טור ברקת/תרכח
שולחן ערוך עריכה
- סימן תרכ"ח - דין סוכה שתחת סוכה - ובו ג' סעיפים
- (א) סוכה שתחת סוכה - העליונה כשרה והתחנותה פסולה. והני מילי שיכולה לקבל התחתונה כרים וכסתות של עליונה, ואפילו על ידי הדחק, ויש ביניהם עשרה טפחים. אבל אם אין ביניהם עשרה טפחים או שיש ביניהם עשרה טפחים אבל אינה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה ואפילו על ידי הדחק -- התחתונה כשרה אם היא מסוככת כהלכתה. אפילו אם העליונה למעלה מעשרים. ואם אינה מסוככת כהלכתה ומתכשרת על ידי סכך העליונה - צריך שלא יהא סכך העליונה גבוה מן הארץ למעלה מעשרים אמה.
- (ב) העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה, אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה, פסולה. אבל אם יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה, אפילו אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים, כשרה.
- (ג) עשאה בראש הגמל או בראש האילן, כשרה, ואין עולין לה ביום טוב. מקצתה על האילן ומקצתה על דבר אחר, אם היה בעניין שאם ינטל האילן תישאר היא עומדת ולא תיפול - עולים לה ביום טוב. ואם לאו - אין עולים לה ביום טוב.
טור ברקת עריכה
פירוש ראשון עריכה
אל ילוזו מעיניך דברי חז"ל שעתיד הקב"ה לעשות חופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה שנאמר "כי בצל החכמה בצל הכסף". וכן ז"ל אמרו עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק יש עולמות שנאמר "להנחיל אוהבי יש". ולכן מתחייב מזה שיהיה לכל אחד מישראל כמה סוכות בכל עולם זו למעלה מזו. ואיתא בזוהר פרשת ויקהל דף ר"כ (ח"ב רכ, א) "שבעה היכלין אלין אינון היכלין דמלכא וכו'". ואיתא פרשת בראשית דף ל"ח (ח"א לח, א) וזה לשונו: "שבעה היכלין ושבעה מדורין אינון לעילא דאינון רזא דמהימנותא עילאה. ושבעה היכלין אינון לתתא כגוונא דילהון חד לקבל חד וכו'". הנה מבואר הדבר מן המאמר כי יש היכלות למטה ב*** הארץ אשר שם יושבים נפשות הצדיקים וכן דוגמתם היכלות למעלה לשכון בהם הצדיקים כל אחד כפי מדרגתו.
ואיתא בתיקונים סוד נפש רוח נשמה כי כל בחינה מהם הוא ממקום אחר. הנפש מעולם העשיה, והרוח מעולם היצירה, והנשמה מעולם הבריאה. ולכן בלי ספק כי כאשר הרוח תשוב למעלה יש לה מדור לשכון שם, וכן הנשמה. ואמנם כל חלק יחזור למקומו כפי תורתו שעסק בה וכפי מעשיו הטובים. וזה הוא דוגמא של הלבושים שעושה האדם על ידי מעשיו כדאיתא פרשת ויקהל דף ר"י (ח"ב רי, א) וזה לשונו: "זכאה חולקיה מאן דזכי להני לבושין דקאמרן דמתלבשן בהו צדיקיא בגנתא דעדן. אלו מעובדין טבין דעביד בר נש בהאי עלמא בפיקודי אורייתא, ובאלין קיימא נשמתא בגנתא דעדן ואתלבשא בהני לבושין אחרנין יקירן כד סלקא נשמתא בההוא פתחא דרקיעא לעילא אזדמנן לה לבושין אחרנין יקירן עילאין דאינון מרעותא וכונה דלבא באורייתא ובצלותא וכו'". הנה מבואר מזה כמה מיני לבושים יש לאדם בכל מקום שהולך. וכדאיתא במדרש קהלת וכן איתא בענין המדור שיש לנשמה בכל עולם ועולם.
ולכן יאמר נא:
"סוכה שתחת סוכה" - כי כן הם בכל עולם זו למעלה מזו, "העליונה כשרה והתחתונה פסולה". והנה ענין 'פיסול' הוא ראשונה מה שאמרו חז"ל הנשמה שנים עשר חדש עולה ואינה יורדת. ולכן כאשר הנשמה יושבת דרך קבע בעליונה כי כן נאמר "בסוכות תשבו שבעת ימים" - משמע סוכות הרבה דאם לא כן היה לו לכתוב "בסוכה ישב כל איש ישראל" או יאמר לאחרונה "כל איד ישראל ישב בסוכה". וממה שכתב "סוכות" בלשון ריבוי היינו לומר כי יש לאדם כמה סוכות זו למעלה מזו. ואמר "תשבו" כעין תדורו כמו שאמרו חז"ל. ולכן אז הסוכה התחתונה - הראשונה שהיה יושב בה - נפסלה לפי כי אינו יושב בה כלל.
"והני מילי שיכולה התחתונה לקבל כרים וכסתות של העליונה" - הם דברים הצריכים לאותה דירה העליונה והוא על דרך מה שאמרו חז"ל באהרן, ויראו כל העדה מטה(?) מעשה שמים וכן במשה ורבי עקיבא עליו השלום. ולפי כי הסוכה התחתונה אף על גב שהיא רוחנית בגן עדן -- עם כל זה אינה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה לפי שהם רוחניים יותר -- לכן אינה יכולה לקבל אותם "אפילו על ידי הדחק ויש ביניהם עשרה טפחים". והם רמז לעשר ספירות שבכל עולם, והם עשרה טפחים שביניהם.
"אבל אינה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה ממנה ואפילו על ידי הדחק התחתונה כשרה" ועדיין אדם זה יורד לשכון בתוכה אם היא מסוככת כהלכתה ולא עשה עון לפסול אותה. "אפילו העליונה למעלה מעשרים אמה" כי זה יורה שהיא מעולם יותר עליון. "ואם אינה מסוככת כהלכתה" מצד העון, "ומתכשרת על ידי סכך העליונה" שהוא עסק התורה - לכן צריך "לא יהא סכך העליונה גבוה מן הארץ למעלה מעשרים אמה" כי אז מורה על סוכה אחרת למעלה. ואיתא פרשת אמור דף ט' (ח"ג ט, א) וזה לשונו: "ותמן כתיב ג' מדורין עבד קוב"ה לצדיקייא. חד דזכו דלא אשתציאו מהאי עלמא וכו' מדורא תניינא גן עדן די בארעא ביה עביד קוב"ה מדורין עילאין יקירין ורבו דהיכלין בתרין גוונין דלית לון חושבנא וכו' מדורא ג' - ההוא מדורא עילאה קדישא דאקרי 'צרורא דחיי' דתמן מתעדנא ההוא דרגא עילאה קדישא דאקרי נשמה", עכ"ל. הרי מבואר כמה מדורין יש לאדם זה על זה והם סוכה על גבי סוכה כאמור.
"העושה סוכתו בראש העגלה" - כלומר שהוא מתבונן כי גלגל הוא שחוזר בעולם ולכן כל הקניינים המדומים כאלו אינם. ועוד התבונן כי "וזרח השמש ובא השמש". ולכן היה מקיים "שוב יום אחד לפני מיתתך". ולכן עשה סוכתו של עולם הבא ממעשה הטוב על אופן עגלה זו. "או בראש הספינה" - כי נמשל האדם דרך אניה בלב ים (כנזכר בזוהר), והאניה חשבה להשבר כאשר מתבונן בדרך זה. או יביט למה שאמרו חז"ל מעשה הרשע בקודח בספינה ומחריב העולם. לכן "כשרה אם יכולה לעמוד ברוח דיבשה". והסוד כי רוח זה הוא מה שאמרו חז"ל "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח של שטות", והם רוח של יבשה ושל ים הטובעת הספינות - הגופים בשאול על ידי שמפתה אותם. ולכן בא הדמיון אם סוכה שעשה יכולה לעמוד על ידי נסיון דרוח רעה דיבשה - "אף על גב שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים", כי גדול הוא, "כשרה" והיא מגינה עליו מן הייסורין. וסוד הדבר הדבר מ"ש פרשת ויצא דף קמ"ח (ח"א קמח, א) וזה לשונו: "וילך חרנה - סטרא דאשת זנונים אשה מנאפת וכו' דכורא אקרי סמא"ל, נוקביה כלילא בגויה וכו'. נוקבא דס"מ נחש אקרי, אשת זנונים, קץ כל בשר, קץ הימים. תרין רוחין בישין מתדבקן כחדא. רוחא דדכורא דקיק, רוחא דנוקבא בכמה אורחין ושבילין מתפרשא וכו' קשיטת גרמה בכמה תכשיטין כזונ' מרחקא קיימת בריש אורחין ושבילין לפתאה לבני נשא וכו'".
והיינו שתי רוחות הנזכר כאן. הנקבה היא "רוח מצויה דיבשה" המפתה בני אדם, היינו מה שאמרו חז"ל "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח של שטות". ויש פיתוי שני - הוא מ"ש בזוהר פרשת פקודי דף רס"ו (ח"ב רסו, א) וזה לשונו: "בהאי היכלא אתחזי חד רוחא שליטא תקיפא ודא אקרי אוף הכי 'אל נכר'. ודא איהו דמפתי לבר נש דלעי באורייתא או דקאים בבי מדרשא - האי רוחא מפתי ליה וחשיב כמה הרהורין ואמר מה את קאים? הנה טב לך למהך בחבורת אינון דאזלין בתר נשין שפיראן ומתענגי בעינוגא דעלמא וכו'". וזה הוא "רוח מצויה דים" התורה כדאמרן.
ולכן נתבונן בסוכה זו. "אם אינה יכולה לעמוד" בנסיון "רוח מצויה דיבשה" הנזכר - "פסולה" - לא תוכל להגן עליו מן הפורענות. אבל "אם יכולה" לעמוד בנסיון רוח מצויה זו דיבשה שהיא של עבירה, ולא יחטא, "אע"ג כי אינה יכולה לעמוד" בנסיון ב"רוח מצויה דים" הנזכר - הוא אל נכר שמפתה אותו מעכב אותו מלעסוק בתורה הרחבה מני ים - "כשרה" להגן עליו כאמור.
"עשאה בראש הגמל או בראש האילן" - והדמיון לזה הוא להורות כי האדם שעשה סוכה זו ממעשה הטוב היה פוסח על שתי הסעיפים. פעם עשה מעשה מפני יראת העונש - היינו "שעשאה בראש הגמל" שלכן אמרו חז"ל "הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה עליו וניצול ממנה" לפי שנאמר "קול ה' משלם גמול לאויביו". ולכן מפני כי ניצול מן המות יאמר "אשירה לה' כי גמל עלי". "או שעשה סוכה זו בראש האילן" - היינו שעשה המצות לזכות תחת עץ החיים. ולכן "כשרה" על כל פנים, "אבל אין עולים לה ביום טוב" משום שהוא אסור להשתמש ביום טוב בבעל חי ובמחובר כאשר יבא במקומו בעזרה ה'.
פירוש שני לצד עילאה עריכה
עוד לאלוה מילין לצד עילאה ימלל. וכך היה אומר:
"סוכה שתחת סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה וכו'" - היינו מ"ש בזוהר פרשת פנחס דף רנ"ה (ח"ג רנה, א) וזה לשונו: "סוכה דאיהו אימא עילאה לסככא עלייכו כאימא על בנין, ובגין ז' ספיראן אמר קרא "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" במפקנותהון מארעא דמצרים בז' ענני כבוד. סוכה - אית באות וא"ו. בסכות - חסר וא"ו דאתמר בה "בסכת תשבו שבעת ימים". איהי אימא אבל סוכה באת וא"ו איהו ברזא דתרין בנין הוי"ה אדנ"י. והכי סליק סוכה כחושבן יאהד"ונהי".
והנה מבואר הדבר מן המאמר היות ג' מיני סוכות כתובות בפרשה. הראשון בסכת חסר. * והשנים מלאים כדלקמן. והנה בסכת חסר ו' הוא סוד סוכת דוד הנופלת כדלעיל. סוכה מלא בסוד אימא עילאה וגם כן סוכה בסוד יאהד"ונהי כאמור.
