יוליוס קיסר (ביאליק)/מערכה ראשונה/מחזה שלישי

הקודמים, רחבה
 
בתהלוכת פאר ובלוית נוגנים באים קיסר, אנטוניוס,
והוא לבוש מדי המתחרים במרוץ, קלפורניה, פורציה,
דיציאוס, ציצרו, ברוּטוּס, קַסיוס וקסקא
אחריהם המון עם ובתוכו חוזה.
 
קיסר: קַלְפּוּרְנִיָּה!
קסקא: הַסּוּ, קֵיסָר מְדַבֵּר!
הנוגנים משתתקים
קיסר: קַלְפּוּרְנִיָּה!
קלפורניה: הִנֵּנִי, אַלּוּפִי.
קיסר: הִתְיַצְּבִי עַל דֶּרֶךְ אַנְטוֹנְיּוּס בְּצֵאתוֹ
לִמְרוּצָתוֹ בַּמְתַחֲרִים. אַנְטוֹנְיּוּס!
אנטוניוס: הִנֵּנִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!
קיסר: אַל תִּשְׁכַּח,
אַנְטוֹנְיּוּס, לָגַעַת בְּקַלְפּוּרְנִיָּה
בַּחֲלָפְךָ בִּמְרוּצָתְךָ עַל פָּנֶיהָ.
הֲלֹּא כָכָה זְקֵנֵינוּ הִגִּידוּ לָנוּ,
כִּי הַעֲקָרוֹת, בְּגַעַת בָּהֶן יָד
מִתּוֹךְ מְרוּצַת הַקֹּדֶשׁ, וְסָרָה מָהֵן הָאָלָה
וְנִפְקְדוּ בִּפְרִי בָטֶן.
אנטוניוס: זָכֹר אֶזְכֹּרָה!
דְּבַר קֵיסָר צָו!
קיסר: הָחֵלּוּ. וְדָבָר אַל תַּפִּילוּ
מִכָּל מִשְׁפְּטֵי הַתַּחֲרוּת וְחֻקּוֹתֶיהָ.
 
זמרת המנגנים
החוזה: קֵיסָר!
קיסר: מִי הַקּוֹרֵא?
קסקא: הֶחֱשׁוּ, יֶחְדַּל הָרָעַשׁ!
קיסר: מִתּוֹךְ הֶהָמוֹן קוֹל מִי יִקְרָאֵנִי?
עַז וָרָם מִשְּׁאוֹן הַזִּמְרָה בּוֹקֵעַ
הקול: קֵיסָר! – דַּבֵּר, קֵיסָר יַט אֹזֶן.
החוזה: הִזָּהֵר בְּיוֹם אִיד מַרְצִיּוּס.
קיסר: מֵי הָאִישׁ?
ברוטוס: חוֹזֶה הוּא, הַמַּזְהִירְךָ מֵאִיד מַרְצִיּוּס.
קיסר: הֲבִיאוּהוּ אֵלָי. אֶרְאֶנּוּ פָנִים.
קסקא: הָאִישׁ, צֵא הֵרָאֵה לִפְנֵי קֵיסָר!
קיסר: וּמַה בְּפִיךָ עַתָּה? שׁוּבָה דַבֵּרָה!
החוזה: הִזָּהֵר בְּיוֹם אִיד מַרְצִיּוּס.
קיסר: בַּעַל חֲלוֹמוֹת הִנֵּהוּ,
עִזְבוּהוּ וּלְדַרְכֵּנוּ נֵלֵכָה.
 
זמרת לכת. התהלוכה עוברת. נשארים ברוטוס וקסיוס
קסיוס: הֲתֵלֵךְ לַחֲזוֹת בִּמְרוּצַת הַמְתַחֲרִים?
ברוטוס: אֲנִי – לֹא.
קסיוס: אָנָּא לֵכָה.
ברוטוס: לֹא לִשְׂחוֹק לִבִּי,
צָהֳלַת רוּחַ אַנְטוֹנְיּוּס רְחוֹקָה מֶנִּי,
אוּלָם אַתָּה עֲשֵׂה כִלְבָבְךָ וָלֵכָה,
אָנֹכִי לֹא אֶעֶצְרֶךָּ.
קסיוס: הִתְבּוֹנַנְתִּי
אֵלֶיךָ, בְּרוּטוּס, זֶה יָמִים וָאֵרֶא
כִּי תִגְרַע מִמֶּנִי אֶת-אוֹר עֵינֶיךָ
וְאֶת חַסְדָּן, לָמוֹ מֵאָז הִסְכַּנְתִּי.
אָכֵן כְּבֵדָה גַּם קָשָׁה מְּאֹד הַזְּרֹעַ
מִדֵּי תְנִיפֶנָּה לִקְרַאת יְדִיד נָפֶשׁ.
ברוטוס: שָׁגִיתָ, קַסִּיּוּס, בְּהַקְדִּיר צְעִיף הָאֹפֶל
אוֹר עֵינַי – זָעַף פָּנַי עַל נַפְשִׁי יָחוּל.
זֶה יָמִים שָׁתוּ עָלַי וַיַּעַרְכוּנִי
שְׂעִפִּים מִשְּׂעִפִּים שׁוֹנוֹת וּמְרִיבוֹת לֵב
לִי לְבַדִּי הֵן, וְהֵן אֲשֶׁר תַּשְׁחֵתְנָה
אוֹר פָּנַי וְאֶת-רוּחִי תַּעְכֹּרְנָה.
אַל-נָא יֵרַע אֵפוֹא עַל כָּכָה
לִידִידַי רֵעַי, וּבְתוֹכָם, קַסִּיּוּס, גַּם אָתָּה;
יֵדְעוּ-נָא כִּי אִם יֵשׁ אֲשֶׁר אֶתְרַפֶּה
בְּאַהֲבָתִי, אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם
מֵאֲשֶׁר כָּבְדָה עַל בְּרוּטוּס הַמִּסְכֵּן
מִלְחַמְתּוֹ אֶת-נַפְשׁוֹ, עַל כֵּן יַשֶּׁה
אֶת יְדִידָיו מְאוֹר פָּנָיו.
קסיוס: אָכֵן שָׁגִיתִי, עַל-כֵּן בְּחֻבִּי צָפַנְתִּי וָאַעְלִים
מִמְּךָ מְזִמּוֹת גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת.
הַגִּידָה לִּי, בְּרוּטוּס הַטּוֹב, הֲיָכֹל תּוּכַל
לִרְאוֹת אֶת-חָזוּת פָּנֶיךָ אַתָּה?
ברוטוס: לֹא, קַסְיוּס. לֹא תוּכַל תֵּרֶא עַיִן
פְּנֵי בְעָלֶיהָ אִם לֹא בַמַּרְאָה.
קסיוס: כֵּן דִּבַּרְתָּ. אָכֵן רַעַ הַדָּבָר עָלַי
כִּי אֵין מַרְאָה לְנֶגְדְּךָ אֲשֶׁר תַּעֲרֹךְ
אֶת-כְּבוֹד נַפְשְׁךָ פְּנִימָה לְעֵינֶיךָ
וְרָאִיתָ בָהּ אֶת-צֶלֶם פָּנֶיךָ. שָׁמַעְתִּי
כִּי רַבִּים מִבְּחִירֵי רוֹמֵי וּמֵאֲצִילֶיהָ –
זוּלָתִי קֵיסָר הַנֶּאְדָּר – מִדֵּי דַבְּרָם בִּבְרוּטוּס
וּבְהֵאָנְחָם תַּחַת עֹל יָמֵינוּ יִתְפַּלְּלוּ
כִּי תָשֹׁבְנָה עֵינֵי בְּרוּטוּס אִישׁ הַנְּדִיבוֹת אֵלָיו.
ברוטוס: מָה הַמּוֹקְשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יָקשְׁתָּ לִּי, קַסִּיּוּס,
כִּי תְּצַוֵּנִי לְבַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי אֶת-אֲשֶׁר אֵין בָּהּ?
קסיוס: לָכֵן הַט אֹזֶן וּשְׁמָעֵנִי, בְּרוּטוּס הַטּוֹב!
יַעַן וּבְיַעַן, בְּאֵין צַלְמְךָ נֶגְדֶּךָ, לֹא תוּכַל אַתָּה
רְאוֹת פָּנֶיךָ, וְהָיִיתִי אֲנִי רְאִי הַזְּכוּכִית
אֲשֶׁר יְגַל לְעֵינֶיךָ, וְלִוּא אַךְ מְעַט מִזְעָר
מִכָּל אֲשֶׁר לְךָ וְלֹא יָדַעְתָּ.
אַל נָא, בְּרוּטוּס הָאָהוּב, לַשָּׁוְא תַּחְשְׁדֵנִי.
הַכְּאַחַד הַלֵּצִים אָנֹכִי? אִם הַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי
לִשְׁפֹּךְ בִּשְׁבוּעֵי שְׁבוּעוֹת אֶת-שֶׁפֶךְ אַהֲבָתִי
בְּחֵיק כָּל עוֹבֵר? הַאִם הִכַּרְתַּנִי
וַתֵּדַע כִּי אָשִׁית בַּחֲלָקוֹת אֶל אִישׁ
אַף אֶפֹּל עַל צַוָּארָיו וְאַחַר אֲשִׂימֶנּוּ בוּזָה?
אוֹ כִּי כְאַחַד הַהוֹלְלִים פַּחַז כַּמַּיִם אָנֹכִי
לְהִתְרָעוֹת אֶת כָּל-נִקְלֶה בְּמִשְׁתֶּה הַיַּיִן?
אִם כֶּן-הוּא – שְׂטֵה מֵעָלַי, פֶּן תִּלָּכֵד.
 
קול חצוצרות ותרועת עם
ברוטוס: מַה קּוֹל הַתְּרוּעָה? דּוֹאֵג אָנֹכִי
פֶּן הִמְלִיךְ הָעָם אֶת-קֵיסָר.
קסיוס: דּוֹאֵג אַתָּה? אִם כֵּן רַע עָלֶיךָ הַדָּבָר?
ברוטוס: אָכֵן לֹא לְפִי רוּחִי הוּא, קַסִּיּוּס, וְאִם אֲהַבְתִּיו.
