חפץ חיים על ספרא/מצורע מצורע/פרשה ג


ביאור - פרשתא געריכה

( א ) הרי הוא אומר וכו':    אף הוא מביא ראיה על המנחה שהיא מנחת נסכים לבהמות של מצורע.
הא מה אני מקיים וכו':    ומשום הכי כי מייתי בדלות ולא מייתי אלא חד כבש לא מייתי נמי אלא חד עשרון דאי מנחה הבאה מחמת עצמה היא לא מצינו מנחה מתמעטת בדלות.


( ב ) ולוג אחד שמן שהיה בדין וכו':    פי' דלהכי כתב "אחד" ולא כתב "ולוג שמן" משום דהיינו סוברין דלוג שמן היינו לכל עשרון ועשרון כמו שמצינו גבי עני שלעשרון אחד שהוא מביא צריך לוג שמן.


( ג ) כך יטענו תנופה:    ר"ל מה דכתיב אח"כ "והניף אותם" יהיה גם כן קאי אכולם.
תלמוד לומר האיש:    דהוא יתירא דהוה מצי למכתב "את המיטהר", ואתי למעוטי חטאת ועולה, ואם אינו ענין לעמידה דהא כתיב "ואותם" - תניהו ענין למעטם מתנופה.


( ה ) אם כן למה נאמר אשם:    פי' דכתיב "אותו לאשם" למעט קרבנות אחרים מתנופה הא כבר מיעט אותם.
ואשם בא להכשיר:    שמזה עליו מדמו והאיש בא לקבל ההכשר ולאכול אח"כ בקדשים.


( ו ) מעמידו בשער נקנור:    ולא בתוכו שמחוסר קרבנות עדיין ומעמידו שם כדי להכניס ידיו לבהונות להזות עליהן.


( ז ) למדנו שהם טעונים תנופה כאחת:    היינו מדכתיב "לאשם ואת לוג השמן והניף אותם" אתרוויהו קאי.
תלמוד לומר אותו לאשם:    והוא כמו "וגו' ואת לוג השמן והניף", דמשמע והניף אלוג לחודיה קאי.
יכול יניף ויחזור ויניף:    פי' דיניף שתיהן כאחד ויחזור ויניף כל אחד לעצמו לקיים מה שנאמר "ואת לוג השמן והניף" (רש"י במנחות סא.).
תלמוד לומר והניף תנופה:    דהאי "תנופה" יתירא להורות דתנופה ולא תנופות.
לפני ד' במזרח:    לפי שהשכינה במערב.


( ח ) מה תלמוד לומר:    והלא כבר כתיב בפרשת אשם שהאשם מקומו בצפון.


( ט ) יכול על טבעתו:    פי' על אותו טבעת ששחט החטאת והעולה ישחט האשם שבבית המטבחיים היו ששה סדרים של ארבע טבעות כדאיתא בתמיד.
תלמוד לומר במקום הקודש להכשיר את כל הרוח:    של הצפון דכולו אקרי מקום הקודש.


( י ) מנין אף חטאת ועולה במקום הקודש:    שהרי אף הן עמידתן לפני העזרה ואם כן הוה אמינא שישחט שם.
תלמוד לומר את החטאת ואת העולה:    דאי אחטאת ועולה דעלמא לחוד קאי יכתוב חטאת לחוד.