טור אורח חיים שכט
<< | טור · אורח חיים · סימן שכט (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור
עריכהכל פיקוח נפש דוחה שבת, והזריז הרי זה משובח.
אפילו נפלה דליקה לחצר אחרת וירא שתעבור לחצר זו ויבוא לידי סכנה, יכול לכבותה כדי שלא תעבור.
ואין הולכין בו אחר הרוב, כגון תשע עו"ג וישראל אחד, לא מיבעיא באותה חצר דפשיטא שאם נפל שם עליהן שמפקחין דהוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, אלא אפילו פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפל עליו שם מפקחין, כיון שנשאר קביעות הראשון במקומו חשבינן ליה כמחצה על מחצה. אבל אם נעקרו כולן ובשעת עקירתן פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפל עליו, אין מפקחין, כיון שנעקר קביעות הראשון ממקומו אמרינן כל דפריש מרובא קא פריש.
מי שנפלה עליו מפולת ספק חי ספק מת, ספק שם וספק אינו שם, ואפילו אם תמצא לומר שהוא שם ספק עו"ג וספק ישראל, מפקחין אף ע"פ שיש בו כמה ספקות. ואפילו מצאוהו מרוצץ שאינו יכול לחיות אלא לפי שעה, מפקחין ובודקין עד חוטמו, ואם לא הרגישו בחוטמו חיות אז ודאי מת, לא שנא פגעו בראשו תחלה או ברגליו תחלה. ואפילו מצא עליונים מתים לא יאמר כבר מתו התחתונים, אלא בודק עליהם שמא עדיין הם חיים.
עו"ג שצרו על עיירות של ישראל, אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהם השבת, באו על עסקי נפשות או אפילו סתם, יוצאין עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת. ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו אלא על עסקי ממון מחללין עליהם את השבת.
וכן על הספינה המטורפת בים, ונהר השוטף, מצוה על כל אדם להצילן ולחלל עליהם. וכן יחיד הנרדף מפני ליסטים מצוה להצילו. והמצילין חוזרין בכלי זיינם למקומם.
בית יוסף
עריכהכל פיקוח נפש דוחה שבת והזריז הרי זה משובח בפרק בתרא דיומא (פד:):
ומ"ש אפילו נפלה דליקה לחצר אחרת וכו" גם זה ברייתא שם מכבין ומפסיקין מפני הדליקה ואוקימנא דאפילו לחצר אחרת ופירש"י דליקה בחצר זו ונפשות בחצר אחרת והם חולים או קטנים כלומר ואין שהות להבריחם קודם שיגיע להם האש:
ואין הולכין בו אחר הרוב וכו' גם זה שם אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל לא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב היכי דמי אילימא דאיכא ט' ישראל וחד גוי הא רובא ישראל נינהו אי נמי מחצה על מחצה ספק נפשות להקל אלא דאיכא ט' גוים וחד ישראל הא נמי פשיטא דה"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי לא צריכא דפריש חד מיניהו ואזל לחצר אחרת ונפלה מהו דתימא כל דפריש מרובא פריש ולא מפקחין קמ"ל איני והא"ר אסי א"ר יוחנן ט' גוים וא' ישראל באותה חצר מפקחין בחצר אחרת אין מפקחין ל"ק הא דפריש כולהו הא דפריש מקצתיהו וכתב הרא"ש פירוש הא דפריש כולהו מאותה חצר שהיו שם בשעת עקירתן נכנס א' מהם לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת אין מפקחין עליו דכיון שעקרו כולם אין כאן ישראל קבוע וכל דפריש מרובא פריש והא דפריש מקצתייהו שפירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת מפקחין דכיון דנשארו האחרים קבועים במקומם כמחצה על מחצה דמו וספק נפשות להקל עכ"ל. וכן פי' הר"ן דברי הרי"ף וכן פי' הרב המגיד דברי הרמב"ם ואע"פ שנוסחתו בהרמב"ם אינה מכוונת מ"מ פירושו מכוון ועולה כפי נסחת ספרי הרמב"ם שבידינו שהיא כדברי הרי"ף והרא"ש והר"ן. ויש לרש"י ז"ל גירסא אחרת ופירוש אחר בשמועה זו וגם הרב המגיד כתב שיש מפרשים שגורסים כן והאריך בפירוש השמועה לדעתם ולא ראיתי להאריך בזה מאחר שהרי"ף והרא"ש והרמב"ם קיימי בחד שיטה הא ודאי כותיה נקטינן:
מי שנפלה עליו מפולת וכו' משנה שם (פ"ג.):
ומ"ש ואפי' מצאוהו מרוצץ וכו' גז"ש בגמר':
ומ"ש בודקין עד חוטמו וכו' שם (פה.) ת"ר עד היכן הוא בודק עד טיבורו וי"א עד חוטמו א"ר פפא מחלוק' ממטה למעלה כלומר שמצאו דרך מרגלותיו ובודק והולך לצד מעלה אבל ממעלה למטה כיון דבדיק ליה חוטמו שוב א"צ דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו ופסק הרמב"ם בפ"ב כמ"ד עד חוטמו ונראה שטעמו משום דספק נפשות להקל ודלא כר"י בח"ט שפסק כת"ק:
ומ"ש ואפילו מצא עליונים מתים וכו' ברייתא שם:
עו"ג שצרו על עיירות של ישראל אם באו על עסקי ממון וכו' באו על עסקי נפשות וכו' ובעיר הסמוכה לספר וכו' ברייתא בפ' מי שהוציאוהו (מה.) ואע"פ שלא נזכר בה דין באו סתם כתבו הרמב"ם בפ"ב וטעמא משום דספק נפשות להקל וכתב מהר"ר ישראל בכתביו סימן קנ"ו דבזמן הזה אפילו על עסקי ממון מחללין עליהם דידוע הוא שאם לא יניחם ישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו והוי עסקי נפשות :
וכן על ספינה המטורפת בים וכו' כ"כ הרמב"ם בפ"ב והוא מדתנן בפ"ג דתעניות על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה אויבים או נהר ועל ספינה המטורפת בים ר' יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה כלומר דת"ק סבר מתריעין כדי שישמעו הסביבות ויתקבצו לעזור להם ולהצילם וגם מתריעין לזעוק ולהתחנן לפני הש"י שירחם עליהם ויצילם ור"י אומ' אין מתריעין לזעקה ומכל מקום לד"ה מתריעין לעזרה:
ומ"ש וכן יחיד הנרדף מפני לסטים מצוה להצילו כן כתב הרמב"ם בפ"ב ואע"פ שלא נזכר במשנה כיון דפיקוח נפש הוא פשיטא דמחללין עליו את השבת:
ומ"ש והמצילין חוזרין בכלי זיינם למקומם ברייתא בפרק מי שהוציאוהו (מה.):
תשובת הרשב"א על אחד ששלחו לו בשבת שהוציאו בתו מביתו בחזקה על ידי ישראל מומר להוציאה מכלל ישראל אם ישים לדרך פעמיו בשבת פן יפחידוה להמיר אי דחינן מספק זו את השבת כדדחינן בספק נפשות כתבתי בסימן ש"ו וגם שם כתבתי סברת התוספות בזה:
בית חדש (ב"ח)
עריכהדף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
כל פיקוח נפש דוחה את השבת וכו' מבואר בכמ' מקומות בתלמוד וכדלעיל בסימן שכ"ח:
ומ"ש אפילו אם נפלה דליקה לחצר אחרת וכו' פרק בתרא דיומא (סוף ד' פ"ד) ופירש"י דליקה בחצר זו ונפשות בחצר אחרת והם חולים או קטנים עד כאן לשונו כלומר ואין שהות להבריחם קודם שהגיע להם האש יכול לכבותה:
ומ"ש ואין הולכין בו אחר הרוב כגון תשעה עו"ג וישראל וכו' שם ועל פי דברי הרא"ש ודלא כפירש"י גם לא כפירוש התוספות והרבה גירסאות ופירושים נאמרו בסוגיא זו כמ"ש ה' המגיד וכסף משנה בפכ"ב ומ"ש אלא אפי' אם פירש אחד וכו' כ"כ הרא"ש ויש להקשות דיוקא דרישא דקאמר אפי' פי' אחד דמשמע דוקא אחד שפירש מפקחים ובסיפא קאמר דוקא נעקרו כולן אבל לא נעקרו כולן מפקחין אפילו פירשו כולן חוץ מא' שנשאר בקביעות הראשון ונראה ודאי דלאו דוקא נקט ברישא פירש אחד אלא אפילו פירשו ב' וד" מהם או יותר לחצר אחרת אפי' לא כשאר בקביעות הראשון אלא אחד הרי נשאר קביעות הראשון ואם נפל שם בחצר אחרת על אחד מהם מפקחין עליו כיון דנשאר קביעות הראשון במקומו והכי אסיקנא בגמרא לא קשיא הא דפריש כולהו אין מפקחין הא דפריש מקצתייהו מפקחין ה"נ משמע ממ"ש הרא"ש ורבינו בסוף דבריהם אבל אם נעקרו כולן וכו' דאלמא דוקא בעקרו כולן דאפילו אחד לא נשאר בקביעותו הראשון אין מפקחין הא לאו הכי מפקחין והא דכתב רבינו אלא אפילו פירש אחד מהם וכו' היינו לומר דלאחר שנעקר ממקום קביעותן או בשעת עקירתן פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפל עליו שם מפקחין כיון שנשאר קביעות הראשון. ויותר נראה דכפשוטו הוא דבפירש אחד מהם קאמר אלא דלאו דוקא דה"ה פירשו רובן לחצר אחרת ונפל על אחד מהם וכ"כ ה' המגיד להדיא וז"ל הא דפירשו מקצתייהו ונשארו האחרים במקומם ואותו מקצת שפירש נכנס לחצר אחרת בין שיהיה המקצת רוב כולם או אחד מהם מפקחין עליו עכ"ל וע"ש:
דרכי משה
עריכה(א) וכתב עוד מיהו הכל לפי ראות העין והזמן לפי שיתקרב לביתו של ישראל ותן לחכם ויחכם עוד וכתב א"ז עוד דאפילו לא באו עדיין אלא שומעים שרוצים לבוא מחללין עליו השבת: