טור ברקת/תרלא
שולחן ערוך עריכה
- סימן תרל"א - סוכה שחמתה מרובה מצלתה ויתר דיני הסכך - ובו י' סעיפים
- (א) סוכה שחמתה וצלתה שוין מלמעלה - פסולה, לפי שהחמה מתפשטת בריחוקה ויהיה למטה חמתה מרובה מצלתה. אבל אם חמתה וצלתה מלמטה שוים - כשרה.
- (ב) אם ברוב ממנה צלתה מרובה שני משהויין, ובמיעוט ממנה חמתה מרובה משהו בענין שכשנצרף יחד החמה והצל של כל הסוכה יהיה צלתה מרובה מחמתה משהו - כשרה.
- (ג) דרך הסיכוך להיות קל כדי שיראו ממנו הכוכבים הגדולים. היתה מעובה כמין בית אף על פי שאין הכוכבים נראים מתוכה - כשרה.
- (ד) היה כיסויה דק מאד שיש בה אויר הרבה, אלא שאין שלשה טפחים במקום אחד, ובין הכל צלתה מרובה מחמתה - כשרה.
- (ה) היה הסיכוך מדובלל, והוא הסיכוך שיהיה מקצתו למעלה ומקצתו למטה - כשר. ובלבד שלא יהיה בין העולה והיורד שלשה טפחים. ואם היה ברוחב זה העולה טפח או יותר אף על פי שהוא גבוה משלשה טפחים - רואין אותו כאילו ירד למטה ונגע בשפת זה היורד. והוא שיהיה מכוון כנגד שפת היורד.
- (ו) קנים היוצאים לאחורי הסוכה כגון שאחורי דופן אמצעי בולטים קנים מן הסכך, ויש בהם הכשר סוכה, וצלתן מרובה מחמתן, ושלש דפנות - כשרה. אף על פי שהדופן האמצעי לא נעשה בשבילם אלא בשביל עיקר הסוכה שהוא לפנים ממנו.
- (ז) וכן הקנים הבולטים מן הסכך לצד הפרוץ, ודופן אחד נמשך עמהם - כשר אף על פי שעשה דופן על הצדדין יתר על שבעה, והוה לן למימר הרי גילה דעתו לעשות כל הסוכה בדפנות ארוכות ודופן אחד שנמשך עם הקנים של סכך אינו מן הסוכה אלא בפני עצמו עומד ונמצא שאין לו שם אלא דופן אחד[1] שהוא הדופן הנמשך -- אפילו הכי כשרה.
- (ח) סככה בשפודין שהם פסולין לסכך בהם, ואין בהם ארבעה ואין מהם ארבעה במקום אחד, והניח בין שפוד לשפוד כמלא שפוד ונתן שם סכך כשר -- פסולה. שאי אפשר לצמצמה שימלא כל האויר מסכך כשר ונמצא הפסול מרובה. אבל אם העדיף סכך הכשר מעט על הפסול, או אם היה הפסול נתון שתי ונתן הכשר ערב, או איפכא -- כשר, שאז מתמלא כל האויר מסכך כשר.
- (ט) בית המקורה בנסרים שאין עליהם מעזיבה, ובא להכשירו לשם סוכה -- די בזה שיסיר כל המסמרים לשם עשיית סוכה, או שיטול מבין שני נסרים אחד ויתן סכך כשר במקומו וכולה כשרה. אפילו הנסרים רחבים ארבעה. ויש מי שאומרים שצריך שלא יהיו הנסרים רחבים ארבעה.
- (י) סוכה שאין לה גג כגון שהיו ראשי הדפנות דבוקות זו בזו כמין צריף, או שסמך ראש הדופן של סוכה לכותל -- פסולה. ואם היה לה גג אפילו טפח, או שהגביה הדופן הסמוך לכותל מן הקרקע טפח - הרי זו כשרה.
טור ברקת (סעיפים א - ז) עריכה
פירוש ראשון עריכה
כבר נתבאר היות המעשה של איש הישראל עושה רושם גדול בעצמו תחילה ופנה למעלה אחר כך. וזה מפני שהמעשה גדול הוא כאשר נעשה על ידי מחשבה טהורה נכונה עמוקה בכל מצוה כפי עניינה. ולכן יאמר:
"סוכה שחמתה וצלתה שוים למעלה", דהיינו כי העושה הסוכה היה בו מחצה זכיות ומחצה עונות. כי הצל הוא ממעשה המצוה שהוא צל על ראשו. ואמנם מפני המעשה אשר לא טוב עשה החמה היא קופחת על ראשו על דרך מה שאמר הכתוב "והוקע אותם נגד השמש". כי העושה העבירה השמש היה קופח על ראשו לפי כי סר צלו מעליו של הענן. וכן הוא נמי בענין זה.
ואמנם מפני שיש זכיות ועונות שאינם שוים - פעמים הזכות של המצוה הוא גדול עד למעלה הגיע כמו שאמרו חז"ל "כתיב כי גדול מעל שמים חסדך, וכתיב כי גדול עד שמים". ומשני "כאן שעושה לשמה וכו'". וכן ימצא במעשה העבירה - יש שנרשם העון למטה בלבד ויש שעושה רושם גדול ופנה למעלה. וזה יהיה כונת הפסוק מ"ש "כי עונותינו רבו למעלה ראש ואשמתינו גדלה עד לשמים" (עזרא, ט). ולכן יאמר נא:
"סוכה שחמתה וצלתה שוים מלמעלה" - כי מעשה המצוה והעבירה היו בשיקול אחד גדולים עד לשמים הגיעו שניהם. "פסולה" סוכה זו של מעשה הטוב "לפי שהחמה מתפשטת בריחוקה", ר"ל מעשה הרעה הוא מתפשט ומוסיף טומאה על החוטא. כך אמרו חז"ל "בא לטמא מוסיפין לו טומאה מלמעלה". אם כך היא "למטה חמתה מרובה מצלתה" ולא תוכל להגין עליו מן הייסורין כאמור.
"אבל אם מלמטה חמתה וצלתה שוים היא כשרה" - שהרי אמרו חז"ל כשהולך אדם מן העולם ומוציאין עליו עשרה זכיות ועשרה עונות הוא אומר יצאו אלו באלו, אומרים לו אינו כן אלא קבל עליך עונש העונות ואחר כך תכנס לגן עדן ותקבל שכר הזכיות שנאמר "כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". ולכן כשרה זו הסוכה להציל לו מרעתו.
ואם נאמר כי מה שאמרו "למעלה ולמטה" היינו בבית דין העליון והתחתון - כך היה אומר: "סוכה שחמתה" (מצד מעשה הרע) "מרובה מצלתה" (הוא מעשה הטוב) כגון אותם המשחקים בקוביא בתוכה ואומרים דברי נבלות והיתולים ודברים בטלים. כאשר הם "שוים מלמעלה" - דאף על גב כי אין בית דין מוזהרים על דברים הללו אמנם מלמעלה חוקרים על פרטי הדברים כי עיניו על דרכי איש. כך אמרו חז"ל פרשת בא הקב"ה ברא העולם ולא היה לפניו יגיעה שנאמר "לא יעף ולא ייגע". ובמה הוא מתייגע? בדברים בטלים שנאמר "הוגעתם ה' בדבריכם". ולכן סוכה זו "פסולה" מלהגין עליו "לפי שהחמה" (זו מעשים רעים) "מתפשטת" לפי שהם עונות שהאדם דש בעקביו ורחוק בעיניו כי נחשב לו לעון חמור לפסול הסוכה. "ויהיה למטה חמתה מרובה מצלתה" לפי כי עבירה גוררת עבירה.
אבל אם חמתה של העון וצלתה מן המצות "שוים הם למטה" בבית דין, אף על גב שהם חמורות, "כשרה" כמו שאמרו חז"ל אמר דוד איני מתיירא מן החמורות למה שהם חמורות אבל אני מתיירא מן הקלות שנאמר "עון עקבי יסובני". ולכן כשרה זו הסוכה כאמור.
"אם ברוב ממנה צלתה מרובה וכו'" - הענין הוא כי ברוב מן הסוכה שנעשה מצד מעשה הטוב יש מקום ממנה שהצל של המצוה הוא מרובה "ושני משהויין" - הוא הדבר הנ"ל, כי המצוה צריכה להיות כלולה משלשה דברים - מעשה דיבור מחשבה. והנה נמצא בסוכה זו הנעשית ממעשה הטוב תוספת על המעשה שני משהויין עודפים - הלא הם הדיבור והמחשבה בכונה טובה. אמנם "במיעוט ממנה" מן הסוכה זו "חמתה" של מעשה הרע נמצא בתוכה[2], "ומשהו" שהוא כנגד הדיבור הרע שהם דברים בטלים או נבלות פה ושבועות שוא וכיוצא. "שכשנצרף יחד החמה" (של מעשה הרע) "והצל" של מעשה הטוב "של כל הסוכה יהיה צלתה" (של המצוה) "מרובה מחמתה" (של מעשה הרע) "משהו" עודף שהוא ענין המחשבה טובה, "כשרה" - דמאחר דקים לן כי אין הקב"ה מוציא המצוה בעבור העבירות אלא נפרעים ממנו על העונות ואחר כך נותנים לו שכר המצות כנ"ל -- אם כן נמצא שהוא כשרה זו הסוכה כאמור.
"דרך הסיכוך להיות קל וכו'" - ירצה כי הנה אף על גב שאנחנו הנחנו שהסוכה הוא להגן על האדם ולהצילו מרעתו המעותדת לבא עליו כדאיתא בזוהר פרשת פנחס דף רנ"ה (ח"ג רנה, א) וזה לשונו: "וסוכה תהיה לצל יומם - דסכך בעי וסכך אתעביד לצל דאתמר ביה בצד שדי יתלונן, ולא בצל סוכה הדיוט דאגין על גופא משמשא אלא צל לאגנא על נשמתא, בצלו חמדתי וישבתי, אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים וכו'". והנה מבואר מדברי המאמר כי ענין הסוכה הוא להגן על האדם - ולכן צריך לעשות הסוכה זו הגשמי "הסכך שלה קל" כדי שימעט בעיניו ויהיה קל מעשה הסוכה כמו שאמר הקב"ה "מצוה קלה יש לי וסוכה שמה". כך יעשה אותה עד "שיראו מן הסכך הכוכבים הגדולים" והוא כדי שיהיה מתבונן במהלך הככבים ובהילוכן שגלגל שחוזר - אז ישכיל וידע כי האדם נתון תחת הכוכב(?) והמזל וגלגל הוא שחוזר בעולם. ולפי כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא - לא יהיה סומך עצמו על זכות הסוכה שתגין עליו. ולכן ראוי שיראה מתוכה הכוכבים הגדולים לפי כי כל אלו כל אחד הוא מסבב בגלגל שלו. לא כך הם הכוכבים הקטנים. אמנם "אף על פי שאין נראים הכוכבים מתוכה כשרה" לפי כי אין הענין זה רק לזכר בעלמא אבל לא לעכב כאמור.
"היה כסויה דק מאד שיש בה אויר הרבה וכו'" - וזה הוא הפך מן המעובה כמין בית כי הנה המעובה כמין בית הוא מורה כי המצות נעשית בשלימות שלה זולת כי אין בה מציאות לזכור האדם הדברים המעותדים לבא עליו מפני כי הוא תחת משפטי הכוכבים. ולכן הוא כשרה. אבל כאשר הסכך הוא דקה מן הדקה "שיש בה אויר הרבה", כי זה הוא מורה היות מעשה המצוה בלתי שלימה בכל מעשיה, אמנם "אין באויר שלשה טפחים במקום אחד" - כי זה מורה שאין בידו עון קבוע שלשה פעמים. "ובין הכל צלתה" (של מצוה היא) "מרובה על חמתה" של העון, ולכן הוא "כשרה" כאמור.
"היה הסיכוך מדובלל וכו'" - הנה נתבאר למעלה כי מעשה המצוה יש שהיא עושה רושם למטה בלבד ויש מעשה שהוא עושה רושם בעולם התחתון ופנה למעלה גם כן. ולכן יאמר נא באולי היה הסיכוך של סוכה זו על ידי מעשה "מדובלל" - דהיינו הסיכוך שיהיה מקצתו למעלה עד לשמים הגיע כמו שאמר הכתוב "כי גדול מעל שמים חסדך" בעושים לשמה, ומקצת סיכוך למטה כמו שאמר הכתוב "כי גדול עד שמים חסדך" בעושים שלא לשמה. עם כל זה "כשר ובלבד שלא יהיה בין העולה והיורד שלשה טפחים" - כלומר שלא יהיה עושה תמיד שלשה פעמים שלא לשמה, דאילו בזה הענין לא אמרו "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה אפילו שלא לשמה מפני שמתוך שלא לשמה בא לשמה". אמנם אם הוא מתנהג בדרך זו בקבע, לעולם עושה שלא לשמה, הכל מודים אשר לא טוב עשה בקרב עמיו ולכן אם הורגל בזה שלשה פעמים (שהרמז הוא שלשה טפחים הנזכר) - לא טוב עשה.
"ואם היה ברוחב זה העולה טפח או יותר" - כי הרוחב יורה שעשה מצוה בהרחבה כמה דאת אמר "מתן אדם ירחיב לו", ולכן אם היה ברוחב זה "העולה" למעלה (שהוא אותו חלק שעושה לשמה) נמצא שם "טפח" שנותן בהרחבת היד "או יותר" מזה, "אף על פי שהוא גבוה למעלה משלשה טפחים" - כי נשתרש בדרך זה לעשות שלא לשמה - "רואין אותו כאילו ירד למטה ונגע בשפת זה היורד" ונמצא מתחבר העליון עם התחתון.
"והוא שיהיה מכוון" העליון "כנגד זה היורד" ונוגע אל שפתו כאילו אמר בפיו בשעת מעשה המצוה שעשה אותה לשמה וכשר.
"קנים היוצאים לאחורי הסוכה וכו'" - הנה נתבאר למעלה כי הקנים הם כינוי לענין הלימוד כמה דאת אמר "קנה חכמה קנה בינה". והנה קים לן כי לא נתנו ימים טובים לישראל אלא כדי שיעסוק בתורה. ולכן בזמן הסוכות צריך האדם ללמוד בתוך הסוכה כאשר יבא לקמן. אמנם אם אדם זה השליך ענין הלימוד "אחרי הסוכה", והיינו "הקנים היוצאים לאחורי הסוכה", דהיינו לימוד התורה שעשה אותו כלאחר יד ולא למד בסוכה כהוגן. "כגון שאחורי הדופן האמצעי של הסוכה" - כי הנה הסוכה היא נעשית על חיבור מצות הרבה. אמנם "דופן האמצעי" היינו המצות העיקרי' הנוהגת בסוכה. דאף על גב שנתבאר למעלה כי כל הדברים כשרות לדפנות הם המצות הנקראים 'מצות קלות' -- מכל מקום אפילו באותם המצות הנקרא 'קלות' אינם שוים. והדוגמא לזה כי הנה המצות קלות הם כנגד האיברים החיצונים כנ"ל. אמנם באיברים החיצונים נמי אינם שוים כי לא יכנס בסוד אחד המחוסר אצבע כמחוסר עין אחד. או אם הוא חרש ששנינו "חרשו נותן דמי כולו". ולכן על כיוצא במצות הללו אף על גב שנקראו "מצות קלות" - יש מצות שנאמר בהם "הן הן גופי תורה" שדומה לחוט השדרה שאם נשבר מת הוא ולא יחיה.
וכדומה לזה הוא דופן האמצעי כאשר בולטים ממנו קנים מן הסכך כי נוסף עוד שעסק בתורה לעומת מצות זו שנמצא עתה תרתי לטיבותא - הדופן שהוא המצוה עם הקנים הבולטים ממנו - "קנה חכמה קנה בינה". אמנם זה הלימוד הוא רעוע עד שנמצא שהוא אחורי הדופן של המצוה למטה ממנה - כי אין זה ממה שלמדנו כי המצוה בשעתה קודמת לתלמוד לתורה, אמנם זה הלימוד הוא לאחורי המצוה זה הדופן של הסוכה. "ויש בהם הכשר סוכה" - כגון שלמד הלכות סוכה, "וצלתן" של לימוד זה "מרובה מחמתן" אף על גב שהוא לימוד שאינו הגון ושלם אלא לאחרונה ילך, "וג' דפנות" של מצותה, "כשרה אף על פי שדופן האמצעי לא נעשה בשבילם אלא בשביל עיקר הסוכה שהיא לפנים ממנו".
