חפץ חיים על ספרא/שמיני/פרשה ח
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
( א ) מנין הטל וכולי: בתוספתא שבת (פרק ח) מפיק להו להנך ז' משקין מקראי שכולם קרויין משקין. מנין לדם שהוא משקה שנאמר "ודם חללים ישתה" ומנין ליין שהוא משקה שנאמר "ודם ענב תשתה חמר". דבש דכתיב "וינקהו דבש מסלע". שמן דכתיב (ישעיהו כה, ו) "משתה שמנים". חלב דכתיב (שופטים ד, יט) "ותפתח את נאד החלב ותשקהו". טל דכתיב (שופטים ו, לח) "וימץ טל מן הגזה מלא הספל מים".
ת"ל וכל משקה: סתם כאן ופירש קרא כר"א דלקמן דאין משקין לטומאה כלל מן התורה אפילו לעצמן. ופירש קרא דאמר "וכל משקה" דהוא מחובר עם אמרו "מים", וירצה -- מים, וכל מה שיהיה משקה, אם יבוא על האוכל - יטמא האוכל על ידי הכשר זה. ופירוש "וכל משקה" - כל מה שיקרא משקה.
משנה ב-ג:1 יכול אפילו הם בבורות שיחין ומערות יהיו מכשירין? ת"ל אשר ישתה. אין לי אלא שמלאן לשתיה, מנין שמלאן לגבל בהם את הטיט ולכבס בהם את הכלים? ת"ל אשר יבא עליו מים. יכול אפילו הם בבורות שיחין ומערות יהיו מכשירים? ת"ל אשר ישתה. מה שתיה מיוחדת שיש עמה מחשבה אף אני מרבה את שמלאן לגבל בהם את הטיט ולכבס בהם את הכלים שיש עמהם מחשבה ומוציא אני את שהם בבורות ובשיחין ובמערות שאין עמהם מחשבה. יכול אפילו חישב שירדו לבורות שיחין ומערות יהיו מכשירין? ת"ל בכלי יטמא. אין לי אלא שמלאו בכלים, מנין מלאן להדיח בהם עצים ואבנים? ת"ל בכל יטמא. אי בכל יטמא אפילו חשב שירדו לבורות לשיחין ולמערות יהיו מכשירין? ת"ל בכלי יטמא. מה כלי מיוחד שתלוש מן הקרקע אף אני מרבה את שמלאן להדיח בהם עצים ואבנים שהם תלושים מן הקרקע ומוציא אני את שירדו לבורות שיחין ומערות שאינם תלושים מן הקרקע.
( ב ) יכול אפילו הם בבורות וכולי: פירוש: שאם נפלו הפירות בבורות ומערות יהיו מוכשרין לקבל טומאה.
ת"ל אשר ישתה בכל כלי: והשתא סלקא דעתן דהכי קאמר שיהיו מוכנים לשתיה דהיינו שמלאן כבר לשתיה מה שאין כן במים אשר יהיו עדיין בבורות שאינם מוכנים כלל לשתיה.
ת"ל אשר יבוא עליו מים: שהוא כלל לומר דלא חיישינן אלא למים ולכל דבר שמלאן נקראו מים.
יכול אפילו וכולי: הוא חוזר ומבאר את דבריו דאילו הוי כתיב הריבוי דמים לחוד הייתי יכול לרבות גם אם יהיו בבורות וכולי דגם מים שבבור נקראו מים -- לכך הוצרך לומר המיעוט ד"אשר ישתה". והשתא דכתיב תרוויהו חזינן דאין הכונה שיהיו מוכנים לשתיה דוקא אלא שיהיו מים דומים למים אשר ישתה האדם, שקודם שישתה מלאן וחשב עליהם לדבר זה. כיוצא בזה יהיו כל מים המכשירין שהם המים שקדם להם מחשבה. ולזה מרבה אני כשמלאן לגבל, שהרי קדם להם מחשבת הגיבול שמלאן לגבל או לכבס. ומוציא אני את שבבורות שאין בהם מחשבה כלל, שאין אדם חושב עליהם בהיותם בבור לשום דבר מיוחד.
( ג ) יכול וכולי: כיון דמחשבה אנו צריכים שתוקדם אליהם. שאם חשב על הגשמים קודם שירדו לבורות להורידן לבורות -- שיהיו מכשירין גם כאשר הם בבורות; שמה לי אם חשב לגבל או אם חשב להוריד לבור?
ת"ל בכלי יטמא: דמשמע שאינו מכשיר אלא בהיותו בכלי ולא כאשר הוא בבורות. והשתא סלקא דעתן שהכונה שמילאן מן הבור והשימם בכלי ולהכי אמר שאם כן אין לרבות אלא כשיהיו בכלי מנין אם להדיח וגומר שאינם בכלי כלל אלא מדיח העצים והכלים, מנין שגם אז יוכשרו? ת"ל בכל. והיינו מה שכתוב "בכל כלי" ולא כתב "בכלי", רבויא הוא דמשמע דבכל מקום שיהיו יכשירו.
אי בכל יטמא וכולי: הוא חוזר ומבאר את דבריו דאילו היה לנו הריבוי ד"בכל" לבד הייתי מרבה גם מי בורות אם קידם להם מחשבה שירדו לבורות ולזה הוצרך לנו המיעוט דבכלי. ואילו הוי כתיב המיעוט ד"בכלי" לחוד הייתי אומר דבעינן להכשר שיהיו בהיותם בכלי ולא כששפכן מן הכלי על עצים ואבנים. והשתא דכתיב תרוויהו חזינן ד"בכלי" הוא לאו שיהיו בכלי אלא שיחשוב עליהם לדבר שהוא ככלי והוא לדבר אשר יהיו תלושים מן הקרקע. ובזה אוציא את אשר חשב עליהם להורידן לבורות; שחשב לחברן לקרקע ולא לתלוש אותה ממנו.
[כל זה מפירוש קרבן אהרן על פי גירסת הילקוט שהסכים עמו והעתקתי בפנים. ויש עוד גירסא אחרת והעתקתיה תחת הקו1]
( ד ) וכן הוא אומר מנחל בדרך ישתה: למעלה מזה הוא אומר "ידין בגוים מלא גויות..מנחל בדרך ישתה" כלומר שפך דם אויביו והיה יכול לשתות מהם בדרך כמו מן הנחל -- אלמא כמים משוה ליה לדם.
הכי גרסינן אין משקים יוצאים לא מידי עופות ולא מידי פרה: כלומר הרי אין העופות והפרות נמנעות מלשתות מהן הלכך כיון שלא נפסלו מן הבהמות ומן העופות אין נפסלין מהכשר כדאמרינן באוכלין עד שיפסל מאכילת כלב [הראב"ד].
( ה ) שהמשקים מטמאים את הכלים דברי ר"י: ר"י לא דריש ליה להכשר כדאמרינן לעיל אלא לטומאה ממש ומוקי להאי "טמא" אכלי עצמו.
אין טומאת משקין לכלים מן התורה: שאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה.
אלא מדברי סופרים: גזירה משום משקה זב וזבה שהם מטמאים מן התורה.
שאין וכולי: הוא כמו תדע, ורצונו לומר דכל טומאה מן התורה צריכה הערב שמש וקודם הערב שמש לא נטהר לגמרי מטומאתו.
עולין מידי טומאתן -- כצ"ל.
וכלים שנטמאו במשקין עולין מידי טומאתם בו ביום: היינו תיכף אחר טבילה.
שאין וכולי שאין תוכו טמא: ור"ל כשנטמא מאחוריו ממילא נטמא גם תוכו והאוכל שנגע בו נטמא.
תוכו טהור: דחכמים עשאו היכר בטומאת משקין לכלים להודיע שטומאת כלים מהמשקין הוא רק מדבריהם כי היכי דלא לשרפו עלייהו תרומה וקדשים.
מלמד שהכלים מטמאים את המשקין: האי תנא נמי בטומאה ממש מוקים ליה לקרא אלא דקמפרש ליה על המשקה כלומר יטמא המשקה מחמת הכלי שנטמא בשרץ.
כל עיקר: ר"א דריש האי "יטמא" אהכשר כדלעיל בהלכה ב'.
על בי מטבחיא שהם דכיון: היינו הדם והמים הנמצאים בבית המטבח [היינו בעזרה] שהם טהורים שאינם מקבלים טומאה והיינו משום שמן התורה אין משקים מקבלים טומאה אלא מדברי סופרים והכא לא גזרו משום הפסד קדשים.
רבי עקיבא אומר השרץ מטמא את המשקין והמשקין מטמאים את הכלים: בסוף פרק קמא דפסחים (דף כ.) מסיק דהכי איבעי ליה למיתני: השרץ מטמא את הכלים והכלים מטמאין את האוכלים והאוכלין מטמאין את המשקין.
