פתיחת התפריט הראשי


שם היצירה בעברית           טוביה המבעית
מחבר            דיימון ראניון
שפת המקור           אנגלית
שם היצירה באנגלית           Tobias the Terrible
מתרגם           אליהו ציפר
קישור למקור           


לילה אחד, ביושבי במסעדתו של מינדי בברודווי, מתכבד בלבביות בגולש הונגרי שהינו מעדן אצל מינדי, מאחר והשף עצמו הוא אישיות הונגרית ולדידי הוא מכ-שף, כאשר לפתע מפציע ברנש, אלמוני, ומתיישב ליד שולחני.
מלכתחילה לא שתתי לבי לאותו ברנש, שכן תשומת לבי הייתה נתונה להימורי אותו יום בלטורל, אך שמעתיו אומר למלצר להביא גם לו קמצוץ גולש. כה וכה, שמעתי את הברנש משמיע קולות מוזרים, והצצתי לעברו מבעד לעיתוני, ושור, ראיתיו בוכה. כעובדה, דִּמעות עתק גלשו מפניו אל תוכו של הגולש, טופפו כתופי טם-טם בנופלם.
ובכן, חזון נפרץ הוא לצפות בברנשים בוכיים באלפיהם במסעדתו של מינדי, בעיקר לאחר יום נאחס במגרשי המרוצים, כך שהתחלתי לבהות בברנש בעניין רב. יכולתי לראות שהוא ברנש זערורי בגובה של כמטר וחצי בצל ומשקלו כחמישים שקל מנייר, לו שפם על שפתו העליונה כשפמו של יתוש מותש, בלורית בלונדינית שמוטה ומבט נכות בעיניו.
בנוסף הלז ברנש עול ימים, הלובש חליפה בצבע חרדל צרפתי עם כיסים רכוסים, וכמו כן הבחנתי בבואו כי הוא חובש כובע חום הרכוב על פדחתו כקובע. כל דיכפין יבחין מיד כי ברנש זה אינו בן בית באזורים אלה, ובעיקר למען האמת בגין הכובע, הנחתי כי בכיו הוא מעין תחבולה, כדי לסחוט ממני את מחירו של הגולש ההונגרי. אך לו היה שואל כל בר-בי-רב בטרם ייכנס לכאן, הרי יכול היה לזעוק 'הושיעו' גם מעל בניין האמפייר סטייט בילדינג ואין מושיע.
אך הברנש לא פנה אלי בכלום, אלא המשיך לפכות בדמעותיו אל תוכו של הגולש, ולבסוף תוך תהייה אודותיו פניתי אליו כדלקמן:
"שמע סחבק," אמרתי, "אם בכייך הוא בגין הגולש, מוטב מחה דמעה מעיניך, בטרם השף יצפה בך, מאחר," אמרתי, "כי השף גאה בגולש, ועלול לקבל את דמעותיך כביקורת."
"הגולש הוא ראוי," השיב הברנש בקול נמוך אשר תאם את גובהו, "מכל מקום, אינני בוכה בגין הגולש, אני בוכה בגלל חיי העלובים. חבר," אמר הברנש, "האם היית מאוהב מעודך?"
ובכן, כמובן, בהנחתה זו הבנתי מה מנקר לברנש. לו ליקטתי את דמעות הברודווי של כל נפולת האוהבים, היה לי די מי מלח כדי להתחרות באוקינוס האטלנטי והשקט, ועוד היו נותרים בידי עודפים כדי להוציא את אגם המלח הגדול מכלל תחרות. אבל אישית לא סבלתי מעולם מדמעות קולחות, כי מעולם לא התאהבתי, ובנוסף על מנת להיחלץ מצרות, אינני מצפה להתאהב כי זו החמורה במהמורות, זאת אמרתי בגמירות לברנש הקטן. "ובכן," הוא אמר, "לא תקשיח את דבריך לדידה של אהבה לו היית מודע לעלמה דבורה ווימס."
עם זאת התחיל לבכות במלוא העוצמה ועיצבו נגע אל לבי עד כי כמעט ובא לי להצטרף אל בכיו, בהיותי משוכנע כי הברנש מפוקס בדמעותיו.
לבסוף הפיג הברנש קמעה מבכיו, ופתח באכילת הגולש, ותוך כדי שפר עליו מצב רוחו, כי כפי שידוע לכל גלישת גולש אצל מינדי מעודדת מאין כמוה כל אחד, ואין כל חשיבות לעוצם עיצבו. לפתע החל הברנש לפטפט עמי, והסתבר לי כי שמו טוביה תאומים וכי הוא בא ממקום פלוני בפנסילבניה, בשם ארסמוס או מוסמוס. בנוסף, על פי שיפוטי דק"ק ארסמוס, אינה עיר ואם, אם כי נווה שאנן, וכי טוביה תאומים נולד וגדל בה ומעולם לא יצא מדלת אמותיה וכי עתה הוא בן עשרים וחמש.
ובכן, נראה כי לטוביה תאומים משרה בחנות נעליים, וכי הוא עושה בה חיל, עד שלפתע התאהב בכוסית ושמה העלמה דבורה ווימס, שלאביה תחנת דלק בארסמוס והוא נחשב בה לאזרח מכובד. אני מניח מאשר סיפר לי טוביה כי העלמה דבורה ווימס, סחררה אותו בדרך כלשהי, מה שמוכיח כי כוסיות בעיירות נידחות הן אותה הגברת באותה האדרת של ברודווי.
"היא יפהפיה," טוביה תאומים אומר, בדברו על העלמה דבורה ווימס. "לא אוכל לחשוב על החיים בלעדיה. אבל," הוא אומר, "העלמה דבורה ווימס לא שמה עלי, כי היא מטורללת על טיפוסים קשוחים מן העולם התחתון, כפי שהיא רואה בקולנוע מודל בארסמוס".
"היא מיחלת לדעת," טוביה תאומים אומר, "מדוע אינני יכול להיות רב-אקדחנים, ולנוע תוך חיסול אנשים פה ושם, ולדבר גבוהה אלי פוליטיקאים ועזות כלפי שוטרים, ולהיראות ציורי כאדגר ג'י רובינסון, או ג'יימס קגני, או לו גם ג'ורג'י רפט. אבל, כמובן," טוביה אומר, "אינני בן דמותם של אותם טיפוסים. מכל מקום," הוא אומר, "השוטר אזולאי לעולם לא יתיר לי היות טיפוס מעין זה בארסמוס."
"כך אומרת העלמה דבורה ווימס, אין בי אומץ יותר מאשר בדג רקק," טוביה אומר, "והיא מסתובבת עם ברנש ושמו ג'ו ג'ורה, בעלים לחנות טבק, ולמשקאות מוברחים הנמכרים לגברברים בקיטון האחורי ומשוויץ כי אל-קפונה אמר לו אי פעם 'הי', ובסך הכל," טוביה אומר, "אישית אני סבור כי ג'ו ג'ורה הוא לא כלום, ושקרן מדופלם."
ובזאת, טוביה תאומים פוצח בבכי מחודש, ואני כמובן מיצר בגין יגונו, כיוון שאני רואהו כחברותי וכאיש תם ויושב אהלים שאינו מורגל בסחרור באמצעות כוסית, וברנש שלא חווה סחרור מעין זה ימצא עצמו דואב על כך עת יקרהו זאת לראשונה.
"מדוע," שאלתי בהתמרמרות "העלמה דבורה ווימס הלזו דוברת שטויות, ככלות הכל סיכוים של אקדחנים הוא תשע לאפס נגדם, ובכלל זאת בקולנוע, וכעובדה," אמרתי, "אם לא יחוסלו בקולנוע הצנזור לא יתיר את הצגתם. מדוע אינך מוריד נוקרה בפרצוף לג'ורה הזו," אמרתי, "ולומר לו התמקד בעסקיך."
"ובכן," אומר טוביה, "הסיבה שאינני מוריד לו סנוקרש בפרצופו, כיוון שרעיון הסנוקרש עולה תחילה בדעתו ואיזהו הפרצוף בו יחבוט לראשונה אם לא בפרצופי. בנוסף," טוביה אומר, "הוא גרם לחוטמי לדמם מן החבטה, ואמר כי יעשה זאת פעם נוספת, אם אמשיך בחיזורי אחרי העלמה דבורה ווימס, וכן," טוביה אומר, "העניין הוא עקרוני, כיוון שלא החזרתי לו סנוקרש, וזאת כיוון שהייתי עסוק מדי בעצירת הדימום מחוטמי מעשה שבגינו העלמה דבורה ווימס דחתה אותי כליל."
"היא אומרת כי לעולם לא תוכל הסכן עם ברנש שאינו נוטל סיכון," טוביה אומר, "אבל," הוא אומר, "אני שואל אותך אם אשמתי היא שאמי הופחדה בידי ארנבת שבועות ספורים טרם לידתי, הפחדה שסימנה אותי לכל חיי?"
"כך שעזבתי את העיר," טוביה אומר, "משכתי את חסכונותי בסך מאתיים דולר מבנק ארסמוס, ובאתי לכאן, בהנחה כי ייתכן ואוכל לפגוש אקדחנים מסוכנים ובעלי מוניטין מן העולם התחתון ולהתוודע אליהם, ואז לחזור לארסמוס ולהביא את ג'ו ג'ורה לכלל קדחת. ודרך אגב," הוא אומר, "האם אתה מכיר במקרה טיפוסים מסוקסים מן העולם התחתון?"
ובכן, כמובן שאינני מכיר שום טיפוסים, וגם לו הכרתי, לא היה בכוונתי לדבר על כך, כיוון שהמיטב שברנש עלול לספוג בעיר הזו, אם הוא מפטפט אודות נושאים אלה היא חבטה מכוונת בחרטומו. כך שאמרתי לא לטוביה תאומים, ואמרתי לו כי אני עצמי נכרי פחות או יותר, ואז ביקש לדעת אם אוכל להראות לו מאורה פרועה כפי שראה בסרטים.
באורח טבעי אינני מעורה במאורות, ואז החילותי לחשוב, על בית-מרזחו הזעיר של זרח שעה-שאננה ברחוב הארבעים ושבעה, וכיצד עסקיו של זרח אינם זורחים לאחרונה, וייתכן כי זו הזדמנות לדידי להגות סחר מה אליו, כי ככלות הכל ברנשים עם מאתיים אמתיים בכיסם, אינם קוטלי קנים בימים טרופים אלה.
כך נטלתי את טוביה תאומים אלי זרח שעה-שאננה, אך ברגע בו נכנסנו הצטערתי כי הלכנו, כיוון שבמי נתקלנו אם לא בתריסר בני עוולה מחבלי העיר השונים, נבלות שאין מקום לבלות עמם. מספר מאותם בני עוולה, כמו אריה הסוס ואשר השור, הנם מברוקלין, ושלושה הנם מהארלם, כולל מיצי הצנוע ויקה הכהה, ומספר הנם מברונכס, כי זיהיתי את יואל העליון, ויואל אינו מואיל מעולם לשוטט ללא מספר עמיתי אמת מקרב בני שכונתו.
לאחר מכן למדתי כי חבורה זו נפגשה לצורך עסקה בנקודה כלשהי בקרבת זרח שעה-שאננה, ולאחר שסייימו עסקיהם סבו פעמיהם עדיו כדי לחלוק עמו שבח-זבח, יען היות זרח סחבק לכל בעיר הזו. מכל מקום, הם הסבו סביב שולחן כאשר טוביה תאומים ואני הגענו, ואני ברכתים בברוך הנמצא, והם ברכוני בברוך הבא ושאלונו, אותי ואת חברי להצטרף אל שולחנם במחווה של אירוח בגין מצב רוח. באורח טבעי נעניתי להזמנה כי אין זו מדיניות נאותה לדחות הזמנה מחבורה כמו הללו והנעתי את טוביה לשבת אף הוא, הצגתי את טוביה לכל הנוכחים וכולנו השקנו כוסות בלגימה נעימה. ואז הסברתי לנוכחים מיהו טוביה, וכיצד אהובתו הכוסית תיזזה אותו וכיצד ג'ו ג'ורה חרטט אותו בחרטומו.
ובכן, טוביה חידש את בכיו, כיוון שאין ברנש חסר ניסיון המסוגל ללגום ממשקאותיו של זרח שעה-שאננה מבלי שיפרוץ בבכי ולו גם היו אלה משקאות מתוצרת בית, והכל נדו בראשם לטוביה, ובפרט מיצי הצנוע שהוא עצמו אלוף התיזוזים מידיהן של כוסיות אף הוא הצטרף אל בכיו של הבוכה.
"למה," שאל יואל העליון, "מימי לא שמעתי על שערורייה גדולה מזו," אמר, "אני רואה כי יש בך שמץ מורך כאשר לא גמלת בנוגרה לג'ורה הזו, אבל חרף זאת," אמר יואל, "לו היה לי זמן הייתי נע לעיירה אודותיה דיברת וגורם לברנש מנוסה אנוסה. כמו כן," אמר, "הייתי מלמד את העלמה דבורה ווימס רקח-לקח בלתי נשכח."
אז סיפרתי להם כיצד טוביה תאומים הגיע לניו-יורק בהנחה כי יוכל לפגוש מספר טיפוסים קשוחים מן העולם התחתון, והם שמעו זאת בעניין רב, ואשר השור אמר כדלקמן:
"תמהני," אשר אמר, "לו יכולנו ליצור קשר עם מאן דהו המכיר טיפוסים מעין אלה, ולסדר למר תאומים מפגש עמם, כמובן שאישית," אשר אישר, "אני בז ומתעב טיפוסים מאוסים מזן זה."
ובכן, כאשר אשר תהה אודות זאת, נשמעה נקישת תזזית בדלת החזיתית, כזו אשר רק כוחות המשטרה עלולים להקיש והכל מסביב לשולחן זינקו ממקומם. זרח שעה-שאננה ניגש אל הדלת ורכן אל חרך הדלת, ואז שמענו קול ענות גבורה האומר כדלקמן:
"פתח, זרח," רעם הקול, "אנו באנו לצפות באושפיזך. בנוסף," רעם הקול, "לא לנסות את הדלת האחורית, כיוון שאנו גם שם."
"זהו הלויטנט האריגן וצוותו," זרח אמר כאשר חזר אל השולחן סביבו כולנו עמדנו, "מישהו לחש לו כי אתם כאן, ובכן," אמר זרח, "כל מי שבידיו אקדח הטעון אחסון יאחסן זאת עכשיו." ובזאת, יואל העליון צעד לעברו של טוביה תאומים ומסר לידיו אקדח כבד משקל באומרו כדלקמן:
"שים זאת במקום כלשהו עליך," יואל אמר, "ואז שב בדום ובניחותא. נחושי הנחושת הללו לא יטרידוך," אמר יואל, "אם תשב שליו ולא תתערב, אבל," יואל אמר, "יהא זה חמור לכל אחד מאתנו אם ימצא אקדח כלשהו בכלינו בעיקר אלה מאתנו המצויים בעימות עם המדינה בכל עת, וכמו כן," יואל אמר, "אני זוכר לכל מי שאני חב לו."
כמובן שכל מה שיואל אומר הוא אמת לאמיתה, כי הוא עובר ושב על תנאי, ומקצת מן האחרים הנוכחים, אף הם באותה קלחת, והשיטוט הלוך ושוב הוא חמור מאוד לדידו של ברנש בהתניית על תנאי וגם להילכד כמוכרח-אקדח בכיסיו, כך שזוהי סוגיה בעלת סגסוגת ואפילו מביכה.
