חפץ חיים על ספרא/קדושים/פרשה א
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרשתא א עריכה
( א ) פרושים היו: מן העריות שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה (רש"י. ועיין ברמב"ן).
לומר אם מקדישים וכו': הוקשה להם איך תלה קדושתנו בקדושתו ית' דמשמע שנדמה אליו ית' בקדושה מה שלא יתכן. לזה אמרו שלא תלה קדושתנו בקדושתו אלא כביכול תלה קדושתו בקדושתנו ופי' הפסוק קדושים תהיו כי בזה קדוש אני ה' אלהיכם (קרבן אהרן). ועוד נראה לפרש משום דבפרשה זו כתיב "קדושים תהיו", משמע שרצונו שאנחנו נהיה קדושים ובפרשה אמור כתיב "ונקדשתי בתוך בני ישראל" -- הרי שרצון הש"י שהוא יתקדש על ידינו, ולזה פירשו דהכונה אחת ולזה אמר או אינו כן אלא מה שאמר "ונקדשתי" הוא כפשטיה דהוא צריך לקדושתנו דעל ידינו הוא נתקדש.
פמליא למלך וכו' מחקה למלך: בילקוט איתא "מחכה למלך" ופירושו החיל של מלך מה לו לשאול איזה דרך ילך לו המלך אם למלחמה אם לשלום אלא שילכו עמו. כך ישראל שהם חילו, מה להם לעשות אלא לשמוע בקולו ולדבקה בו ולהיות קדושים.
( ג ) והאשה וכו' מפני שרשות אחרים עליה: הגם דהך עניני מורא המוזכרים בסמוך ברייתא יו"ד גם האשה יכולה לקיים -- מכל מקום יש עניני מורא שמצוה אביה עליה שתלך לאיזה מקום וזה אין רשות בידה לעשות (מהר"ל בספר גור אריה).
( ח ) כבשים קודמים לעזים בכל מקום: ר"ל דברוב מקומות כתיב כבשים קודם.
יכול מפני שהם מובחרים: נ"מ שאם אמר "הרי עלי עולה מן הצאן" יביא כבש.
תלמוד לומר אם כבש גו': והקדים העז שם שנאמר "והביא את קרבנו שעירת עזים", הדר אמר "אם כבש" שהוקדם עז לחטאת.
( ט ) מפני שהוא ואמו וכו': וע"כ במקום דליכא טעם זה, כגון שנתגרשה -- שניהם שקולים.
( י ) אל תפנו לעובדם: פי' במחשבה לעובדם דאי לעבודה ממש הרי כבר כתיב "לא תעבדם".
לראותם ודי: הגר"א גריס "ודאי". ופי' ראיה ודאית, ר"ל בעיון ובהסתכלות היטיב לאפוקי ראיה דרך עראי.
( יא ) עצבים על שם שנעשים פרקים: מלשון "אין מעצבין את הקטן" (שבת קלז, א).
שמרקיבין: בפרק לא יחפור (דף יט:) "גרוגרות שהתריפו".
שהם מתאשרים מאחרים: פי' מתחזקים מאחרים שצריכים לסמוך ולהעמידן מלשון "אשרו חמוץ".
( יב ) יכול יעשו להם אחרים וכו': אם נעזוב קרא כפשטיה דמלת "לא" אינה משמשת אלא למלת "תעשו" יובן לנו ב' היתרים מקרא שלא אסרה התורה בזה אלא שלא יעשו להם, ר"ל שלא יהיה אדם עושה לעצמו אל אם עושה לאחרים או אחרים עושין לו מותר וזה א"א לפרשו דהרי אמר קרא אחרינא "לא יהיה לך אלהים אחרים" -- מכל מקום. ולזה הוכרחו חז"ל לפרש דמלת "לא" תשמש לשנים והו"ל כאילו אמר "ולא תעשו ולא לכם", פי' לא תעשו לאחרים ולא אחרים לכם.