טור ברקת/תקעו
שולחן ערוך עריכה
- סימן תקע"ו - על איזו דברים מתענין ומתריעים - ובו י"ו סעיפים
- כשם שמתענים ומתריעים על הגשמים כך מתענים על שאר הצרות כגון עכו"ם שבאו לערוך מלחמה עם ישראל או ליטול מהם מס או ליקח מידם ארץ או לגזור עליהם צרה אפילו במצוה קלה -- הרי אלו מתענין ומתריעין עד שירוחמו. וכל הערים אשר סביבותיהם מתענים, אבל אין מתריעין אלא אם כן תקעו להתקבץ בעזרתם. ואפילו לא באו אלא לעבור דרך ארצם שאין להם מלחמה עמהם אלא על עכו"ם אחרים ועוברים על מקום ישראל - מתענין ומתריעין.
- וכן על הדֶבֶר. איזהו דבר? עיר שיש בה ת"ק רגלי ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה - הרי זה דבר. יצאו ביום אחד או בד' ימים - אין זה דבר. היו בה אלף ויצאו ממנה ששה מתים בג' ימים זה אחר זה - הרי זה דבר. יצאו ביום אחד או בארבעה - אין זה דבר. וכן לפי חשבון זה. ואין הנשים והקטנים וזקנים ששבתו ממלאכה בכלל מנין אנשי המדינה לענין זה. היה דבר בארץ ישראל - מתענין שאר גליות עליהם. היה דבר במדינה ושיירות הולכות ובאות ממנה למדינה אחרת - שתיהן מתענים אף על פי שהן רחוקות זו מזו.
- ואם היה דבר בחזירים - מתענין מפני שמעיהם דומים לשל בני אדם. וכל שכן אם היה דבר בעכו"ם ולא בישראל שמתענים.
- וכן מתענים על המפולת שבעיר. כיצד? הרי שרבתה בעיר מפולת כותלים בריאים שאינן עומדים בצד הנהר - הרי זו צרה ומתענין ומתריעין עליה. וכן על הרעש ועל הרוחות שהם מפילים הבנין והורגים - מתענים ומתריעין עליהם.
- וכן מתענים על החולאים. כיצד? הרי שירד חולי אחד לאנשים הרבה באותה העיר כגון אסכרה או חרחור וכיוצא בהם, והיו מתים מאותו חולי - הרי זה צרת ציבור וגוזרין עליה תענית ומתריעין. וכן חיכוך לח הרי הוא כשחין פורח. ואם פשט ברוב הציבור מתענין ומתריעין עליו. אבל חיכוך יבש צועקים עליו בלבד.
- וכן על חיה רעה שנשתלחה, אפילו לא הזיקה אלא נראית בלבד - מתענין ומתריעין בכל מקום אפילו הרחוקים. אבל אם אינה משולחת אינה אלא מקרה. איזו היא משולחת? נראתה בעיר ביום - הרי זו משולחת. נראתה בשדה ביום - אם ראתה שני בני אדם ולא ברחה מפניהם - הרי זו משולחת. ואם היתה שדה שסמוכה לאגם וראתה שני בני אדם ורדפה אחריהם - הרי זו משולחת. לא רדפה אחריהם - אינה משולחת. ואם היתה באגם אפילו רדפה אחריהם אינה משולחת אלא אם כן טרפה שניהם ואכלה אחד מהם. אבל אם אכלה שניהם באגם - אינה משולחת מפני שזה הוא מקומה ומפני הרעבון טרפה, לא מפני שהיא משולחת.
- בתים הבנויים במדברות ובארצות הנשמות, הואיל והם מקום גדודי חיה, אם עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה - הרי זו משולחת. ואם לא הגיע למדה זו אינה משולחת, שאלו בני אדם שסכנו בעצמם ובאו למקום החיות. אבל שאר מיני רמש הארץ ורמש העוף ששילחו והזיקו כגון שלוח נחשים ועקרבים שמזיקים ואינם ממיתים ואין צריך לומר צרעים ויתושין והדומה להם - אין מתענים עליהם ולא מתריעין.
- וכן על ירקון והשדפון משהתחיל בתבואה, אפילו לא התחיל אלא במקום אחד כמלא פי התנור, מתענין ומתריעין.
- וכן על הארבה והחסיל, אפילו לא נראה מהם אלא כנף אחד בכל ארץ ישראל, ואפילו אינו משחית יבול הארץ - מתענין ומתריעין עליהם. ועל הגובאי בכל שהוא. אבל על החגב אין מתענין עליו ולא מתריעין אלא זועקין בלבד. ועכשיו שאין אנו מכירין מינים הללו על כולם מתריעין.
- וכן על המזונות. כיצד? הרי שהוזלו דברים של סחורה שרוב חיי אנשי אותה העיר מהם כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בארץ ישראל, ונתמעט המשא ומתן עד שיצטרך התגר למכור שוה עשרה בששה -- הרי זו צרת צבור ומתריעין עליה. ובשבת זועקין עליה אבל אין תוקעין עליה בשבת.
- וכן על המטר. כיצד? הרי שרבו עליה גשמים עד שיצרו להם - הרי אלו מתפללין עליהם. שאין לך צרה יתירה מזו שהבתים נופלים ונמצאו בתיהם קבריהם. ובארץ ישראל אין מתפללין על רוב הגשמים מפני שהוא ארץ הרים ובתיהם בנוים באבנים, ורוב הגשמים טובה להם. ואין מתענים להעביר הטובה. ועכשיו בצפת מצוי מפולת בתים מפני הגשמים ומתפללין עליהם.
- כל עיר שיש בה צרה מכל אלו - אותה העיר מתענה וזועקין בתפלה ומתחננין ומריעין בשופר עד שתעבור הצרה. וכל סביבותיה מתענות אבל לא מתריעות. אבל מבקשים עליהם רחמים. ובכל מקום אין מתענים ולא זועקים ולא מתריעים בשבת ויום טוב על שום צרה חוץ מצרת המזונות שזועקים עליה בשבת.
- עיר שהקיפוה עכו"ם, או נהר וספינה המטורפת בים, ואפילו על יחיד הנרדף מפני עכו"ם או לסטים או רוח רעה, או חולה שאר חולי שיש בו סכנת היום - זועקים ומתחננים בתפלות בשבת אבל אין תוקעין אלא אם כן תוקעין לקבץ את העם לעזור אחיהם ולהצילם.
- תעניות אלו שמתענים על הצרות - אין מתענין בהם לא עוברות ולא מניקות ולא קטנים. ומותרים לאכול בלילה אף על פי שמתענים למחר חוץ מתעניות הגשמים.
- ציבור שהיו להם ב' צרות - אין מבקשים רחמים אלא על אחת מהם דכתיב "נצומה ונבקשה מאלהינו על זאת" (עזרא ח, כג). ואומרים אף על פי שיש בלבנו צרות רבות, על צרה פלונית באנו להתפלל. ואם יש להם צרת רעב וצרת דבר - מבקשים רחמים על הרעב משום דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי יהיב.
- בכל יום תענית שגוזרים על הצבור מפני הצרות - בית דין והזקנים יושבים בבית הכנסת ובודקים על מעשה אנשי העיר מאחר תפלת שחרית עד חצי היום. ומסירין המכשולים של עבירות ומזהירין ודורשין וחוקרין על בעלי חמס ועבירות ומפרישין אותם. ועל בעלי זרוע ומשפילין אותם. וכיוצא בדברים אלו. ומחצי היום ולערב רביע היום קורין בתורה ומפטירים בנביא. ורביע היום האחרון מתפללין מנחה ומתריעים ומתודים וזועקים כפי כחם.
טור ברקת עריכה
"כשם שמתענים ומתריעים על הגשמים כך מתענים על שאר הצרות" לפי כי זה מורה כי ישראל הם קדושים, כי הם מכירים ויודעים שאין הדברים באים בדרך מקרה אלא בהשגחה גמורה ויודעים בעצמם כי הם עיקר הבריאה כי לכן אמרו חז"ל "אין רעה באה לעולם אלא בשביל ישראל שנאמר (צפניה ג', ו'-ז') הִכְרַתִּי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם, אמרתי אך תראי אותי". ודקדקתי מה שאמר הכתוב בלשון יחיד "תראי אותי - תקחי מוסר" ולא אמר בלשון רבים "תראו תקחו". לומר כי כל זה יעשה הקב"ה בעכו"ם בעבור אולי יעשה תשובה יחיד אחד מישראל.
ולכן על כל צרה שלא תבא על הציבור הם מתענים ומתריעים לעורר השופר עליון שנאמר "ביום ההוא יתקע בשופר גדול" עד ירחמו עליהם מן השמים, כי חנון ורחום הוא וקרוב לכל קוראיו. ולכן כל מין צרה מתענין לפניו. ואף על גב כי הם הגורמים ואיהו דאפסיד אנפשיה - לא יאחר מלתענות ולבקש רחמים ואפילו על מיני חולי שהיה באותה העיר כי כן מצינו שנתרעם הקב"ה על אסא מלך יהודה וגם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים. ונמצא דאף על גב כי נתנה התורה רשות שנאמר "ורפא ירפא" -- מכל מקום צריך להתענות ולהתריע ולבקש רחמים על כל דבר המתחדש.
ולא הרבים בלבד אלא אפילו יחיד שהיה לו צרה או חולה בתוך ביתו מתענה ומבקש מלפני הקב"ה עד שירחמו עליו מן השמים.
"ציבור שהיו להם שתי צרות אין מבקשים רחמים אלא על אחת מהם שנאמר ונבקשה מאלהינו על זאת" - מכלל דאיכא אחריתי. ואף על גב כי לא נמצא שם צרה זולת זו - מכל מקום למדו חז"ל ענין זה מיתור הפסוק; שלא היה צריך לומר "על זאת", כי ודאי על אותה צרה דווקא היו מתענים. ומה צריך לומר "על זאת"? היה לו לכתוב "ונצומה ונבקשה מאלהינו" ותו לא. ומדקאמר "על זאת" מכלל דאיכא אחריתי, כלומר אף על גב שהיה שם צרה אחרת מלבד זאת - לא היו שואלים עליה מלפני הקב"ה. ולכן הם אומרים אף על פי שיש בלבנו צרות רבות - לא באנו להתפלל לפניך אלא על צרה פלונית. ולפי דין זה לא יפה עושים השואלים בתפילת עננו כמה שאלות, אף על גב דאיכא למימר שהרי אין אנחנו עושים ציבור אפילו בארץ ישראל בכל תינאין ולכן הוא נקרא 'תענית יחיד' -- מכל מקום 'תענית ציבור' מקרי בצד מה מאחר דאיכא עשרה מישראל. ויש למנוע מנהג זה אם לא בזמן שעושים תענית של משמרת ראש חדש וכיוצא כי אז נודע הוא כי אין מתענין על צרה ידועה ויכול לכלול כל שאלותיו בתפלת 'עננו' בשומע תפילה.
ואם יש (שום) [שם][1] דבר ורעב והם מתענין - מזכירין על הרעב ומבקשים עליו מלפני הקב"ה, משום דכי יהיב הקב"ה שבעא - לחיי הוא דיהיב שנאמר "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון", ומקאמר "לכל חי" ולא אמר "משביע לכל" - שמע מינה דתרתי הוא דעביד; פותח את ידיך ומשביע, וגם כן לכל חי הוא דיהיב חיים לפי רצון שלו, שהיה רוצה יותר חיים מן המזון, אלא כי מן המוכרח שאינו יכול לשאול שתיהן כאחת - ישאל מזון.
"בכל יום תענית שגוזרים על הציבור מפני הצרות בית דין יושבין עד חצי היום עם הזקנים ובודקים על מעשה העיר וכו' ועל בעלי חמס ועל בעלי זרוע" - ועכשיו בזמנינו אין צריך חקירת חכם, וטוב להודות לה' כי כל זה נתבטל.
- ^ התיקון הוא משלי על פי סברא - ויקיעורך