חק נתן/מידות/פרק ד

פתחו של היכל פ’ רביעי

שם: החיצונות נפתחות לתוך הפתח לכסות עביו של כותל. הנה עובי הכותל הוא שש אמות ורוחב הדלת אינו אלא חמש אמות א"כ נשארת אמה בלי כיסוי הנה הרע"ב ז"ל כתב שלסוף אמה חיצונה של עובי הכותל היו הדלתות החיצונות וכו’ ואפשר שזו האמה היתה מזוזה ודו"ק:

שם: שנאמר שתים דלתות להיכל ולקדש. פי’ הר"ש ז"ל להיכל כלפי חוץ ולקדש כלפי פנים ויש להכריח פירושו מהא שתרגם יונתן להיכלא ולבית כפורי ודו"ק:

שם: וכמין איצטרמיטה היה. רד"ק ז"ל ביחזקאל סי’ מ"א נראה שהיה גורס כמין איצטרב’ מיטה וכתב בשם בעל הערוך בלשון יון קורין לדבר הפך איצטרובי ובב"ר אך יצא יצא יעקב רבנן אמרי כמין איצטרובי מיטה הדלתות היה נקפלות לאחוריהן עמד לו יעקב אחר הדלת עד שנכנס עשו ויצא לו הה"ד אך יצא יצא יוצא ואינו יוצא עכ"ל:

שם: נטל את המפתח וכו’. כתב הר"ש ז"ל וז"ל נטל הכהן את המפתח וכו’ ונכנס להתא לאחד מן התאים שבזויות צפונית מזרחית של היכל הוא האחרון שבשורה והיה מקצת חללו כנגד עובי ההיכל חקקו כותלו של היכל כנגד התא ועשו פתח בתא שיכנס ממנו לעובי כותל ההיכל עד שמגיע לפשפש הצפוני שאצל שער הגדול הרי שיכול ליכנס מפשפש להתא ועוד עשו לו פתח לאותו התא כנגד חלל ההיכל ונכנס מהתא להיכל וכו’ וזהו דרבנן לקמן ה’ פתחים היו לאותו התא א’ לפשפש וא’ להיכל ולר’ יהודה לא היה צריך התא לב’ פתחים הללו שהרי מפשפש היה נכנס בעובי כותל ההיכל וכו’ משמע מפירושו שהפשפש היה לפנים מעובי כותל צפוני של היכל ולא היה הפשפש חוץ לעובי הכותל כנגד התא ועל כן הוצרכו לעשות חקיקה בעובי הכותל כדי שיוכל ליכנס דרך אוהת חקיקה מהתא לפשפש ומהפשפש לתא ועוד יש להתא הזה פתח אחר כנגד חלל ההיכל ולכך כשהיה נכנס לפשפש היה נכנס דרך אותה חקיקה לצפונו ומשם נכנס להתא ומהתא נכנס להיכל ועוד משמע מדבריו דר’ יהודה פליג בתרוייהו וס"ל דלא היו לו אלו השני פתחים א’ לפשפש וא’ להיכל אין צריכים להם אלא מהפשפש היה נכנס בעובי כותל ההיכל ומהלך בעביו לצד הדרום וכו’ והנה מדברי הרע"ב ז"ל משמע דלא פליג ר’ יהודה אלא אהא דקאמר ומהתא להיכל אבל אהא דקאמר מפשפש להתא לא פליג שכתב וז"ל ר"י אומר וכו’ קסבר דמן התא לא היה נכנס להיכל אלא מן התא היה מהלך בתוך עביו של כותל וכו’ והנה אם היה סובר הרב ז"ל כדעת הר"ש ז"ל שהפשפש הוא לפנים מעובי כותל ההיכל הצפוני א"כ איך נכנס מהפשפש להתא ומן התא היה מהלך בתוך עביו של כותל וכו’ כנראה כאילו התא היה מפסיק בין הפשפש ובין עביו של כותל וזה אינו שהרי התא הוא לצפונו של הפשפש שהתא חוץ לעובי כותל ההיכל והפשפש לפנים ממנו לצד פתח הגדול של היכל ונראה שהרב ז"ל סובר שהפשפש היה מחוץ עובי כותל ההיכל והיה כנגד התא והשתא ניחא שנכנס מהפשפש להתא ומהתא היה מהלך בתוך עביו של כותל וכו’ וכן נראה שזו היא סברת ראבי"ה ז"ל שהעתיקו התי"ט ז"ל שכתב וז"ל ותו שהפשפשין היו רחוקים מן שער הגדול כדאמר בזו נכנס לתא והתאים היו מחוץ לחומת ההיכל כדחשיב התא שש וכותל ההיכל שש נמצא שרחוקים היו וכו’ עכ"ל ודו"ק אלא שאין לשון הרב ז"ל סובל זה שכתב וב’ פשפשין וכו’ רחוקים קצת מן השער ואפשר שהרב ז"ל קורא לחלל הפשפש שבין עובי הכתלים תא ולעולם סובר דר"י פליג בתרוייהו כדעת הר"ש ז"ל וכן נראה מדברי הסמ"ג שקורא לחלל הפשפש תא שכתב וז"ל שבצפון בו היו נכנסין להיכל והיו שני דלתות א’ מן החוץ לבין עובי הכותל וא’ מבין עובי הכותל לחלל ההיכל כדתנן במסכת תמיד נטל את המפתח ופחת הפשפש ונכנס להתא ומהתא להיכל וכו’ ואומר שם כי לאותן שני דלתות היו ב’ מפתחות א’ יורד לאמת השחי וא’ פותח כיון פי’ אותן שמן החוץ לעובי הכותל היה נפתח מבפנים שהיה שם כמו נקב והיה פושט ידו עד שיחיו לפתוח במפתח מבפנים ואותו שמן עובי להיכל היה פותח כדרכו במהרה וכו’ עכ"ל ודוק בדבריו שקורא לחלל הפשפש תא ועוד נראה מדבריו שאינו מפרש הא דתנן בפ"ג דתמיד ושתי מפתחות וכו’ כפי’ הרע"ב ז"ל שם שמפרש שהשתי מפתחות שהיו ב’ מנעולין לפשפש ע"ש אלא מפרש שהיו לפשפש ב’ דלתות א’ בחוץ וא’ בפנים כמו שהיו לשער הגדול ולכך הוצרכו לב’ מפתחות א’ לחיצון וא’ לפנימי ודו"ק והנה יש לחקור לדעת הר"ש ז"ל שסובר שהפשפש הוא לפני’ מעובי כותל ההיכל א"כ למה הוצרך להכנס מהפשפש להתא לצד צפון וחוזר ונכנס מהתא להיכל והולך בחלל ההיכל עד שמגיע לשער הגדול מה לו לדרך עקלקלות מתחילה כשנכנס לפשפש משם היה לו ליכנס להיכל ובשלמא אם היה הפשפש כנגד התא כנראה מדברי הראבי"ה ז"ל ניחא דעל כרחו כנס מהפשפש לתא תחילה כי הפשפש הוא פתח התא ולא פתח ההיכל אבל אי הפשפש הוא לפנים מעובי הכותל סמוך לשער הגדול א"כ הפשפש הוא שער ההיכל א"כ יכנס ממנו להדיא להיכל וי"ל לדעתו שהפשפש לא היה פתוח להיכל אלא לאותה חקיקה שבכותל שממנה נכנס לתא ואל תתמה על זה שגדולה מזו מצינו להראב"ד ז"ל בהשגות שם בפ"ד מהל’ ב"ה דין י"א שסובר שהפשפש היה פתח קטן כעין חלון שמכניס זרועו בה ופותח פתח התא המזרחי ע"ש ודו"ק. הנה מ"ש הר"ש ז"ל שהיה מקצת חללו כנגד עובי ההיכל כן הוא שהרי התא האחרון שבשורה עם המונח היה אוכל ו’ אמות באולם א"כ היה אמה א’ מחללו באולם וא"כ הוי מקצת חללו כנגד עובי ההיכל והשאר היה כנגד חלל ההיכל ודו"ק: הר"ש בד"ה נטל הכהן את המפתח וכו’: שבצפון השער הגדול וכו’ ואף בבנין יחזקאל מונח וכו’ וא’ להיכל כדבריהם וה’ פתחים לו עכ"ל כצ"ל ומ"ש ואף בבנין יחזקאל ה’ אמות מונח לפני התא האחרון הוא מביא ראיה למ"ש אלא א’ מהם למסיבה ששם באותו מונח היה פתח התא למסיבה כו שביאר הר"ב ז"ל לקמן ודו"ק:

בד"ה חמשה ע"ג חמשה וכו’: ולפי החשבון הנראה צריך רבינו מנחם ג"כ ליתן שבעה עשר אמה וכו’ כצ"ל נ"ל והוא כפירש"י ז"ל שם ביחקאל סי’ מ"א שנתן אורך לכל אחד מהתאים י"ב אמות ולכותלו ה’ אמות ע"ש ועוד נ"ל שאין להגיה הספרים אלא העיקר הוא ליתן ששה עשר אמה בין אורך התא וכותלו כי מה שנתן רש"י ז"ל שבעה עשר אמה לתא וכותלו הוא דוקא בתאים שלעתיד שיהיה ארכו של היכל תשעים אמה חוץ מבית החליפות כמפורש שם בפירש"י ז"ל על וארכו תשעים אמה ע"ש ולכך פירנס התשעים אמה לה’ תאים וכותליהם ולמונח שיעלה לכל תא עם כותלו שבעה עשר אמה אבל בבית שני שלא היה ארכו של היכל לבד מבית החליפות רק פ"ד אמה שהרי האולם היה י"א אמה וכותלו ה’ אמות כשתפרנס הפ"ד לה’ תאים וה’ כותלים ששה עשר לכל א’ יעלה פ’ אמות ונשאר ד’ אמות או הם מונח או כותל ודו"ק:

בא"ד: ויהונתן כך תירגם חד עשירי בסידרא וי"א וי"א תלת סידרי בזה ע"ג זה וכו’ כצ"ל נ"ל ור"ל הי לכל סדר דהי כי היקף ג’ רוחות הן י"א תאים וכן לסדר השני שעל גביהן וכן לסדר השליש שעל גביהן י"א סך הכל ל"ג ודו"ק: בד"ה ובקרן מזרחית וכו’: כבר פירשנו לדבריהם וכו’ פתח א’ דרך הצפון ופתח א’ לדרום וכו’ כצ"ל:

בד"ה התחתונה: התא התחתונה חמש רוחב וכו’ והא דנן לקמן כותל ההיכל שש והתא שש כו’ עיין להתוס’ ביומא בפ’ הוציאו לו דף נ"ב מ"ש בזה והנה מבואר מפי’ הר"ש ז"ל שמפרש שהתאים כולן היו באותו מקום הנקרא תא והיו בשורה א’ לארכו ושל צד צפון היו סדורים ממזרח למערב בשורה א’ זו אצל זו ה’ תאים ועל גביהן ה’ אחרות אמצעיות ועל גביהן ה’ אחרות עליונות היו לצד צפון ולצד מערב היו סדורים מצפון לדרום באותו מקום הנקרא תא ג’ תאים זו אצל זו ועליהן ג’ אחרות אמצעיות ועליהן שתים אחרות עליונות והא דתנן התחתונה חמשה ורובד ששה וכו’ קאי אתאים שזכר ולעולם הכתלים דהיינו כותל מסיבה וכותל התא וכותל ההיכל היו סתומים ואטומים וכן רש"י ז"ל ביחזקאל סי’ מ"א מפרש כן כמו שמבואר במ"ש ואומר אני שהתאים שבצפון ושבדרום סידרן שכל א’ וא’ ארכו י"ב אמה וכו’ ע"ש וכן הוא דעת התוס’ שם בפ’ הוציאו לו דף נ"ב ע"ש וכן נראה ג"כ דעת הראב"ד ז"ל בהשגות שם בפ"ד מהל’ ב"ה דין ט’ ונראה שם מדבריו שהתאים היו גבוה ו’ אמות והנה מ"ש שם והנה מה שחשבו וכו’ והתא שש וכותל ההיכל שש הוא למעלה מן האוטם ע"ש דס"ל כדעת התוס’ בפ’ הוציאו לו וע"כ דס"ל נמי כדעת התוס’ דהאוטם היה עביו שבע דאי לא תימא הכי איך מתקיים למעלה מן האוטם וכותל ההיכל שש ודו"ק. אבל הרמב"ם והרע"ב ז"ל יש להם דעה אחרת בצורת אלו התאים כמבואר בדבריהם ודעתם ז"ל הוא שהכותלים שהיו לצד צפון ולצד דרום התאים ולצד מערב כולם היו חלולין ואותן חללים הן הן התאים ואורך הכתלים הן הן אורך התאים והרי ארכן שוין אבל ברחבן אינן שוין וסדרן כך הן כי הה’ תאים שבצד צפון ארכן הן ממזרח למערב שוין הן בארכן אבל ברחבן אינן שוין ורחבן הן מצפון לדרום סדורים זו אצל זו ועל גביהן חמש אמצעיות ועל גביהן ה’ עליונות וכן לצד דרום ולצד מערב היו ג’ תאים ארכן מצפון לדרום שוין הן בארכן אבל לא ברחבן ורחבן ממערב למזרח סדורים זו אצל זו ועל גביהן ג’ אמצעיות ועל גביהן ב’ עליונות ולשיטה זו בהכרח צריך לפרש הא דתנן התחתונה חמש ורובד שש וכו’ דלא קאי אתאים דאי קאי אתאים הוה משמע שכל התאים של דיוטא תחתונה היו שוין ורחבן והיו רחבן של כל אחת ואחת מהן חמש וכן של דיוטא האמצעי היו שוין ברחבן שכל אחת ואחת מהן שש וכן של הדיוטא עליונה היו שוין ברחבן של שבע שבע וזה אינו שהרי חלל התא שבחלל כותל המסיבה כל חללו עם כותליו לא היו אלא חמש ותא המסיבה שלש ותא שבחלל כותל התא עם כותליו אינם אלא חמש ותא שבחלל כותל ההיכל עם כותליו שש ונמצא שאין שוין ברחבן ויש בהן תא המכונה בשם תא שש וכן בדיוטא השניה ובדיוטא השלישית על כן הוכרח לפרש הא דתנן התחתונה חמש ורובד שש לא קאי אתאים אלא מילתא באנפי נפשה היא וקאי אגזוזטראות המקיפות כל ההיכל מבחוץ לכותל המסיבה והן הן היציעים דקאמר קרא אבל ק’ לזה איך אפשר לומר דהיציעים דאמר קרא הן הן הגזוזטראות המקיפות לכותל המסיבה והרי כל כותל המסיבה כל עביו אינו אלא חמש תן לחלל לתא שבתוכו לפחות אמה תן נמי לפחות אמה א’ לכותל שבפנים נשאר שלש אמות לכותל מבחוץ הרי הן כלים בג’ מגרעות אמה א’ לתקרת התחתונה ואמה שנית לתקרת האמצעית ואמה שלישית לתקרת העליונה א"כ נשאר בלא כותל וי"ל דהעליונה לא היתה לה תקרה כיון שאין על גבה עוד יציע ועי"ל שאלו הגזוזטראות היו למעלה מגובה התאים ושם היה הכותל עביו חמש סתום ואטום אבל מ"מ ק’ לרבינו ז"ל שמפרש דיציע דקרא לא היינו תא אלא גזוזטרא דמוכח שם בר"פ המוכר את הבית דיציע הוא צלע הוא תא ע"ש. ויש ליישב וא"ת מ"מ מה הכריחו לרבינו ז"ל לפרש התאים כמו שפי’ והוצרך לדחוק ולפרש הד דתנן התחתונה חמש וכו’ לא קאי אתאים דסמיך ליה אלא מילתא באנפי נפשא היא דלא כפשטא דמתני’ ולמה אינו מפרש כפירש"י והר"ש והתוס’ ז"ל שהיא הדרך הנכונה והסלולה בפשט מתני’ וי"ל דרבינו ז"ל לא ניחא לפרש הא דתנן התחתונה חמש וכו’ דקאי אתאים משום דק"ל הא דתנן לקמן כותל ההיכל שש והתא שש שבאיזה דיוטא איירי אי בדיוטא התחתונה איירי מאי והתא שש והא שם לא היה התא אלא חמש כדתנן הכא התחתונה חמש ואי בדיוטא האמצעית איירי דשם היה התא שש בשביל המגרעת א"כ איך קתני כותל ההיכל שש והא שם לא הוי אלא חמש שכבר נגרע ממנו אמה וכבר נתחבטו התוס’ בקושיא זו שם בפ’ הוציאו לו דף כ"ב ע"ש מה שנדחקו ליישב בזה וכן שם בר"פ המוכר את הבית זהו שהכריחו לרבינו ז"ל לפרש הא דתנן התחתונה חמש וכו’ דלא קאי אתאים אלא מילתא באנפי נפשא היא וקאי אגזוזטראות שהיו מקיפות כותל המסיבה אבל התא הנקרא בשם תא היה שש בכל השלש דיוטות ומפני זה נ"ל זהו שהכריחו לרבינו ז"ל שאינו מפרש צורת התאים כפירש"י ז"ל שא"כ היה צריך לעשות מגרעת בכותל ההיכל ולא הוו השלש דיוטות שוות זו לזו ברחבן אבל לצורה שפי’ רבינו ז"ל אין צריך למגרעות והבן אבל לפי צורה זו שפי’ רבינו ז"ל קשה להבין הא דתנן ובקרן מזרחית צפונית היו ה’ פתחים וכו’ וא’ למסיבה וא’ לפשפש וא’ להיכל וז"ל רבינו ז"ל ומ"ש וכן לפשפש אחד ר"ל לתא שיש בו הפשפש הצפוני שבו נכנסים להיכל וזהו הפתח שהיה בדרומו של תא שהיה לו ה’ פתחים והתא הזה הוא היה בשורה אמצעית מהתאים והוא שע"ג המסיבה עכ"ל כצ"ל ודבריו קשים להבינם והתי"ט ז"ל נלאה ליישבם עש"ב ונלע"ד דרבינו ז"ל מתני’ קשיתיה דקתני וג’ פתחים היו לכל א’ וא’ וכו’ ותו לא בשלמא דיוטא תחתונה ודיוטא עליונה איכא למימר ג’ פתחים ותו לא דיוטא התחתונה א’ מן הימין וא’ מן השמאל וא’ על גבה ודיוטא עליונה א’ מן הימין וא’ מן השמאל וא’ מתחתיו לדיוטא אמצעית אבל על גבה אין צריך כיון שאין עוד תאים על גבה למאי בעיןן להו אבל דיוטא אמצעית ע"כ יש בה ד’ פתחים א’ מן הימין ואחד השמאל וא’ על גבה לדיוטא עליונה וא’ מתחתיו לדיוטא תחתונה ואיך מתני’ פסיק ותני וג’ פתחים היו לכל א’ וא’ וכו’ דמשמע אף לדיוטא אמצעית לכך מפני זה מפרש רבינו ז"ל הא דתנן ובקרן מזרחית צפונית היו ה’ פתחים וכו’ וא’ למסיבה וא’ לפשפש וא’ להיכל איירי בדיוטא אמצעית והא דקתני וא’ למסיבה ר"ל לתא שתחתיו ונקט למסיבה לסימנא בעלמא נקטיה שהיה לו שם פרטי וה"ה לכולהו שהיו בדיוטא אמצעית והא דקתני וא’ לפשפש כלומר לתא שיש בו הפשפש כמ"ש רבינו ז"ל כאן בפי’ המשנה ושם בחיבורו וכאילו אמר לתא שבשמאלו אלא בשבילה הא האחרון שבשורה שהיה לו פתח לפשפש נקטיה מתני’ וכן הא דתני וא’ להיכל הוא בשביל התא האחרון שלו לבדו היו ה’ פתחים והא דקתני מתני’ ובקרן מזרחית צפונית היו ה’ פתחים וכו’ נקטה קרן מזרחית צפונית לאפוקי קרן מערבית צפונית ששם לא יצדק לומר א’ לפשפש וא’ להיכל ששם לא יש לא פשפש ולא היכל כי שם בית קדשי הקדשים ולכך נקטה ובקרן מזרחית צפונית היו ה’ פתחים וכו’ והא דנקטה ה’ פתחים הוא בשביל התא האחרון ושיעור מתני’ כך הוא ובקרן מזרחית צפונית בדיוטא האמצעית יש בהן שיש לו ה’ פתחים אבל לפחות לכל א’ וא’ יש לו ד’ פתחים בשביל הפתח שתחתיו כדתני מתני’ וא’ למסיבה והנה התא הזה שיש לו ה’ פתחים הוא התא האחרון שבחלל כותל ההיכל שהיה לו הפשפש כנגד אותו חלל שהפשפש פתח לאותו תא ושם באותו תא לשמאלו היה לו פתח להיכל וכן מוכיחין דברי רבינו ז"ל שם בפ"ד מהל’ ב"ה דין ו’ שכתב וז"ל ושבצפון בו נכנסין ומהלך בין ב’ הכתלים עד שמגיע למקום פתוח לקדש משמאלו ונכנס לתוך ההיכל וכו’ עכ"ל והנה אע"ג ששני פתחים אלו לפשפש ולהיכל לא היו אלא לתא שבדיוטא תחתונה מ"מ מכניס אותם ג"כ לתא שעל גבה כיון שיש לו פתח ליכנס בו לתא שתחתיו שיש לו ב’ פתחים אלא וזה התא שתחתיו לא יש בו כי אם ד’ פתחים א’ לימינו וא’ ע"ג וא’ לפשפש וא’ להיכל זהו מה שנ"ל ליישב לדעת רבינו ז"ל לפי חומר הנושא ודע הא דתנן ומסיבה היתה עולה מקרן מזרחית צפונית לקרן צפונית מערבית וכו’ לדעת רבינו ז"ל לאו היינו דתנן לקמן כותל המסיבה חמש והמסיבה שלש דלדעת רבינו ז"ל הן הן עצמן התאים אלא מסיבה זו דקתני מתני’ היתה עולה וכו’ היא מסיבה אחרת בע"א לכך הרע"ב ז"ל דאזיל בשיטת רבי’ ז"ל פי’ בע"א במסיבה זו שהיתה עולה שכתב ומסיבה כעין מחילה ומערה וכו’ ודו"ק:

בד"ה היה מהלך בדרום וכו’: שם היו פשפשין וכו’ ושתים כנגדן בעלייה וכו’. הא דהוצרכו שנים אלו בעלייה פשפשין ופרוכות להבדיל בין עליית קדשי קדשים ובין עליית ההיכל משא"כ כנגדן למטה שלא היה אלא פרוכות ועיין להתי"ט מ"ש בזה:

בד"ה ולולים ארובות וכו’: וכדי שלא יזונו עיניהם מזיו השכינה וכו’. אבל הרע"ב ז"ל כתב כדי שלא יהנו בראיית בית קדש הקדשים ולפי’ הר"ש ניחא הא דתנן לעיל בספ"ג שבהן פרחי כהונה עולין ורואין את העטרות אבל לפי’ הרע"ב ז"ל ק’ ואפשר שלא יש איסור אלא בנוי הבנין עצמו ודו"ק:

בד"ה האוטם ו’ אמות: המפתן גבוה מהארץ ו’ אמות בבנין אטום חומה סתומה וכו’. אבל הרמב"ם ז"ל מפרש בפירושו וז"ל ואוטם הוא בנין אטום שבונים בגוף הקרקע יסוד ועליו מעמידים הכתלים עכ"ל והנה הר"ש ז"ל לא ניחא ליה בהאי פירושא מפני שאם האוטם הוא יסוד ומובלע בקרקע לא הוה התנא למנותו בכלל רום ההיכל והנה רבינו ז"ל שם בחיבורו הגדול בפ"ד מהל’ ב"ה דין ג’ כתב וז"ל כמו גובה ו’ אמות אטום סתום כמו יסוד לו וכתב עליו מרן ז"ל שם יש לדון בדבריו לומר שסובר שלא היה האוטם הזה מובלע בקרקע וכדברי הר"ש עכ"ל וכתב עליו התי"ט ז"ל וז"ל ואני תמיה עליו שא"א שדעת הרמב"ם כדברי הרר"ש שהרי בפ"ו כתב המקדש כולו לא היה במישור וכו’ ומונה והולך המעלות שממקום למקום במעלה ההר ומסיים שהאולם וההיכל כולו בשוה וכו’ ולא ידעתי מאי קא מתמה דקושט’ הוא שקרקע האולם וההיכל כולו בשוה אלא שהמפתן הזה היה מפסיק ביניהן כמו מחיצה והראיה שצריכין מעלות באולם לעלות בהן למפתן ומורדות בהיכל לירד בהן מהמפתן אלמא שקרקע האולם וההיכל היה כולו בשוה והא דלא תני הני מעלות במתני’ כדתני הנך משום דלא תני מתני’ אלא מעלות דהוו מצד שיפוע ההר אבל הני מעלות דלא הוו אלא כדי לעלות מהאולם למפתן ולירד להיכל שהן ע"י בנין שהרי האולם וההיכל היו שוין במישור לא תני כיון דתני הואטם שש ממילא ידעינן דהיו לו מעלות ומורדות ודו"ק. והתי"ט ז"ל כתב לכן נ"ל שהאוטם הזה הוא ג"כ אל האולם והן הנה הי"ב מעלות שמעזרת ישראל אל האולם רום מעלה חצי אמה נמצא כל הגובה שש והוא האוטם וא"ת א"כ שזה הוא האוטם מה בנין שייך בו שהרי גבהו של ההר עצמו הוא זה וכו’ וזאת היא שתהיה סברת הרמב"ם ז"ל ג"כ והיינו דדייק בחיבורו לכתוב כמו יסוד לו לפי שבאמת אינו יסוד ממש שהרי אל העבר מזה נראה על פני הארץ וכו’ ע"ש ולי נראה דלעולם זה האוטם הוא יסוד טמון בגוף הקרקע כפשט דבריו בפירושו ששם סביבות ההיכל חפרו עומק ו’ אמות ובנו שם יסוד כדרך כל היסודות של בנין אלא כיון שהאולם היה מקיף לו מבחוץ שהיה שוה לו והיה נראה אל העבר מזה על פני הארץ כמ"ש התי"ט ז"ל לכך כתיב רבינו ז"ל בחיבורו כמו יסוד לו ובזה ניחא מה שנמנה בכלל רום ההיכל כיון שהיה נראה אל העבר מזה ודו"ק. עוד נ"ל לפרש דהאוטם לא היה יסוד טמון בגוף הקרקע כדעת ז"ל ולא היה ג"כ מפתן גבוה בבנין אטום חומה סתומה וצריכין לו מעלות ומורדות כדעת הרר"ש ז"ל אלא היה מכלל כותל ההיכל וכינו זה השיעור של גובה ו’ אמות מהכותל בשם אוטם מפני שהיה עביו שבע אמות אבל למעלה ממנו לא היה אלא ו’ אמות כדעת התוס’ בפ’ הוציאו לו ושם בר"פ המוכר את הבית שאותה אמה היתה מגרעת ראשונה לתאים ולכך נקרא אוטם ולפ"ז היה גובה התא שש אמות ואע"ג שבבנין שלמה כתיב חמש אמות קומתו בבנין של בית שני היה שש אמות וכ"ה דעת הראב"ד ז"ל שם בהשגות בפ"ד מהל’ ב"ה דין ט’ ע"ש ודו"ק:

בד"ה אמה כיור: ציורין וצורה באמה א’. עכ"ל אפשר שנתכוון ליפ’ הרע"ב ז"ל ע"ש או נתכוון לפי’ הראב"ד ז"ל שם בהשגות בפ"ד מהל’ ב"ה דין ג’ ע"ש אבל הרמב"ם ז"ל שם ובפירושו מפרש בע"א ע"ש:

בד"ה ואמתים בית דלפה: מקום עשו שם אם ידלף הבית יקלח לחוץ וכו’. הוא כפי’ הראב"ד ז"ל שם ע"ש אבל הרע"ב ז"ל מפרש בע"א ע"ש:

בד"ה ר’ יהודה וכו’: ארבע והרי מאה הס"ד וכצ"ל:

שם: ואמה טרקסין. כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל’ ב"ה דין ב’ וז"ל בבית ראשון היה כותל מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים עביו אמה וכיון שבנו הבית שני נסתפק להם אם עובי הכותל היה ממדת הקדש או ממדת קדש הקדשים ולפיכך עשו קה"ק עביו ב’ אמה תמימות ועשו הקדש מ’ אמה תמימות והניחו אמה יתירה בין הקדש ובין קה"ק וכו’ ותימא דזהו מאי דהוה אסיק אדעתיה הש"ס שם בפ’ הוציאו לו דף נ"ב דקאמר מ"ט אילימא משום דכתיב וכו’ ולא ידעי’ אמה טרקסין אי מהני עשרין אי מהני ארבעין ודילמא לא מהני עשרין ולא מהני ארבעין וחלל א’ קא חשיב כותלי’ לא קא חשיב תדע וכו’ ואסיק אלא קדושתיה אי כלפנים אי כלחוץ וכו’ ע"ש וא"כ איך רבינו ז"ל כדאסיק אדעתיה ולא כמסקנא והרע"ב ז"ל כתב וז"ל ולא הכריעו בו חכמים אי קדושתיה כקדושת פנים או כקדושת חוץ לפיכך וכו’ וכ"ה לשון הסמ"ג והיינו כמסקנא דהש"ס ומרן ז"ל ציין על דברי ז"ל הירושלמי דנראה שמם דהספק הוא במדה מ"מ הא הש"ס דילן דחי ליה ואוקי דהספיקא הוא בקדושתיה ומ"ט שביק הש"ס דילן ונקיט כהירושלמי וצ"ע וז"ל רבינו ז"ל בפירושו ונולד להם ספק בבית שני על עובי כותל הטרקסין אם היה נכלל עם המ’ של היכל ויהיה רוחב הפרוכת מכותל מערבי כ"א אמה או היה מכלל קה"ק ותהיה שפת הפרוכת בשליש בצמצום ולפיכך נתנו עובי הכותל מחוץ למידת ההיכל וקה"ק נותנין עליו פרוכת מבפנים ופרוכת מבחוץ והיה הטרקסין בין שתי הפרוכות והיה בין שתיהן אמה וכו’ עכ"ל. ודבריו מגומגמין וצריכין ישוב אי כדבריו בחיבורו אי כמסקנ’ הש"ס ונ"ל דה"פ שרבינו ז"ל כתב בתחילה שזה הכותל הנקרא טרקסין היה בו פתח ועליו פרוכת א’ נמצא שהפרוכת היה חוץ לאמה טרקסין לכך כתב אם היה נכלל עם המ’ של היכל יהיה רוחק הפרוכת מכותל מערבי כ"א אמה דהיינו כ’ של בית קה"ק ואמה טרקסין שהיא מכלל ההיכל ועליה הפרוכת ואם אותה אמה היא מכלל קה"ק תהיה הפרוכת בשליש בצמצום דהיינו בסוף כ’ אמה והשאר מבואר ודו"ק:

הר"ש בד"ה והאולם עודף וכו’: שכן שלמה עשאו ק"כ גבוה כדכתיב בדברי הימים וכו’. נראה שסובר כדעת הרד"ק ז"ל שם שמפרש הא דכתיב והגובה מאה ועשרים לא קאי אלא האולם ע"ש ועיין להתי"ט ז"ל ביומא בר"פ הוציאו לו: בא"ד: כל שכן בני הגולה שהרימו היכל ק’ וכה שעו באולם ושוב נדבק בכותליו וכו’ כצ"ל:

בד"ה צר מאחוריו ע’ אמה ורחב מלפניו ק’ אמה. עכ"ל והוא משום דכותל האולם לא היה מעדיף לצד רוח דרום וכן לצד רוח צפון אלא דוקא על פני המזרח וכ"ה דעת רש"י ז"ל שם ביחזקאל סי’ מ"א וכ"ה דעת הראב"S ז"ל בהשגות שם בפ"ד מהל’ ב"ה דין ו’ אבל הרמב"ם ז"ל שם סובר שעובי כותל האולם היה מקיף ג"כ לרוח דרום וצפון וכ"ה דעת הרע"ב ז"ל ועיין להתי"ט ז"ל:

הדרן עלך פ' פתחו של היכל