חפץ חיים על ספרא/שמיני/פרק ג
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
( א ) הכי גרסינן כל בבהמה תאכלו (הגר"א והכי איתא בחולין דף עז).
לרבות את השליא: הנמצאת בבהמה דאין בה משום אבר מן החי וניתרת בשחיטת האם.
יכול אפילו יצאת מקצתה ת"ל אך [הגר"א]: ר"ל מהא דכתיב בתריה "אך את זה לא תאכלו" ומקרא נדרש אלפניו וכנ"ל בהלכה ט' לענין אם יצא ראשו והוא הדין הכא לענין שליא דאין שליא בלא ולד וחיישינן שמא באותה מקצת יצא ראשו. ושם בהלה ט' נלמד מן "אך" דכתיב בפרשת ראה והכא מן "אך" דכתיב בההוא פרשה.
אותה באכילה: פירוש אותה שיש לה סימני טהרה.
( ב ) בלא תעשה מנין ת"ל הגמל וכולי: פירוש מרישא דקרא דכתיב "אך את זה לא תאכלו וגומר את הגמל וגו'". [כן מוכח מהגר"א בספרו אדרת אליהו].
ומה אלו שיש בהם סימני טהרה: פירוש שיש בהם מקצת סימני טהרה.
ומצות לא תעשה שלהם מקל וחומר: ועיין ברמב"ן בפרשה זו ובהרב המגיד ריש פ"ב ממאכלות אסורות ובקרבן אהרן.
( ג ) הכי גרסינן את זה לא תאכלו ממעלי הגרה -- דהוא יתר, דהוה ליה לכתוב "אך את זה לא תאכלו את הגמל וכולי", אלא לרבות דיש לך דברים שיש לו סימני טהרה כגון טלה שנולד מן חזירה ואף על פי כן אי אתה אוכלו.
יכול אף טמא שנולד מן הטהור: כגון קלוט בן פרה ונפרש ממעלה גרה היינו שהוא בא ממעלי גרה ואף על פי כן אסור מפני שאין לו בעצמו סימן טהרה.
ת"ל גמל טמא הוא: פירוש וסתם גמל נולדים מן הגמלה וכתב "הוא" דמשמע זה הוא טמא ואין אחר שהוא גמל טמא וכגון שנולד מן הפרה.
שני פעמים: אחד כאן ואחד במשנה תורה.
( ה ) הכי גרסינן אך את זה לא תאכלו ממפריסי הפרסה -- כצ"ל [הגר"א]. פירוש, דבהלכה ג' דרשו מתיבת "מעלי גרה" והכא דרשו מתיבת "מפריסי פרסה" דהוא גם כן יתר.
הכי גרסינן יש לך במפריסי הפרסה שאי אתה אוכל וכולי ואלו הן הטרפות שמנו חכמים אף על פי שהן חיות זמן ארוך שיכול לא אסר הכתוב את הטרפה אלא אותה שהיא מת בשעתה שהיא סמוכה לנבלה אבל אלו הטרפות שמנו חכמים פעמים שהן חיות כל ימי הקיץ עד שתפגע בהן צינה והן מתות -- יכול לא יהיו אסורות. לכך הוצרכו לרבות. ונראה כי כל זה הוא אסמכתא דרבנן שהרי י"ח טרפות הלכה למשה מסיני הם והכי איתא במסכת חולין [הראב"ד].
( ו ) נקובת הוושט: כל נקב במשהו.
ופסוקת הגרגרת: דהיינו שנפסק לרחבה ברובה.
נפסק חוט השדרה: עיין בהגהות הגר"א דצריך לומר "נשברה השדרה ונפסק החוט", וכן הוא בריש פרק אלו טרפות במשנה. וחדא היא וטרפות דידה משום חוט הוא ונשברה השדרה דקתני אורחא דמילתא נקט דפסיקת החוט על ידי שבירת שדרה היא [רש"י שם]. ופירושו כמין חוט לבן יוצן מן המוח ועובר על פני אורך השדרה כולה וקרום מקיף את החוט. ואם נפסק רובו הקיפו של קרום זה ברחבו -- טרפה, ואפילו לא נשברה השדרה כלל וכדפירש"י לעיל דעיקר טרפות משום החוט הוא ולזה לא גרסינן לקמן "נשברה השדרה".
לבית חללו: ואם לא הגיע לחללו קתני לקמיה דכשרה.
או שחסרה: כגון שחסר אחד מחמשה אונות שיש להריאה.
סמפונות: קנוקנות קטנות המתפשטות בתוך הריאה שהדם נובע בה כשחותכים אותה.
נקבה הקיבה: נקב מפולש לתוך חללה בכל שהוא.
הדקין: בני מעיים.
אף נקבה המרה: הכיס שלה.
( ז ) שניקב: במשהו.
או שנקרע רוב החצונה: בגמרא מפרש דהוא בשר החופה את רוב הכרס ופירש"י זהו קרום עב העובר על כל החלל וישנו מן החזה עד הירכים והכרס מיעוטו נחבא בצלעות החזה ורובו תחת אותו קרום. ורוב החצונה דקאמר מתניתין רואין כמה יש מן הקרום כנגד אותו רוב הכרס ואם נקרע שם רוב מה שיש מן הקרום כנגד הכרס - טרפה.
בגדולה טפח: בשור הגדול אם נקרע טפח אף דלא הוי רוב ובקטנה רוב אף על גב דלא הוי טפח.
( ח ) המסס ובית הכוסות: סוף הכרס עשוי ככובע וקרוי 'בית הכוסות' והמסס מחובר בו וסביב וסביב לחבורן כשאתה מבדילן יש דופן לזה ודופן לזה ובאמצע הם שופכין זה לתוך זה והמאכל נכנס מבית הכוסות להמסס ומהמסס להקיבה ומקיבה לדקין.
שניקבו לחוץ: שהנקב נראה מבחוץ וכגון שניקבו זה או זה שלא במקום חיבורן לאפוקי כשניקבו במקום חיבורן בשתי דפנותיהן והנקב הולך מחללו של זה לחללו של זה.
נפלה מן הגג: ושחטה מיד -- טרפה, אף על פי שאין שבר נראה בה חוששין שנתרסקו ונתפרקו אבריה. ואין טעם לטרפות דהלכה למשה מסיני הם. ובגמרא (חולין נא, א) איתא שאם שהתה מעת לעת ושחטה -- כשרה, ואף על פי שלא עמדה.
נשבתרו רוב צלעותיה: בלא שום נפילה שיש לבהמה בשתי צלעותיה צלעות גדולות שיש בהם מוח, י"א מכאן וי"א מכאן, ואם נשתברו ששה מכאן וששה מכאן או י"א מכאן ואחת מכאן זהו נשתברו רוב צלעותיה וטרפה.
ודרוסת הזאב: שמכה בציפורניו בבהמה ומטיל ארס בה ושורפה.
בדקה: דבגסה לא אלים זיהריה למקלייה. ותנא קמא סבר דאלים זיהריה למקלייה אף בגסה [רש"י]. ויש מפרשים דר"י לפרושי מילתיה דתנא קמא אתי.
בעוף הדק: כגון יונים וצפרים.
בעוף הגס: אווזים ותרנגולים.
ניקב הלב ולא לבית חללו -- כצ"ל.
( ט ) ניטל הלחי התחתון: מעל הבשר והסימנים מחוברים בבשר.
ניטלה האם שלה: היינו השלחופית שהעובר מונח בה.
וחרותה: דהיינו שצמקה הריאה שלה ויבשה כחריות של דקל.
בידי שמים: כגון מקול רעם. אבל בידי אדם כגון שהבעיתה אדם או שאר כל הבריות כגון שאגת אריה וקול שחל -- טרפה.
( י ) הרדופני: עשב מר והוא סם המות לבהמה.
צואת תרנגולים: הבהמות האוכלות ממנה מתות.
מים הרעים: מים מגולים.
יצאת זו שהיא בת חיים: מצד עצמה רק המאכל עתיד להמיתה והיא בכלל מסוכנת. והראב"ד כתב דאי מבדרא לה סמא חיי.
הגלודה: שהופשט עורה מעליה.
עור כסלע: על פי השדרה כולה שנמצאו כל חוליות השדרה מכוסין.