יד אהרן על ההגדה - אחד מי יודע

אחד מי יודע

לכאורה חידה זו תמוה כי מה חידש בעל ההגדה בזה בכל אלו הדברים המפורסמים אפי' לדרדקי דבי רב, והיות שכל המפרשים לא עמדו בזה, לכן אענה אני הקטון חלקי בזה, ואם ח"ו שגיתי, ה' הטוב יכפר, ואען ואומר כי בעל הגדה רמז בכאן חידה גדולה ונפלאה דברים נכוחים למבין להורות על אחדותו ית' שמו, האיך מורה המספר מן אחד עד שלשה עשר, שהוא ג"כ מנין אחד דאותיות "א"ח"ד הוא מספר י"ג כל חד וחד מורה על אחדותו ית"ש:

דהנה רש"י כתב ע"פ ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, לפי סדר הלשון הל"ל יום ראשון כמ"ש בשאר הימים שני שלישי ורביעי למה כ' אחד לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו שלא נבראו המלאכים עד יום שני עכ"ל, וזה היא כוונת המגיד, אחד מי יודע, פי' מי יודע למה נכתב בתו' יום אחד ולא כתב ראשון, ומשיב א' אני יודע שלכן נכתב אחד להורות שאחד הוא אלקינו שבשמים ובארץ שלא נבראו המלאכים עד יום ב', ומורה מספר אחד על אחדותו ית', ועתה מונה והולך כל המספרים על דרך הזה עד י"ג, ואמר שנים מי יודע, פי' האיך מרמז מספר שנים על אחדותו, ומשיב שנים אני יודע שני לוחות הברית, כי בכל התורה נכתב לחת חסר וי"ו חוץ בפ' עקב נכתב פעם אחד מלא בוי"ו, והמגיד כתב ג"כ מלא וי"ו אחת להורות על המספר, כי אות ל' הוא במספר קטן ג' והתי"ו הוא ד' במ"ק והרי"ש הוא שנים במ"ק והיו"ד הוא אחד במ"ק, ושאר האותיות שאינן מגיעין לעשרה נשארים במספרן וא"כ אותיות לחות הברית הם במספר קטן ל"ה ועם הכולל היינו שני לחות עצמן הוא ל"ז ומספר קטן מן ל"ז הוא עשר, ומ"ק מן עשר הוא אחד הרי שבמספר שנים נמי מרומז אחדותו ית':

שלשה מי יודע, איך מרומז במספר שלשה אחדותו ית"ש, והשיב שלשה א"י כמו שנבאר, דהנה בספר גנת אגוז האריך מאוד לפרש ששם הקדוש אהי' מורה שהוא נגזר מאמתת שם הוי' ב"ה, ומורה ג"כ על קדמותו ית', והראי' כי ששה אותיות ראשונים א' ב' ג' ד' ה' ו' הן בגמטריא אהיה, ופי' בזה שאלת משה רבינו ע"ה באמרו ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, ששאלתו היה לידע סוד שם המיוחד שהם סופי תיבות של לי" מה" שמו" מה", וע"ז באה לו התשוב', אהיה אשר אהי', שהוא השם הנמשך בתוך שם הוי' ב"ה, והוא המורה שכל הנמצאים מתהוים מאמיתתו ע"ש באריכות, היוצא מזה ששם הקדוש אהיה מורה ג"כ על אחדותו ית', והנה ראשי תיבות של "אברהם "יצחק "יעקב עולה כ"א שהוא מספר אהי"ה המורה ג"כ על אחדותו, וזה תשובת המגיד שלשה אבות, הרי שבמספר שלשה מרומז ג"כ אחדותו:

ארבע אמהות פי' כי ראשי תיבות של "שרה "רבקה "רחל "לאה הן במ"ק עשר, ועשר הוא במ"ק א' כנ"ל:

חמשה חומשי תורה, כי ר"ת של החמשה ספרים, ב' דבראשית, וי"ו דואלה שמות, וי"ו דויקרא, וי"ו דוידבר, א' דאלה הדברים, הן במספר כ"א כמנין אהיה המורה על אחדותו:

שיתא סדרי משנה, סדר זרעים מתחיל באות מ' מאימת, ס' מועד ביו"ד יציאת השבת, נשים בח' חמש עשרה נשים, ס' נזיקין בא' ארבע אבות נזיקין, קדשים בכ' כל הזבחים, טהרות בא' אבות הטומאה, ר"ת שלהן מ' י' ח' א' כ' א', עולה י"ז, היינו אם האותיות שהן פחותים מעשרה נשארים במספרן ושם המיוחד עולה ג"כ במספר הזה על דרך הזה י"ז:

שבעה ימי שבתא, כמו שהן מנויין בבראשית, דהיינו אחד שני שלישי רביעי חמישי הששי בה' השביעי ג"כ בה' ר"ת שלהן א' ש' ש' ר' ח' ה' ה', הם במ"ק כ"ז, ומ"ק מן כ"ז הוא ט', והשם הוי' ב"ה בארבע צירופוי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, עולה ג"כ כל אחד במ"ק ט':

שמונה ימי מילה, פי' בפרשת מילה נאמרו שלש עשרה בריתות מנין "א"ח"ד מורה על אחדותו:

תשעה ירחי לידה, פי' ר"ת של ט' חדשים כמו שמונין מיציאת מצרים דהיינו ניסן אייר סיון תמוז אב אלול תשרי מרחשון כסליו, עולה במ"ק כ"ח, ומ"ק מן כ"ח הוא עשר, ומ"ק מן עשר הוא א', הרי שמספר תשע מורה ג"כ על אחדותו:

עשרה דבריא, פשוטו, כי הדברות הן עשר, ומ"ק מן עשר הוא א':

אחד עשר כוכביא ר"ת א' ע' כ' הן במ"ק עשר, ומ"ק מן עשר הוא א':

שנים עשר שבטיא ר"ת ש' ע' ש' במ"ק י"ג מנין אחד:

וכן שלשה עשר מידיא, הוא כפשוטו מנין אחד, הרי שבכל המספר מן א' עד י"ג דהיינו מן אחד עד אחד בכל מספר ומספר בפני עצמו מרומז אחדותו ית"ש לנ"נ אמן:

ועל שמונת ימי מילה יש לפ' עוד על דרך אחר, דהנה בס' לך לך בפ' מילה כתיב ו"בן "שמונת "ימים "ימול "לכם "כל "זכר, וכשתחשוב ר"ת של ז' תיבות האלו דהיינו בן בלא וי"ו החיבור עולה במ"ק י"ט, ומ"ק מן י"ט הוא עשר ומ"ק מן עשר הוא א':

ועל עשרה דבריא י"לפ עוד, ויתו' למה פתח ע"הדב בתיבת אנכי ה' אלקיך, ולא אני ה"א כ"ש אני ה' אלקיכם, אך שע"פ מספר המרובע אותיות אחד עולין למספר אנכי, דהיינו ח' פעמים ח' הוא ס"ד, ד' פעמים ד' הוא ט"ז וא' נשאר א' הרי אותיות אחד למספר פ"א כמספר אנכי, ולכן פתח באנכי לרמז על מספר אחד, וזה הוא כוונת המגיד והקב"ה יראנו נפלאות בתו' אמן: