טור אורח חיים תקמב
<< | טור · אורח חיים · סימן תקמב (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור
עריכהאפילו מלאכות המותרות, אינן מותרות אלא לעשותן לעצמו או לאחרים בחנם, אבל אסור לעשותן בשכר.
ומיהו אם אינו נותן לו שכר קצוב אלא שאוכל עמו בשכרו, מותר.
וכל מלאכה מותר על ידי פועל שאין לו מה יאכל, כדי שישתכר וירויח.
בית יוסף
עריכהדף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
אפילו מלאכות המותרות אינם מותרות אלא לעשותן לעצמו וכו' בפרק מי שהפך (יב.) רב חמא שרא להו לאבונגרי דבי ריש גלותא למיעבד להו עבידתא בחולא דמועדא אמר כיון דאגר לא שקלי שרשויי הוא דקא משרשי ליה ולית לן בה. ופירש"י אבונגרי. מסדרי שולחנות: למעבד עבידתייהו. אם נשבר השולחן שרי לתקנה: שרשויי. ריוח בעלמא כדי סעודתא דקא אכלי בהדייהו ולא קא חשיב מלאכה וכתב הרא"ש כיון דשרושי הוא דקא משתרשי לא מיחזי כשכירות פירוש סעודתם הם נוטלים ולא דבר אחר על כרחין הני שמשום מלאכה המותרת במועד היו עושין כגון תיקון הספסלים והאיצטבלאו' ואפ"ה דוקא שרשויי אבל בשכר אסור שמע מינה דאסור בשכר אפילו מלאכה המותרת במועד דקבלת שכר במועד כעובדא דחול דמיא וכיוצא בזה אמרינן לקמן בפ"ב כותב אדם תפילין ומזוזה לעצמו ולאחרים בטובה פירוש בחנם אבל לא בשכר וכן פירש"י לקמן עכ"ל וכ"כ המרדכי: ומ"ש וכל מלאכה מותר על ידי פועל שאין לו מה יאכל וכו' בפרק מי שהפך (יג.) איבעיא לן ופשטינן לה מדתנן בפרק ואלו מגלחין אין כותבין שטרי חוב במועד אם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל ה"ז יכתוב ודייקינן שאין לו מה יאכל לאיתויי מאי לאו לאיתויי שכר פעולה ש"מ ופירש"י לאו לאיתויי שכר פעולה שאין לו לסופר מה יאכל שרי בחולו של מועד וכתב בעל נ"י כתוב בשם הרמ"ה דהא דשרי הכא למיכתב בשכר טעמא דכיון דאשתרי הלואה לצורך הלואה אשתרי נמי אגרא לצורך הסופר אבל מידי אחרינא כגון לכתוב ס"א אפי' בספר העזרה אע"ג דלית ליה לסופר מה יאכל אסור לאגורי כלל אלא למידי דהוי צורך המועד ותמהני דשכר פעולה סתמא שרינן ממתניתין ועוד דאמרינן בגמרא גבי י"ד דלא שריא אלא ג' אומניות וכו' ומכל זה משמע היתר פעולה בכל מלאכה למי שאין לו מה יאכל ע"כ וכ"נ שהוא דעת כל הפוסקים דכל מלאכה שרי ע"י פועל שאין לו מה יאכל כתב רבינו ירוחם פועל שאין לו מה יאכל פי' וגם אין לו מה שימכור מותר ליתן לו מלאכה לעשות כדי שירויח ממה שיאכל עכ"ל ואין נראה כן מדברי הפוסקים שסתמו דבריהם ולא הזכירו שאין לו מה ימכור וטעמא דמסתבר הוא דאם לא כן אטו איכפלו רבנן לאשמעינן האי דינא בגברא ערטילאי שאין לו מה למכור ועוד דתימא אם חייבוהו חכמים למכור כלי תשמישו כדי שלא יעשה מלאכה מה שלא חייבוהו למכור אם אין לו מאתים זוז ורוצה ליטול לקט שכחה ופאה ושמא אף רבינו ירוחם לא אמר אלא אם יש לו סחורה למכור אבל כלי תשמישו לא ובסוף סי' תקמ"ד אכתוב דלצורך מצוה אפי' יש לו מה יאכל שרי ושם יתבאר לך אם מותר לבנות בית הכנסת:
בית חדש (ב"ח)
עריכהדף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
- אפילו מלאכות המותרות וכו' כל מ"ש רבינו בסימן זה הוא תלמוד ערוך בפרק מי שהפך ריש (דף י"ב) ופי' רש"י כיון דלא שקלי שכר אלא ריוח בעלמא כדי סעודתו דקא אכל בהדייהו לא קא חש'ב מלאכה עכ"ל וכיוצא בזה בפרק אלו מגלחין (סוף דף י"ח) דתנן ר' יהודא אומר כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו ופי' רש"י לעצמו לקיים זו המצוה אבל לצבור למכור דדרך שכירות הוא חשיב מלאכה וכו' עכ"ל:
- וכל מלאכה וכו' שם (דף י"ג) תנן דמות' למכור בתים וכו' כשאין לו למוכר מה יאכל וקמבעיא לן שכר פעולה שאין לו מה יאכל מהו ופשטינן מדתנן אין כותבין שטר חוב במועד ואם אינו מאמינו שאין לו לסופר מה יאכל ה"ז יכתוב שמע מינה וכתב ה"ר ירוחם פועל שאין לו מה יאכל פירוש וגם אין לו מה שימכור מותר ליתן לו מלאכה לעשות כדי שירויח ממה שיאכל עכ"ל. ונראה דהכי מוכח בהך סוגיא דקא בעי למיפשט מדתנן לצורך המוכר שאין לו מה יאכל לאתויי מאי לאו לאתויי שכר פעולה ודחינן לא פירושי קא מפרש לצורך המוכר כיצד כגון שאין לו למוכר מה יאכל ולעולם לא תיפשוט מינה לשכר פעולה אלמא דלמכור בתים ועבדים ובהמה כשאין לו מה יאכל כיון דליכא מלאכה שרי טפי מה שאין כן בשאין לו דבר למכור אלא צריך לשכר פעולה כדי שיהיה לו ממה שיאכל איכא למימר דאסור השתא לפי זה אף למאי דפשטינן דשכר פעולה נמי שרי היינו דוקא כשאין לו מה שימכור אבל כשיש לו למכור בתים או עבדים ובהמה לא התירו לו שכר פעולה לעשות מלאכה שאסורה במועד וב"י תמה על זה דהלא לא חייבוהו חכמים למכור אם אין לו מאתים זוז וכו' ואיכא לתמוה על דבריו דהתם לא עביד איסורא אם נוטל לקט שכחה ופאה הלכך לא חייבוהו למכור אבל במועד דאיכא איסורא חייבוהו למכור כי היכי דלא ליעבד איסורא:
דרכי משה
עריכה(א) וכתב רי"ו בתא"ו נ"ד ה"ד אף על גב דכשעושה לאחרים בחנם מתרבה השכר לפועלים העושים בשכר אפ"ה שרי הואיל דהעושה אינו עושה בשכר עכ"ל. וכ"ה בנ"י פרק מי שהפך וכן משמע בגמרא גבי הני דבי נגרא דריש גלותא וכתב הכלבו דדבר האבד מותר לעשות אפילו בשכר קצוב: