טור מנוקד אבן העזר טז
כותית - אף על פי שאין בה לאו אסורה מדרבנן.
ואם בא עליה בזנות דרך מקרה, מכין אותו מכות מרדות.
ואם יחדה לו בזנות, חייב עליה מדרבנן משום נדה ומשום שפחה ומשום עכו"ם ומשום זונה.
כתב הרמב"ם ז"ל: בא על הכותית משאר העכו"ם דרך אישות, לוקה מן התורה, או ישראלית שנבעלה לעכו"ם דרך אישות לוקה מן התורה, משום לא תתחתן בם. אחד שבעה עכו"ם ואחד כל העכו"ם באיסור זה. עד כאן.
ונראה לי שאינו אלא בשבעה עכו"ם, דלא קיימא לן כרבי שמעון דאמר "כי יסיר, לרבות כל המסירין".
ואפילו בשבעה עכו"ם אין לוקין משום 'לא תתחתן' אלא לאחר שנתגיירו, אבל בעודם עכו"ם לא שייך בהו חתנות, ואינו לוקה עד שיבעול ואז לוקה עליה משום "לא תקח".
ואם בא עליה בפרהסיא לעיני עשרה מישראל, היו קנאים פוגעים בו.
פירוש - הממהר וזריז להורגו הרי זה היה משובח.
והוא שמעצמו יקנא לה' ויפגע בו, אבל אם בא לבית דין לשאול אין מורין לו לעשות.
ואין רשאין לפגוע בו אלא בשעת מעשה, אבל פירש ממנה אין הורגין אותו והורגו נהרג עליו.
ולא עוד אלא אפילו בא הקנאי להרוג הבועל ונשמט הבועל והרג הקנאי להציל עצמו מידו, אין הבועל נהרג עליו.
לא פגעו בו קנאין ולא הלקוהו בית דין, הרי עונשו מפורש בקבלה שהוא בכרת שנאמר: "כי חלל יהודה את קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה".
וכתב הרמב"ם: עון זה אף על פי שאין בו מיתת בית דין אל יהא קל בעיניך, אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמוהו, שבן מן הערוה בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל הוא, ובנו מן הכותית אינו בנו ומסיר אותו להיות אחר עכו"ם, ודבר זה גורם לידבק בעכו"ם שהבדילנו ה' מהם ולשוב מאחרי ה' ולמעול בו.
ושפחה שהוטבלה לשם עבדות - אסורה לבן חורין, אחד שפחתו ואחד שפחת חבירו, והבא עליה מכין אותו מכת מרדות.
גם בזה כתב הרמב"ם ז"ל: אל יהי עון זה קל בעיניך מפני שאין בו מלקות מן התורה, שגם זה גורם לבן לסור מאחרי ה', שהבן הוא עבד ונמצא גורם לזרע הקדש להתחלל ולהיותם עבדים.
והבא על השפחה אפילו בפרהסיא, אין קנאין פוגעין בו.
נתערב ולד של ישראל בולד שפחה - שניהן עבדים, וכופין בעל השפחה ומשחרר שניהן.
ואם היה הבן מן האדון של העבד, כשיגדלו ישחררו זה את זה ויהיו מותרין לבוא בקהל.
היו התערובות בנות - שתיהן ספק שפחות, והבא על אחד מהן הולד ספק עבד.
וכן אם נתערב ולד כותית בולד ישראלית - מטבילין את שניהן לשם גרות, וכל אחד מהם גר.