טור ברקת/תקעח
שולחן ערוך עריכה
- סימן תקע"ח - שכל יחיד יתענה ויתפלל על צרתו - ובו סעיף אחד
- כשם שהציבור מתענים ומתפללים על צרתם - כך כל יחיד מתענה ומתפלל על צרתו. כיצד? היה לו חולה או תועה במדבר או חבוש בבית האסורים - יש לו להתענות ולבקש רחמים בתעניתו. ולא יתענה בשבת ומועד וחנוכה ופורים וראש חדש.
טור ברקת עריכה
"כשם שהציבור מתענים ומתפללים על צרתם כך כל יחיד מתפלל על צרתו" - כי הנה בזה הוא נותן כבוד להקב"ה בכמה פנים. ראשונה מפני כי ימצא שהוא מאמין שהקב"ה משגיח בפרטים ולא יאמר כי זה נמצא לו בדרך מקרה או מסיבה טיבעית. וזאת שנית כי הנה חז"ל אמרו כשהאדם בצרה לא יקרא למיכאל ולא לגבריאל אלא להקב"ה וכו'. וכך הוא עושה. ועוד בה שלישיה דמאחר שהוא מתענה נמצא כי יודע הוא מ"ש ר' אמי "אין ייסורין בלא עון" והוא מורה כי בחטאו נכנס לצרה זו. ועוד נמצא לו תקוה טובה אם יתן אל לבו כי היה סיבה לפניו יתברך להביא עליו החולי זה או הצרה. ונאמר "עמו אנכי בצרה".
ונמצא[1] כאשר מתענה מהפך מדת הדין למדת רחמים כמו שאמרו חז"ל "צדיקים מהפכים מדת הדין למדת רחמים". והיינו מה שאמר הכתוב "ואד יעלה מן הארץ וכו'" - ירצה על דרך מה שאמרו חז"ל עלה שבר מלמטה וכו'. נמצא כי התענית הוא הגורם הראשון להעלות מלמטה למעלה על ידי קרבן חלב ודם - הוא התעוררות העלאת אור חוזר מלמטה למעלה, ואחר כך בא האור בדרך ישר מלמעלה. והנה סוד 'אור חוזר' העולה מלמטה על ידי התענית הוא אותיות "אד" משם אדני - היינו "מן הארץ". ואחר כך "והשקה" - אור ישר לשני מדות שנקראים "את כל" שהם "פני האדמה" על דרך ששנינו "האשה טוחה פניה בקרקע וקוראה". והיינו בחינה אחת אשר יצדק בה באשר מהפכים מדת הדין שהם אותיות אד למדת רחמים.
אמנם עוד ירצו חז"ל כי כל דבריהם כגחלי אש והוא כי הנה נתבאר בזוהר פרשת אחרי מות דף כ"ט (ח"ג כט, א), הוא למעלה, וזה לשונו: "פתח ואמר הנה מה טוב ומה נעים וכו'. מאי שבת אחים גם יחד? כמה דאת אמר ופניהם איש אל אחיו. וכד מהדר דכורא אנפוי מן נוקבא - ווי לעלמא וכו'. והשתא חמינא דאתון אתיתון על דדכורא לא שרייא בנוקבא - אי לדא אתיתון גבאי - תובו. דהא יומא אסתכלנא דיתהדר כולא למשרי אפין באפין וכו'".
והנה הדבר מבואר מן המאמר כי כאשר חתן וכלה הם בסוד 'אחור באחור' ואין משגיחין פנים בפנים - אז נמצא עצירת גשמים לפי כי אין המטר יורד לכלה בסוד "מים קרים על נפש עיפה". ועל ידי התענית הם גורמים דאתהדרו למשרי אפין באפין בסוד "עזר כנגדו". וזהו מה שאמרו צדיקים על ידי מעשיכם והשורש הנמצא להם בצדיק עליון - כי הם מעלים אור חוזר מלמטה למעלה - ואז הכלה חוזרת להיות עם החתן פנים בפנים כנ"ל. שלכן נתנו חכמים סימן למטר כשיורד "עד שיצאו אבעבועות חתן לקראת כלה", ולא "כלה לקראת חתן" לפי כי לעולם התעוררות הייחוד עולה מלמטה ולכן עדיין אין להם רשות לאכול המתענים. אמנם כאשר החתן יצא לקראת הכלה, ונתן לה אותם מים קרים - אז מצוה לאכול ולשתות ולעשות יום טוב כאמור. ומי הוא הגורם? התחתונים מהפכים מדת הדין (היא הכלה הנקראת אדני - דינא דמלכותא), מתהפכת להיות עם החתן שהוא מדת רחמים. פנים בפנים בסוד "ישר יחזו פנימו". ואז יורד מלמעלה "מים קרים על נפש עיפה" ומתקיים מה שאמר הכתוב (יחזקאל לד, כו) "והורדתי הגשם בעתה", "סביבות גבעתי גשמי ברכה יהיו". ולכן אמרו חז"ל שקולה כתחיית המתים. י'וריד ה'גשם ו'הטל ה'מחייה ועל הכתוב החיים.
סליק הלכות תשעב באב ותעניות
- ^ המשך הדברים לא נראים כרלווטיים לסימן זה. ולי נראה שאולי מתאימים הדברים לדברי סימן תקע"ה. וצע"ע - ויקיעורך