חפץ חיים על ספרא/ויקרא נדבה/פרק יח
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק יח עריכה
( א ) ומה תלמוד לומר שלמים מבן הצאן: נלמוד אחד מחבירו. ואף דבכבש כתיב אליה נלמוד מפרשת מלואים דכתיב "ואת החלבים מן השור ומן האיל האליה" (הראב"ד).
לפי שיש וכו': לכך לא הוי ילפינן אחד מחבירו.
נתרבה בנסכין: כמבואר בשלח בפרשת נסכין.
בן הצאן נתרבו בצבור: שבכל יום מביא שני כבשים ובמוסף שבת שני כבשים ובראש חדש ז' כבשים וכן בכל המועדים. והו"א דהם החביבים ולזה מביא מהם שלמים, מה שאין כן בבן הבקר.
( ב ) זכר ודאי וכו': דאי לאו הכי לשתוק קרא ובמלת 'כבש' משמע תרוייהו.
( ג ) כל מין זכרים: דלא מצינו חטאת זכר אלא שעיר נשיא ופר העדה ופר כהן משיח.
וכל מין נקבות: דחטאת יחיד אינה באה רק כשבה או שעירה.
ולא כשר לבוא וכו': דילפינן מעשר מבכור, העברה העברה, ובבכור כתיב "הזכרים" למעוטי טומטום ואנדרוגינוס.
שהוא אחד מעשרה: שאינו חייב בו אלא כשיהיה לו עשרה ולזה דין הוא שיקח היותר טוב זכר ודאי ונקבה ודאית, מה שאין כן בשלמים אם נדר להביאו אף שאין לו אלא אחד חייב להביאו ולכן לא נחמיר עליו כ"כ ויכול להביא אף הספק.
( ד ) למה נאמר כשב: דכיון דכתיב לעיל מיניה "ואם מן הצאן קרבנו" ובפרשה שתחתיה כתיב "ואם מן העז קרבנו" -- מכלל דעד השתא בכבש מיירי.
לרבות פסח: שבא מן הכבש שתקרב אליתו עם שאר אימורין.
ושלמים הבאין מחמת פסח: כגון תמורת פסח או שנתכפרו בעליו באחד (תוספות בזבחים פ"ק).
ומה אם אביו: היינו פסח שבאין מכחו.
פסח שעבר זמנו ושלמים -- כצ"ל
כתחלת הקדשן: דהיינו הפסח.
( ה ) הוא: מלה יתירה היא דהוה ליה למכתב "אם כשב מקריב". ולזה אמר דבא להורות דוקא הוא היחיד מקריב נדבה ולא הציבור.
שכן הוא מביא וכו': והם שלמי כבשי עצרת, וכיון דמביאין צבור מהן חובה היל"ל שיביאו מהן גם כן נדבה.