טור מנוקד אבן העזר כ

הבא על אחת מן העריות, או שבעל ביאה אסורה, בין כדרכה בין שלא כדרכה - משהערה בה חייבים שניהם או כרת או מלקות או מיתת בית דין, בין שהיו שוכבים או עומדים.

ומה היא העראה? - משהכניס העטרה מהגיד, אף על פי שפירש מיד ולא גמר ביאתו ולא הוציא זרע חייבים, חוץ משפחה חרופה לפי שאין חייבים עליה אלא בגמר ביאה.

אבל מי שבעל בלא קושי באבר מת והכניסו בידו - אין חייבים כלום.

וכתב הרמב"ם: אבל מכין אותו מכת מרדות.

ואם בעל בעילת איסור במתעסק, כגון שהיה סבור שהוא ביאת היתר ועלה בידו ביאת איסור - חייב חטאת.

אבל הבא על הערוה והיא מתה - פטור.

והבא על הטריפה, ואפילו נשחטה ברוב שנים שודאי לה למות בחולי זה - חייב עד שתמות, או עד שיתיז את ראשה.

הבא על אחד מן העריות דרך אברים, או שחבק או שנשק ונהנה בקירוב בשר - הרי זה לוקה מן התורה שנאמר: "לא תקרבו לגלות ערוה", דברים המביאים לידי גילוי ערוה.
והעושה דבר מחוקות אלו הרי זה חשוד על העריות.

נשים המסוללות זו בזו, פירוש מתחברות זו בזו דרך תשמיש - אסור.
וזהו 'מעשה ארץ מצרים' שהוזהרנו עליו, שנאמר: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו", ואמרו חכמים ז"ל - מה היו עושים? - איש נושא איש, ואשה נושאת אשה, ואשה ניסת לשני אנשים.
ואף על פי שהוא אסור, אין לוקין עליו, ואין האשה נאסרת על בעלה בכך, אבל ראוי לנדותה ולהכותה מכת מרדות הואיל ועשו איסור.
ויש לאיש להקפיד על אשתו בדבר זה, ולמנוע הנשים הידועות בכך מליכנס לה ושלא לצאת היא אליהן.

כל אשה האסורה - אם היא בת שלוש שנים ומעלה, גדול הבא עליה חייב והיא פטורה אלא אם כן היא גדולה.
אבל אם היא פחותה מזה, שניהם פטורים, שאין ביאתה ביאה.

וכן אשה גדולה שבא עליה קטן - אם הוא בן תשע שנים ומעלה, היא חייבת והוא פטור.
ואם הוא מבן תשע שנים ולמטה, שניהם פטורין.

ואין העדים המעידים צריכים שיראו שיכנסו כמכחול בשפופרת, אלא משיראו אותם דבוקים זה בזה כדרך המנאפים - הרי אלו נהרגין בראיה זו.