"וכן הקנים היוצאים מן הסכך" - שהוא הלימוד על דרך הנזכר, שהם "בולטים לצד הפרוץ" מפני העון, "ודופן אחד" מן המצוה "נמשך עמהם" - נמצא תרתי לטיבותא "וכשר אף על פי שעשה דופן" (של המצוה הנזכר) "על הצדדין" ואינה מצוה כתקנה לשמה לפי כי יש בה צדדין לכאן ולכאן, "יותר על שבעה" - כי כבר נתבאר כי הוא הרמז על שבע מצות שנצטוו בני נח וחזר הקב"ה ונתנן לישראל. "והוה לן למימר" טענה גדולה, "הרי גלה דעתו לעשות כל הסוכה בדפנות ארוכות" - הם מצות גמורות בכל התנאים הצריכים להם, "ודופן אחר[3] שנמשך עם הקנים" - היינו אותה מצוה שנמשך עם הקנים "של סכך" (הוא הלימוד הנמשך עם הסוכה זה). "אינו מן הסוכה אלא בפני עצמו עומד" - כי מה ענין הלימוד עם המצוה של סוכה. "ונמצא שאין לו אלא דופן אחד" (הוא המצוה הקבועה) "שהוא הדופן הנמשך" (היא המצוה הנעשית לשמה שהיא מושכת כמו ששנינו "מצוה גוררת מצוה") - "אפילו הכי כשרה".
פירוש שני לצד עילאה עריכה
עוד לאלוה מלין לצד עילאה ימלל.
"סוכה שחמתה וצלתה שוים מלמעלה" - הוא הדבר שנתבאר בענין סוכה על גבי סוכה, דהיינו כי סוכה העליונה היא אימא העליונה, אֵם כל חי, היא המתקנת הסוכה התחתונה שנאמר "ויבן ה' אלהים אל הצלע". ולכן יאמר "סוכה שחמתה וצלתה שוים מלמעלה". והענין כי הנה מאימא עילאה נמשכים נהרי נחלי כבש וחמאה שהם בחינת חסדים וגבורות. כי הנה ה'חמה' הוא כינוי אל בחינת הגבורות ו'הצל' הוא כינוי לבחינת החסדים. והנה הבחינות הללו נודע הוא כי בחינת החסדים ניתנים אל הזכר ובחינת הגבורות נתנים לנקבה. ואמנם בתחילה כולם הם באים אצל הצדיק כי לטעם זה נקרא כל דהיינו כי החמשה חסדים באים תחילה אליו, כל אחת כלולה מעשר והם בגימטריא חמשים כמנין כל. והם חמשים שערי בינה. ואמנם גם בחינת הגבורות באים אצלו אמנם לצורך הנקבה שנאמר "והיה האוכל לפקדון לארץ". ואחר כך נותן לה בחינת החסדים.
ולכן יאמר נא: אם סוכה זו המדה האחרונה "חמתה" (שהוא בחינת הגבורות) "וצלתה" (הם בחינת החסדים) "שוים מלמעלה" במדות העליונות שבה. (דאילו מלמעלה בסוד אימא עילאה לא שייך לומר כך לפי כי שם הם שוים. אמנם "למעלה" הוא במדות עליונות של סוכה זו). "פסולה לפי שהחמה מתפשטת בריחוקה" - והענין לפי דקים לן כי הגבורה הוא סוד אלהים. והנה 'אלהים' זה מתפשט למטה בעולמות וכל מה שמתרחק הצירופים של שם אלהים בסיבת הריחוק שיורד למטה בעולמות, "ויהיה למטה חמתה" של כח הגבורה, "מרובה מצלתה" של מדת החסדים - כי כן מתפשט שם אלהים לק"ך צירופים שלכן פסולה מפני כי בסוף ק"כ צירופים של שם אלהים הם אלהים אחרים שלכן אמרו חז"ל כי העגל היה מנין מס"ך ככרים, כי היה זה סוספיתא דדהבא היוצא למטה מק"ך אלהים קדושים הנזכר. ולכן פסולה.
אמנם צריך שהצדיק יתקן אותה על כל פנים. והבן.
"אם ברוב ממנה" מן המדה זו "יהיה צלתה" (שהוא מדת החסדים) "מרוב מחמתה[4]" (של הגבורות). "שני משהויין" - שהרמז הוא לשני כוללים של החסדים כנודע. "ובמיעוט ממנה חמתה" של מדת הגבורות "[מרובה][5] משהו" שהוא כולל אחד "כשרה" - לפי ששני כוללים של הגבורות הם בה בעצמה ועתה לא נמצא בסוכה הגשמי זולת משהו אחד.
והענין כי השני כוללים שבה הם כנגד שני מדות שבה הנקרא 'ציון וירושלים'. וכאשר אין שם זולת כולל אחד - בא יבא ברנה השני כוללים אשר הם במדת הזכר ונכנסים בשני שערי ציון ועל ידי הכולל הנוסף (שהוא בסוד יוסף) מתמתק הכולל החסד בסוד הנקבה. הוא סוד מה שאמר בזוהר פרשת בראשית בפסוק "קרא לילה" שנתחסר מן הנקבה שתי אותיות וא"ו יו"ד כי בבחינת הזכר שהוא יום נאמר "ויקרא"ועל ידו נתקן "קרא" של הנקבה - הוא בחינת "משהו" שנתחסר בה. והבן כל זה.
"דרך הסיכוך להיות קל כדי שיראו ממנו הככבים הגדולים וכו'" - הנה הסכך של מדה זו הוא סוד הדעת שבה. ולכן יהיה 'קל' - כך אמרו חז"ל "דעתן של נשים קלה". והתכלית "כדי שיראו ממנו הכוכבים" - הם סוד החסדים שהם גבוהים למעלה ויתנוצץ האור שלהם בה.
"היתה מעובה כמין בית" שהגג שלה שלם, היינו שנשלם בחינת הדעת שלה, "כשרה אף על פי כי אין הכוכבים" - שהוא הארת החסדים - אינו נראה מתוכה. אין לה צורך בזה מאחר שכבר נשלם הדעת שבה ולכן כשרה.
"היה כסויה דק מאד שיש בה אויר הרבה" ושולט בה הארת הכוכבים, הארת החסדים ביותר. "אלא שאין שלשה טפחים במקום אחד". והענין כי הנה בחינת הדעת הוא ממוצע בין שני מדות העליונות שהם חכמה ובינה שבה. ולכן אף על גב שיש אויר ביניהם - אינו מעכב; רק שלא יהיה שם ביניהם שלשה טפחים דהוי הרחק ביניהם גדול ונפסלה. אבל אם אין אויר שלשה טפחים במקום אחד, "ובין הכל צלתה מרובה מחמתה" שהם בחינת החסדים מרובה על החמה (היא מדת הגבורות) - הם ממתקים אותם ולכן כשרה.
"היה הסיכוך מדובלל והוא הסיכוך שיהיה מקצתו למעלה ומקצתו למטה" - הוא מדת הדעת כאמור, כי מקצת ממנו נשאר במקומו ומקצת ממנו מתפשט ויורד למטה. "כשר ובלבד שלא יהיה הפרש בין חלק זה לזה שלשה טפחים" מרחק - הוא שיעור מהלך שלש ספירות. "ואם היה ברוחב זה העולה למעלה טפח" (הוא מדה אחת), "אף על פי שהוא גבוה משלשה טפחים" (הם שלשה ספירות שלה הנקרא 'טפחים' כנ"ל בסוד מה שאמר הכתוב "הנה טפחות נתת ימי וכו'") - "רואין אותו כאילו יורד למטה ונגע בשפת זה היורד והוא שיהיה מכוון כנגד זה היורד" כי ימצא שממתק זה לזה כי זהו סוד "וישם פיו על פיו וכו' ויחם בשר הילד".
"קנים הבולטים לאחורי הסוכה" - הנה נתבאר כי בחינת הקנים הם בסוד מה שאמרו חז"ל "הרואה קנים בחלום יצפה לחכמה שנאמר קנה חכמה קנה בינה". וכאשר הם "בולטים לאחורי הסוכה" בסוד אות למ"ד שצורתה כך ל. "כגון שאחורי דופן האמצעי בולטים קנים מן הסכך" - והדופן האמצעי הוא סוד התפארת, ומאחוריו בולטים קנים הללו. "ויש בהם הכשר סוכה" - כי מהם מתהוה ההכשר שלה שתוכל לחזור אחר כך פנים בפנים עם מדת התפארת, "וצלתן", בחינת החסד שלהם, "מרובה מחמתן" - הוא בחינת הדין שבהם. דאף על גב כי הם בסוד נצח והוד נחשבים לבחינת חסד. "וג' דפנות" הם כי הלמ"ד היא שלשה מן בחינת העשרות. "כשרה אף על פי שהדופן האמצעי של הסוכה לא נעשה בשבילם", לא נתקן הוא בשבילם, "אלא בשביל עיקר הסוכה שהיא לפנים ממנו" של נצח הוד יסוד הנזכר. והדופן האמצעי צריך נסירה לצורכה כדי להחזירה פנים בפנים - על כן זה כשרה.
"וכן הקנים הבולטים מן הסכך לצד הפרוץ" - הנה קנים הללו הם בחינה אחרת, והיא גם כן מבחינה הנזכר "קנה חכמה קנה בינה". והם "הבולטים מן הסכך" של הסוכה שהם שלשה ראשונות שלה, לצד חוץ, בולטים "לצד הפרוץ", בחינת האחורים שלה. "ודופן אחר נמשך עמהם" - הארה מבחינת הזכר. "כשר אע"פי שעשה דופן על הצדדין" מזה ומזה "יתר על שבעה" - רצה לומר למעלה משבעה, "והוה לן למימר הרי גלה דעתו לעשות כל הסוכה בדפנות ארוכות" בסוד עשר שלימות, "ודופן אחר שנמשך עם הקנים שאמרנו של סכך" וזה של הארת הזכר שנמשך עמהם "אינו מן הסוכה אלא בפני עצמו עומד ונמצא שאין לו אלא דופן אחד שהוא הדופן הנמשך אפילו הכי כשרה".
- [כאן מובא בדפוס ציטוט של המשך הסעיפים של שו"ע]
טור ברקת (סעיפים ח - י) עריכה
הנה כאשר האדם יעשה מעשים בלתי הגונים אז בלי ספק כי איהו דאפסיד אנפשיה ומאבד אותו חלק אשר לו בגן עדן כנזכר במאמר "זכה אדם נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן. לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגהינם". ולכן יאמר נא:
"סככה בשפודין" - כי הנה זה יורה כי כבר עשה אדם הדפנות של זו הסוכה (שהם קצת מהמצוות) אמנם הסיכוך שהוא צריך להיות מן המצות חמורות נהפוך הוא כי סיככה בשפודין שהם מן העבירות החמורות שחייב עליהם כרת. שהברזל דוגמא על דרך מה ששנינו "אינו בדין שיניף המקצר על המאריך", כי הברזל נברא לקצר ימיו של אדם. ולכן יאמר "סיככה בשפודין שהם פסולין" כי עוד רעה אחרת נמצא בהם היינו מה ששנינו לא היו צולין הפסח בשפודין של ברזל מפני שהם מזיעין והכתוב אמר "צלי אש". לכן אם באולי אדם זה סיכך סוכתו שעשה מן המצות לשעבר - הנה עתה עשה הסכך על ידי שפודין שהם מעשים רעים כאמור "שהם פסולין לסכך בהם".
"ואין בהם ארבעה" - ר"ל כי לא עבר עליהם ארבע פעמים ולא נשתרש בהם, "ואין מהם ארבעה במקום אחד" - כלומר כי לא עשה אלו העונות רצופים זה אחר זה אלא לפרקים כי זה מורה שהיה עושה לתיאבון. "והניח בין שפוד לשפוד כמלוא שפוד" - היינו כי באותו הזמן של הפסק שהיה בין עון לעון "נתן שם סכך כשר" שהיה עושה מצות ביניהם -- עם כל זה "פסולה" מלהגן עליו כאמור. ונתן טוב טעם למה היא פסולה "שאי אפשר לצמצם שימלא כל האויר", הוא המקום אשר פגם על ידי עונותיו, "מסכך כשר", ממצות שעשה. "ונמצא כי הפסול" של העונות הוא "מרובה" על מעשה המצות. ולכן פסולה סוכה זו כאמור.
"אבל אם העדיף סכך הכשר מעט", דהיינו שהיה עושה מצות ביותר "על הפסול" של העונות, "או אם היה הפסול נתון שתי ונתן הכשר ערב או איפכא" - דמשמע שכונת אדם זה לבטל אותם העונות על דרך מה שאמרו חז"ל "אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות". ולכן עשה בהפך זה מזה - ולכן "כשר שאז מתמלא כל האויר", אותו הזמן שהיה יושב ובטל מתמלא "מסכך כשר" של מעשה המצות.
"בית המקורה בנסרים" - הוא הבית האמור כי כל אחד יש לו חלק אחד בגן עדן וחלק בגהינם, ולכן בית זה שהוא של קדושה "המקורה בנסרים" - הוא מה שאמרו חז"ל הרי שנכשל אדם בעבירה ונתחייב מיתה בידי שמים - מה יעשה ויחיה? אם למוד לקרוא דף אחד יקרא שנים. והם נסרים הללו - דפים הנזכר של לימוד התורה אשר סיכך בהם הבית הנזכר. "שאין עליהם מעזיבה" - כלומר קריאה זו לא מצד החומר העכור היתה שנתגבר עליו הטבע והחטיא אותו אלא שהיה זה הלימוד נקי מן המעזיבה של העון. "ובא להכשירו לשם סוכה" להגן עליו ולהציל לו מרעתו. "די בזה שיסיר כל המסמרים" - פתח חרצובות רשע על דרך מה שאמרו חז"ל "וכמסמרים נטועים", מסמרים של המנעל, שהענין הוא עונות שהאדם דש בעקביו. וזה יעשה בכונה טובה "לשם עשיית סוכה", "או שיטול מבין שני נסרים" אחרי(?) מעט בענין הלימוד וירבה במעשה המצוה דהיינו "שיתן סכך כשר" ממעשה המצוה "במקומם של הדפים" של הקריאה, ואז "כולה כשרה" להגן עליו.
"אפילו הנסרים רחבים ארבע" - היינו הלימוד אף על גב שהיה בהרחבה והמצוה מועטת וקים לן כי אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא וכו'. ולכן קס"ד שמקבל שכר תורה בעולם הזה -- לכן נמצא ממעט בזכות הסוכה. קמ"ל שהיא כשרה להגן עליו כאמור.
"ויש מי שאומרים שצריך שלא יהיו הדפים" (של הלימוד) "רחבים ארבעה" אלא ירבה בסכך של המצוה - הנה זאת תורת הבית.
"סוכה שאין לה גג וכו'" - כי הנה נתבאר למעלה כי הגג של הסוכה הוא נעשה ממצות החמורות כדלעיל. ועל זה היסוד[6] הוא היה אומר "סוכה" דמעשים טובים "שאין לה גג" דמצות החמורות. "כגון שהיו ראשי הדפנות" של המצות קלות (כי כל מצוה עולה דופן בגימטריא כנ"ל), וראשי המצות המשובח שבהם. או יהיה הכונה טובה שעשה בהם הוא הראש והוא בראש. ולפי שהיה לו כונה טובה זכה ובזה נתקשרו המצות שלו זו עם זו שלכן נקרא "וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו".
"או שסמך ראש הדופן" של המצוה של סוכה "לכותל של הבית" הנזכר - "פסולה" מלהגן עליו כי מצות לאו ליהנות ניתנו ואותה מחשבה טהורה צריך הוא לה לעשות בה עוד סוכה אחרת למעלה מזו כנ"ל, כי כמה סוכות יש לכל אחד מישראל.
"ואם היה לה גג" של מצות החמורות כאמור, "אפילו טפח" דהיינו שפתח ידו בענין הצדקה בהרחבת יד, כי הצדקה היא שקולה ככל התורה כמו שאמרו חז"ל, ולכן מועיל לגג הסוכה. "או שהגביה הדופן" של המצוה "הסמוך לכותל מן הקרקע טפח" על ידי הכונה הטובה -- "הרי זו כשרה" להגן עליו ולהציל לו מרעתו כדבר האמור.
- ^ בדפוס הגירסה אחרת ופחות מובנת אז שמתי כאן את הגירסה כפי שמופיע בשו"ע של ויקיטקסט - ויקיעורך
- ^ כך מובא בדפוס. ונ"ל להגיה 'מרובה' - ויקיעורך
- ^ כך מובא בדפוס - ויקיעורך
- ^ כאן הגהתי עפ"י סברא. ובדפוס כתוב 'מצלתה' - ויקיעורך
- ^ הוספתי כאן את המילה עפ"י סברא, ולא הופיע בדפוס - ויקיעורך
- ^ כאן הגהתי אבל בדפוס נראה כי כתוב 'היחוד' - ויקיעורך