טור מנוקד אבן העזר קיג
<< | טור · אבן העזר · סימן קיג (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
מי שמת והניח בת להשיאה, משיאים אותה מנכסיו.
וזה נקרא פרנסת הבת.
ואינו כשאר תנאי הכתובה אלא תקנה שתקנו חכמים, לפיכך אם צוה בשעת מיתה "אל יתפרנסו בנותי מנכסי" שומעין לו. ואם התנה בשעת נשואין שלא יתפרנסו מנכסיו, לפירוש רב האי אין שומעין לו.
וכמה נותנים לפרנסתה? - רואין אם השיא שום בת בחייו נותנין לה כמו שנתן לאחותה שהשיאה אותו[1] בחייו. וכתב הראב"ד - אפילו לא הניח אלא שיעור מה שנתן לראשונה, בית דין אומדין דעתו שיתן לשנייה כל מה שהניח והוא יטרח לחזור אחר נכסים אחרים, וכופין גם כן את היורשים ליתן לה כולו.
ואם לא השיא שום אחת, אומדין דעתו כמה היה נותן אילו היה חי, ולפי עושרו ולפי כבודו ולפי ותרנותו, וכך יתנו לזאת. ואם היה עשיר והעני, או ותרן ונשתנה דעתו - אומדין אותו כפי ממונו ודעתו האחרון. ואם אין יודעין לשער דעתו - יתנו לה עישור הנכסים.
וכשנותנים לפי אומד דעתו, אין חילוק בין מקרקעי למטלטלי, שאם השיא בת, בכל מה שנתן לה בין מטלטלי בין מקרקעי כך יתנו לזאת, ואם לא השיא ואומדין דעתו שהיה נותן מטלטלי ומקרקעי כך יתנו לזאת. אבל כשאין יודעין לשער דעתו ונותנין לה עישור נכסים, אין נותנין לה אלא מקרקעי, אפילו לתקנת הגאונים שכתובה ותנאיה נגבית ממטלטלי, הפרנסה אינה נגבית אלא ממקרקעי.
ואצטרובלי - חשוב מקרקעי לגבות ממנו. ושכירות בתים - חשיב מקרקעי, ואפילו מה שעבר, כגון אם השכיר בית לשנה ודר בו המוכר חצי שנה, מגבין אותה אפילו מחצי השנה שעברה ואפילו על השכירות בחיי האב, דכיון דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף חשיב כמקרקעי. אבל אם כבר גבו אותו היתומים הוי כשאר מטלטלין.
ודוקא לגבות אינה נגבית אלא מקרקע, אבל כששמין הנכסים לידע העישור, שמין בין מקרקעי בין מטלטלי ומגבין לה העישור ממקרקעי. ובספר המצוות כתוב שלתקנת הגאונים אף פרנסה נגבית ממטלטלי. ואדוני אבי ז"ל כתב כסברא ראשונה.
יש מהגאונים שכתבו - כשנותנין לפי אומד דעתו נותנין לה כפי מה שישערו שהיה נותן, בין להוסיף על עישור נכסים בין לגרוע ממנו. ויש אומרים - שאין הולכים אחר אומד דעתו אלא לגרוע מהעישור אבל לא להוסיף עליו. וכן הוא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.
אם יש בנות רבות להשיא - נותנין לראשונה עישור נכסים, ולשנייה עישור מה ששיירה הראשונה, וכן כולן. באו לישא כאחת - ראשונה נוטלת עישור נכסים והשנייה עישור במה ששיירה ראשונה והשלישית במה ששיירה שנייה, וחוזרות וחולקות כל העישורים בשוה והמותר לבנים.
הבת לגבי עישור נכסים חשובה כבעל חוב של האחין, לפיכך נוטלת מהן מהבינונית בלא שבועה, ומן הראוי - כגון אם מת אביה בחיי זקנה ולא היו נכסים לאביה ואחר כך מת זקנה וירשוה אחיה, נוטלת מהם עישור נכסים, ויכולים ליתן לה איזה קרקע בינונית שירצו ולסלקה בזוזי. אבל אם מתו אחיה קודם שנטלה עישור נכסים, אינה גובה מבניהם אלא מזיבורית ובשבועה. מכרו האחין או משכנו אחר מיתת אביהן, טורפת מהלקוחות. השיאוה האחין ולא נתנו לה פרנסתה, או שלא נתנו לה כראוי לה, יכולה להוציא מהן כשתגדיל פרנסתה הראוי לה, או באומדן דעת האב, או עישור נכסים, אפילו לא מחתה בשעת הנישואין לומר 'דעו שאיני מוחלת על פרנסתי', וגם לא פסקו שיתנו לה עוד מזונות.
במה דברים אמורים? - כשנישאת ועודה קטנה. אבל נישאת נערה ולא נתנו לה פרנסתה, אם לא מחתה וגם לא פסקו ליתן עוד מזונות אבדה פרנסתה, אלא אם כן מחתה או פסקו ליתן לה עוד מזונות.
ואם בגרה ואחר כך נשאת, אפילו אם יפסקו ליתן לה מזונות אבדה מזונותיה, אלא אם כן מחתה.
וכן נמי מיד כשבגרה, אפילו לא ניסת אבדה פרנסתה, אלא אם כן מחתה או שפסקו ליתן לה עוד מזונות. ומיהו במחאה לחוד סגי אפילו אין פוסקין ליתן לה עוד מזונות.
וכתב הרמ"ה - דאירוסין בנערות חשיבי כנישואין, ואם אין פוסקין לה מזונות צריכה למחות. ואין נראה כן לדעת התוספות.
כתב הרב רבינו יונה הא דבוגרת לא הפסידה עישור נכסים אם מחתה, היינו דוקא כשבגרה אחרי מות האב, אבל אם בגרה בחיי האב אין האחין חייבים להשיאה, שלא תקנו עישור נכסים אלא במי שמת והניח בנות קטנות מפני שאמרו[2] חכמים דעתו של אדם שאינו מניח בתו עד שתיבגר, אבל זאת שבגרה בחיי האב כיון דאשתהי אשתהי. והרמב"ם כתב - דאפילו בגרה בחיי האב לא אבדה פרנסתה אם מחתה או אם נתנו לה מזונות. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב בתשובה כדברי ה"ר יונה.
מי שמת והניח שתי בנות ובן ונטלה הראשונה עישור נכסים ולא הספיקה שניה ליטול עישור נכסים עד שמת הבן, קאמר רבי יוחנן: הפסידה עישור שלה. ורבי חנינא אומר: גם היא נוטלת העישור שלה ואחר כך יחלקו. ופסק רב אלפס כרבי יוחנן, וכן כתב הרמב"ם. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל פסק כרבי חנינא.
כתב ה"ר יצחק קרקוש"א: אי איכא אלמנה ובת, אלמנה תובעת כתובתה או מזונות ובת פרנסתה, אלמנה קודמת שהיא בעלת חוב דאב ובת בעלת חוב דאחים, ואפילו אין שם אלא מטלטלי, דלא שייך בהו דין קדימה כי היכי שהיא קודמת כי איכא מקרקעי, דכי תקנו הגאונים לגבות כתובתה ומזונות ממטלטלי כעין דינא תקון, ולענין דינא היכא דאיכא קרקע אלמנה קודמת לגבות כתובתה.
לא תקנו פרנסה לבת אלא במקום בן. אבל אם לא הניח אלא בנות, לא תקנו אלא יחלקו הכל בשוה. ואפילו נשאו הגדולות בחיי אביהן, ואומרות הקטנות 'גם אנחנו נישא מהממון קודם חלוקה' - אין שומעין להן. אבל אם נשאו הגדולות אחר מיתת אביהן מהאמצע, ישאו גם הקטנות ואחר כך יחלקו.