חפץ חיים על ספרא/מצורע מצורע/פרק א
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק א עריכה
( א ) ציווי בכהן ושחיטה בכל אדם: מדכתיב הכהן אצל הציווי ודעת רבי משום דכתיב תורת המצורע והובא אל הכהן משמע דעניני המצורע הוא שייך רק אל הכהן וכנ"ל בריש הפרשה בהלכה ג'.
( ב ) הברורה שבשתים: היינו המובחרת מדכתיב "האחת" ולא כתיב "אחת" משמע המיוחדת.
האחת שאם מתה וכו': זה דרשו מעצם תיבת אחת דהוא יתר לאשמועינן דאפילו היכא שנשארה אחת שהשני אליו מת או שנעשה טרפה, אינה נדחית ויקח זוג אליה וא"צ ליקח שתי צפורים אחרים.
או שנעשה טרפה: פי' ר"ש לאחר לקיחה אבל אם נמצאת טריפה דהיינו שמקודם לקיחה היתה טריפה לא אצטריך למיתני יקח זוג לשניה דפשיטא כיון דלקיחתן בפסול אין מעכבות זו לזו אבל היכא דלקיחתן בכשרות ס"ד דקבעה הלקיחה ומעכבות זו לזו קמ"ל.
( ג ) ואין שתיהם אל כלי חרס: פי' שאין שוחטין שתי צפרים לשני מצורעים בכלי חרס אחד ואם נתערבו דמים בדמים פסולין.
והלא דין הוא: שיהיו כשרים.
ומה במקום שלא כשרו משם לשם: שאם שחט חטאת זה לשם בעלים אחרים פסול ואם נתערבו דמים בדמים כשר דתנן (זבחים פ, א) מתן ארבע במתן ארבע ינתנו מתן ארבע.
כאן שכשרו משם לשם: כדאמרינן בפירקין דלעיל בהלכה י', אינו דין שיוכשרו לערובי דם בדם. ת"ל האחת וכו'.
( ד ) אי חרס יכול מקידה: שהיא גסתרא, פי' שברי כלי חרס.
זו פיילי: מזרק דתרגום "השותים במזרקי יין" (עמוס ו, ו) - בפיילין.
ולא מים מלוחים ולא מים פושרים: דמים חיים משמע שהם בריאים ולאפוקי אלו. והראב"ד כתב דמים פושרים היינו שכבר נתבשלו ולא מקרי חי כדכתיב (שמואל א ב, טו) "ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי".
ולא מים מכזבין: הפוסקין כדכתיב (ישעיהו נח, יא) "ולא יכזבו מימיו" ופסולין משום דאינן מים חיים.
המנטפין: שיוצאין מן המעיין טיפין טיפין ואינם נמשכין שגם אלו אינם חיים.
מה מים שלא נעשה בהם מלאכה: דאם נעשה אינם בכלל מים חיים.
הברורים שבמינן: שהם מים חיים.
זו קיפל: פי' הר"ש שהיא תואר למקום שנקרא שמו כך שהצפורים שיש שם הם הברורין שבמינם וראית ר"ש הוא מקרא דבתריה דכתיב "הצפור השחוטה על המים החיים" והקיש צפור למים.
( ה ) ושני תולעת: לשון של צמר צבוע שני.
וכורכן בשירי לשון: בזנב הלשון דבעינן שיהו באגודה כדכתיב "את הצפור החיה יקח אותה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור וגו'", הרי לקיחה לצפור בפני עצמה ולקיחה לעץ ארז ואזוב ושני תולעת לעצמה, "וטבל אותם ואת הצפור וגו'" -- טבילה אחת לכולן, אלמא שלשתן היו באגודה וצפור לבדה.
ומקיף להם: סומך אותה להן [כדאמרינן מצוה לתרום מן המוקף].
ראשי כנפים וראש הזנב משל שניה: של צפור החיה.
וטובל ומזה: אבל לא היתה באגודה עמהן.
בדם יכול בדם ודאי: היינו שהטבילה יהיה בדם גרידא מבלי מים כלל.
אי מים: כלומר ומקרא דאמר על המים שומע אני דיהיה כולו מים שיהיה הרבה מים שיהיה הדם בלוע בו ובלתי ניכר בו כלל.
תלמוד לומר בדם: דמשמע שהטבילה יהיה בדם.
שיערו חכמים רביעית: מים ניכר בהם דם הצפור ואף דמראית דם ניכר אפילו ביותר מרביעית כדמוכח לקמן בפ"ז(?) ניכר דקאמרינן הכא אינו מראה לחוד אלא ממשות הדם כדמשמע פשטיה דקרא "וטבל אותם בדם" (קרבן אהרן ובשם התוספות).
( ו ) תמות המשתלחת: ולא נאמר דיביא אחרת וישחוט אותה והמשתלחת תשאר במקומה אלא יביא תרי אחריני וישחוט אחת וישלח השניה וזאת שהיה לו מניחין אותה שתמות.
ישפך הדם: היינו שיביא תרי אחריני והדם ישפך.
הכי גרסינן
תלמוד לומר את הצפור החיה וגו': וטבל אותם בדם הצפור השחוטה [הגר"א וזית רענן]. ופי' מלמד שמעכבין זה את זה.
ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב: פי' הם שלשתן גם כן לעצמן באגודה אחת.
וטבל מה תלמוד לומר: פי' מה הוסיף עוד לומר אותם ואת הצפור החיה, היה לו לומר וטבל בדם הצפור השחוטה ואנא ידענא דאכולהו קאי.
( ז ) השחוטה ולא המלוקה: דהשחוטה מלה יתירה דכבר אמר "ושחט את הצפור" אלא לאשמועינן דבמליקה פסולה.
והלא דין הוא: להכשירה במליקה ולהכי אצטריך קרא.
הואיל ודרך הכשרו: של מצורע בפנים הוא בעוף כאשר יהיה דל ורק והכשרו בחוץ הוא גם כן בעוף בצפרים ואם כן היה לנו לומר שיהיה אופן בהם שוים.
אין כלי חרס על מים חיים: פי' משום דכתיב לעיל ושחט את הצפור האחת אל כלי חרס על מים חיים מהאי קרא הוה אמינא שישחט את הצפור לכלי חרס ואותו הכלי חרס יעמידנו על מים חיים ואין כאן תערובת דם ומים כלל. משום הכי כתב רחמנא האי קרא אחרינא בדם הצפור על המים החיים ולא כלי חרס על מים חיים דבעינן לערבו דוקא.