טור ברקת/תקסז
שולחן ערוך עריכה
- סימן תקס"ז - טעימה ורחיצת הפה שמותר בתענית - ובו ג' סעיפים
- השרוי בתענית יכול לטעום כדי רביעית ובלבד שיפלוט. וביום הכפורים ובט' באב אסור.
- יש אומרים שלא התירו רביעית בפעם אחת אלא מעט מעט. ויש אומרים אפילו בפעם אחת יכול לטעום עד כדי רביעית אם יודע בעצמו שיכול להעמיד עצמו שלא יבלע כלום.
- מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית בתענית ציבור - לא כשר למעבד הכי. אבל בתענית יחיד - שרי. כיון שפולט. ואפילו יש במים שרוחץ יותר מרביעית.
טור ברקת עריכה
פירוש ראשון לצד האדם עריכה
שנינו "מטעמת אינה צריכה ברכה" ולכן המתענה טועם. והנה כפי הנוגע בעצם אדם - ירצה כי הנה קים לן כי האדם השלם אין לו חפץ בהנאת העולם הזה כלום כמו שאמר רבי בשעת פטירתו "גלוי וידוע לפניך שלא נהנתי מן העולם הזה כלום". וכגון רבי שמעון בן חלפתא שאמרה לו אשתתו מה את רוצה שיהיה שולחנך חסר לעולם הבא. ולכן כל המרבה להתענות ולסגף את עצמו - הרי זה משובח כדי שיהיה הכל מתוקן לו לעתיד.
אמנם יאמר "מי ששרוי בתענית" - היינו המענה את עצמו מתענוגי הזמן, "יכול לטעום כדי רביעית" - כלומר לא אמרו שהיה האדם ממית עצמו. כך אמר החכם "בני, אם יש לך, הטיב לעצמך וכו'". ולכן מותר לטעום ממה שיש לו. וכן נמי מותר לו לטעום ממעשיו "כדי רביעית" - כך שנינו "אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא". "ובלבד שיפלוט" - רוצה לומר שלא יהנה ממנו רק יעשה על דרך שפירש הרמב"ם ז"ל "בכל דרכיך דעהו".
"וביום הכפורים ובט' באב אסור" - שני זמנים אלו יעידון יגידון על האדם בזמן שאינו אוכל ושותה. אמנם לא ראי זה כראי זה. דאילו העינוי של יום הכפורים הוא קבוע לענין כפרה ומחילה. כמו כן אדם זה אע"ג שיהיה בערך ר' חנינא שהיה בת קול מכרזת ואומרת "כל העולם ניזון בשביל חננא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת" -- כמו כן אדם זה אע"ג שהוא צדיק גמור - אל יטעום כלום ממעשיו לפי כי הנה הייסורין שלו הם כפרה על הדור כמו שאמרו חז"ל בענין ר' חייא שנפל יניבא בכיתניה והיה מועיל זכותו על כל הדור. וכן בענין ט' באב - איש המתענה ומסגף עצמו על מעשיו אשר לא טוב עשה - אין ראוי לו לטעום כלום מטובות העולם הזה.
"יש אומרים שלא התירו לאדם לטעום רביעית בפעם אחת" - רוצה לומר כי אפילו מאותם דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה - לא התירו לטעום ולהיות נהנה רביעית בפעם אחת, אלא יהיה ההנאה מעט מעט מכל הדברים שהוא צריך להם. "ויש אומרים אפילו בפעם אחת יהנה" מאחר שהוא עושה כענין טעימה על דרך "בכל דרכיך דעהו" כאמור. "ובלבד אם יודע בעצמו שיכול להעמיד עצמו שלא יבלע כלום" - דחיישינן שירגיל עצמו עד מקום כי יהנה יותר מדאי ויאכל מן ענייני המותרות.
"מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית" - דהיינו כי יעיר בבקר בבקר לעבודת קונו, אמנם הוא נהנה מעט מקנייני העולם הזה על דרך הנזכר. אף על גב שהוא אדם כשר. "בתענית ציבור" - שהוא דוגמא של יום הכפורים הנזכר - ולכן "לא כשר למעבד הכי" מאחר שמעשיו מועילים על הדור לא יטעום כלום אפילו אותה הנאה - ואם מעט היא. "אבל בתענית יחיד" - שהוא דוגמא למה שנתבאר בענין ט' באב דהיינו שהוא ענין כפרה לו לעצמו - "טועם כיון שפולט" ומקיים "בכל דרכיך דעהו". "ואפילו יש במים שרוחץ" ונהנה מהם "יותר מרביעית" - דהיינו הנאה מרובה קצת - שרי לאכול מפירותיהן בעולם הזה כאמור.
פירוש שני לצד מעלה עריכה
ואמנם הרמז בזה למעלה הוא להיות כי ענין האכילה הוא כינוי לייחוד, כמה דאת אמר "הלחם אשר הוא אוכל", ונאמר "אכלו רעים". ולכן על ידי האכילה מתעורר הייחוד עליון דוגמא מה שהמזון מן הכבד הולך אל הלב ומשם עולה אל המוח - כך למעלה. וכאשר האדם מתענה - נהפוך הוא - כי הוא ממשיך האור מן המוח ללב ולמטה. ולכן יאמר "השרוי בתענית יכול לטעום" כי לא מפני כך מתבטל ענין המשכת אותו האור מלהשפיע למטה. "ובלבד שיפלוט". "וביום הכפורים ובט' באב אסור" - כי עושה רושם כל אחד כפי בחינתו.
"יש אומרים שלא התירו רביעית בבת אחת אע"ג שפולט" - הרי יש לו הנאה. "ויש אומרים אפילו בפעם אחת יכול לטעום רביעית אם יודע בעצמו שיכול להעמיד עצמו שלא יבלע כלום" - כי באופן זה מתקיים התענית.
"מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית" - גם בזה ימצא ענין רמז כנרה, כי אדם זה מקנח הרירין הנמצאים בפיו, כי בזה נכנעים הדינים הנאחזים מפה העליון ויונקים משם. "אך בתענית ציבור לא כשר למעבד הכי" - דמשמע כי אין יכולת בציבור לדחות אותם - ולא היא. "אבל בתענית יחיד שרי כיון שפולט" - ואף על גב שמורה חולשא בתענית שלו - לית לן בה. "ואפילו יש במים שרוחץ פיו יותר מרביעית" - דמשמע כי צריך ענין גדול להכניע אותם, ויש ספק שמא יבלע מן המים שמורה שנתאחזו קצת מהם בתוכו - "שרי" - דאיהו דאפסיד אנפשיה כאמור.