פתיחת התפריט הראשי

טור אורח חיים תקיג

טורעריכה

ביצה שנולדה בשבת וי"ט, אסור ליגע בה וכ"ש שלא לאוכלה. ואפילו ספק נולדה בי"ט או בחול אסורה. ואפילו נתערבה באלף כולן אסורות. ואבי העזרי אסר אפילו התבשיל שנעשה בספק ביצה שנולדה בי"ט, וכן כתב הר"ם מרוטנבורק. ולפי מה שפירש ר"ת דהא דאמרינן דבר שיש לו מתירין לא בטיל דוקא כשהוא בעין אבל טעמו בטל בס', היה נראה שהתבשיל מותר כיון שלא נתכוין לבטלה.

ומותר לכפות עליה כלי שלא תשבר, ובלבד שלא יגע בה הכלי.

ובי"ט שני מותרת, בשני י"ט של גליות. אבל בשני י"ט של ראש השנה, או משבת לי"ט של אחריו, או מי"ט שלפני השבת לשבת, אסורה בשני.

ביצה שיצאה רובה מערב י"ט וחזרה ויצאה בי"ט, מותרת, דחשיב לידה משיצאה רובה. הלכך אפילו בדק בקינה של תרנגולת מערב י"ט סמוך לחשיכה ולא מצא בה ביצים ולמחר השכים ומצא בה ביצים, מותרות, שתרנגולת אינה יולדת בלילה ובודאי מאתמול ילדה, אף על פי שבדק אתמול ולא מצא בה, אנו תולין שמאתמול יצא רובה וחזרה. וכגון דאיכא זכר בהדה, ואפילו עד ס' בתי ובלבד שלא יפסיק נהר שאין בו גשר, שאז אינה יולדת בלילה, אבל אי ליכא זכר בהדה לא, שאז יולדת בלילה. ואם לא בדק מערב י"ט, אפילו אי ליכא זכר בהדה שריא, דתלינן דמאתמול היתה שם, דאף בלא זכר רובן יולדות ביום. הלכך מותר ליקח ביצים מן העו"ג בליל ראשון של י"ט דתלינן לערב י"ט ילדה, וכן בליל ב' בשני י"ט של גליות, אבל לא בליל ב' של ר"ה, ולא בליל א' של י"ט שאחר השבת, דאימור מאתמול הוה.

השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות, מותרות, ואפילו בי"ט של אחר השבת.

אפרוח שנולד בי"ט, יש מתירין, והגאונים אוסרין וגם רי"ף אוסר.

ואם נולדה בשבת, כתב אחי ה"ר יחיאל ז"ל שאסור בי"ט שלאחריו משום הכנה, דודאי שייך ביה הכנה דבעודו בקליפתו לא היה ראוי לכלום.

בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

ביצה שנולדה בשבת וי"ט אסור ליגע בה וכו' ברייתא בפ"ק דביצה (ג:) אחד ביצה שנולדה בי"ט ואחד ביצה שנולדה בשבת אין מטלטלין לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה אבל כופה עליה את הכלי בשביל שלא תשבר וספיקה אסורה נתערבה באלף כולן אסורות ומפרש בגמרא דספיקה אסורה דקתני היינו ספק יו"ט ספק חול וטעמא משום דהוי דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין לא בטיל וכתב ה"א בפ"א וספיקה שנתערבה באחרות יש מי שהורה שכולן מותרות וכי קתני נתערבה באלף כולן אסורות אודאי קאי ויש מי שאסר ולדעת המתירין הסכים הרשב"א ז"ל וכן נראה מדברי רבי' עכ"ל:

ומ"ש רבינו אסור ליגע בה נראה דל"ד דדבר שהוא מוקצה אינו אסור ליגע בה כל שאינו מטלטלו וכמ"ש בסימן ש"ח בשם המרדכי וכמה רבוותא ומיהו לפי מ"ש בסימן ש"י בשם ה"ה נראה דביצה שאני דמתוך שהוא דבר המתגלגל חיישינן שמא ינענע כשנוגע בו ולפי מש"ש בשם בעל תה"ד אין היתר ליגע בשום מוקצה אא"כ ההנחה והתשמיש שמשתמש במוקצה אינו אלא לצורך דבר שאינו מוקצה:

ואבי"ה אסר אפי' התבשיל שנעשה בספק ביצה שנולדה בי"ט כ"כ המרדכי בריש ביצה וכ"פ בשערי דורא דאם ליבנו מאכל בספק ביצה שנולדה ביו"ט או מלאו ממנו תרנגול אסור:

ולפי מה שפר"ת דהא דאמר דשיל"מ דוקא כשהוא בעין וכו' היה נראה שהתבשיל מותר כיון שלא נתכוון לבטלה נראה דאין זה מוכרח דאיכא למימר דלר"ת נמי אסור משום דלחזותא וטעמא עביד וכל מידי שנעשה לתת טעם לא בטיל וכן כתב המרדכי דמטעם זה ג"כ היה אומר אבי"ה דלא בטיל ונראה שמטעם זה כתב הרא"ש בתשובה הרוטב שנתקן בי"ט בביצה בת יומא אסור דדשיל"מ הוא ולא בטיל ובהגהת שערי דורא מ"כ בשם ה"ר איסרל אם ליבנו בו מאכל או מלאו בו תרנגולת אסור והכי נהוג אע"ג דלכאורה הרמב"ם והרא"ש פליגי דהא ביצה במאכל ובתרנגולת מין בשאינו מינו הוא נוכל לומר דס"ל כשינויא הכתוב בתוס' דהיכא דהקדירה מיתקנה בכך חשיב מין במינו ובליבון הביצה מתקן התרנגולת והתבשיל דעושין כן כדי לבשם התרנגולת ויראה מה שהוצרך ראבי"ה טעם אחר לאסרו משום חזותא ולא ר"ל משום דהוי מין במינו דסבר כשינויא קמא שכתב ע"כ: כתב הר"ן בריש ביצה דהא דדשיל"מ אפילו באלף לא בטיל דוקא במינו אבל שלא במינו בטיל והכי משמע בהדיא בפרק הנודר מן המבושל (נב.) ע"כ וכ"כ עוד בפרק בתרא דע"ג והן הן דברי ר"ת שכתב רבינו בסמוך ובס' י"ד סי' ק"ב וכתבו התוס' בפרק משילין (לח:) וכ' דהכי איתא בהדיא בירושלמי וכ"ד הרמב"ם בפט"ו מהלכות מ"א ודעת הרשב"א בת"ה: כתב הכלבו ביצה שנולדה בי"ט שנתבשל בשוגג בו ביום עם בשר ותבשיל הכל מותר חוץ מן הביצה שמניחה עד למחר דהא קי"ל גיעולי ביצים מותרות דמיא דביעי הוא שאין נותנין טעם כלל וכ' שזה היה מעשה בלוני"ל בביצים שנולדו ביו"ט והושמו בטפילה שקורין פנאד"ה והתירו הכל חוץ מן הביצים ע"כ ולפי מ"ש רבינו בשם ר"ת בלאו האי טעמא נמי שרי דטעמו בטל בששים :

ומותר לכפות עליה כלי שלא תשבר ברייתא בפ"ק דביצה ונתבאר בסי' ש"י שכך הוא דעת רוב הפוסקים ושם נתבאר שלד"ה אין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה מפני שהוא מבטל כלי מהיכנו:

ומ"ש ובלבד שלא יגע בה הכלי ירוש' בר"פ משילין והביאו הרא"ש בפ"ק דביצה ובסימן ש"י כתבתו דברי ה"ה ודברי ת"ה בטעם הירושלמי הזה. גרסי' בירושלמי ר"פ משילין ביצה שנולדה ביו"ט סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל:

ומ"ש ובי"ט שני מותרת ביו"ט שני של גליות אבל בשני י"ט של ראש השנה או משבת לי"ט שלאחריו או מי"ט שלפני השבת לשבת אסורה בשני בפ"ק דביצה (ד.) אתמר שבת וי"ט רב אמר נולדה בזה אסורה בזה ור"י אמר נולדה בזה מותרת בזה ואתמר תו התם שני ימים טובים של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה ורב אשי אמר נולדה בזה אסורה בזה ואתמר תו התם ב' י"ט של ר"ה רב ושמואל דאמרי תרוייהו נולדה בזה אסורה בזה דתנן בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוים בשיר התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה ואם באו מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש אמר רבא הלכתא כוותיה דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא ומפרש רבה טעמא דאיסור דביצה שנולדה ביום טוב משום הכנה וקסבר כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ורבה לטעמיה דאמר רבה והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת וחול מכין לי"ט ואין שבת מכין ליו"ט אלא מעתה י"ט דעלמא תשתרי גזירה משום י"ט שאחר השבת שבת דעלמא תשתרי גזירה משום שבת שאחר י"ט. ובשני י"ט של גליות פירש"י שאין עושין אותם אלא בני גליות הרחוקים מב"ד ואין השלוחין יכולין להגיע אצלם מר"ח עד י"ט להודיעם באיזה יום נקבע החדש ועושין ב' ימים יו"ט מספק: נולדה בזה מותרת בזה. דחד מינייהו חול וממ"נ שריא: ובשני י"ט של ר"ה פירש"י אסורה בזה שהם ודאי חוק קבוע להיות כיום ארוך מדרבנן שמתחלה לא מחמת ספק התחילו לעשותן אם באו עדים מן המנחה ולמעלה אע"פ שאין מונין למועדות מהיום לא מזלזלין ביה בהאי שלשים אלא גומרין אותו באיסורו אלמא תחלת עשיית שני י"ט של ר"ה אפי' בב"ד היה ולא מספק שהרי ודאי שי"ט למחר ואף ע"פ כן תקנו לעשותו ש"מ חק החכמים הוא ומצותן הוא היה לעשותן בבאו עדים אחר המנחה והרחוקים יש להן לעשותן בכל שנה שמא יבואו עדים אחר המנחה והרי קדושה אחת ואין לומר ממה נפשך חד מינייהו חול דשמא אין כאן חול אלא שניהם קודש. כתב הרמב"ם בפ' א' דבר שהיה מוקצה בי"ט ראשון או שנולד בא' אם הכין אותו לשני ה"ז מותר נראה מדבריו דביצה שנולדה בא' אינו מותרת בשני אא"כ הכינה בראשון ואיני יודע מניין למד כן ואפשר דלא אלא למוקצה ולא לנולד: כתב הר"ן שבת וי"ט הסמוכים וה"ה לי"ט ושבת ולא שנא שבת וי"ט ראשון ולא שנא שבת וי"ט ב' כגון שחל י"ט ראשון בשבת וכתב עוד וחומר שבת וי"ט טפי משני י"ט של גליות היינו משום דשני י"ט של גליות תרווייהו ספק נינהו ואכל חד וחד איכא למימר שמא האי חול הוא אבל שבת וי"ט שבת ודאי קדוש הוא וי"ט הסמוך לה נמי שמא י"ט גמור הוא: כתבו הגמ"י בפ"א ביצה שנולדה בראשון תאכל בב' וכ"פ כל רבותי דלא כראב"ן שכתב שהנהיגו גאונים ראשונים בכוליה להחמיר גזירה י"ט של גליות אטו ב' י"ט של ר"ה: כתב ר"י אם נולדה בשבת אסורה בי"ט שלאחריו כגון אם היה י"ט יום א' פי' וכן ביום ב' אם הוא י"ט כיון שנולדה בשבת דאין י"ט מכין לשבת ולא שבת מכין לי"ט ע"כ ותמהני היאך כתב וכן ביום ב' אם הוא י"ט דכיון דאם נולדה בראשון מותרת בשני כשנולדה בשבת למה תיאסר ביום ב' והלא בין שיהיה יום ראשון קודש או שיהיה חול למחרתו שהוא יום ב' מותר ואפשר דבי"ט של ר"ה קאמר ושמא לא יום ב' של שבוע קאמר אלא יום שני של י"ט שחל להיות באחד בשבת אע"פ שלפ"ז אין טעם למ"ש אם הוא י"ט:

ביצה שנולדה רובה מערב י"ט וכו' מימרא דר"י בפ"ק דביצה (ז:):

הלכך אפילו בדק בקינה של תרנגולת מערב יום טוב מימרא דרב מרי שם:

ומ"ש וכגון דאיכא זכר בהדה וכו' עד תלינן דמאתמול היתה שם הכל מבואר שם בגמרא:

ומה שנתן טעם משום דאף בלא זכר רובן יולדות ביו' כך פירש"י והתוס' והר"ן:

