טור אבן העזר פט
<< | טור · אבן העזר · סימן פט (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור עריכה
מתה האשה בחיי הבעל, חייב לקוברה ליטפל בה כל צרכי קבורתה בכלל זה האבן שנותנין על הקבר ולהספידה.
אפילו עני שבישראל לא יפחות לה משני חלילין ומקוננת אחת, ועשיר הכל לפי כבודה. ואם היה כבודו גדול מכבודה צריך לעשות לפי כבודו, ואפילו לאחר מיתה עולה עמו ואינה יורדת עמו.
לא רצה לקוברה ועמד אחד וקברה, בית דין מוציאין ממנו ונותנין לזה.
ואם הלך למדינת הים ומתה, בית דין יורדין לנכסיו ומוכרין וקוברין אותה לפי כבודה.
במה דברים אמורים בחייו. אבל אלמנתו אינה נקברת מנכסיו, אלא יורשי כתובתה חייבים בקבורתה.
כתב הרמב"ם: מתה האלמנה, יורשי הבעל חייבין בקבורתה, נשבעה שבועת האלמנה ואחר כך מתה, יורשיה יורשי כתובתה הן חייבין בקבורתה. עד כאן. ייראה שחושב ליורשי הבעל יורשיה כל זמן שלא נשבעה כיון שאין יורשיה נוטלין כל זמן שלא נשבעה. ולא נהירא, כיון שראויין לירש אותה אילו נשבעה חשיבי שפיר יורשיה, וכן כתב הראב"ד.
בית יוסף עריכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
מתה האשה בחיי הבעל חייב לקוברה וכו' משנה בפרק נערה (דף מו:) ומ"ש בכלל זה האבן שנותנין על הקבר וכו' כ"כ הרא"ש בתשובה כלל י"ג ובסוף כלל ע"ה וכ"כ הרשב"א בתשובה:
ומ"ש ולהספידה אפילו עני שבישראל לא יפחות לה מב' חלילין ומקוננת אחת וכו' שם במשנה חייב בקבורתה רבי יהודה אומר אפי' עני שבישראל לא יפחות לה מב' חלילין ומקוננת ומסיק בגמ' (מז.) דפליג כגון דהוי אורחא דידיה ולאו אורחא דידה ת"ק סבר כי אמרי' דעולה עמו ואינה יורדת ה"מ מחיים אבל לאחר מיתה לא ורבי יהודה סבר אפילו לאחר מיתה אמר רב חסדא אמר מר עוקבא הלכה כרבי יהודה וז"ל הרמב"ם בפרח י"ד מתה אשתו חייב בקבורתה ולעשות לה מספד וקינים כדרך כל המדינה ואפילו עני שבישראל לא יפחתו לה מב' חלילין ומקוננת אם היה עשיר הכל לפי כבודו ואם היה כבודה יותר מכבודו קוברין אותה לפי כבודה שהאשה עולה עם בעלה ואינה יורדת אפילו לאחר מיתה וכתב ה"ה כתב רבינו כדרך כל המדינה לומר שאם נהגו בני המדינה שלא להספיד אינו מספיד וכן מבואר בירושלמי:
לא רצה לקוברה ועמד א' וקברה ב"ד מוציאין ממנו ונותנין לזה כ"כ הרמב"ם בפי"ד וכתב ה"ה ירושלמי לא רצה הבעל לקוברה האב קוברה ומוציא ממנו בדין א"ר חגי לא אמרו אלא האב הא אחר אינו גובה רבי יוסי אמר בין אב בין אחר גובה ופסק רבינו כרבי יוסי והאריך ה"ה בטעם הדבר וחלק על הרשב"א שפסק כרבי חגי ומשמע מדברי הגהות מרדכי בסוף כתובות דה"ה אם היה הבעל בעיר ועמד האב או אחר וקברה :
ומ"ש ואם הלך למ"ה ומתה ב"ד יורדין לנכסיו וכו' כ"כ הרמב"ם בפרק הנזכר וכתב שם שמוכרין בלא הכרזה וכתב ה"ה היה במדינה אחרת וכו' מימרא בפרק נערה (מח.): ומ"ש בלא הכרזה ממה שאמרו פרק אלמנה ניזונית דלקבורה מזבנינן בלא אכרזתא וכן פירש"י ורבינו האי וכו' ויש מי שהוסיף לפרש שאף הלוה לצורך קבורה או למזונות כשבאין ב"ד לפורעו מוכרין בלא אכרזתא ל' יום כדי שלא תנעול דלת בפני גומלי חסד המלוים לדברים כאלו וכן ראוי בכיוצא בזה לעשות עכ"ל:
ומ"ש בד"א בחייו אבל אלמנתו אינה נקברת מנכסיו אלא יורשי כתובתה חייבים בקבורתה משנה פרק אלמנה ניזונת (דף צה:):
ומ"ש בשם הרמב"ם הוא בפי"ח מה"א וז"ל מתה האלמנה יורשי הבעל חייבים בקבורתה ואם נשבעה שבועת אלמנה ואח"כ מתה יורשיה יורשין כתובתה והן חייבין בקבורתה אבל לא יורשי הבעל וכתב ה"ה מתה האלמנה וכו' ר"פ אלמנה (שם) יורשיה יורשי כתובתה חייבין בקבורתה ופרק האשה שנפלו (דף פא.) פירשו בגמרא יורשי כתובתה. בשומרת יבם שמתה ויורשי הבעל שהם יורשי כתובתה וחצי נצ"ב שלה חייבים בקבורתה כמו שיתבאר בפכ"ב וסובר רבינו דכ"ש באלמנה דעלמא שלא נשבעה שאין יורשין שלה יורשין כלום כנזכר פי"ו שיורשי הבעל חייבים בקבורתה אבל בהשגות כתוב א"א דעתא קלישתא חזינא הכא וכי מפני שלא נשבעה קרא ליורשי הבעל יורשי כתובתה והלא הם אומרים שכבר נפרעה ונטלה צררי והורישה אלא ודאי יורשי נדוניתה ונ"מ שלה קוברים אותה ואע"פ שלא ירשו כלום עכ"ל ובאמת שיש לחלק בין זו שדינה שיורשיה יורשין אותה אלא שלא נשבעה לההיא דשומרת יבם ואין בידי להכריע עכ"ל וגם הר"ן כתב בר"פ אלמנה שטעמו של הרמב"ם דיליף לה במכ"ש דשומרת יבם והראב"ד השיג עליו והדין עמו ע"כ:
בית חדש (ב"ח) עריכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
מתה האשה וכו' ולהספידה אפילו עני שבישראל לא יפחות לה משני חלילין ומקוננת אחת משנה פרק נערה (דף מו) קאמר ת"ק דחייב בקבורתה אבל אינו חייב בהספידה רבי יהודה אומר אפילו עני בישראל חייב בהספידה ולא יפחות וכו' ובגמרא (דף מח) מפרש דהיכא דאורחא דאשה בכך דדרך בנות משפחתה להספידם ת"ק נמי מודה דחייב להספידה אפילו אין כך דרך בנות משפחתו ואם שתי המשפחות אין דרכם בכך אף רבי יהודה מודה דאינו חייב להספידה כי פליגי כגון דאורחיה דידיה להספידה בכך ולאו אורחא דידה ת"ק סבר כי אמרינן עולה ואינה יורדת עמו ה"מ מחיים אבל לאחר מיתה לא ור"י סבר אפילו לאחר מיתה ובתר הכי גרסינן א"ר הונא מי שהלך למ"ה ומת אשתו ב"ד יורדין לנכסיו וקוברין אותה לפי כבודו ומקשינן לפי כבודו ולא לפי כבודה בתמיה ומשני אימא אף לפי כבודו והא קמל"ן עולה ואינה יורדת עמו ואפי' לאחר מיתה כך הוא גירסת רש"י וכ"כ התוס' בשם ר"ת וכתבו עוד התוספות אית דגרסי קוברין אותה לפי כבודה לפי כבודה ולא לפי כבודו אימא אף לפי כבודה ודחו אותה גירסא מכמה קושיות אבל בדברי רבינו איכא לתמוה טובא דתחלה כתב דעשיר קובר את אשתו לפי כבודה ואם היה כבודו גדול מכבודה צריך לעשות לפי כבודו ואח"כ כתב מי שהלך למ"ה דקוברין אותה לפי כבודה דמשמע אבל לא לפי כבודו אם הוא גדול מכבודה ועוד דכיון דעשה מדין זה שתי בבות אלמא דאין דין מי שהלך למ"ה כדין מי שהוא בביתו כשמתה אשתו והא ליתא לכאורה דלשתי הגירסאות משמע דצריך לקבר' בכבוד היותר גדול בין כשכבודו יותר גדול ובין כשכבודה יותר גדול ולכן נראה דרבינו היה גורס כגירסא שדחו התוספות ולפעד"נ דכך הוא גי' הרי"ף והרא"ש אלא דצריך להגיה בדבריהם כי עכ"פ איכא ט"ס בדבריהם ע"ש וכדי לתרץ כל הקושיות שהקשו התוספות על גירסא זאת היה מפרש רבינו דכך הוא ההצעה דמקשינן היאך אמר רב הונא במי שהלך למ"ה דקוברין אותה לפי כבודה דמשמע ולא לפי כבודו כשהוא יותר גדול בתמיה והלא במשנה דפליגי ת"ק ור"י והלכה כר' יהודה שמעינן דצריך לקוברה לפי כבודו כשהוא יותר גדול ופרקינן אימא אף לפי כבודה פירוש דלא לבד דצריך לקוברה לפי כבודו כשהוא יותר גדול דהא ודאי אם הוא בביתו כשמתה אשתו דעולה עמו אפילו לאחר מיתה וצריך לקוברה לפי כבודו היותר גדול וכרבי יהודה במשנה כדקאמרת אלא דקאמר דאשכחן נמי אף לפי כבודה דכיון שהלך למ"ה ואינו עמה כשמתה אין צריכין לקוברה אלא לפי כבודה בין כשגדול כבודה מכבודו ובין כשכבודו גדול מכבודה אין צריך לקוברה אלא לפי כבודה ולפי זה ניחא הא דעשה רבינו בדין זה שתי בבות לפי שאין דין מי שהלך למ"ה ומתה אשתו כדין מי שהוא בביתו כשמתה אשתו אבל הרמב"ם בסוף פרק י"ד לא ס"ל דאיכא לחלק בין אם הוא בביתו כשמתה אשתו ובין כשהלך למ"ה אלא בין כך ובין כך קוברין אותה לפי ממון הבעל ולפי כבודו ולפי כבודה עכ"ל:
דרכי משה עריכה
(א) ובתשובת הרא"ש כלל י"ג סי' י"ט דה"ה לכל מה שנוהגין בו בני משפחתו הוא לצורך קבורה:
(ב) ועיין בהר"ן פרק נערה:
(ג) ולא ידעתי מאי קמ"ל בהאי ואפשר דר"ל אע"ג שלא נמלכו כבעל תחלה אפ"ה צריך לשלם להם וכן משמע שם בהגהות מרדכי בסופו ע"ג מצאתי הגהות מרדכי בדפוס החדש בשם מוהר"ם בא' שלא היו יודעים לו ממון וקברו אשתו ממעות צדקה ואחר כך נודע לו מעות ופסק דצריך לשלם אפילו למ"ד אין מוציאין אלא לאב בנדון זה מודה עכ"ל וע"ל סימן ק' אי האשה חייבת בקבורת בעלה:
(ד) עיין בח"ה אי מוכרין בלא הכרזה: