חפץ חיים על ספרא/קדושים/פרק ב
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק ב
עריכה( א ) מכאן אמרו וכו': פי' אחר שלמדנו מ"שדך" לחייב על כל שדה בפני עצמה בא ללמדנו ענין ההפסק שיהיה נחשב על ידי זה לשתי שדות.
הנחל: נחל מים.
והשלולית: מפרש בפרק הכונס, מקום שמי גשמים שוללין שם, פירוש: מושכין ועוברין דרך שם.
דרך היחיד: ארבע אמות.
ודרך הרבים: ט"ז אמה ולכך נאמר דרך הרבים אף דהוא כל שכן לאשמועינן דאפילו הכי אינו מפסיק רק לזרעים ולא לאילן כדמסיים לבסוף [ירושלמי].
שביל: זוטרא כי היכי דשקיל כרעא ומנח כרעא.
הקבוע: אתרוויהו קאי דאפילו שביל הרבים דוקא כשהוא קבוע תמיד ולהכי תנא שביל הרבים לאשמועינן דאפילו ביה בעינן שיהא קבוע תמיד ולא דמי לדרך היחיד והרבים דשם לא בעינן שיהא קבוע תמיד.
הבור: שדה בור שאינה חרושה ונשארה שממה. תרגום "והאדמה לא תשם" -- לא תבור.
והניר: הוא שדה שחרשו אותו והפכו אותו בחרישה ולא זרעו שם.
וזרע אחר: כגון שזרע עדשים בין שתי ערוכות של חטים.
והקוצר לשחת: למאכל בהמה קצר תבואה שלא הביאה שליש באמצע השדה.
מפסיק: דסבר ר' מאיר דכל לשחת לאו קצירה היא ולא חשבינן ליה אתחלתא דקצירה.
אלא א"כ חרש: מקום הקרחה והו"ל שדה ניר, אבל לא חרש - לא, דקוצר לשחת הוי קצירה ותחלת קצירה היא, וכי גמיר בישולייהו וקצר ליה לכולא שדה כגומר קצירתו דמי ואינו נותן אלא פאה אחת על שניהם.
( ב ) אמת המים: היינו שלולית דלעיל וקאמר תנא קמא דבכל ענין מפסיק ואתא ר' יהודה לומר דדוקא כשאינה יכולה להקצר כאחת והיינו שאם עומד באמצע אינו יכול לקצור מכאן ומכאן, אבל אם עומד באמצע וקוצר מכאן ומכאן אינה מפסקת.
אשר במעדר יעדרון אף על פי וכו' הוא נותן פאה לכל: פי' הרים שהם טרשים טרשים סלעים סלעים שאינו יכול לחרוש בם בבקרים אלא עודר בו במעדר ביד כאן מעט וכאן מעט, המקומות שבין הסלעים ונראה בינתיים כשדה בור -- אף על פי כן אינו כשתים ושלש שדות אלא כולן כשדה אחת ונותן פאה אחת לכל (ראב"ד ור"ש). ולישנא דברייתא "אף על פי שאין הבקר יכול לעבור בכליו" הכי פירושו: אף על פי שאין וכו' ועל ידי זה נשאר כמה מקומות בורות בינתיים, אף על פי כן אינו נחשב אותו מקום כשדה בור להפסיק.
( ג ) ואינו מפסיק לאילן: דדרך אילנות להיות מפוזרין.
שער כותש: ענפי האילן נקראין 'שער' ואמר שאם היו הענפים כותשין זה את זה על גבי הגדר, שבזה מתערב אילן זה עם אילן זה, נותנין פאה אחת לשניהם.
( ד ) לחרובים וכו': פי' מה שאמרנו למעלה שהגדר הוא הפסק בין האלנות הוא חוץ מחרובים וזיתים דהיינו לחרובים כל זמן שהעומד אצל אחד מהאלנות יוכל לראות האילן האחר אף על פי שיש ביניהם גדר המפסיק אינו מפסיק ונותן פאה מאחד לחבירו.
לזיתים שהיה להם בכל רוח: פאה אחת היו נותנים על כל הזיתים שהיה להם לצד מזרחה של עיר ופאה אחרת על כל הזיתים של צד מערבה של עיר וכן לארבע רוחות.
אף לחרובין שהיו להם בכל העיר: גם כן אין נותנין כ"א פאה אחת על כולן.
( ה ) לא לקט קיטוף: שאם היה הולך בתוך שדהו וקוטף מלילות בידו ונושר מידו אין זה לקט דסתם קציר לא הוי אלא במגל והכי קאמר קרא: ולקט הנושר בשעה שאתה קוצר.
אלא מחמת הקציר: ולא באונס כדמפרש ואזיל.
קצר מלא ידו: בדברים שדרכן בקצירה.
תלש מלא קומצו: בדברים שדרכן ליתלש ביד כגון עדשים ואפונין שתלישתן ביד היא קצירתן. אבל דבר שדרכו ליקצר בכלי הרי אמר ברישא "לקט קצירך, לא לקט קיטוף", והוא הדין תלישה, ואם כן אפילו נפל בלי אונס גם כן לא הוי לקט.
תוך היד וכו': הוא ענין בפני עצמו ואנשר קאי. כלומר -- תוך היד ונשר, תוך המגל ונשר, דהנושר מתוך היד ומתוך המגל לעניים, אבל הנושר מאחר היד מנדנוד ידו ומאחר המגל מכח תנועת המגל לבעל הבית, דאין זה דרך קצירה.
ראש היד: כשידו מלאה ויש שבלים בין ראשי אצבעותיו לפס ידו. הנושר מהן. וכן הנושר מראש המגל.
ר' ישמעאל אומר לעניים: דדמי לתוך היד ותוך המגל.
ורבי עיקבא אומר לבעל הבית: דמדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל.
( ו ) לא תלקט לעני וכו': דרשו זה מדאסמיך מילתא לעני ל"לא תלקט" [דהו"ל למכתב "לא תלקט פרט כרמך"] דכתיב "ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם" ודרשו לא תלקט לעני דהיינו אם היו עניים מלקטים לא תסייע אתה את אחד מהם מפני שהוא גוזל עניים אחרים.
לא תלקט הזהיר וכו': הוא כמו 'דבר אחר'. לא תלקט לעני הזהיר את העני בשלו שאם היה לו שדה וקצרה לא ילקט לקט שדהו והכי קאמר: ולקט קצירך לא תלקט ולעני גם כן אני מזהיר דבר זה. ועיין בקרבן אהרן שמביא מהגמרא דמאן דדרש זה לא דרש לאסור הסיוע לעני ולפיכך דרש האי קרא להזהיר לעני.