחוֹת הַמְשׁוֹטְטוֹת הָאֵלֶּה?
מַדּוּעַ כָּל-חַיָּה וְעוֹף כָּנָף דַּרְכֵיהֶם סִלֵּפוּ?
מַדּוּעַ זְקֵנִים יִשְׁתּוֹלְלוּ וִילָדִים יִתְנַבָּאוּ
וְכָל-יֵשׁ שִׁחֵת דַּרְכּוֹ וַיֵּשְׁטְ מֵאֹרַח חֻקּוֹ
לִנְתִיב תַּהְפּוּכוֹת וְזָרוֹת? – וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם
כִּי אַךְ הַשָּׁמַיִם נָתְנוּ אֶת-הָרוּחַ הַהִיא
בְּכֻלָּם, רַק לְמַעַן שִׁיתָם מוֹרָא וְאוֹתוֹת אֵימָה
לְאַחַת הַמַּמְלָכוֹת בְּהַשְׁחִיתָהּ אֶת-דַּרְכָּהּ.
יָדַעְתִּי אִישׁ – גַּם בְּשֵׁם אוּכַל אֶקֳּבֶנּוּ –
אֲשֶׁר לְלֵיל בַּלָּהוֹת זֶה יִדְמֶה מְּאֹד, אִישׁ
עוֹשֵׂה חֲזִיזִים, שׁוֹלֵחַ בְּרָקִים, פּוֹתֵחַ קְבָרִים
וְּשְׁאָגָה לוֹ כִלְבִיא הַקַּפִּיטוֹלְיּוֹן, אִישׁ כְּעֶרְכֵּנוּ,
אֲשֶׁר לֹא כָל-יִתְרוֹן לוֹ בְּרוּחַ עֹז וְתַעֲצוּמוֹת
לֹא עָלֶיךָ וְלֹא עָלַי, וּבְכָל-זֹאת גָּדַל וַיִּשְׂגֶּה,
וְהוּא נוֹרָא וְאָיֹם כְּבִעוּתֵי הַלַּיְלָה הַזֶּה.
קסקא: הַלֹא עַל קֵיסָר תְּדַבֵּר, – הָאֵין זֹאת, קַסִּיּוּס?
קסיוס: וִיהִי מִי, הֲלֹא בְנֵי רוֹמֵי כֻלָּם, דּוֹר יָמֵינוּ,
הֵם וַאֲבוֹתֵיהֶם עֶצֶם אַחַת וּבָשָׂר אֶחָד
וּמֵחֹמֶר אֶחָד קֹרָצוּ, אֶפֶס, הוֹי לַדּוֹר,
רוּחַ הָאָבוֹת נֶאֶסְפָה מֵאִתָּנוּ וְאֵינֶנָּה,
וְרוּחַ אִמּוֹתֵינוּ הִיא הַסּוֹכֶנֶת בָּנוּ,
כִי לֵב נָשִׁים לִבֵּנוּ לְעֹל וּלְסֶבֶל.
קסקא: אָכֵן שָׁמַעְתִּי כִּי נוֹעֲצוּ זִקְנֵי הָאָרֶץ
לְהַמְלִיךְ מָחָר אֶת קֵיסָר, וְנָשָׂא הַנֵּזֶר
בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה, בִּלְעֲדֵי פֹה בְאִיטַלְיָּה.
קסיוס: אִם כֵּן, אֵפוֹא, אֵדַע עַתָּה אָנָּה אֲכוֹנֵן
אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת הַזֹּאת, יִפְדֶּה קַסִּיּוּס אֶת קַסִּיּוּס!
בְּזֹאת, הָאֱלֹהִים, תִּתְּנוּ אֶת-הַחַלָּשׁ כְּגִבּוֹר,
וּבְזֹאת, הָאֱלֹהִים, עָרִיצִים לְאַיִן תָּשִׂימוּ!
גַּם מְצוּדוֹת סְלָעִים, גַּם חֹמוֹת אֶבֶן וּנְחשֶׁת,
גַּם מְצָרֵי כְלָאִים וְגַם כֹּבֶד אֲזִקֵּי בַרְזֶל,
כָּלוֹא לֹא יִכְלְאוּ אֶת-הָרוּחַ בִּגְבוּרָתָהּ.
וְכִי יִכְבְּדוּ כַבְלֵי הַחַיִּים עַל הָאָדָם – מִי זֶה
אֲשֶׁר יַעְצְרֶנּוּ לִקְרֹא לְנַפְשׁוֹ דְרוֹר! – וְאִם אָנֹכִי
הַיִּוֹדֵעַ זֹאת – יֵדָעוּהָ-נָא גַם כָּל-בָּאֵי עוֹלָם,
כִּי אֶת-חֶלְקִי אָנִי בְּמַשָּׂא הָעֹל – אוֹתוֹ
פָּרֹק אֶפְרֹק מֵעָלַי בַּעֲבֹר עָלֵי הָרוּחַ!
 
הרעמים
קסקא: גַּם יָדִי תִמְצָא לִי עֲשׂוֹת כָּכָה, אֵין עֶבֶד
אֲשֶׁר לֹא תְהִי פְדוּתוֹ עִמּוֹ וּגְאֻלָּתוֹ בְיָדוֹ.
קסיוס: וּמַדּוּעַ זֶה אָחַז קֵיסָר דֶּרֶך עָרִיצִים?
הַמִּסְכֵּן! יָדַעְתִּי, גַּם הוּא לֹא נֶהְפַּךְ לִזְאֵב
לוּלֵא רָאָה בְנִי רוֹמֵי וְהִנָּם עֶדֶר כְּבָשִׁים,
וְלֹא נֶהְפַּךְ לְאַרְיֵה – לוּלֵא מְצָאָם אַיָּלִים,
אֲשֶׁר יַחְפֹּז לְהִבְעִיר מְדוּרַת אֵשׁ עֲצוּמָה –
וְהִצִּית הַקַּשׁ בַּתְּחִלָּה. אַךְ פְּסֹלֶת רוֹמֵי!
נְעֹרֶת וָסֶחִי! כִּי נִקְלְתָה הֱיוֹת דֶּלֶק נִמְאָס
לְמַעַן הַעֲלוֹת נֹגַהּ עַל שָׁפָל וְדַל-עֵרֶךְ
כְּקֵיסָר. אַךְ אֲהָהּ! אָנָה הִתְעִיתַנִי,
מְרִי שִׂיחִי? אוּלַי עַל אֹזֶן עֶבֶד-מֵאַהֲבָה
אֲדַבֵּר? – כִּי עַתָּה נָכוֹנוּ לִי שְׁפָטִים,
אַךְ אֵין פָּחַד: נִשְׁקֵי בְכַפִּי, וְלַמָּוֶת אִבֶז.
קסקא: הַלְקַסְקָא תֹאמַר זֹאת, לְאִישׁ אֲשֶׁר מֵעוֹדוֹ
לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנוֹ. הֵא לְךָ יָדִי! קוּמָה
וַעֲשֵׂה אֳגֻדָּה לְמַעַן קֵדֵּם פְּנֵי הָרָעָה,
וְרָאִיתָ אִם לֹא אֶהְיֶה בֵּין הָרִאשׁוֹנִים
לְמֵיטִיבֵי צַעַד וּלְמַרְחִיקֵי לָכֶת.
קסיוס: יְהִי כֵן,
הַבְּרִית כְּרוּתָה. עַתָּה דַּע לְךָ, אֵפוֹא, קַסְקָא,
כִּי הִטֵּיתִי לֵב רַבִּים מֵאַנְשֵׁי הַחַיִל בְּרוֹמֵי
תֵּת יָדָם לְמִפְעַל עֹז וְנֶהְדַּר-אֵימָה. יָדַעְתִּי
הֵם יְחַכּוּ לִּי עַתָּה בְּמִסְדְּרוֹן פּוֹמְפֵּאוּס,
כִּי בְּלֵיל זְוָעָה זֶה אֵין בִּרְחוֹבוֹת קִרְיָה
מַעֲמַד רֶגֶל לְאִישׁ, וּפְנֵי אֵיתָנֵי עוֹלָם
וּמַרְאֵיהֶם הַלַּיְלָה כִּמְזִמַּת לִבֵּנוּ הֵמָּה:
כֻּלָּם דָּם וָאֵשׁ וַּבַלְהוֹת מָוֶת.
קסקא: הַחֲרִישָׁה רָגַע. הִנֵּה אִישׁ בָּא בְחִפָּזוֹן.
קסיוס: צִינָא הוּא. בְּפַעֲמֵי רַגְלָיו אַכִּירֶנּוּ.
מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הוּא.
 
צינא בא
                   אָנָה תַחְפֹּז, צִינָא?
צינא: יָצָאתִי לְבַקְשֶׁךָ. מִי הַלָּז? מֵטֵלוּס צִמְבֵּר?
קסיוס: לֹא, קַסְקָא הוּא, אִישׁ בְּרִיתֵנוּ. הַיְחַכּוּ לִי?
צינא: שָׂמַחְתִּי מְּאֹד. מַה-נוֹרָא הַלַּיְלָה. יֵשׁ
מִשֶּׁלָּנוּ אֲשֶׁר רָאוּ מַרְאוֹת זָרִים מְאֹד.
קסיוס: הַמְחַכִּים לִי? הֲלֹא תַעַן!
צינא: אָכֵן חַכֵּה יְחַכּוּ.
הוֹ קַסִּיּוּס, לוּא מָצְאָה יָדְךְ וַתָּבֵא
גַּם אֶת בְּרוּטוּס אִישׁ הַחַיִל בִּבְרִיתֵנוּ!
קסיוס: אַל תִּדְאַג, קַח-נָא, צִינָא, אִגֶּרֶת זֹה
וְשַׂמְתָּהּ עַל כִּסֵּא הַפְּרֵיטוֹר, לְמַעַן
יִמְצָאֶנָּה בְרוּטוּס. וְאֶת הָאִגֶּרֶת הָאַחֶרֶת
תַּפִּיל אֵלָיו בְּעַד הַחַלּוֹן, וְאֶת זֹאת –
תַּדְבִּיק בְּדוֹנַג בְּפֶסֶל בְּרוּטוּס הַקַּדְמוֹן,
אַחֲרֵי כֵן לְמִסְדְּרוֹן פּוֹמְפֵּאוּס תָּבוֹא
וְשָׂם תִּמְצָאֵנוּ. הֲבָאוּ דֵיצִיּוּס בְּרוּטוּס
וּטְרֶבּוֹנְיּוּס שָׁמָּה?
צינא: כֻּלָּם, זוּלָתִי צִמְבֵּר
כִּי סָר לְבֵיתְךָ לְבַקְשֶׁךָ. טוֹב, הִנְנִי וְאָרִיצָה
אֶת הָאִגְּרוֹת לִמְקוֹם זֶה יָעַדְתָּ לָהֶן.
קסיוס: אַחֲרֵי-כֵן תָּבוֹא לְתֵיאַטְרוֹן פּוֹמְפֵּאוּס.
צינא הוֹלֵךְ לוֹ
נֵלְכָה-נָּא, קַסְקָא, וּבְטֶרֶם יֵאוֹר הַבֹּקֶר
נְשַׁחֵר פְּנֵי בְרוּטוּס בְּבֵיתוֹ. שְׁלֹשֶׁת רְבָעָיו
לָנוּ הֵם. נִפְגְּעָה-נָא בוֹ עוֹד אַחַת מְעַט
וְהָיָה כֻלּוֹ לָנוּ.
קסקא: אָכֵן מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן בְּלֵב הָעָם מִקָּצֶה,
וַאֲשֶׁר יֵרָאֶה בָנוּ כִּדְבַר שִׁמְצָה וָדֹפִי
אוֹתוֹ חֶסֶד פָּנָיו כְּאֶבֶן הַחֲכָמִים יַהַפְכֶנוּ
לִצְדָקָה וּלְיִתְרוֹן.
קסיוס: מַה הוּא וּמָה עֶרְכּוֹ
וּמַה-דָּרוּשׁ הוּא לְחֶפְצֵנוּ לְעֵת כָּזֹאת –
אוֹתָהּ בִּינוֹתָ אֶל נָכוֹן. עַתָּה נֵלֵכָה,
כִּי חֲצוֹת לַיְלָה עָבָר. וּבְטֶרֶם בֹּקֶר
נְעִירֶנוּ וּבָטַחְנוּ כִּי לָנוּ הוּא.
 
הולכים

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.