ובכן, טוביה תאומים נבוך קמעה בגין קומץ משקאותיו מיקבו של זרח שעה-שאננה והסיכוי הוא שאיננו חש במתרחש, כך שהוא נוטל את אקדחו של יואל וטומן אותו בטמיונו. ואז לפתע הכל, אריה הסוס ואשר השור ומיצי הצנוע וכל האחרים קרבים אליו ומפקידים בידיו את אקדחיהם, וטוביה תאומים מתנהל לפתע כמקום אחסון לארסנל ומתיישב בטרם זרח שעה-שאננה פותח את הדלת בפני השוטרים.
בזמן זה יואל העליון וכל האחרים התפזרו אל שולחנות נפרדים סביב החדר, ולא יותר משלושה ליד שולחן אחד, בהותירם לבד את טוביה תאומים ואותי ליד אותו שולחן בו ישבנו תחילה. בנוסף, כל אחד נראה כשה תמים, והכל נראים מופתעים קמעה מחדירת השוטרים, שכולם עולי ימים קשוחים השייכים לצוות הריגן בברודווי.
הריגן מוכר לי מראייה, וכך גם רבים מאנשיו, והם מודעים לעובדה כי אין בי כדי להזיק יותר מאשר ינוקא בן שנתיים, כך שאינם שתים ליבם אלי, או לדידו של טוביה תאומים, אלא ניגשים הישר אל יואל העליון ואשר השור וכל האחרים ומאווררים אותם כדי לוודא שאיש מהם אינו חמוש, כי צוות שוטרים זה להוט לתפוס טיפוסים מעין אלה בעודם חמושים.
טבעי הוא כי שוטרים אלה אינם מוצאים כל נשק על איש מהם, כיוון שכל הארסנל אצל טוביה תאומים, ואף שוטר אינו פונה כדי לאוורר את טוביה תאומים על מנת לאתר אצלו סליק כלשהו, בעיקר כי באותה עת ממש, טוביה מנומנם ממשקאותיו של זרח שעה-שאננה, ואינו מגלה עניין כלשהו במתרחש סביבו. בעובדה, טוביה נוחר על כיסאו.
כמובן, השוטרים מאוד מאוכזבים מחמת אי מציאת אקדחים כלשהם, ואשר השור ויואל העליון אומרים להם כי בכוונתם לפנות אל נציגיהם במועצת העיר ולהציג שאילתא אם אזרחים שומרי חוק אמורים להיות מאווררים לשם מציאת נשק, ולהיות מוצגים באורח כה משפיל, אבל השוטרים אינם נראים כמוטרדים מהערות אלה, ולויטנט הריגן מצהיר כדלקמן:
"ובכן," הוא אומר, "אני מניח כי הפעם פישלתי, אבל," הוא אומר, "אני מוכן להמר על אסימון שחוק כי לעת זו יצאתם ברי-מזל."
כמובן אין זו הדרך לשוחח עם טיפוסים אלה, שהנם בני עילית במחוזות שונים של העיר, אבל לעתים רחוקות לויטנט הריגן מקפיד על לשון נקייה בדברו אל זולתו. כעובדה לויטנט הריגן הוא נחושת נחושה. ואז, כאשר התכוון לאסוף את שוטריו מן המאורה, טוביה תאומים נד קמעה בכיסאו, ולפתע התמוטט על הרצפה, וחמישה אקדחי עתק צצו מכיסיו והתפזרו במאורה לכל עבר, והדבר הבא בו כל אחד צופה, זאת כי טוביה תאומים אסור וכל אחד מן השוטרים אוחז בפרק שונה מגופו.
ובכן, למחרת כל העיתונים עמוסים לעייפה בתפיסתו של ברנש הנקרא ששת תאומי אקדח, והעיתונים מצטטים מקורות במשטרת המדינה, שזהו ללא ספק הברנש הקשוח ביותר שהעולם אי פעם ראה, מאחר וכבר נשמע אודות ברנש כפול אקדח, ואפילו ברנש תלת אקדח, אך מעולם לא נשמע על ברנש המשוטט עם תריסר אקדחים. השוטרים אומרים כי באפשרותם לספר, כי הדרך בה פועל ששת תאומי אקדח, היא דרכו של צמא דם אכזרי, יען כי אינו אומר דבר פרט למבט נוקב בעיני פלדות כלפיהם, וכמובן שהסיבה שטוביה מעיף בהם מבט חודרני זאת מאחר ועודו נדהם ונעתק מלים.
טבעי הוא הנחתי, כי טוביה התאושש וחזר לשלוט בעניינים, יחדיו עם כל הטיפוסים אצל זרח שעה-שאננה שאף הם שולבו בהלך רוח דומה. אבל כאשר טוביה הבין לבסוף מה גדולה השעה בעת היותו מרכזה של תשומת לב, גמלה בלבו ההחלטה לשאת בגאון עובדת היותו טוביה ששת תאומי אקדח, ככול שיוכל, החלטה שיאתה לכל הטיפוסים הנוגעים בדבר.
חמקתי לאולמו של השופט רסקובר ביום בו הואשם טוביה בהפרת חוק סוליבן, שהינו חוק האוסר נשיאת אקדחים, והאולם עמוס באזרחים הלהוטים לצפות בטיפוס הנואש דיו כדי לשאת תריסר אקדחים, ובין האזרחים מרובה מספרן של כוסיות, הנדחפות ונדחקות לתפוס עמדת תצפית, ומספר מאותן כוסיות הן ללא ספק ציפורי לילה. צלמים רבים תלויים על כל זיז כדי להשיג את תצלומיו של ששת תאומי אקדח, בעת שהוא מובל אזוק בידי שוטרים המקיפים אותו מלבר ומלגו, פנים ואחור.
ברם לא אחד אלא רבים הם הנדהמים ומוכי אכזבה נוכח ממדיו הזערוריים של טוביה, והשופט רסקובר התבונן כלפיו אחת, ואז הרכיב את משקפיו והתבונן בו שנית, כמטיל ספק במה שראה לראשונה. לאחר שהתבונן בטוביה ארוכות מבעד למשקפיו, תוך השקת ראשו נוכח ההפתעה, השופט רסקובר דיבר אל לויטנט הריגן כדלקמן: "האם בכוונתך לומר לבית משפט זה," השופט רסקובר אומר, "כי הצ'יפלוניק הזה הוא ששת תאומי אקדח המיואש?"
ובכן, לויטנט הריגן אומר כי אין כל ספק ולו קל שבקלים, והשופט רסקובר פילל לדעת כיצד טוביה נשא את כל האקדחים הללו, והיכן טמן אותם, כך שלוינטנט הריגן אסף תריסר אקדחים מן השוטרים השוהים בבית המשפט, פרק אותם, והחל לשבץ את האקדחים פה ושם אצל טוביה, כמיטב זכרונו במקום בו היו לראשונה, כאשר טוביה מעניק לו סיוע ידידותי.
לויטנט הריגן הניח שני אקדחים בכל אחד משני צידי כיסי מעילו של טוביה, אחד בכל אחד מכיסי הירך, אחד בחגורת מכנסיו, אחד בכל אחד מכיסי מכנסיו, שניים בתוך צמד שרווליו. ואז לויטנט הריגן מצהיר לבית המשפט כי סיים, וכי בכל הכבוד טוביה חמוש כפי שהיה בעת שנלכד במרזחו של זרח שעה-שאננה, והשופט רסקובר דיבר אל טוביה כדלקמן:
"קרב הנה אל הדוכן," השופט רסקובר אומר, "בחפצי לראות איזה מין פושע אתה."
ובכן, טוביה קם ממקומו, וצועד על כרעיו, כך שאני רואה מיד מה הביא למעידתו במרזחו של זרח שעה-שאננה, לא בשל משקאותיו של זרח. הברנש הקטן הוא פשוט כבד משקל מחמת האקדחים.
ובכן ישנו בלבול רב שעה שהוא נופל ופוסטמה צעירה הנראית מפוטמת כדבעי מפלסת את דרכה בהמון שבאולם המשפט זועקת ובוכייה, וחרף ניסיון השוטרים לעצור בעדה היא מגיעה אל טוביה וכורעת לצידו ואומרת כדלקמן:
"טובי, יקירי," היא אומרת, "זו אני דבורה ולא אחרת, האוהבת אותך נואשות, ואשר תמיד ידעה כי תהיה גדול האקדחנים מכולם. הבט אלי, טובי," הוא אומרת, "ואמור לי כי גם אתה אוהבני. מעולם לא הערכנו איזה גיבור אתה עד שקיבלנו אמש את עיתוני ניו-יורק בארסמוס, וחשתי אליך מידית ככל האפשר. נשקני, טובי." הפוסטמה המפוטמת אמרה, וטוביה התרומם על מרפק אחד והחרה החזיק אחריה, מעשה שיצר הצגה רבת נועם, ואילו השוטרים ניסו להפריד ביניהם ללא כל התחשבות במתרחש.
ובכן, השופט רסקובר צופה באמצעות משקפיו בכל המתרחש, והשופט רסקובקר אינו פראייר, אלא שופט שקודקדו על כתפיו, והוא רואה כי דבר מה אינו מסתדר עם היות טוביה תאומים טיפוס מועד כמוצג בידי השוטרים, בעיקר בראותו כי טוביה אינו יכול לשאת את כל הארסנל הזה.
כך, לאחר שהשוטרים מניפים את הפוסטמה המפוטמת הצעירה מעל טוביה, ונוטלים משקל מה מאקדחיו של טוביה, עד שלבסוף הוא מסוגל לעמוד מחדש על כרעיו, ולהתייצב איתן, השופט רסקובר נועל את מושב בית המשפט, לוקח את טוביה אל לשכתו, ומשוחח עמו, והסיכוי הוא שטוביה מספר לו את כל האמת, כיוון שהדבר הבא המודע לקהל, שטוביה צועד לדרכו חפשי כציפור דרור על גבי אילן, לרבות הפוסטמה המפוטמת הצעירה הדבוקה אליו כפלסטר נקבובי, כך שלא מן הנמנע כי טוביה כלל אינו חפשי.
ובכן, זו העלילה כולה, פרט לעובדה שצריבת להט עזה חלפה בין הטיפוסים שנכחו במרזחו של זרח שעה-שאננה, עת טוביה הופיע, כיוון שזו אמורה הייתה להיות פגישה שהכל נכונו אליה טרם לכתם אל זרח, כוועידת שלום או משהו מעין זה, ואיש מן הנוכחים לא היה אמור להיות מזוין במפגש זה, במטרה להוכיח אמון איש ברעהו, כך שכל אחד התמרמר מן העובדה שאיש מן הבאים לאותה פגישה לא האמין בזולתו.
מאז לא שמעתי דבר אודות טוביה תאומים רק פעם לאחר כל זאת, לאחר מספר חדשים כאשר יואל העליון ומיצי הצנוע חלפו בפנסילבניה בבחנם מבשלת שיכר, ומוצאים עצמם בעיירה הנקראת ארסמוס, ומחליטים כי יאה זה מצידם לקפוץ אל טוביה תאומים ולדרוש בשלומו.
ובכן, נראה כי טוביה נשוי לעלמה דבורה ווימס, ברמת מחלקה ראשונה, וכמו כן נבחר כרב-שוטרים שכן נראה כי ברנש בעל מוניטין של קשיחות כשל טוביה תאומים, יסיג כל פורץ גדר מארסמוס, אם הוא נציגו של החוק, ומשימתו הרשמית הראשונה של טוביה הייתה סילוקו של ג'ו ג'ורה מן העיר.
אבל לאורך הברודווי טוביה תאומים יישאר לנצח ידוע ככפוי טובה יען כי הושיב את יואל העליון ואת מיצי הצנוע בחד-גדיא לפרק זמן נכבד בגין נשיאה והסתרת נשק בכליהם.