חפץ חיים על ספרא/ויקרא נדבה/פרשה ד


ביאור - פרשתא דעריכה

( א ) במקום שסומכין שוחטין ותיכף וכו':    מסיק בגמרא (מנחות צג, ב) דהכי קאמר שתיכף לסמיכה שחיטה ופירושו דלאחר שסומכין לאלתר שוחטין שתיכף לסמיכה שחיטה.
מה סמיכה בטהורים:    דאין טמא נכנס לעזרה.
אף שחיטה בטהורים:    ואף על גב דאפשר בטמאים וכגון דעביד סכין ארוכה ושחיט, קמ"ל דלא.

( ב ) שחיטה כשרה בזרים וכו':    דהא לא כתיב "ושחט הכהן" אלא "ושחט" סתמא, משמע בכל אדם.
ובטמאים:    ואף על גב דלעיל קאמר דבעינן טהורים -- הוא מדרבנן דגזרו שמא יגע בבשר וכדקאמר נמי הכא ובלבד שלא יגעו בבשר.
וכי מנין באתה:    לומר דאינו אלא בכהן כיון ד"ושחט" סתמא כתיב.
יכול אף לשחיטה:    דהוא נמי צורך המזבח.
הכהנים את הדם:    מדכתיב כהן בקבלה ובשחיטה דכתיב ברישא לא כתיב -- מכלל ד"ושחט" אבעלים קאי.
מכאן ואילך:    מקבלה ואילך ד"והקריבו" זו קבלת הדם כדלקמן.

( ג ) ואין השוחט לפני ה':    פי' דעביד סכין ארוך ושחיט מאבראי.
לפנים מן הנשחט:    פי' שצריך שיהא השוחט בפנים דוקא, ת"ל ושחט את בן הבקר לפני ה' -- השוחט את בן הבקר יהא לפני השם.

( ד ) והקריבו זו קבלת הדם:    בכלי שצריכה כהן ואפקה רחמנא בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה (לכל הלכותיה). גמרא בריש זבחים.
יכול זריקה:    כלומר קרא מיירי בזריקה כדכתיב "המקריב את דם השלמים"
זו קבלת הדם:    דזמנין הולכה ליכא כלל כמו שוחט בצד המזבח אם כן עיקר קרא בקבלה הוא דכתיב א"נ כיון דאפקינן לה מזריקה יהבינן לה לעבודה שסמוכה לשחיטה דהיינו קבלה.
שלא תהא אלא בכהן כשר:    לאפוקי בעלי מומין וחלל.
ובכלי שרת:    מלובש בבגדי כהונה, ד"כהנים" משמע בכיהונם והיינו בגדי כהונה.
אמר ר' עקיבא וכו':    ר' עקיבא לא משמע ליה מהכא דאיכא למימר בני אהרן כל שהן והכהנים בכיהונן לא משמע ליה.
נאמר כאן כיהון:    "בני אהרן הכהנים".
ונאמר להלן כיהון:    "אלה שמות בני אהרן הכהנים המשוחים אשר מלא אדם לכהן".
מה להלן בכהן כשר:    דהא אלעזר ואיתמר כתיבי.
ובכלי שרת:    ד"אשר מלא ידם" לשון ריבוי בגדי כהונה הוא דכתיב "ומלא את ידו ללבוש את הבגדים".


( ה ) מגבב:    מלקט.
אפקח את בני:    מצטער היה על התורה שמשתכחת.
אם לא שמעתי שיש הפרש:    ואתה עושה קבלה כזריקה.
לא עשה בה מחשבה כמעשה:    שאם חשב בשחיטה על מנת לקבל דם למחר אינו פיגול.
זריקה עשה בה מחשבה כמעשה:    שאם שחט על מנת לזרוק דם למחר - פיגל, דהיינו אכילת מזבח דאתרבי בהדיא אפילו שפיכת שיריים כדתניא לקמן (פרשה צו פ' חית פסקא וי"ו) מנין לרבות זריקה והקטר ושפיכת שיריים (דהיינו שחשב עליהם חוץ לזמנן) תלמוד לומר ואם האכל יאכל -- אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח.
המקבל בחוץ פטור:    מכרת דשחיטה כתיב לחיובא וזריקה נפקא לן מ"או זבח" לקמן (בפרשת אחרי מות בפרק יו"ד פיסקא ג).
קבלוהו טמאים:    או זרים ושתויי יין והדומין להן.
אין חייבין עליהן:    מיתה דבעינן עבודה תמה שאין אחריה עבודה.
זרקוהו טמאין חייבין עליהן:    מיתה. דעבודה תמה היא דזריקה עבודה אחרונה שבדם היא.
אקפח את בני:    אם אין זה דבר אמת שלא וכו'.


( ו ) יצאו חללים:    שאינם כהנים כלל דכתיב בכה"ג "ולא יחלל זרעו" וילפינן מניה כהן הדיוט כדלקמן (פר' אמור פ"ג פסקא ג) ולמדך כאן שאף בקבלה פסולין.
ולא אוציא את בעלי מומין:    שאני קורא בהן "הכהנים" שהרי חולק ואוכל בקדשים כדכתיב בקרא, אלמא כהן הוא.
ת"ל בני אהרן:    ר"ל מדסמיך 'בני אהר' אצל 'הכהנים' - מה כהנים מיעוטא הוא אף בני אהרן מיעוטא הוא. אי נמי דסמיך עיקר דרשא על דברי רבי עקיבא דמשנה ד'.


( ז ) דם עולה בדם עולה:    של חבירו שיקרב כל אחד לשם מי שהוא.
שכן אם נתערבו חיים יקרבו:    כדתנן בפרק התערובות (זבחים עא, ב) קדשים בקדשים מין במינו יקרב למי שהוא. וכן אם נתערבו בחולין ימכרום לצרכי אותו המין ויקדישום.
ומנין אפילו נתערבו באשם:    ואף על גב שאם נתערבו חיים ירעו עד שיסתאבו שזה מין בשאינו מינו.
"אביא את שנתערב בבכור ובמעשר ובפסח" -- תיבות אלו מיותר [הגר"א].
תלמוד לומר דם דם:    אכן אם לזרקן במתן אחת או במתן ארבע יש בזה פלוגתא בין ר"א לר' יהושע בזבחים (זבחים פ, א), עיי"ש.


( ח ) יכול אפילו נתערב בפסולין:    לא יהא בטל ויזרוק אותו.
ת"ל דמו:    משמע דם המיוחד לזריקה דוקא וקרא אחרינא הוא דכתיב "וזרקו את דמו על המזבח סביב".
{{דה מפרש|מנין אפילו נתערב בחטאות החצונות דאסור לזרוק אף על גב דכולהו ממין בחוץ.
ת"ל דם דמו [הגר"א וכן הוא בפירוש רש"י על התורה], והכי פירושו כיון דכתיב דמו למעוטי וגלי לך דאת הדם לאו מקרא מלא הוא לרבויי כל מילי לית לן לאוקמא ריבויא אלא לבכור ומעשר ופסח שאלו ואלו זריקת דמן למטה מחוט הסיקרא וממעט אני חטאות החצונות שאלו למעלן ואלו למטן.
ותיבות "אביא את שנתערב בחטאות החצונות" מיותר. הגר"א ופשוט.

( ט ) זריקת אחת:    באחת מן הרוחות.
ת"ל סביב:    דמשמע שיגיע הדם לכל ד' רוחות המזבח.
יכול יקיפנו בחוט:    סביב יתן באצבע כל המזבח או בכלי.
שתי מתנות שהן ארבע:    שזורק על זוית יסוד המזבח מזרחית צפונית וכח הזריקה מתהלך והולך לצדדין אילך ואילך וכן באלכסון במחנה שניה ומתקיים על ידי זה זריקה וגם סביב.

( י ) ונאמר להלן סביב:    בדם החטאת הניתן למעלה על הקרנות דכתיב בחטאת דמלואים ולקחת את דמו וזרקת על המזבח סביב.
מה סביב האמור להלן בהפסק ארבע מתנות:    ארבע נפסקות זו מזו דהא על ארבע קרנות הוא נותן.
אף סביב האמור כאן:    אף על פי שבשתי קרנות הוא נותן.
הפסק ארבע מתנות:    בעינן הלכך לא יהיה מתנה אחת כמין גאם אלא זורק מן הכלי למזבח ברוח זו של קרן וכן ברוח השניה של קרן וכן לקרן שכנגדה באלכסון ונמצא מן הדם לד' רוחות של מזבח מתנה לכל רוח [גמרא שם בדף נד:].

( יא ) והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם אליו - ["אליו" מיותר. הגר"א. וכן בקרא לא כתיב "אליו"].    וזרקו מה תלמוד לומר שוב את הדם, כבר דריש ליה לעיל להביא נתערב בבכור וכו' ואפשר דתנאי נינהו, מר דריש ליה להכי ומר להכי. ובפסיקתא זוטרתי גרסינן דבר אחר: והקריבו בני אהרן את הדם שני פעמים שאם נפשך וכולי.
שוב את הדם:    יתירא לרבויי.
יחזור ויאספנו:    לתוך הכלי ויהא כשר לזריקה.
ת"ל הדם:    בה"א דמשמע הדם הידוע דאיירי ביה לעיל.
שנתקבל בכלי:    ד"והקריבו" זו קבלת הדם.

( יב ) ואין הזורק על גבי המזבח:    שלא יעמוד על גבי היסוד וזורק אלא עומד על גבי הרצפה וזורק מרחוק דבעינן שיהא אויר קרקע הרצאה מפסיק בין הזורק למזבח.
דבר אחר:    הא דסמכינהו אהדדי להכי אתי.
אף על פי שאין בשר:    כגון שנטמא או אבד ור"א הוא דסבירא ליה הכי בפרק כיצד צולין (דף עז.).
מה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם:    דדריש מניה ר' יהושע התם דאם אין בשר אין דם.
מה הדם בזריקה:    דכתיב "וזרקו".
אף הבשר בזריקה:    שלא היה ראש הכבש סמוך למזבח אלא אויר יש בינתים והמסדר את האברים עומד על הכבש וזורקו על מערכת העצים לקיים זריקה.
יהא זורק ורובג:    שיזרוק אבר על אבר כעין גל של אבנים בלי סדר.
זורק ועורך:    מכוון בשעת זריקה שיהיו נופלים מסודרים בשוה זו בצד זו.

( יג ) בזמן שהוא סביב:    שכל סבובו שלם.
שניטלה קרנו של מזבח:    שנחסר כלום מזוית המזבח שאין זה סביב.

( יד ) ולא בזמן פירוקו:    שאם נתפרק המשכן הדם נפסל שאין כאן אהל מועד.
שגללה הרוח את היריעה:    של משכן כגון שניתק אחר מיתדות האהל דכיון שנגללה אין כאן צורת פתח ואנן אהל מועד ופתח בעינן.
והיכן היה הכיור נתון:    לקים כיור בין אהל מועד ובין המזבח ואין הכיור פתח אוהל מועד.
משוך:    מזוית המזבח ולדרום נמצא שאינו מפסיק הכיור כלל בין האולם ולמזבח אלא כנגד האויר שבין האולם ולמזבח.