הא למדנו ששלשה טמאים בשרץ: היינו מטמאין, ורבי עקיבא לטעמיה דאמר שני עושה שלישי בחולין.
- הערה 1: זו היא נוסחת הקרבן אהרן על פי גירסת הילקוט שהסכים עמה עד סוף משנה ג'. ויש עוד נוסחא והיא נוסחת הראב"ד ורש"י בחולין (דף טז:) וז"ל:
- יכול אפילו הם בבורות שיחין ומערות יהו מכשירין? ת"ל בכלי יטמא. אין לי אלא שמלאן בכלים [לשתות - זו היא נוסחת רש"י], מנין אם מילאן לגבל בהם את הטיט ולכבס בהן את הכלים? ת"ל בכל יטמא. אי בכל יטמא יכול אפילו בבורות ובשיחין ובמערות? ת"ל כלי. מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף כל תלוש מן הקרקע. מרבה אני את שמלאן לגבל בהן ולהדיח בהם את הכלים שהם תלושים מן הקרקע ומוציא את שבבורות ובשיחים ובמערות שאין תלוש מן הקרקע. יכול אפילו חישב עליהם שירדו לבורות ולשיחים ולמערות יהיו מכשירים? ת"ל אשר ישתה. אין לי אלא שמלאן לשתיה, מנין שאם חישב עליהן להדיח עצים ואבנים? ת"ל מים. אי מים יכול אפילו חישב שירדו לבורות ולשיחים ולמערות יהו מכשירים? ת"ל אשר ישתה. מה שתיה מיוחדת שיש עמה מחשבה אף אני ארבה את שחישב להדיח בהם עצים ואבנים שיש עמהם מחשבה ומוציא אני שחישב עליהם שירדו לבורות ולשיחים ולמערות שאין עמהם מחשבה, עכ"ל הברייתא.
- וביאורה. ת"ל בכלי יטמא היינו מה שכתוב "וכל משקה אשר ישתה בכל כלי" ובעינן שיהו מקבלין אותם בכלי ומאי "יטמא" -- הכשר כדאיתא בפסחים (דף טז.). אין לי אלא שמלאן בכלים כלומר כלי הראוי לשתיה מדכתב "אשר ישתה", ומנין אם מלאן לגבל בהם את הטיט או לכבס בהם את הכלים ואפילו בכלי שאינו ראוי לשתיה [ראב"ד. ולפי גירסת רש"י "לשתות" אין צריך לכל זה]. ת"ל בכל יטמא היינו מה שכתוב "בכל כלי אשר ישתה יטמא" והא "בכל" יתירא הוא לרבות. אי בכל יכול אפילו בבורות וכולי ת"ל כלי פירוש לא חזר כל זה אלא שרצה לפרש מה הפרש יש בין זה לזה ולומר שאלו תלושין ואלו מחוברין. יכול אפילו חישב עליהן שירדו לבורות וכולי כלומר הגשמים הללו חישב עליהן בעוד שהם תלושים ויורדים מן העבים קודם שירדו לבורות וכיון שחשב עליהם בתלושים בכל מקום שהם יהו מכשירים ואפילו במחוברין תלמוד לומר אשר ישתה כלומר את שחשב עליהן לשתיה ולא שחשב עליהן למחובר. או אשר ישתה אין לי אלא שמלאן לשתיה פירוש שחשב עליהם לשתיה, ומנין כשחשב עליהם בעוד שהם יורדים להדיח בהם עצים או אבנים שהן מכשירין ואף על פי שנגעו בארץ קודם שנגעו לפירות, תלמוד לומר מים מכל מקום. מה שתיה מיוחדת שיש עמה מחשבה פירוש היינו שמחשב לצורך דבר תלוש דהיינו שתיה אף אני ארבה את שחישב להדיח בהם עצים ואבנים שהוא גם כן לצורך דבר תלוש. ומוציא אני את שחישב עליהם שירדו לבורות שאין עמהם מחשבה פירוש לצורך דבר תלוש אלא לצורך דבר מחובר.
- [כל זה הוא תמצית פירוש הראב"ד ורש"י בחולין (דף טז.). ומדברי הרמב"ם (פרק ד ממכשירין משנה ו') בפירושו שם משמע גם כן שהיה לו נוסחא זו בתורת כהנים].
השמטת[1] ביאור הגר"א וביאור החפץ חיים עריכה
השמטה להגהת הגר"א לעיל פרשתא ח' הלכה ב' וג'
וזה לשון הגהתו שם: אין לי אלא שמילאן מנין אפילו ירדו מאליהן? תלמוד לומר אשר יבוא עליו. אי "אשר יבוא עליו" יכול אפילו לא חשב עליהן? תלמוד לומר "אשר ישתה". אין לי אלא שחישב לשתיה, מנין אפילו חישב לגבל את הטיט ולהדיח את הכלים? תלמוד לומר "אשר יבוא עליו מים". יכול אפילו בבורות שיחין ומערות? תלמוד לומר בכלי. יכול אפילו חישב שירדו לבורות שיחין ומערות? ת"ל אשר ישתה. בכלי אין לי אלא בכלים, מנין אפילו בעצים ואבנים? תלמוד לומר "בכל" לרבות כל דבר התלוש מן הקרקע. עכ"ל.
ואעתיק בכאן את ביאורי על כל הברייתא לפי הגהתו.
מנין אפילו ירדו מאליהן ת"ל אשר יבוא עליו: (הוצרך להוסיף דאי לאו הכי אין להתחיל לומר "יכול אפילו הם בבורות" או כגירסת הגר"א יכול אפילו לא חישב).
אי אשר יבוא עליו יכול אפילו לא חישב עליהן: (לא רצה לגרוס "יכול אפילו הם בבורות שיחין ומערות" כגירסת הראב"ד והילקוט דמה לו לתלות דבריו בענין מחובר אחר דאפילו בדבר תלוש בעינן דוקא שחישב עליו מתחילה).
תלמוד לומר אשר ישתה: (והוא כגירסת הילקוט דבעינן דוקא שיחשוב עליו מתחילה).
אין לי אלא שחישב לשתיה מנין וכו' עד תיבת מים: הכל כגירסת הילקוט.
יכול אפילו בבורות שיחין ומערות תלמוד לומר בכלי: לא רצה לגרוס "ת"ל אשר ישתה" כגירסת הילקוט אחרי שכבר אמר זה מתחילה ומה לו לחזור עוד הפעם וע"כ נראה דלדידיה הפירוש כך הוא, אחרי שתירץ לרבות מדכתיב "אשר יבוא עליו מים" חזר ואמר יכול דהריבוי יהא לרבות אף בורות שיחין ומערות שבודאי לא היה בהן מחשבה ואף על פי כן מהני ההכשר ו"אשר ישתה" יהיה לדרשא אחרינא דהיינו פרט לאוכל סרוח וכדלקמיה.וגרס --
תלמוד לומר בכלי: כגרסת הראב"ד למעוטי בורות וכו' דהוא מחובר.
יכול אפילו חישב שירדו לבורות וכו':
{{דה מפרש|השתא חוזר למעלה כשם שאנו מרבים לגבל את הטיט כך נרבה אם חישב שירדו לבורות ומשום דהמחשבה היה בעודן תלושין.
תלמוד לומר אשר ישתה: דבעינן לצורך שתיה והיינו כיון שיש לנו עתה מיעוט למעט בורות וכו' מסתברא ד"אשר ישתה" אתא לאפוקי כשחישב שירדו לבורות דבעינן דוקא לצורך שתיה ומה דמרבינן שם לגבל בהן את הטיט ולהדיח בה את הכלים אפשר דהוא חשיב טפי תשמישי הבית כמו שתיה דטיט צריך לתקון תנורו וכן הדחת כלים מה שאין כן שירדו לבורות ולמערות.
בכלי אין לי אלא בכלים מנין אפילו בעצים ואבנים ת"ל בכל לרבות כל דבר התלוש מן הקרקע: והוא ממש כמסקנת הילקוט ולא נוכל ללמוד זה ממה דרבינן לעיל לגבל בהן את הטיט והדחת כלים כמו שכתבנו דהתם הוא בכלל תשמישי הבית ודומה קצת לצורך שתיה מה שאין כן זה ומ"מ יותר מסתברא לרבות מתיבת "בכל" ד"ז מלרבות כשחישב שירדו לבור דכיון דכתיב "בכל כלי" בעינן על כל פנים שיהא דומה לכלי דהוא דבר תלוש מה שאין כן כשירדו לבור שהוא לצורך דבר מחובר.
- ^ נמצא השמטה זו בסוף פרשת שמיני -- ויקיעורך