הלכך מותר ליקח ביצים מן העו"ג בליל ראשון של י"ט דתלינן מעי"ט ילדה וכן בליל שני בשני י"ט של גליות כ"כ הרא"ש והר"ן בפרק קמא דביצה. וכתב ה"ה בפ"ד בשם הרשב"א וטעמא משום דרובן הם של זכרים שאינם יולדות אלא ביום ואפי' בדספנא מארעא הרי אמרן דרובן אינן יולדות אלא ביום ומשום הכי כתב המרדכי דאפילו אין תרנגול זכר בעיר שרי:

ומ"ש אבל לא בליל ב' של ר"ה כ"כ הר"ן והג"א ופשוט הוא. ובקצת ספרי רבינו כתוב ולא בליל י"ט שאחר שבת וגם זה פשוט דהא בשני י"ט של ר"ה ובי"ט הסמוך לשבת נולדה בזה אסורה בזה. כתב הר"ן דאיכא מאן דשרי ליקח בצים מן העו"ג אפילו ביום א' של ר"ה ובשני י"ט של גליות משום דרובן של ביצים לאו בני יומן נינהו ואזלינן בתר רובא כל היכא דאתי מאן דמזבן לגביה אבל למיזל לבתי דידהו דהו"ל מקום קביעותן אסור דלמא איכא חד דמזבן ביצים בני יומן וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ובסוף פרק אין צדין כתב כך בשם התוס' ומיהו כתב שהוא חוכך אי אזלינן בתר רובא בדשיל"מ כיון דקי"ל אפילו באלף לא בטיל ואפשר דהתם שאני דאיתחזק איסורא עכ"ל. אבל ה"ה כתב בפרק ד' בשם הרשב"א כיון דדבר שיש לו מתירין הוא אסור וכ"כ מדברי רבינו בסימן תקי"ז וכ"כ המרדכי בריש ביצה וז"ל אין להתיר ביצים של עו"ג בי"ט מטעם דאזלינן בתר רובא דנולדים קודם י"ט דאיכא למימר דביצים הוו כמו דבר המתכבד שמתמעט בכל יום דמיד שנולדו הביצים מיד אוכלים אותם וא"כ ליכא רוב כדמוכח פ"ק דפסחים (ז.) בדבר המתכבד גבי מעות הנמצאין בהר הבית דלא אזלינן בתר רובא משום דאמרינן הראשונים נתבטלו. וכתב עוד שאם החנוני עו"ג מסיח לפי תומו דנולדה קודם י"ט נראה דשרי הואיל ואין העו"ג משביח מקחו דיותר טובים שנולדו מחדש מאותם שנולדו מעי"ט והוא שאין העו"ג בקי בטיב ישראל אבל אם ידע העו"ג דנולד אסור בי"ט לא סמכינן עליה דמתכוין להשביח מקחו ולהתיר וכתוב בתה"ד דאיירי בי"ט דעלמא שאינה לאחר השבת דבדידיה ביצה שנולדה אינה אסורה אלא מדרבנן אבל בי"ט שאחר השבת שאסור מדאוריית' משום הכנה לא סמכינן עליה אמנם נראה דאם חל י"ט בשבת וביום א' דהשתא הוי י"ט שני י"ט שלאחר השבת סמכינן אעו"ג מסיח לפי תומו משום דלדידן דבקיאים בקביעא דירחא אינו אלא מדרבנן ונראה נמי דכ"ש בי"ט של ר"ה דקי"ל נולדה בזה אסורה בזה אם העו"ג מסיח לפי תומו סמכי' עליה דהכא ליכא הכנה מן התורה כל עיקר ע"כ. ואע"פ שכתב הרא"ש בתשובה כלל י"ח דאין עו"ג מל"ת נאמן אלא בעדות אשה בלבד וכ"כ גם הרשב"א והריב"ש בתשובה כיון דמידי דרבנן הוא הסומך על דברי המרדכי לא הפסיד :

השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות ברייתא בריש ביצה (ב.) וכתב הרא"ש משמע דבכל י"ט איירי אף בי"ט שאחר השבת וא"ת כיון דאשכח גמורות דלמא אם לא נשחטה היתה יולדת היום ותיאסר מספק' וי"ל דלא מיקרי הכנה אם לא שנגמרה הביצה היום ע"י הכנה שמאתמול ובמעי אמה לא נגמרה עד שתצא לאויר העולם ודלא כר' אפרים דמוקי הך ברייתא בי"ט דעלמא אבל בי"ט שלאחר השבת אסורה מספק דלמא הוו מתילדא היום ע"כ והר"ן הסכים לדעת הרא"ש וכתב שכ"נ מדברי הרי"ף וכתב ה"ה בפ"א שכך הכריחו המפרשים ז"ל:

אפרוח שנולד בי"ט וכו' בריש ביצה (ו.) אתמר אפרוח שנולד בי"ט רב אמר אסור מוקצה הוא ושמואל ואיתימא ר"י אמר מותר וכתב הר"ן לא פסק בזה הרי"ף הלכתא כמאן משום דמספקא ליה ור"ח פסק כרב וכ"ד הרמב"ם בפ"ב אבל הרז"ה פסק כשמואל וכ"ד הרשב"א ז"ל. והרא"ש כתב יש פוסקים הלכה כרב ויש פוסקים כשמואל והגאונים פסקו כרב וכ"ד הרי"ף דאזלינן לחומרא ולהכי לא הזכיר פסק עכ"ל והכי נקטינן :

ואם נולד בשבת כתב אחי ה"ר יחיאל שאסור בי"ט שלאחריו משום הכנה דודאי שייך ביה הכנה וכו' ויש לתמוה דהא רב דאסר בנולד בי"ט משום מוקצה הוא דאסר ולא משום הכנה אלמא לית ביה משום הכנה ועוד דאם איתא דשייך ביה הכנה מאי טעמייהו דשמואל ור"י דשרו מ"ש מביצה שנולדה בי"ט מיהו בהא איכא למימר דשאני אפרוח דאית ביה טעמא דהואיל ומתיר עצמו בשחיטה כדאיתא בגמרא ואקמייתא נמי יש לתרץ דה"ק מוקצה הוא ומאחר שהוא מוקצה שייך ביה משום הכנה אבל קשה דאי משום הכנה אסר רב באפרוח שנולד בי"ט ע"כ אסור ביום טוב שאחר השבת דהא ביצה שנולדה ביום טוב לא מיתסרא אלא גזירה משום יום טוב שאחר השבת ואם כן מאי אשמעינן ה"ר יחיאל שאם נולד בשבת אסור ביום טוב שאחריו ואפשר שהיא גופה קא משמע לן ה"ר יחיאל דלא מיתסר משום מוקצה דא"כ כשנולד בשבת יהא מותר בי"ט שאחריו דהשתא לאו מוקצה הוא ואע"ג דבין השמשות שלו היה אסור לית לן בה דלא אמרינן מגו דאתקצאי לבין השמשות אלא היכא שהאיסור מחמת אותו היום אבל היכא שהאיסור מחמת יום שעבר כי הכא לא וכמו שכתבו התוספות (ד.) והר"ן בריש ביצה והרא"ש בפרק לולב וערבה אלא טעמא דאיסורא משום הכנה דהשתא כיון דבנולד בי"ט קי"ל דאסור כ"ש בי"ט שאחר השבת וה"פ ואם נולד בשבת כתב ה"ר יחיאל שאסור בי"ט שאחריו דכיון דשייך ביה הכנה כי אסרינן ליה בי"ט משום גזירה אטו י"ט שאחר השבת הוא כנ"ל ודוחק והר"ן סובר כדברי רבי יחיאל שכתב בריש מס' ביצה הלכך לדידן דאית ליה הכנה דרבה נולדה בזה אסורה בזה ופירות נמי שנשרו בזה אסורים בזה דאע"ג שא"א שיהו אסורין מן התורה כביצה אפ"ה כיון דביומן אסירי אף הוא אינו מכין לחבירו וה"ה לאפרוח שנולד בי"ט נראה דאסור משום מוקצה דאף בשבת שלאחריו אסור דכל שאינו מכין לעצמו אינו מכין לשבת:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

  • ביצה שנולדה כו' ברייתא פ"ק דביצה אחת ביצה שנולדה בשב' ואחת ביצה שנולדה בי"ט אין מטלטלין אותה כו':
  • ומ"ש רבינו אסור ליגע בה דמשמע דאפי' נגיעה בלי טלטול אסור הכי איתא בירו' הביאו הרא"ש לשם גבי כפיית כלי על הביצה ובלבד שלא יהא הכלי נוגע בביצה אלמא דאפי' נגיעה בעלמא אסור. ואע"ג דשאר מוקצה אינו אסור אלא לטלטל גבי ביצה שהוא דבר המתגלגל אי אפשר שלא יזיזנה ממקומה כשנוגע בה הלכך אף הנגיעה אסור וכ"כ ה"ה בפכ"ה מה' שבת שזהו טעמו של דבר ודלא כמהרא"י שכ' שטעם זה דוחק הוא והוא ז"ל כתב טעם אחר עיין עליו בת"ה סי' פ"ז וע"ל בסי' ש"י:
  • ומ"ש וכ"ש שלא לאוכלה ריש ביצה תנן ביצה שנולדה בי"ט ב"ש אומרים תאכל וב"ה אומרים לא תאכל ומפני שלא שנינו בהדיא בנולדה בשבת שאסורה הוכרח ללמדו במכ"ש מטלטול דאין אכילה בלא טלטול וכדכתבו התוספות לשם:
  • ומ"ש ואפי' ספק וכו' ברייתא שם וספקה אסורה נתערבה באלף כולן אסורות ומשמע מלשון רבינו דנתערבה אספיקא קאי ואפ"ה אסורה אע"ג דאיכא ס"ס וכ"כ להדיא בי"ד סי' ק"ב ולשם כתבתי הלכה למעשה ע"ש:
  • ומ"ש ואבי העזרי אסר אפי' התבשיל כו' כלומר לא מיבעיא כשממשו בעין אלא שאינו ניכר שנתערב בשאר ביצים שלמה בשלמות או טרופ' בטרופו' אלא אפילו נימוח כולו ולא נשאר כי אם טעמו כגון שנתנו בתבשיל אפ"ה אסור וכתב במרדכי ריש ביצה שני טעמים לסברתו חדא דלחזותא ולטעמא עבידא ותו דדשיל"מ אפילו באלף לא בטיל:
  • ומ"ש ולפי מה שפי' ר"ת כו' בתוס' בפ' משילין כ"כ ע"ש בד"ה וליבטל (דף ל"ח) וב"י כתב ליישב דאיכא למימר דלר"ת נמי אסור משום דלחזותא וטעמא עביד וכו' ואני אומר מה בכך מ"מ חולק ר"ת אראבי"ה דמשמע מדבריו בטעם השני שכתב דאפי' לא עביד לחזותא וטעמו ואפי' אינו ממשו ונתערב ג"כ באינו מינו אפ"ה אסור משום דשיל"מ ולר"ת טעמו בטל בס' בשאינו מינו:
  • ומותר לכפות עליה כלי וכו' לעיל בסי' ש"י התבאר כל זה ע"ש וביום טוב שני וכו' פרק קמא דביצה ואסיקנא אמר רבא הלכתא כוותיה דרב בהני תלת בין לקולא ובין לחומרא פירוש בשני יום טוב של גליות דב' קדושות הן נולדה בראשון מותרת בשני דממ"נ חד מינייהו חול וסעודת חול לא חשיבא ולא שייכא ביה הזמנה אבל בב' יום טוב של ראש השנה דקדושה אחת הן וכן שבת וי"ט הסמוכין נולדה בזה אסורה בזה משום הכנה דכתיב והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת וחול מכין לי"ט ואין י"ט מכין לשבת ואין שבת מכין לי"ט ואם חל ר"ה בה"ו ונולדה ביצה ביום ה' כתב בכלבו שיש מתירין הביצה בשבת ויש אוסרין וכן פסק הרוקח לאיסור ע"ש בסי' ש'. כתב הר' ירוחם ואם חל יום טוב בא' בשבת ובשני בשבת ביצה הנולדה בשבת אסורה אף בשני בשבת וכן פסק במהרי"ל והב"י תמה על דברים אלו ובתשובה הארכתי לתת טעם לזה ומכ"מ לענין מעשה אין להחמיר:
  • ביצה שיצאה רובה מערב יום טוב וכו' דאף בלא זכר רובן יולדות ביום כ"כ התוס' פ"ק דביצה כדי לתרץ למה תלינן לקולא בלא בדק הא ביצה דשיל"מ הוא וניזל בספיקו לחומרא לומר דילדה בלילה שהרי בדליכא זכר בהדה יולדות בלילה כמו ביום ואמר כיון דרובן יולדות ביום אזלינן בתר הרוב כיון שלא בדק מאתמול והשכים קודם עמוד השחר אבל בבדק מעי"ט סמוך לחשיכה אפילו השכים קודם עמוד השחר לא תלינן לקולא אחר הרוב ולומר דיצתה רובה וחזרה הואי דיצתה רובה וחזרה לא שכיח ותלינן דילדה בלילה דשכיח טפי מיצתה רובה אבל בדאיכא זכר בהדה דקים לן דאינה יולדת בלילה כל עיקר תלינן דיצתה רובה וחזרה הואי שהרי בדק יפה סמוך לחשיכה ולא מצא ולמחר השכים קודם עמוד השחר ומצא א"כ אי אפשר בענין אחר אלא שיצתה רובה וחזרה וזה דבר פשוט דבלא השכים קודם עמוד השחר אפי' לא בדק סמוך לחשיכה וליכא זכר בהדה אזלינן לחומרא דכיון דרובן יולדות ביום הוי ספק נולדה בעי"ט ספק נולדה ביום וכיון דדשיל"מ הוא אזלינן בספיקו לחומרא כתב במרדכי דא"י המל"ת דביצים אלו נולדו קודם י"ט סמכינן עליה כיון דאינו משביח מקחו וכתב מהרא"י דדוקא בי"ט דעלמא שאינו לאחר השבת ואפילו בי"ט שני של ר"ה משום דלדידן דבקיאין בקביעא דירחא אין איסור ההכנה אלא מדרבנן וה"ה בי"ט אחר השבת אם הוא י"ט שני אבל בי"ט שאחר השבת והוא יום טוב ראשון דאיכא הכנה דאורייתא אינו נאמן. מ"מ נראה דאם הוא קודם עלות השחר דליכא למיחש אלא לשמא נולדה בשבת דאין איסור ההכנה אלא מדרבנן נאמן הא"י במל"ת אם אומר שנולדה קודם שבת ופשוט הוא:
  • השוחט תרנגולת ואפי' בי"ט שלאחר השבת כ"כ הרא"ש לשם וכן כל שאר המפרשי' ונחלק על ה"ר אפרים שאוסר בי"ט שלאחר השבת מספק דילמא מאתמול גמרי לה ואין שבת מכין לי"ט דלא מיקריא הכנה אלא ע"י לידה עיין בספר המלחמות להרמב"ן ריש ביצה:
  • אפרוח שנולד בי"ט כו' שם רב אמ' אסור מוקצה הוא ושמואל אמר מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה והרי"ף הביא דברי שניהם ולא פסק כלום ואמרו עליו שהוא נוטה להחמיר כרב דהלכתא כוותיה באיסורי ובעל המאור פסק לקולא משום דבגמרא משמע דרב כהנא ורב אשי סברי כוותיה דשמואל וכן היא דעת הרשב"א:
  • ואם נולד בשבת כת' אחי הר"י שאסור בי"ט שלאחריו משום הכנה וכו' פי' שיש בזה איסור הכנה כמו גבי ביצה שנולדה בשבת שאסורה בי"ט שלאחריו משום הכנה כדאיתא בגמרא ה"נ באפרוח ולאו הכנה דאורייתא קאמר דלא תמצא הכנה דאורייתא אלא בביצה שנולדה בי"ט שאחר השבת ומטעם דמאתמול גמרה לה אבל בנולדה בשבת דהגמר היה בע"ש ביום חול אינה אסורה בי"ט שלאחריו משום הכנה ד"ת אלא מדבריהם כעין הכנה כמו שהארכתי בזה למעלה גבי עגל בסי' תצ"ח וגבי עצים שנשרו מן הדקל בסימן תק"ז ונמצא שגם באפרוח איכא משום הכנה מדבריהם כשנולד בשבת שהרי ע"י הלידה של שבת הוכן לאכלו בי"ט אבל בנולד בי"ט אפילו בי"ט שלאחר השבת אינו אסור משום הכנה כל עיקר שהרי האפרוח לא נגמר בשבת שלפניו אלא שנתגדל ולא שייך הכנה אלא כי גמרה מאתמול שאז מתחדש בריה חדשה לגמרי ולפיכך אמרו בגמ' לרב דאפרוח שנולד בי"ט אסור משום מוקצה דליכא איסור הכנה באפרוח אלא בנולד בשבת שלפני י"ט דאסור בי"ט שלאחריו משום הכנה מדבריהם כדפי' ומ"ש הר"י דודאי שייך ביה הכנה כו' כתב כן כדי שלא תקשה על זה ומ"ש מעגל שנולד בשבת לעיל בסי' תצ"ח שהתיר הרא"ש בי"ט שלאחריו ונחלק ארבינו אפרים שאוסר משום הכנה לכך כתב ה"ר יחיאל דבאפרוח ודאי שייך הכנה כלומר אף להרא"ש שכתב דבעגל לא שייך הכנה שאני התם דהולד הוא טוב לאכילה וראוי לכל דבר אם נשחטה אמו ונמצא במעי אמו כמו אחר הלידה כדכתב הרא"ש בפ"ק דביצה אבל אפרוח דבעודו בקליפתו לא היה ראוי לכלום ודאי אף להרא"ש שייך ביה הכנה כמו בביצה שנולדה בשבת שאסורה בי"ט שלאחריו משום הכנה משום דע"י הלידה הוכנה לגדל אפרוח וגם טובה יותר לאכול ה"נ בלידת האפרוח איכא הכנה יותר ויותר ומה שדקדק הר"י וכתב דאם נולדה בשבת שאסורה בי"ט שלאחריו משום הכנה ולא כתב נמי דאם נולדה בי"ט דאסור בשבת שלאחריו משום הכנה היינו משום דבשבת בלאו הכי לא חזי לשוחטו משום איסור שבת ואה"נ דגם התם איכא איסור הכנה וכ"כ הר"ן להדיא ופשוט הוא והב"י הבין שדעת הר"י שאיסור הכנה באפרוח דומה ממש לאיסור הכנה דביצה ועיקר האיסור הוא באפרוח שנולד בי"ט שאחר השבת או בשבת שאחר י"ט ובי"ט דעלמא או שבת דעלמא נמי אסור משום הכנה גזירה אטו י"ט אחר שבת או שבת אחר י"ט ומש"ה טען עליו ונסתפק בדבריו ולא נהירא אלא העיקר כאשר כתבתי:

דרכי משהעריכה

(א) ובמרדכי דפ"ק דביצה אם ליבנו המאכל עם הביצה אינו בטל לפי שהחזותא ניכר ואינו בטל וכתב באו"ה דהכי נוהגין וכ"כ בהגהת ש"ד בשם מהרא"י אם ליבנו מאכל או מלאו בו תרנגולת אסור והכי נהוג דאף על גב דבמין בשאינו מינו אפי' דשיל"מ בטל בס' וכ"כ מהרי"ח דכל שאין האיסור בעין אפילו מין במינו בטל בס' מ"מ הרי כתבו התוס' דהיכא שהקדירה מתוקנת בכך חשיב מין במינו ובליבון הביצה מתקן התרנגולת והתבשיל דעושין כן לבסם התרנגולת וחשיב נמי ממשות של איסור ולא חשוב נמוח אלא בשאינו ניכר במראה אלא בטעם עכ"ל:

(ב) ומ"מ יש ללמוד מדברי הכלבו לענין אם נתבשלה עם שאר ביצים דשרי מטעם הכלבו ובהג"א פרק השוכר הא דדשיל"מ אינו בטל היינו דוקא בשממשות האיסור קיים אבל אם נתמחה האיסור מותר:

(ג) ומיהו ביום שני של י"ט של אחר שבת שרי כגון אם אירע י"ט יום א' ב' מותר ביום ב' וכ"ה במהרי"ל וכתב ב"י וכ"מ מדברי הר"ן שכתב שאם חל י"ט ביום ז' א' אסור בי"ט שני משמע הא אם חל י"ט א' ב' שרי ביום שני דממ"נ אם יום ראשון הוא יום טוב א"כ יום שני הוא חול ושרי ואם יום שני יום טוב א"כ יום ראשון הוא חול אם כן הפסיק יום חול בין שבת לי"ט ושרי ודלא כדמשמע מדברי רי"ו [בס'] תא"ו דאף ביום שני אסור:

(ד) ואפשר דבאיסור דרבנן אפילו הרא"ש והריב"ש והרשב"א מודים דנאמן ולא אמרו דאינו נאמן אלא בדבר דאורייתא דומיא דעדות אשה:

(ה) ובהג"א פ"ב דביצה דאף דמאן דמתיר לא שרי אלא בנולד עם הכנפים דהיינו נוצות גדולות שיש להם קנים שעל גופו דבלאו הכי אסור לאוכלו משום שקץ עכ"ל מא"ז: