יגורתי פן ילך

יגורתי פן ילך\רחל בלובשטיין

יָגֹרְתִּי פֶּן יֵלֵךְ גַם הוּא מֵאִתָּנוּ
בְּלֹא בִּרְכַּת הַפְּרִידָה...
כֹּה נוּגוֹת הָעֵינַיִם:
בְּזָוִיוֹת הַפֶּה מְרִירוּת נִצְפָּנָה;
בְּשַׁעֲשׁוּעֵי תִּינוֹקוֹת יִסְתַּכֵּל רְצִינִי,
יִגְעַשׁ וּלְפֶתַע יִדֹּם, כְּאוֹמֵר: הַכֹּל אֶחָד...

וְעֶרֶב יִהְיֶה וּבִמְסִבַּת חֲבֵרִים מְקוֹמוֹ יִפָּקֵד.
וְנָשְׁכָה הַבִּטְחָה כְּפֶתֶן.
וְחִוְּרִים נִתְרוֹמֵם כֻּלָּנוּ,
וְחָרַדְנוּ לְחַדְרוֹ וְהוּא אֵינֶנּוּ,
וְעַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן
אַחֲרוֹן מִכְתָּבוֹ יַלְבִּין...

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).