טור מנוקד אבן העזר קסו

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן קסו (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה


מצות יבום וחליצה כך הוא - שתלך היבמה אחר היבם למקום שהוא שם, אפילו מבית דין הגדול לקטן ממנו, ובאה לדיינים והם קוראין לו ונותנין לו עצה ההוגנת לשניהם, אם הוא עצה לייבם שייבם, ואם הוא עצה לחלוץ, כגון שהוא זקן והיא ילדה או איפכא, שיחלוץ.

בא לייבם, דבר תורה אין צריך לקדש שמן השמים הקנוה לו, אלא בא עליה וכתובתה על נכסי בעלה הראשון, ואם אין לראשון נכסים כתובתה על נכסי היבם, וחכמים תקנו שלא יבוא עליה עד שיקדשה קדושין גמורים בפני עדים ובשוה פרוטה, וזהו שנקרא "מאמר", ואינו קונה קנין גמור כדלקמן.

ואין עושין בה מאמר אלא מדעתה, כמו שהאשה אינה מתקדשת אלא מדעתה. וקטנה שנתאלמנה מן האירוסין, אין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה.

וכותב לה כתובה, כדין כל הנושא אלמנה דעלמא.

ואם בא עליה בלא מאמר, קונה קנין גמור ואין צריך לחזור ולקדש, ומכין אותו מכת מרדות כדין מקדש אשה דעלמא בביאה, וכותב לה כתובה.

ואם נולד לו בן ממנה, אין צריך לקרותו על שם אחיו המת.

מדברי בעל העיטור: כתב הרב המחבר[1] לעניות דעתי הכונס יבמתו מצוה רבה היא ומברך "אשר קדשנו במצוותיו וציונו על בעילת יבמה" ככל המצוות, דאף על גב דפליגי גבי מצות בעילה דלאו דיבמה איכא מ"ד דלא צריכה לברוכי, ביבמה דברי הכל דצריך לברך. ואיכא למאן דאמר - דעל כניסת יבמה כשקידש יבמתו צריך לברך "על כניסת יבמה", וליתא דהא בריך ברכת אירוסין, ואי משום דמוסיף מצות יבום, הא ליתא למצוה אלא בביאה, ואנן כתבינן דכל מצוה התלויה באחר לא מברכינן עובר לעשייתן. עד כאן.

טופס כתובת יבמין: ביום פלוני, כך כך לשנת פלוני וכו', איך פלוני בר פלוני אתא קדמנא וכך אמר לנא "אחי דמן אבא שכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק, ובר וברת מורית ומחסין ומוקים שמא בישראל לא שבק, ושבק הדא אתתא דשמה פלונית בת פלוני דממתא פלונית דהות נסיבא ליה, וחזי לי מן דאורייתא לייבומה כדכתיב בספר אורייתא דמשה יבמה יבא עליה, ואנא אפלח ואזון ואפרנס יתיכי כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין ומכסין ית נשיהון בקושטא, ויהיבנא ליכי כסף עשרין וחמשה זוזי דחזו ליכי כדהוו כתיבי בכתובה דכתב לך בעלך קדמאה, ועלי מזונייכי וכסותייכי וסיפוקייכי ומיעל עלייכי כאורח כל ארעא", וצביאת פלונית בת פלוני דנא ואתייבמת לפלוני בר פלוני יבמה כדי לאוקמי שמיה בישראל כדכתיב והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת, ודא נדוניא דהנעלת ליה מבי אבוה כך וכך, וצבי הוא ואוסיף לה מדיליה כך וכך, וקבל עלוהי פלוני דנא אחריות תוספת כתובה דנא עלוהי ועל ירתוהי בתריה מקרקעי ומטלטלי ואפילו מן גלימא דעל כתפיה וכו' כדכתבינן בשאר כתובה דעלמא.

וצריך לשרטט אותה בשביל הפסוקים שכותבין בה.

והבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד, בין באונס, כגון שאנסוהו עכו"ם והדביקוהו ביבמתו בעל כרחו על ידי קושי, בין ברצון, בין שהיה הוא מזיד והיא שוגגת או אנוסה, בין שהיתה היא מזידה והוא שוגג או אנוס, בין שהיא ערה או ישנה, בין כדרכה בין שלא כדרכה אפילו בהעראה, קנאה.

במה דברים אמורים? - כשנתכוין לשום ביאה בעלמא, ואפילו לא נתכוין אלא לביאת בהמה ובא על יבמתו קנאה, אבל לא נתכוין לשם ביאה כלל, כגון שהוא ישן או שכור שאינו מכיר כלום, או שנתכוין להטיח בכותל והטיח ביבמתו, או שנתקשה לאשתו ונפל מן הגג ונתקע ביבמתו, לא קנה. וכן אם הדביקוהו ביבמתו בלא קישוי באבר מת, לא קנה.

והא דביאת שוגג קנה ביבמתו בכל דרך, דוקא כשנפלה לו מן הנישואין, אבל נפלה לו מן האירוסין אינו קונה בביאה[2] שוגג אלא לירש בנכסי אחיו ולהוציאה בגט ולפטור צרתה, אבל אינו קונה ליורשה ולטמא לה ולהפר נדריה.

אבל בהעראה, קונה לכל דבר אף כי נפלה לו מן האירוסין.