טור ברקת/תרמב
שולחן ערוך (תרמ"א - תרמ"ב)
עריכה- סימן תרמ"א - ובו סעיף אחד
- (א) העושה סוכה בין לעצמו בין לאחר אינו מברך על עשייתה. אבל שהחיינו היה ראוי לברך כשעושה אותה לעצמו אלא שאנו סומכים על זמן שאנו אומרים על הכוס של קידוש.
- סימן תרמ"ב - ובו סעיף אחד
- (א) אם חל יום ראשון של סוכות להיות בשבת אומר בערבית ברכת מעין שבע וחותם בה בשבת בלבד.
טור ברקת (תרמ"א - תרמ"ב)
עריכהפירוש ראשון
עריכהכאשר נתבאר למעלה כי מעשה הסוכה הוא יהיה על ידי מעשה המצות אשר יעשה האדם; מהם כנגד הסכך ומהם לצורך הדפנות. אמנם עוד יעשה סוכה אחרת מאותו חלק הנמצא לכל איש הישראלי בגן עדן כמו שאמרו חז"ל כל אחד יש לו חלק אחד בגן עדן וחלק אחד בגהינם. ולכן ראוי לאדם לעשות סוכה זו ולתקן אותה לטוב לו. ולכן יאמר:
"העושה סוכה בין לעצמו בין לאחר" דהיינו הרמז על הסוכה שהיה שלו על ידי מעשיו הטובים, "והעושה לאחר" היינו המתקן הסוכה שהיא בהשאלה לו כל זמן שעדיין לא החזיק בה. ולפי כי מעשה הסוכה הוא מן המצוי אשר כבר עשה אותם האדם - ולכן "אינו מברך על עשייתה אבל שהחיינו היה ראוי לברך עליה כשעושה אותה לעצמו". שהנה ברכת שהחיינו הוא שבח להקב"ה שנכלל בחיים העליונים חיי הנפש, והחכמה תחיה בעליה בעודינו חי, וכאשר מת שפתותיו דובבות בקבר וחי בהם לזמן התחיה. ולכן היה ראוי לברך על הסוכה 'שהחיינו' כשעושה אותה לעצמו, דמשמע נמי שהרויח אותו החלק הנמצא לו בגן עדן כאמור.
"אלא שאנו סומכים על זמן שאנו אומרים על הכוס של קידוש" כי 'קדש' הוא החכמה המקדש אותו ומחייה אותו. ולכן קם ליה בדרבא מניה.
"אם חל יום ראשון של סוכות להיות בשבת אומר בערבית ברכה אחת מעין שבע" - כדי לכלול את עצמו בז' מדות עליונות שנאמר "ימי שנותינו בהם שבעים שנה". "וחותם בה בשבת בלבד" לרמוז על אלף השביעי שהוא שבת לה', כי צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והם נהנים מזיו השכינה. ותנן נמי כי מכין(?) כל אחד הנה שכרו אתו כפי הראוי לו כאמור.
פירוש שני
עריכהוכאשר נחזור לבאר על דרך ראשון ופנה למעלה - כך היה אומר:
"העושה סוכה", הבא לתקן סוכת דוד הנופלת. "בין לעצמו בין לאחר" - והענין כי הנה ידנו כי העושה מצוה מטיב לעצמו ומטיב לכל העולם. כך אמרו חז"ל לעולם יראה אדם כאילו העולם בשיקול - עשה מצוה - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. ולכן יאמר "העושה סוכה בין לעצמו בין לאחרים" כי הנה העושה סוכה מטיב לו ולאחרים. ונוסף עוד כי על ידי מעשה המצוה מקים סוכת דוד הנופלת ובזה מטיב לעצמו ולאחר, כי הנה הוא זוכה בה בתחילה לשכון שם (כדאיתא בזוהר בפסוק "והרכבתיך על במתי ארץ"), ונוסף עוד כי גם בהווה באים אצלו לסוכה ז' הצדיקים והשכינה עמהם. נמצא שמטיב לעצמו ולכל אותם הצדיקים ישיני עפר. וגם כאשר נבנית סוכה זו ומעלה אותה למעלה נהנה ממנה הצדיק עליון ושוכן בתוכה כל שבעה.
ועם כל זה "אינו מברך על עשייתה" מפני כי אין זה מחדש לפי כי בכל יום ויום ישראל מעלים אותה למעלה. "אבל שהחיינו היה ראוי לברך כשעושה אותה לעצמו" - דהיינו כדי לחבר הסוכה עם הצדיק חי, ועם נצח והוד תרין קיימין דגופא. "אלא שאנו סומכין על זמן שאנו אומרים על הכוס של קידוש" כנזכר.