פתיחת התפריט הראשי

טורעריכה

צריך שיאמר הסופר כשיתחיל לכתוב "ספר תורה זה אני כותב לשם קדושת ס"ת", ומספיק לכל הספר. אם לא עשה כן, פסול.

וצריך שיהיה לפניו ספר אחר שיעתיק ממנו, שאסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב.

ויכתוב כתיבה נאה ומיושרת תמה, שתהא מוקפת גויל - שלא תדבק אות לחברתה, אלא יהא ביניהן כחוט השערה. ולא יהיו מופרדות הרבה זו מזו כדי שלא תהא תיבה אחת נראית כשתים.

ויהיה בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה, ולא יקרבם ביותר שלא יהא שתי תיבות נראות כאחת. ואם שינה, שריחק בין האותיות עד שהתיבה נראית כשתים או שקירב שתי תיבות עד שנראית כאחת, פסול.

וצריך שלא תפסק צורת שום אות עד שאינה נקראת או דומה לאות אחרת, בין בעיקר הכתיבה בין בקרע בין בנקב שניקב בה בין בטשטוש.

ויזהר בתיקון האותיות גופן, שידביק מה שראוי להדביק ויפריד מה שראוי להפריד.

ואלו האותיות שצריך ליזהר ולדקדק בכתיבתן, שבקל אדם טועה בהן.

האל"ף - צריך ליזהר בנקודה שעליה שהוא כמין י' שתגע בה, וכן כל האותיות צריכות להיות גולם אחד, לכך צריכות כולן ליגע כגון הנקודה בשי"ן ובעי"ן, ומה שאחורי הצד"י, ובאחת שאינה נוגעת פוסלת כל הספר, חוץ מרגל הה"א והקו"ף שאותן לבד אין להם ליגע, ואם נוגע פסול.

בי"ת - צריך ליזהר בתג שאחוריה לרבעה שלא תהא נראית ככ"ף, וצריך שיהא לה בראשה לצד שמאל תג קטן.

דל"ת - צריך ליזהר בתג שאחוריה לרבעה שלא תהא נראית כרי"ש.

ה"א - יש לה תג קטן למעלה לצד שמאל, כדאיתא בפרק הקומץ (דף כט:) מאי טעמא אית לה' תגא, ופירש רש"י יש לה תג קטן בסוף גגה למעלה. ורבינו תם פירש דמיירי בעוקץ של אחוריה לרבעה שלא תהא עגולה מאחוריה. וטוב ליזהר כדברי שניהם.

חי"ת - איתא בפרק הקומץ [שם.] חזינא לספרי דוקנא דחטרי לגגא דחי"ת, ופירש רש"י כמין חוטרא שלצד שמאל יש לה כמין מקל כזה[1], ורבינו תם פירש שיש לה להיות גבוה באמצע גגה כזה, מלשון חטוטרות.

ויזהר שלא יאריך רגל היו"ד שלא תהא נראית כוי"ו, ושלא יקצר הרגל הוי"ו שלא תהא כיו"ד. וכן רגל הזי"ן לא יאריך שלא תהא נראית כנו"ן פשוטה, ולא יקצר רגל הנו"ן שלא תהא נראית כזי"ן.

ורבינו תם פירש שצריך שיהיה ראש השמאל של היו"ד כפוף למטה כזה, כדאיתא בפרק הקומץ מפני מה ראשה של יו"ד כפוף, ואיתא בפסיקתא: העולם הבא נברא ביו"ד, מה יו"ד יש לה נקודה אחת למטה רמז למתים שיורדין לגיהנם, ואחת למעלה רמז שעתידין לעלות. לפי זה יש ליו"ד תג למעלה וגם כפוף למטה.

הטי"ת - היה אומר רבינו תם שצריך שיהא ראש ימין שלה כפוף למטה כזה.

והכ"ף - יזהר לעגלה מאחוריה שלא תהא נראית כבי"ת. והסמ"ך - צריך לעגלה מג' רוחותיה שלא תהא נראית כמ"ם סתומה.

ובכל אחת שיש בהן ספק, מייתינן תינוק דלא חכים ולא טפש, אם יכול לקרותה כשר. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה: צורות האותיות אינן שוות בכל המדינות, הרבה משונה כתב ארצינו מכתב הארץ הזאת ואין פסול בזה השינוי, רק שלא יעשה ההי"ן חיתי"ן, ביתי"ן כפי"ן, כמו שמפרש בגמרא. עד כאן.

ניקב נקב בתוך האות כשר. ויש אומרים אפילו ניקב כל תוכו כשר. אבל בירושלמי יש שצריך שיהא מוקף גויל גם בפנים, הלכך ניקב כל תוכו פסול.

ניקב רגל הפנימי של ה"א, אפילו לא נשאר ממנו אלא כל שהוא, כשר. ניקב רגל הימיני, אם נשאר ממנו כמלא אות קטנה כשר, ואם לאו פסול.

ואם נפסק אות אחת בנקב, מייתינן תינוק דלא חכים ולא טפש לראות אם יוכל לקרות.ה

כתב בספר המצוות: אם נפל טיפת דיו קודם שנגמר האות ולא היתה האות ניכרת ואח"כ נטל הדיו, או שלא היתה מוקפת גויל מתחילה, פסולה והוי כמו חק תוכות, אבל אם כבר היתה עשויה כתיקונה ונפל בה דיו, יכול ליטלו. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל פסל גם בזה, וכן כתב בספר התרומה.

וכתב עוד: אפילו עשה רי"ש כמו דל"ת, שאינו יכול לגרור לתקנו. וכיוצא בזה כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה. מ"ם פתוחה שנדבק פתיחתה ונסתמה, אינו מועיל לגרור הדבק ולפותחה, דכיון שאינו עושה מעשה בגוף האות שנשאר אלא גורד הסתימה ובזה נעשה האות, הוי ליה כחק תוכות. אבל בדבקות אות לחבירתה, כתב שמועיל גרירה.

ויזיין אותיות שצריכות זיון, ואלו הן שעטנ"ז ג"ץ, בכל מקום שיבוא אחד מאלו צריך לעשות לה ג' זיונין, א' מימין וא' משמאל ואחד למעלה, כזה. ויש מפרשין שלשתן זקופין למעלה, כזה. וכן נוהגין.

ואם חסר אלה הזיונין, כתב הרמב"ם שאינו פסול. וייראה שהוא פסול, כיון דאמר רבא ז' אותיות צריכין ג' זיונין, מעכבין, וכן ייראה מלשון אדוני אבי הרא"ש ז"ל שכתב בהלכות תפילין על מה שכתב בשימושא רבה שצריך בתפילין תגין אחרים חוץ משעטנ"ז ג"ץ, אם חיסר מהן פסולים, וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל על דבריו: ולא מסתבר כלל למיפסל תפילין בשביל תגין אלו כיון שלא הוזכרו בתלמוד. עד כאן. וכיון שנתן טעם לדבריו בשביל שאינן מוזכרים בתלמוד, מכלל דבחסרות תגין שעטנ"ז ג"ץ שמוזכרים בתלמוד פסול, וכן דעת רבינן תם.

בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

צריך שיאמר הסופר כשיתחיל לכתוב ספר זה אני כותב לשם קדושת ס"ת ומספיק לכל הספר ואם לא עשה כן פסול הרא"ש כתב כהלכות ס"ת גבי עיבוד לשמה שה"ר ברוך נסתפק אם צריך להוציא בשפתיו או אי סגי במחשבה וכתב הלכך טוב הוא להוציא בשפתיו בתחלת העיבוד ותו לא צריך וכן כשמתחיל לכתוב ס"ת יאמר ס"ת זה אני כותב לשם קדושת תורת משה ותו לא צריך אמנם בשעת כתיבת האזכרות צריך שיחשוב לשם קדושת השם ורבי' לא כתב כאן אלא מה שצריך לומר בתחלת כתיבת הס"ת ובסימן רע"ו כתב דין כתיבת האזכרות וכ"כ סמ"ג שצריך לכתבו לשמו מדאמרינן בהשולח (מה:) ורשב"ג עיבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי בתמיה וכשיכתוב צריך שיאמר בפירוש כתחלת הכתיבה שיכתוב הכל לשם תורת ישראל ואזכרות שלו לשם קדושה כי שמא אין די במחשבה וכ"כ בסה"ת וכ"כ המרדכי בשם ר"י מאורלינש ומיהו כתב דלרש"י כראה דס"ת סתמה לשמה קיימא דמהיכי תיתי דפסולה כשכתב ישראל בסתם דסברא הוא מסתמא כיון שכותב ס"ת לקרות בו או ללמוד בו הוא כותב אבל האזכרות ודאי צריך להזכיר בפירוש לשמן דבעינן שיכתבם לשם קדושת השם ונ"ל להביא ראיה מההיא דפרק הבונה (קד:) היה צריך לכתוב השם ונתכוון לכתוב יהודה וכו' אלמא דבשם שצריך בפירוש לשם קדושת השם אע"פ שכתבו לשם קדושת הספר דומיא דשאר הספר פסול ע"כ וראיה זו אינה כלום כמבואר לכל מבין עם תלמיד דשאני התם שנתכוון לכתוב יהודה שאינו כתוב בספר במקום ההוא והו"ל נתכוון לכתוב תיבה שאינה מן הספר:

וצריך שיהיה לפניו ספר אחר שיעתיק ממנו שאסור לכתוב אפי' אות אחת שלא מן הכתב פ"ב דמגילה (יח:) ופ' הקומץ (לב:): וכתב הר"ן בפ"ב דמגילה דמוכח בירושלמי שאם כתב שלא מן הכתב אסור לקרות בו שלא בשעת הדחק וה"ר מנוח כתב דוקא לכתחילה אבל אם עבר וכתב שלא מן הכתב לא פסל צ"ע אם אותן פרשיות שבתפילין יכול לכתוב בס"ת שלא מן הכתב כיון דגריסן עכ"ל: וכתב סמ"ג אסור לאדם אחר להקרות לסופר אלא א"כ חוזר הכותב וקורא בפיו קודם שיכתוב שלא יטעה כדגרסינן בפ"ק דב"ב (טו.) הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב וכ"כ סה"ת וסמ"ק והגהות מיימוניות והתוס' בהקומץ וגם רבינו כתב בהלכות תפילין צריך שיכתוב מתוך הכתב ושיקרא כל תיבה קודם שיכתבנה ולא חשש לכתבו כאן לפי שסמך על מ"ש שם וז"ל המרדכי ת"ר וימת שם משה וכו' ה"ג רש"י ומשה אומר וכותב מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע מכאן יש להוכיח דס"ת ותפילין ומזוזות הסופר צריך להוציא בפיו לקרות הוא עצמו פן יטעה רק בדברי פורענות כגון מן וימת ואילך לא היה קורא אלא כותב וכן ברוך בן נריה לפי שהן קינות וצריך ליזהר על כך עכ"ל :

ויכתוב כתיבה נאה ומיושרת בפ' ר"א דמילה (קלג:) התנאה לפניו במצות ס"ת נאה בקולמוס נאה לבלר אומן:

ומ"ש תמה בפ' הבונה (קג.) וכתבתם שיהיה כתיבה תם שלא יכתוב אלפין עיינין כו' ופי' רש"י תם שלם כהלכתה ואע"ג דוכתבתם גבי תפילין ומווזות כתיב ילפינן ספריים מינייהו וכתב הרא"ש בתשובה כלל מ"ו שאם כ' אלף למד ביחד כזה אינו כשר דבעינן כתיבה תמה והמרדכי כ' בסוף הל' קטנות דמשום דבעינן ואנוהו לכן יכתוב כתיבה גסה שלא יהא נמחק מהר:

ומ"ש שתהא מוקפת גויל שלא תדבק אות לחבירתה בפרק הקומץ (כט.) אמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מקיפה מד' רוחותיה פסולה ואע"ג דלגבי תפילין ומזוזות איתמר כ"ש לס"ת שהוא חמור מהם וכבר האריך הרשב"א בתשובה סימן תרי'"א בזה:

ומ"ש אלא יהא ביניהם כחוט השערה ברייתא שם (ל.):

ומ"ש ויהיה בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה גם זה ברייתא שם:

ומ"ש ואם שינה שריחק בין האותיות וכו' או שקירב שני תיבות וכו' פסול כ"פ הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ח:

ומ"ש וצריך שלא תפסק צורת שום אות וכו' זה מבואר בפרק הקומץ (כט:) גבי ההוא דאיפסיקא ליה וי"ו דויהרוג וגבי ניקב ירכו של ה"א אמרינן אם נשתייר בו כשיעור אות קטנה כשר ואם לאוו פסול:

ומ"ש ויזהר בתיקון האותיות גופן וכו' ואלו האותיות שצריך ליזהר ולדקדק בכתיבתן וכו' האל"ף צריך ליזהר בנקודה שעליה וכו' עד שלא תהא נראית כמ"ם סתומה הכל דברי הרא"ש בהל' ס"ת וכבר הארכתי בזה בטור א"ח סימן ל"ו:

ומ"ש מייתינן תינוק דלא חכים ולא טיפש וכו' בפ' הקומץ (שם) וכבר כתבתי בזה בטור א"ח סימן ל"ב וסימן ל"ו:

וכתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ג' ניקב נקב בתוך האות וכו' עד כתב שמועיל גרירה הכל נתבאר יפה בטוא"ח סימן ל"ב:

ויזיין אותיות שצריכות זיון ואלו הן שעטנ"ז וכו' בפ' הקומץ (שם) אמר רבא ז' אותיות צריכות ג' ג' זיינין ואלו הם שעטנ"ז ג"ץ וכתב רש"י דה"ה לצד"י כפופה ולנו"ן פשוטה: ומ"ש אחד מימין ואחד משמאל וכו' הפי' האחד כתב רש"י בשבת ס"פ הבונה והפי' הב' כתבוהו התוספות בהקומץ ובטור א"ח סימן ל"ב כתבתי פירושים אחרים וכתב ר"י בשם הרמ"ה שצריכים הזיונים ליגע באות:

ואם חסר אלו הזיונים כתב הרמב"ם שאינו פסול ז"ל בפ"ו מהל' ס"ת ויזהר באותיות הגדולות והקטנות והנקודות והמשונות כגון הפיאי"ן הנכפפות והאותיות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש ויזהר בתגין ובמנין יש אות שיש עליה תג אחד ויש אות שיש עליה ז' וכל התגין בצורת זיי"ן הן דקין כחוט השערה כל הדברים האלו לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר ואם שינה בתיקון זה או שלא דקדק בתגין וכתב כל האותיות כתקונן הרי זה ספר כשר ע"כ ויש לתמוה עליו למה לא הזכיר זיון אותיות שעטנ"ז ג"ץ המוזכר בתלמוד ונ"ל שהוא ז"ל סיבר שלא בא רבא אלא ללמד שמנהג הסופרים לזיינן אבל לעיכובא לא:

ומ"ש שנראה מדברי הרא"ש שאם חיסר זיוני שעטנ"ז ג"ץ פסול כבר כתבתי בטור א"ח בסימן ל"ב שכן נראה מדברי בעל התרומה וגם ההגהות והאגור כתבו בשם ר"ת לפסול וגם בקצת בוסחאות ספרי רבי' כתוב כן בשם ר"ת: (ב"ה) ור"י בכב בנ"ב בשם רבינו האי ובשם המפרשים כדברי הרמב"ם שהתגי"ן אינם אלא למצוה מן המובחר וכתב עוד ר"י בשם הרמ"ה שהזיונים צריך ליגע באות: כתוב בהגהות מיימון פ"י בשם מ"ס עירב את האותיות או שהפסיק באמצע: כשם ה"ז לא יקרא בו ספר שפסקו או שנקוד ראשי הפסוקים לא יקרא בו גלעו או שעירב בו האות לא יקרא בו: ובתשובות להרמב"ן סי' רל"ח נתן טעם לפסול ס"ת מנוקד משום דאין לנו אלא כנתינתו מסיני. וכ"כ רבינו ירוחם ס"ת המנוקד פסול ואפי' הסירו ממנו הנקוד פסול כי יש אם למקרא ולמסורת ואם מנקדו אין כאן מסורת כך פשוט במ"ס וכ"כ רבינו האי בתשובה והרשב"א עכ"ל. והריב"ש כתב בתשובה סימן רפ"ו על ס"ת שהיה בו אויר בין פסוק לפסוק במ"ס פ"ז הוזכר פיסול פיסוק הפסוקים אע"פ שהרמב"ם לא הביא פיסול זה. והרשב"א כ"כ בתשובה שפיסוק הפסוקים והניקוד פוסלים בס"ת אבל היה אפשר לומר דדוקא בפסוק שעשה נקודים בדיו כדרך שעושים בחומשים אבל בהנחת אויר לבד אין זה פיסוק גמור להפריד הפסוקי' אלא להבין הקורא ואין לנו להרבות בפיסולים אלא כמו שנזכר במ"ס ספר שניקד וכו' וכיון שאין האויר כשיעור פרשה אין לפסלו מחמת אויר שהרי פעמים רבות מניח הסופר בסוף השיטין אויר מפני שאין רוב התיבה יכולה ליכתב שם או אף באמצע שיטה כפי שיזדמן לו וכל שאינו כשיעור פרשה אין לחוש לו עכ"ל : ומ"ש או שהפסיק באמצע השם יתבאר בסי' רע"ו: (ב"ה) כתב הרא"ש בכלל ג' שאלת המגיה ס"ת והגיה התיבה ובעוד הדיו לח הוצרך לגלול הס"ת ונטל בקולמוס הדיו שבתוכה כדי שתתייבש מהר ולא תמחק היש בזה משום אכחושי מצוה והשיב שאין בזה בית מיחוש:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

צריך שיאמר הסופר וכו' כ"כ הרא"ש בהלכות ספר תורה ובסמ"ג הביא ראיה מדאמר בפרק השולח [דף מ"ה] גבי רשב"ג שמתיר ליקח ספר תורה שכתבו נכרי ומקשה עיבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי בתמיה ומה שמצריכין שיאמר בפירוש בתחלת הכתיבה ספר זה אני כותב לשם קדושת ספר תורה הוא לפי שכבר כתב רבינו ריש סימן רע"א שרבינו ברוך מסתפק גבי עיבוד אי סגי במחשבה או לא ולפיכך צריך שיוציא בשפתיו וכ"ש גבי כתיבה: ומה שכתב ומספיק לכל הספר פירוש לכל הספר חוץ מן האזכרות שצריך שיאמר שכתוב לשם קדושת השם ויתבאר בריש סימן רע"ו בס"ד:

וצריך שיהיה לפניו ספר אחד וכו' ה"א בפ"ב דמגילה סוף [דף י"ח] ותימה למה לא כתב רבינו כאן שצריך שיקרא בפיו כל תיבה ותיבה קודם שיכתוב כדי שלא יטעה כמו שהוכיחו התוס' מדגרסינן בפרק הקומץ [דף ל'] הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב ורבינו עצמו כ"כ בהלכות תפילין ואפשר דבתפילין דוקא דאיכא איסורא שהרי אם טעה והשמיט אות או תיבה פסולין ואין להם תקנה והמניחן מברך ברכה לבטלה לכך הזהיר את הסופר שיקרא כל תיבה כדי שלא יגיע לידי איסורא אבל בספר תורה דליכא איסורא אפילו אי טעה תיבה או פסוק לא הוי ברכה לבטלה אם קורא ומברך בספר מוטעה דלא גרע מחומשין וגם יש תקנה לתקן הטעות הלכך לא הזהיר רבינו כאן אלא שלא יכתוב שלא מן הכתב דאיכא איסורא ועיין במ"ש בא"ח סי' ל"ב:

ומ"ש ויכתוב כתיבה נאה וכו' עד שנראית כאחד פסול נראה מדלא אמר רבינו שאם לא היה בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה פסולה אלמא דאינה פסולה אלא אם כן שקירבם עד שנראית כאחת אבל אם אינו נראה כאחת ותינוק דלא חכים ולא טיפש קורא אותם בשתי תיבות כשרה אפילו אין בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה דשיעור אות קטנה אינה אלא למצוה ולא לעכב וכן שיעור כחוט השערה בין אות לחבירתה ולא יותר אינו אלא למצוה אבל במופרדות זו מזו יותר מכחוט השערה אינו מעכב ואינו פסול אלא אם כן דתיבה אחת נראית כשתים לתינוק דלא חכים ולא טיפש ועיין ברמב"ם פ"ז ופ"ח מוכח להדיא כדפרישית:

וצריך שלא תפסל צורת שום אות וכו' בפרק הקומץ [דף כ"ט] גבי אפסיק וי"ו דויהרוג וגבי ניקב ירכו של ה"א:

ויזהר בתיקון האותיות וכו' כל זה כתב הרא"ש בהל' ספר תורה ונתבאר בטור א"ח סימן ל"ו:

ניקב נקב בתוך האות וכו' עיין בא"ח סימן ל"ב לשם נתבאר בס"ד:

ויזיין האותיות וכו' עד סוף הסימן ג"ז נתבאר בא"ח בס"ד סי' ל"ו וע"ש:

דרכי משהעריכה

(א) ובהג"מ פ"ב דתפילין אם צריך הסופר לדיו יכול ליטול מאות שלפניו עכ"ל וכ"כ הרא"ש בתשובה סימן ט"ז כלל ג' אם הגיה ס"ת ובעוד הדיו לח הוצרך לגלול הס"ת ונטל בקולמוס הדיו שבתוכה כדי שתתייבש מהר ולא תמחק היש בזה משום אכחושי מצוה אין בזה בית מיחוש דל"ד למדליק נר חול מנר מצוה דהתם שואב השני מן הראשון ומכחישו אבל הכא כיון שנכתבה התיבה אינה נכחשת בנטילת מקצת הדיו כדי שתמהר להתייבש ואף בנר אם היה מכחישו בלא שישבח הנר חול לא מצינו שום איסור אלא אסור להשביח נר של חול בהכחשת נר של מצוה עכ"ל:

(ב) עיין בא"ח הלכות תפילין נתבארו כל הדינים אחרים מדין בתיבה ותיקון אותיות השייכים גם כאן כתב ת"ה סי' מ"ח ה"א וקו"ף שנגעו בגגיהן אין לגרור דהוי חק תוכות אלא צריך למחוק כל רגל ולגוררן ואח"כ יכתבו הרגל שאינו נוגע בו עכ"ל וכ"כ מהרי"ו סימן ס"ד וצריך עיון דבתשובת הרא"ש כלל ג' סימן מ"ז משמע דצריך למחוק המ' ומיהו ר"ד כהן כתב בתשובה דגם במ' די במקצת שיגרר עד שישאר כ' ואח"כ יעשה מ"ם פתוחה וכתב דיש חולקין עליו והאריך בזה בתשובה ובהלכות תפילין כתב דאנן קי"ל דא"צ למחוק כולה שכן הסכימו כל אחרונים סימן ל"ב בא"ה וצ"ע למאן דמצטרך במ' לגרר כולה אי ס"ל דה"ה בה"א וקו"ף או אם יש לחלק ביניהם דבתשובת מהרי"ק שורש צ"ח משמע דיש מכשירין בה"א וקו"ף אם נגע מלמעלה וכ"כ בסימן ע"א וכתב שם דבה"א וקו"ף סגי כשיגרר מקום הדבק לבד הואיל ויש מכשירים בלא גרירה כלל ובתשובה בת"ה ובפסקי מהרא"י משמע דאין לחלק בין קו"ף וה"א למ' וכמרדכי קטן דצ"א ע"ד ה"א כשר אם נגע למעלה אפי' למאן דפוסל סגי בגרירת דבק ושרי בתשובת מהדר"ך בית י"ב דאפי' ה"א וקו"ף צריך לגרור הכל כמו במ' סתומה למאן דס"ל דצריך לגרר כולה ובתא"ו נ"ב ח"א דבמ' סתומה צריך לגרר הכל וחוזר וכתבו עכ"ל וכתב עוד מהרד"ך בית א' דוקא שלא נשתנה צורת האות משום הדבק אז אינה פסול משום הדביקות אבל אי נשתנה כגון ב' זיין הדבוקים יחד ונעשה חי"ת אינו מועיל גרירה ועיין בתשובת רשב"א סימן תרי"א כתב מהרי"ו בתשובה סימן קי"ו פ"א כפולה שנקודתה נדבקת אין לגררה דדילמא פ"א הפנימית עיקר עכ"ל:

(ג) ועיין בדברי ריב"ש סימן קפ"ד בתשובותיו וכתב עוד סימן קט"ז דיש מחמירין בס"ת שלא לערב אותיות יחד כמו שעושין בגט שמושכין אותיות שיטה זו לשיטה שלמעלה ממנו ומיהו בדיעבד כשר לכ"ע אלא לכתחילה יש להזהר דאי בדיעבד פסול לא היה עושין כן בגט עד כאן לשונו:

  1. ^ כאן היה ציור שלא נדפס. וכן להלן כמה פעמים.