חפץ חיים על ספרא/תזריע יולדת/פרק ב
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
פרק ב
עריכה( א ) נקבה אין לי אלא נקבה: ר"ל נקבה ודאית והוא הדין זכר ודאי, מנין לרבות טומטום ואנדרוגינוס לימי טומאה וטהרה.
תלמוד לומר ואם נקבה תלד: ופי' דהאי "תלד" יתירא דהיה לו לומר "ואם נקבה וטמאה שבועים", אלא להורות שאין הדבר תלוי אלא בלידה ואפילו טומטום ואנדרוגינוס ומחמת שהוא ספק נותנין לה ימי טוהר דזכר וימי טומאה דנקבה.
( ב ) שומעים אנחנו שבעים: מפני שהוא חסר ויש אם למסורת.
לא הייתי צריך להזקק לכם: פי' לזה הטעם מפני שיש אם למקרא ושבועיים קרינן.
אלא זו תשובה לדבר: פי' ולא עוד אלא שיש תשובה על הטעם שאמרתי לכם טימא וטיהר בזכר וכו'.
או כלך לדרך זו וכו': פי' אם אנו באין לדון אחר דעתנו יש קל וחומר שאין צריך אלא שבעה ימים לימי טומאה ורק שגילתה לנו התורה ואם כן אין אנו יודעין כונת התורה וע"כ אמיתת הדבר דהקריאה הוא שבועיים ואזלינן בתר המקרא.
( ג ) וששים יום יכול בין סמוכין וכו': כולה כדפרשינן לעיל בפרק הקודם בהלכה ז', עיי"ש.
וששים יום וששת ימים מה תלמוד לומר: פי' מעצמנו אנו יודעין זה כשם שטומאתה כפלים בזכר כך טהרתה כפלים בזכר ומשני שהייתי דן ק"ו בהיפך.
( ד ) תשב: על דמי טהרה.
המקשה בתוך שמונים: שנשתהה הולד אחר חבירו שני חדשים וחצי; אחד נגמרה צורתו באמצע שביעי, ואחד נגמרה לסוף תשיעי.
טהורין: דכל תוך מלאת הוי דם טוהר.
עד שיצא הולד: יצא הולד טמאה לידה.
ומה אם במקום שהחמיר: בשאר יולדת בדם שופי שלפני הולד דהיינו כשעומדת בימי זיבות ושפעה בשופי [היינו שלא בקושי] כרגילתה ושפעה ג' ימים קודם שילדה הויא זבה.
היקל בשופי שלאחר הולד: בשופעת בימי טהרתה ואפילו עומדת בימי זיבות הקיל עליה שהדמים טהורין.
מקום שהיקל בקושי שלפני הולד: אם עומדת בימי זיבות וקשתה ושפעה דמים מחמת ולד היקל עליה שאינה זבה.
אינו דין שנקל בקושי שלאחר הולד: שאם קשתה מחמת לידה שניה ושפעה דמים שהן טהורין.
דיו לבא מן הדין: כגון קושי של תוך מלאת שאנו למדים מקושי שלפני הלידה.
להיות כנדון: כקושי שלפני הלידה.
אבל טמאה טומאת נדה: פי' אם קשתה בימי נדה נדה.
הרי אנו משיבים אותך בלשון אחרת: שלא נלמוד קושי שלאחר הולד מקושי שלפני הולד דהכא הוא דאיכא למימר דיו בקושי שלאחריו להיות כקושי שלפניו שהרי ממנו אנו למדים. אלא הכי גמרינן: מקום שהיקל בשופי שלאחריו אינו דין שנקל בקושי שעמו, שעם השופי דהשתא יליף בקושי שלאחריו דטהור לגמרי וליכא למימר ממה היקל מטומאת זיבה כדקאמר.
דיו לבא וכו': שהרי סוף סוף הקל וחומר אינו נידון אלא מכח קושי שלפניו כדקתני ומה במקום שהחמיר בשופי שלפני הולד היקל בקושי שעמו.