אַךְ מַדוּעַ תַּעַצְרֵנִי פֹה? מָה-דְּבַר הַסֵּתֶר
בְּפִיךָ אֵלָי? אִם דְּבַר הָעָם וְּׁשלוֹמוֹ הוּא,
כִּי עַתָּה שִׂימָה-נָא כְבוֹד נַפְשִׁי מוּל עֵינִי הָאַחַת
וְאֶת הַמָּוֶת מוּל הַשְּׁנִיָּה, וְהִבַּטְתִּי אֶל שְׁנֵיהֶם
כְּאֶחָד בְרוּחַ אַמִּיץ. כֹּה יִתְּנוּ לִּי הַאֱלֹהִים
וְכֹה יוֹסִיפוּ, אִם לֹא חֶרְדָּתִי לִכְבוֹד נַפְשִׁי
עַזָּה מִיִּרְאָתִי אֶת-הַמָּוֶת.
קסיוס:אֶת-כְּבוֹד נַפְשְׁךָ, בְּרוּטוּס, יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי
כְּדַעְתִּי אֶת-חָזוּת פָּנֶיךָ, וְאַף אָמְנָם
הַכָּבוֹד הוּא דְבַר שִׂיחָתִי עִמְּךָ הַפָּעַם.
לֹא אֵדַע מַה-מִשְׁפַּט הַחַיִּים הָאֵלֶּה
בְּעֵינֶיִךָ וּבְעֵינֵי כֹל זוּלָתִי, וְאוּלָם אָנֹכִי
בּוֹחֵר אֲנִי הִמָּחוֹת מִסֵּפֶר הַחַיִּים
מֵחֲיוֹת בְּיִרְאָה מִפְּנֵי בֶן-אָדָם כְּעֶרְכִּי.
כָּמוֹנִי כְקֵיסָר בֶּן-חוֹרִין יָצָאתִי מִבָּטֶן,
וְגַם אַתָּה כֵן; מָזוֹן אֶחָד יְחַיֶּה כֻלָּנוּ
וּבְשַׂר כֻּלָּנוּ יֹאכַל קֶרַח אֶחָד בַּחֹרֶף.
פַּעַם אַחַת בְּיוֹם סַעַר וְסוּפָה,
וְטִבֵּר הַנָּהָר הִתְגָּעֵשׁ מְלֹא כָל-גְּדוֹתָיו,
וַיּאמֶר אֵלַי קֵיסָר: הֲתִמְצָא, קַסִּיּוּס, אֶת-לְבָבְךָ
וְקָפַצְתָּ עִמִּי יַחַד אֶל הַמְּצוּלָה
הָרוֹתַחַת וְשָׂחִינוּ אֶל הָעֵבֶר הַלָּז?
עוֹד הַדָּבָר בְּפִיו וַאֲנִי בִלְבוּשִׁי הִתְנַפַּלְתִּי
הַמַּיְמָה וָאֶקְרָאֵהוּ לָבוֹא אַחֲרָי.
וְהוּא אָמְנָם עָשָׂה כֵן. הַנָּהָר נָהָם.
בִּזְרֹעוֹת עֹז הִכִּינוּ בּוֹ גַלִּים
וַנְּשַׁו לְעֻמָּתוֹ אֶת-קְשִׁי חָזֵנוּ.
וַיְהִי בְּטֶרֶם נַגִּיעַ אֶל הַמַּטָּרָה
וְקֵיסָר קָרָא: "הוֹשִׁיעֵנִי, קַסִּיּוּס, פֶּן אֶטְבָּע!"
וַאֲנִי כִּנְשׁוֹא אֵנֵיאַס, אָבִינוּ הַגָּדוֹל,
מִתּוֹךְ לַהֲבוֹת טְרוֹיָה אֶת-אַנְחִיסֵס הַיָּשִׁישׁ
עַל כְּתֵפוֹ, כֵּן מְקֶּרֶב גַּלֵּי טִבֵּר הַזּוֹעֵף
מָשִׁיתִי אֶת קֵיסָר. וְהָאִישׁ הַזֶּה הָיָה עָתָּה לֵאלֹהִים!
וִקַסִּיּוּס יְצוּר נִקְלֶה וָדַל וּכְאַגְמוֹן יִשַּׁחַ
מִדֵּי יָנִיד אֵלָיו קֵיסָר עַפְעָף. שׁוּב פַּעַם אַחַת
בִּהְיוֹתוֹ בְאַסְפַּמְיָה וַיַּחַל בְּקַדַּחַת,
וַיְהִי בִּתְקֹף אוֹתוֹ הַמַּחֲלָה וָאֵרֶא
וְהִנֵּה רְעָדָה אֲחָזַתּוּ. אָכֵן
רָעֹד רָעַד הַאֱלֹהִים! שְׂפָתָיו הַצּוֹלְלוֹת
כַּשִּׂיד חָוָרוּ, וְעֵינוֹ אֲשֶׁר הֶחֱרִידָה תֵבֵל –
הוּעַם זָהֳרָהּ פִּתְאֹם. שָׁמַעְתִּי אַנְחוֹתָיו, וּלְשׁוֹנוֹ,
זוּ כָרְתָה אָזְנַיִם לְכָל-מְתֵי רוֹמֵי
וַאֲמַרֶיהָ כֻלָּם לְזֵכֶר-עַד עַל לוּחַ נֶחֱרָתוּ,
פָּעֲתָה כְיַלְדָּה חוֹלָה: טִיטִינִיּוּס, מָיִם!
אֱלֹהִים אַדִּירִים! נִשְׂגָּבָה הִיא מִמֶּנִּי,
אִישׁ רְפֵה יָדַיִם כָּמֹהוּ אֵיכָכָה
זָכָה לַעֲבֹר בְּרֹאשׁ אַדִּירֵי תֵבֵל
וּבְיָדוֹ הַשַּׁרְבִיט.
קול חצוצרות ותרועת עם
ברוטוס: שׁוּב קוֹל עֲנוֹת. אֵין זֹאת
כִּי אִם תְּרוּעַת הָעָם הִיא, בְּהַעְתִּירוֹ
שֵׁנִית עַל רֹאשׁ קֵיסָר שִׁפְעַת הוֹד וְתִפְאָרֶת.
קסיוס: אָכֵן כֶּן-הוּא, בֶּן-אָדָם, גָּדוֹל וְרָם כַּעֲנָק
הוּא עַל בָּמֳתֵי תֵבֵל, צָרָה לוֹ, יִדְרֹךְ,
וַאֲנַחְנוּ קְטַנֵּי אֶרֶץ בֵּין מְצוּקֵי רַגְלָיו נִלָּבֵט
צְפוּיִם לִקְבוּרַת נִקְלִים, לְלֹא שֵם וָזֵכֶר.
יֵשׁ אֲשֶר הָאָדָם בְּמוֹ יָדוֹ יִיצֶר-לוֹ גוֹרָלוֹ.
לֹא יַד הַכּוֹכָבִים, בְּרוּטוּס יַקִּירִי,
כִּי יָדֵנוּ אֲנַחְנוּ, הִיא אֲשֶר תַכְשִׁילֵנוּ.
בְּרוּטוּס וְקֵיסָר – בַּמֶּה נִפְלֶה קֵיסָר?
בַּמֶּה נַעֲלֶה שְׁמוֹ מִשִּמְךָ אָתָּה?
כָּתְבֵם עַל לוּחַ יַחַד – וְנָאווּ שְׁנֵיהֶם לְמַרְאֶה,
יֶהְגֵם פִּיךָ – וְעָרֵב שִׁמְךָ כִּשְׁמוֹ לָאֹזֶן,
שָקְלֵם בְּמֹאזְנַיִם – וְכָבֵד גַּם זֶה כָמֹהוּ,
קָסְמָה בָהֶם – וְהֶעֱלָה גַם שֵם בְּרוּטוּס
אֶת הָרוּחַ מְהֵרָה כְּהַעֲלוֹת שֵם קֵיסָר.
בְּשֵׁם כָּל-הָאֵלִים גַּם יָחַד! מַה וָמָה הַמַּעֲדַנִּים
אֲשֶר מִלֵּא מֵהֶם קֵיסָר הַלָּזֶה אֶת כְּרֵשֹׂו
כּי גָדֵל כָּכָה? הַדּוֹר, מַה קַלוֹתָ מְאֹד!
אָכֵן תַּם, רוֹמֵי, כֹּחֵךְ לְהָקִים זֶרַע חַיִל
וּמְתֵי כָבוֹד וָעֹז. הֶהָיְתָה כָזֹאת
מִקֶּדֶם, מִימֵי הַמַּבּוּל וְעַד עָתָּה,
וְאִם נִמְצָא כַדּוֹר הַזֶּה בַּדּוֹרוֹת כֻּלָם
אֲשֶׁר לֹא תְהִי תִפְאַרְתּוֹ בִּלְתִּי אִם עַל הָאֶחָד!
גַּם מֵאָז מֵעוֹלָם כִּי יְדֻבַּר בְּרוֹמֵי, מִי הוּא
אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּו לֵאמֹר כִּי רַחֲבֵי חוֹמָתָהּ
לֹא יָכִילוּ בְקִרְבָּם בִּלְתִּי אִם אֶת הָאֶחָד.
וְהִנֵּה עַתָּה גַם עַתָּה עוֹד דֵּי מֶרְחָב לְרוֹמֵי
וּמָקוֹם אֵין בְּקִרְבָּהּ בִּלְתִּי אִם לָאֶחָד.
אָנֹכִי וְאַתָּה, שְׁנֵינוּ מִפִּי אֲבוֹתֵינוּ
שָׁמַעְנוּ, כִּי בִימֵי קֶדֶם הָיֹה הָיָה אִישׁ
וּבְרוּטוּס שְׁמוֹ, וַיִּבְחַר לְהַמְלִיךְ בְּרוֹמֵי
אֶת-הַשָּׂטָן מֵהָקִים עָלֶיהָ מֶלֶךְ.
ברוטוס: אַהֲבָתְךָ אוֹתִי יָדַעְתִּי. גַּם אֲשֶׁר יִשְׁאַל
לִבְּךָ מֵעִמִּי אוֹתוֹ שַׁעֵר אֲשַׁעֵר,
וַאֲשֶׁר יֶהְגֶּה לִבִּי עַל זֹאת וְעַל עִתּוֹת אֵלֶּה –
אוֹתוֹ אַגִּיד לְךָ אַחֲרֵי יָמִים. אַךְ כָּעֵת עָתָּה
אָנָּא אַל תִּפְצַר בִּי וְאַל תִּגְשֵׂנִי.
אֲשֶׁר אָמַרְתָּ אוֹתוֹ יִשְׁקֹל רוּחִי, וַאֲשֶׁר תַּגִּיד עוֹד
אוֹתוֹ אוֹסִיף אַקְשִׁיבָה, וּבְאֹרֶךְ רוּחַ.
לַמּוֹעֵד עוֹד נָשׁוּב נִפָּגֵשׁ וְהָגִינוּ יַחַד
בְּכָל-הַגְדֹלוֹת וְהַנְּצוּרוֹת הָאֵלֶּה.
אַחַת דַּע לְךָ עָתָּה רֵעַ יְקַר נֶפֶשׁ,
כִּי בְּרוּטוּס יִבְחַר לְנַפְשׁוֹ שְׁכֹן בִּכְפָר
מֵהִקָּרֵא בֶן-רוֹמֵי וָשֶׁבֶת תַּחַת הַיָּד הַקָּשָׁה
אֲשֶׁר תָּזֹם עִתֵּנוּ הָרָעָה לֶאֱֻכֹף עָלֵינוּ.
קסיוס: שָׂמַחְתִּי כִּי אִמְרָתִי רְפַת הַכֹּחַ
פָּגְעָה בְּלֵב בְּרוּטוּס וַתַּרְשִׁיפֵהוּ.
ברוטוס: תַּמּוּ הַמִּשְׂחָקִים. קֵיסָר הִנֵּה זֶה שָׁב.
קסיוס: מִדֵּי עָבְרָם וְתָפַשְׂתָּ בִכְנַף קַסְקָא
וְהִשְׁמִיעֲךָ בְזַעַף לֵב, כְּמִשְׁפָּטוֹ תָמִיד,
אֶת-כָּל הַנִּכְבָּדוֹת בְּדִבְרֵי הַיּוֹם הַזֶּה.
 
קיסר ורואי פניו שבים
ברוטוס: כֵּן אֶעֱשֶׂה. רְאֵה, קַסִּיּוּס, צָרֶבֶת זַעַם זָרְחָה
עַל מֵצַח קֵיסָר וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד.
לְחִי קַלְפּוּרְנִיָּה חָוָרָה, וְעֵינֵי צִיצֵרוֹ –
עֵינֵי חֻלְדָּה לוֹהֲטוֹת כַּאֲשֶׁר רְאִינוּהוּ
לֹא אַחַת בְּקַפִּיטוֹלִיּוֹן, בְּסוֹד הַמְחוֹקְקִים,
בְּהִתְנַגְּחוֹ אֶת אֶחָד מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ.
קסיוס: קַסְקָא הֵן יַגִּיד לָנוּ מָה הַדָּבָר.
קיסר: אַנְטוֹנִיּוּס!
אנטוניוס: הִנֵּנִי קֵיסָר.
קיסר: אָהַבְתִּי כִּי יְסוֹבְבוּנִי
בְרִיאֵי בָשָׂר וַחֲלָקִים, אֲשֶׁר תֶּעֱרַב לָמוֹ
שְׁנָתָם בַּלֵּילוֹת, וְאוּלָם קַסִּיּוּס מַרְאֵהוּ
דַּל וְצָנוּם. אִישׁ שְׂעִפִּים וְעֶשְׁתּוֹנוֹת הוּא.
בְּנֵי אָדָם כָּמֹהוּ מוֹקֵשׁ טָמוּן בְּקִרְבָּם.
אנטוניוס: אַל תִּירָא, קֵיסָר! אֵין כָּל-מוֹקֵשׁ בַּלָּז,
בֶּן רוֹמֵי הוּא, אִישׁ חַיִל וְאָדָם הַמַּעֲלָה.
קיסר: לוּא שָׁמֵן מְעָט! אֲנִי אָמְנָם לֹא אִירָאֶנּוּ,
אֶפֶס לוּא אֶל שְׁמִי יְחֻבַּר הַפַּחַד –
כִּי עַתָּה לֹא אֵדַע אִישׁ אֲשֶׁר אֲמַהֵר
שְׂטוֹת מַעָלָיו וַעֲבוֹר כְּדַק הַבָּשָׂר הַלָּזֶה,
כְּקַסִּיּוּס. הַרְבֵּה יַרְבֶּה הֲגוֹת בִּסְפָרִים,
עֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת לוֹ, יִרְאֶה לִלְבַב בְּנֵי אָדָם
אַף יָבִין אֶל כָּל-מַעֲשֵׂיהֶם. שַׁעֲשׁוּעִים
לֹא יֶאֱהַב כָּמוֹךָ, אַנְטוֹנְיּוּס. שִׁיר וַזֶמֶר
לא יִשְׁמַע, שְׂחוֹק שְׂפָתָיו יַחֲשֹׂךְ, וּבְשַׂחֲקוֹ –
וִיהִי כְּלוֹעֵג וּכְבָז לְנַפְשׁוֹ עַל תִּתָּהּ
לִמְשֹׁל בּוֹ הַשְּׂחוֹק רָגַע. אֲנָשִׁים כָּמֹהוּ
לִבָּם לֹא יֵדַע שָׁלֵוֹ מִדֵּי רְאוֹתָם
אֶחָד נַעֲלֶה וּמְרוֹמָם מֵהֶם. עַל-כֵּן
הַוֹּת בְּקִרְבָּם. רְאֵה דִבַּרְתִּי לְךָ כָּל-זֹאת
רַק לְמַעַן הַזְהֵר וְלֹא מִפָּחַד. הֵן אָנֹכִי –
אָנֹכִי הוּא קֵיסָר! עֲבֹר לֵךְ לִימִינִי, –
– כְּבַד הָאֹזֶן הַזֹּאת אָנֹכִי – וְהִגַּדְתָּ לִי
דְבַר אֱמֶת, מַה-בְּלִבָּךְ אַתָּה עָלָיו?
 
קיסר וכל רואי פניו סרים, זולתי קסקא
קסקא: בִּכְנַף בִּגְדִי מְשֵׁכְתָּנִי: הֲדָבָר לְךָ אֵלָי?
ברוטוס: כֵּן, קַסְקָא. הֲלֹא תַגִּיד מַה-דָּבָר נָפַל הַיּוֹם
כִּי זָעֲפוּ כֹה פְנֵי קֵיסָר?
קסקא: הֲלֹא עִמּוֹ הָיִיתָ, הַאַף אֵין זֹאת?
ברוטוס: כִּי אָז לֹא שָׁאַלְתִּי אֶת-פִּי קַסְקָא עַל-כָּכָה.
קסקא: וּבְכֵן, הֻגֵּשׁ הֻגַּשׁ לוֹ אֶת-הָעֲטָרָה, וּכְהַגִּישׁ הַמַּגִּישׁ אוֹתָה –
וַיֶּהְדֳּפֶנָּה מַעָלָיו כִּלְאַחַר-יָד: כָּזֹאת – ; אָז נִשְׁמַע קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה
ברוטוס: וּמַה-דְּבַר תְּרוּעַת הָעָם בַּשְׁנִיָּה?
קסקא: שׁוּב עַל כָּכָה.
ברוטוס: הָעָם הֵרִיעַ בַּשְּׁלִישִׁית. מַה-פֵּשֶׁר תְּרוּעָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה?
קסקא: עַל-כָּכָה וְעַל-כָּכָה!
ברוטוס: הַפְּעָמִים שָׁלֹשׁ הֻגְּשָׁה לוֹ הָעֲטָרָה?
קסקא: חַיֵּיךָ אִם לֹא שֻׁלַּשׁ כַּדָבָר הַזֶּה. וְהוּא גַם הוּא דָּחֹה דָּחָהּ
 מֵעָלָיו שָׁלֹשׁ רְגָלִים, וּבְכָל פַּעַם – בְּנַחַת הוֹלֶכֶת וּמוֹסֶפֶת. וְעַל
כָּל-דְּחִיָּה וּדְחִיָּה הֵרִיעוּ לְעֻמָּתוֹ שְׁכֵנַי הַכְּשֵׁרִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה.
קסיוס: וּמִי הִגִּישׁ לוֹ אֶת הָעֲטָרָה?
קסקא: הֲלֹא אַנְטוֹנְיּוּס.
ברוטוס: סַפֵּר-נָא קַסְקָא יָקָר, הַדָּבָר עַל אָפְנָיו.
קסקא: נָקֵל לִי הַסְגֵּר נַפְשִׁי לַמְמִיתִים מִסַּפֵּר הַדְּבָרִים עַל
אָפְנֵיהֶם. אַךְ הֶבֶל וָרִיק כֻּלָּם. אַף נָתֹן לֹא נָתַתִּי לִבִּי עֲלֵיהֹם.
רָאִיתִי בְּהַגִּיש לוֹ מָרֵי אַנְטוֹנִי עֲטָרָה, וְלֹא עֲטָרָה, כִּי אִם מֵעֵיִן
עֲטָרָה – וְהוּא הָדֹף הֲדָפָהּ מֵעָלָיו, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אַף אִם לִבִּי
יַגִּיד לִי כִּי חָשֹׁק חָשַׁק בָּהּ עַד מְאֹד. אָז יַגִּישׁ לוֹ אַנְטוֹנְיּוּס אֶת-
הָעֲטָרָה שֵׁנִית, – וַיֶּהְדֳּפֶנָּה עוֹד הַפַּעַם. וְאוּלָם שׁוּב יַגִּיד לִבִּי לִּי,
כִּי קָשְׁתָה מְאֹד עַל אֶצְבְּעוֹתָיו הַפְּרִידָה מֵעִם הָעֲטָרָה; וְאָז תֻּגַּשׁ
לוֹ הָעֲטָרָה בַּשְּׁלִישִׁית – וַיֶּהְדֳּפֶנָּה בַשְׁלִישִׁית גַּם הוּא. וּמִדֵּי הָדְפוֹ –
הֵרִיעַ הָאֲסַפְסוּף תְּרוּעָה גְדוֹלָה, מָחָא כַּפָיו הַמְיֻבָּלוֹת, זָרַק
כּוֹבָעָיו הַמְזֻהָמִים הַשָּׁמָיְמָה, וַיַּבְאֵשׁ אֶת-הָאָרֶץ בְּרוּחַ פִּיו בָּאְשָׁה
רַבָּה וּכְבֵדָה, עֵקֶב מְשֹׁךְ קֵיסָר אֶת-יָדוֹ מִן הָעֲטָרָה, עַד אֲשֶׁר
לֹא יָכֹל עוֹד קֵיסָר עֲמֹד מִפְּנֵי הַצַּחֲנָה, כִּי הִנֵּה מִקֵּץ רֶגַע הִתְעַלֵּף
וַיִּפֹּל; וַאֲנִי גַם אֲנִי יָרֵאתִי לְמַלֵּא צְחוֹק פִּי, מִדְּאָגָה פֶּן אֶפְתַּח
שְׂפָתַי וּבָאָה הַצַּחֲנָה בְקִרָבִּי.
קסיוס: אָנָּא, לְאַט לְךָ, הַאֻמְנָם הִתְעַלֵּף קֵיסָר?
קסקא: נָפֹל נָפַל אַרְצָה בְּתוֹךְ הָרְחוֹב, פִּיו הֶעֱלָה קֶצֶף וְהַדִּבֵּר
לֹא הָיָה בוֹ.
ברוטוס: לֹא יִפָּלֵא הַדָּבָר, נִכְפֶּה הִנֵּהוּ.
קסיוס: לֹא, כִּי אַתָּה וַאֲנִי וְקַסְקָא הַנִּכְפִּים.
קסקא: לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ לֹא אָבִין, וְאוּלָם דְּבָרִי אֱמֶת וְנָכוֹן. קֵיסָר
נָפַל אָרְצָה. וְאֶהְיֶה-נָּא כִמְתַעְתֵּעַ בְּעֵינֵי כֹל, אִם לֹא מָחֲאוּ לוֹ
בְנֵי הָאֲסַפְסוּף כַּף וְגַם שָׁרְקוּ לוֹ בְּשִׂפְתֵיהֶם, הַכֹּל לְפִי מִשְׁפָּטָם
עָלָיו, אִם טוֹב וְאִם רָע, כַּעֲשׂוֹתָם לַמְשַׂחֲקִים עַל הַבָּמָה.
ברוטוס: וּבְשׁוּב אֵלָיו רוּחוֹ מֶה הָיָה דְבָרוֹ?
קסקא: אִי! עוֹד בְּטֶרֶם יִפֹּל – כִּרְאוֹתוֹ אֶת-שִׂמְחַת הָאֲסַפְסוּף
עַל הָדְפוּ מֵעָלָיו אֵת הָעֲטָרָה, וַיִּקַּח וַיִּפְרֹם אֶת-פִּי כֻתָּנְתּוֹ, וַיַּחֲשׂף
לָהֶם צַוָּארוֹ לֵאמֹר: שְׁחָטוּנִי! וְלוּא אִישׁ מַעֲשֶׂה-מְאוּמָה הָיִיתִי,
כִּי עַתָּה אֵרְדָה-נָּא עַל כָּל הַנְּבָלִים יַחַד לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיָּהָ, אִם
לֹא הֲקִימוֹתִיו עַל מוֹצָא שְׂפָתָיו. וְאַחֲרֵי-כֵן – נָפָל. וּכְשׁוּב רוּחוֹ
אֵלָיו – וַיְחַל אֶת-פְּנֵי הַקָּהָל הַנִּכְבָּד לָשֵׂאת אֶת-פָּנָיו אִם עָשָׂה
 וְאִם דִבֶּר לִפְנֵיהֶם דָּבָר אֲשֶׁר לֹא כַדָּת, כִּי עַל כֵּן יָשִׁיבוּ אֶל
לִבָּם, כִּי אַךְ מַחֲלָתוֹ עָשְׂתָה לוֹ כָכָה. שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע אִשּׁוֹת
מִן הַנִּצָּבוֹת עַל יָדִי צָוְחוּ בְקוֹל: אִי, נֶפֶשׁ יְקָרָה! – וַתִּסְלַחְנָה
לוֹ בְּכָל לְבָבָן. וְאוּלָם אַךְ נְקַלָּה הִיא: לוּא גַם אֶת אִמּוֹתֵיהֶן
לְעֵינֵיהֶן רִטֵּשׁ קֵיסָר, כִּי עַתָּה גַם עַתָּה לֹא הִמְעִיטוּ עֲשׂוֹת מִכֵּן.
ברוטוס: וְאַחֲרֵי-כֵן הָלַךְ מִשָּׁם בְּזָעַף?
קסקא: כִּדְבָרֶיךָ.
קסיוס: וְצִיצֵרוֹן נָאָם?
קסקא: נָאֹם נָאַם, וִיוָנִית.
קסיוס: וְעַל מָה נָשָׂא מַשָּׂאוֹ?
קסקא: לֹא יָדַעְתִּי. וְאִם אֶבְדָּא לָכֶם מִלִּבִּי, אֵיכָה אֶשָּׂא פָנַי
אֲלֵיכֶם כָּל-הַיָּמִים. אֵלֶּה אֲשֶׁר הֵבִינוּ גִּחֲכוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיָּנִיעוּ
רֹאשׁ. וַאֲשֶׁר לִּי אָנִי – הִנֵּה שְׂפָתוֹ יְוָנִית וְלֹא אֶשְׁמָעֶנָּה. עוֹד חֲדָשׁוֹת
בְּפִי אֲלֵיכֶם: מָרוּלוּס וּפְלָוִיּוּס, עֵקֶב הִשְׁלִיכוּ אֶת-הַכְּלִילִים
מִצַּלְמֵי קֵיסָר – נִסְכַּר פִּיהֶם, וְעַתָּה שָׁלוֹם. עוֹד דְּבָרִים תְּפֵלִים
כְּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה הָיוּ שָׁם – מִי אִישׁ וְיִזִכְּרֵם כֻּלָּם.
קסיוס: הֲתֹאכַל, קַסְקָא, אִתִּי לֶחֶם הָעָרֶב?
קסקא: לֹא, קָרוּא אֲנִי אֶל מָקוֹם אַחֵר.
קסיוס: אוּלַי תֹּאבֶה לֶאֱכֹל עִמִּי מָחָר בַּצָּהֳרָיִם?
קסקא: אָכוֹל אֹכַל, אִם אֲנִי אֶחְיֶה, וְאִם אַתָּה לֹא תְּנָּחֵם וְאִם
אֲרֻחָתְךָ תִנְעָם.
קסיוס: טוֹב הַדָּבָר, אֲנִי אֲחַכֶּה לָךְ.
קסקא: כֵּן תַּעֲשֶׂה. שָׁלוֹם לִשְׁנֵיכֶם.
 
קסקא הולך לו
ברוטוס: מֶה הָיָה לָאִישׁ כִּי כָבֵד כָּכָה,
וּבִנְעוּרָיו הֵן עַזָּה רוּחוֹ כְּאֵשׁ שַׁלְהָבֶת?
קסיוס: בְּכָל-כְּבֵדוּת יָדָיו לְמַרְאֵה עָיִן –
כְּרוּחוֹ אָז כֵּן עַזָּה הִיא גַּם עַתָּה
בְּבוֹא לְפָנָיו עֲלִילַת עֹז וּמִפְעַל נְדִיבוֹת.
גַּסּוּתוֹ אֵינֶנָּה בִּלְתִּי אִם תְּבָלִים
לִשְׁנִינַת שְׂפָתוֹ וְּסְגֻלָּה לְקֵבַת בְּנֵי הָאָדָם
לְעַכֵּל אֶת דְּבָרָיו בְּיֶתֶר תֵּאָבוֹן.
ברוטוס: אָכֵן נִרְאִים דְּבָרֶיךָ. עַתָּה אֵלְכָה מִזֶּה.
מָחָר, אִם דְּבָרִים לְךָ אֵלַי, אֶל בֵּיתְךָ אֲסוּרָה,
אוֹ, אִם יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ, אֵלַי תָּסוּר,
אָנֹכִי אֲחַכֶּה לָךְ.
קסיוס: כֵּן אֶעֱשֶׂה. וְאַתָּה
עַד כֹּה וְעַד כֹּה הֲגֵה-נָא בְּכָל הֲנַעֲשֶׂה
עַל פְּנֵי תֵבֵל אָרֶץ.
 
(ברוטוס הולך לו)
               אָכֵן, בְּרוּטוּס,
אִישׁ נְדִיבוֹת אָתָּה. אֶפֶס רוֹאֶה אָנֹכִי
כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר יִשְׂנֶא זְהָבְךָ וְכִתְמְךָ יוּעַם
בִּהְיוֹת בּוֹ יָד. אֵין טוֹב אֵפוֹא מֵהִתְחַבֵּר
נְדִיבוֹת לַנְּדִיבוֹת, כִּי מִי זֶה תַקִּיף
וְעָמַד בִּפְנֵי מַדּוּחִים? אוֹתִי יִשְׂטֹם קֵיסָר
וְאֶת-בְּרוּטוּס יֶאֱהָב. אַךְ לוּא גַם הָיִיתִי
אָנֹכִי בְרוּטוּס, וְהוּא – קַסִּיּוּס, חַי אֲנִי
אִם יַדִּיחֵנִי אַחֲרָיו. עוֹד הַלַּיְלָה
בְּעַד הַחַלּוֹנִים אִגְּרוֹת אֵלָיו אַפִּילָה,
שׁוֹנוֹת-כְּתָב אֵלֶּה מֵאֵלֶּה, כְּאִלּוּ מִתַּחַת
יְדֵי אֶזְרָחִים שׁוֹנִים יָצָאוּ, וּפֶה אֶחָד
יְתַנּוּ כֻלָּם מַה-גָּדוֹל וּמַה-נַּעֲרָץ
שְׁמוֹ בְּרוֹמֵי, כַּאֲשֶׁר גַּם יְרֻמַּז שָׁמָּה
עַל רוּם עֵינֵי קֵיסָר וְגֹבַהּ לִבּוֹ.
אַחֲרֵי כֵן יֵשֶׁב-לוֹ קֵיסָר עַל כִּסְאוֹ בֶּטַח:
מַגֵּר נְמַגְּרֵהוּ, אוֹ כִי יֶאֶרְכוּ יְמֵי סִבְלֵנוּ.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.