ולכן בא הדין זה "סוכה שתחת סוכה העליונה כשרה" - אותה שבאה בסוד אימא עילאה, "והתחתונה" שהוא בסוד סוכת דוד "פסולה". "והני מילי שיכולה התחתונה לקבל כרים וכסתות של העליונה ואפילו על ידי הדחק ויש ביניהם עשרה טפחים". ר"ל שאימא עילאה אינה רובצת על הבנים אלא נסתלקה למעלה מעשרה ספירות של הבנים. "אבל אם אין ביניהם של שתי סוכות אלו עשרה טפחים", דהיינו כי האם רובצת על הבנים, "או שיש ביניהם י' טפחים", שנסתלקה האם למעלה, "אבל אינה יכולה" סוכת דוד "לקבל כרים וכסתות של העליונה". והרמז לכלים של אימא העודפים ויורדים למטה בסוד אות ל בסוד "ופרוס עלינו סוכת שלום". ואינה יכולה לקבל אותם מפני שבאו לה שבעת ימים עליונים כמו שאמר הכתוב "בסוכות תשבו שבעת ימים" כנ"ל. ולכן אינה יכולה לקבל כרים וכסתות דאימא, המסך שלה, "אפילו על ידי הדחק" שרחל נדחקת מכלים שלה. וכל זה תורה שהיא גדולה ולכן כשרה ונכנס בה הצדיק לדור בתוכה "אם היא מסוככת כהלכתה" מן הסכך של אימא שיורד שם. "אפילו אם הסוכה העליונה", היא אימא, "למעלה מעשרים" שיעור צדיק וצדק עשרים ספירות.
"ואם אינה מסוככת כהלכתה", דהיינו ז' ספירות שלכן נקראת 'בת שבע' כדאיתא בזוהר פרשת פנחס דף רנ"ה (ח"ג רנה, א) וזה לשונו: "וחגותם אותו וכו' שבעת ימים מסטרא דבת שבע דאיהי מלכות וכו'". ולכן יאמר אם אינה מסוככת כהלכתה ומתכשרת על ידי סכך העליונה, היא אימא, "צריך שלא יהא סכך העליונה גבוה מן הארץ" (היא מלכות) "למעלה מעשרים אמה" שיעור עשרים ספירו של הזכר והנקבה. אלא תהיה רובצת עליהם בצד מה כמדובר.
"העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה" - הנה בא הרמז בזה לשני כינויים שרומזים לכנסת ישראל. אחד הוא 'עגלה' כמה דאת אמר "וירכיבו ארון ה' על עגלה". והכינוי השני הוא 'הספינה' כמה דאת אמר "דרך אניה בלב ים". ולכן יאמר כי העושה סוכתו ומתקן אותה על אחד משני דרכים הללו. "בראש העגלה" - כדי שתחזור אחר כך בסוד הפנים, כי בתחילה אותם הפרות הם מעלים הארון לבית שמש כמה דאת אמר "כי שמש ומגן ה'" כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף קל"ח (ח"ב קלח, א) וזה לשונו: "מזמור שירו לה' שיר חדש וכו' פרות עלות כד נטלי ארונא אתערו בהאי תושבחתא כמה דאת אמר וישרנה הפרות בדרך וכו'. דא איהו כגוונא דלעילא בשעתא דאינון חיות נטלי כרסיא לעילא וכו'".
ולכן להכי "עשה סוכתו", סוכת דוד, "בראש העגלה" להעלות אותה למעלה. "או בראש הספינה" כדאיתא בזוהר פרשת בשלח דף ן' (ח"ב נ, א): "שם אניות יהלכון וכו' - היתה כאניות סוחר דא כנסת ישראל וכו'". ואיתא בפסוק "אתה מושל בגאות הים" כי תדרשנו ימצא לך. *"*[1] "אם אינה יכולה לעמוד" סוכה זו "ברוח מצויה דיבשה פסולה", דמאחר כי זה עשה אותה על הנחה זו בסוד הספינה - ולכן מוכרח הוא כי יבא עליה ההוא דברא דימא ברוח מצויה להשקיט הים מזעפו. אמנם אף על גב שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של ים, מאחר שיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה - כשרה.
"עשאה בראש הגמל" שהוא סטרא אחרא, "או בראש האילן" - הוא אילן של אשרה. "כשרה אבל אין עולין לה ביום טוב" כי אז שולט עץ החיים מקצתה על האילן ומקצתה על דבר אחר. אם היא בענין שאם ינטל האילן רע תשאר היא עומדת ולא תפול שנקרא 'סוכת דוד הנופלת' - עולים לה ביום טוב. ואם לאו - אין עולים לה ביום טוב שהוא אסור להשתמש בבעלי החי (שהוא בסוד היצירה) ולא במחובר (שהוא צומח בסוד מט"ט). והבן.
- ^ לא ברור לי בדפוס מה כתוב כאן - ויקיעורך