חפץ חיים על ספרא/ויקרא חובה/פרק יט
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק יט
עריכה( ב ) הוא מביא סלע: ודוקא נקיט סלע דבבציר מהכי לא מיפטר כדתנן בריש פ"ב דערכין "נתן סלע והעשיר אינו נותן כלום. פחות מסלע והעשיר נותן נ' סלעים".
( ה ) אחד מעשרה לג' סאין שהן שבעה רבעים ועוד: לפי שהאיפה ג' סאין, וכל סאה הוא ששה קבין, וכל קב הוא ד' לוגין שכל לוג הוא רובע הקב. נמצא באיפה יש י"ח קבין שהם ע"ב לוגין. נמצא עשירית האיפה הוא שבעה רביעי הקב מן השבעים לוגין ועוד עשירית משני לוגין הוא חומש הלוג. וזהו מה שאמר "שבעה רבעים ועוד".
להלן: גבי מלואים (שמות כט, ב).
מן החטים: דכתיב "סולת חטים תעשה אותם".
על שיריה: פי' שירי המנחה הנאכלת לכהנים אם ירצו לתת בה שמן יתנו.
תלמוד לומר כי חטאת: ומה חטאת בהמה אינה נפסלת בלבונה אף ה"נ אינה נפסלת בלבונה.
שהוא יכול ללקטה: שאינה נדבקת בהמנחה. ומה שאין כן בשמן.
( ו ) או אינו וכו': הגר"א גריס יכול שאינו, דלשון "או אינו" משמע שבא לסתור הדרשה דלעיל ובאמת הוא ענין בפני עצמו.
שאינו מדבר אלא בשני כהנים: שלא יתחייבו שני הלאוין עד שיהיו שם ב' כהנים, אחד נותן שמן ואחד לבונה. אבל חד כהן לא מיחייב אלא חד לאו על שניהם.
בגופה של מנחה: שהקפידה הוא שעל מנחה כזו לא ינתן בה שמן ולא לבונה, לא שנא חד ולא שני תרין.
( ז ) או אינו: הגר"א גם בזה גריס יכול שאינה דזה הוא גם כן ענין בפני עצמו.
שלא יתן כלי על גבי כלי: היינו שלא יתן כלי עם שמן או לבונה על גבי הכלי של המנחה.
תלמוד לומר עליה: שלא יערב שמן בגוף המנחה.
( ח ) הא מנחת כה"ג: עשירית האיפה של מנחת חביתין שכהן גדול מביא בכל יום.
אינה חטאת: אין דינה כחטאת לענין לבונה ואף על גב דאקרייא חטאת כדדרשינן בפרק ואלו מגלחין "וביום בואו יקריב חטאתו (יחזקאל, מד) -- זו עשירית האיפה שלו".
( ט ) שיהו מקטיר לאשים: וסיפא ד"על אשי השם" קדריש.
ומתכוין לשם: מדכתיב "על אשי השם" צריך שיתכוין לשם מי שעשה את העולם.
חטאת: סיפא דקרא "חטאת היא".
כל מעשיה לשם חטאת: קמיצתה וקידוש קומצה בכלי שרת והולכתה והקטרתה.
היא: פרט לשנקמצה שלא לשמה והוא הדין לכל עבודותיה.
( י ) מה תלמוד לומר: "מאלה".
החמורים שבהם וכו': שיש בהם ג' מינים של עברות: טומאת מקדש וקדשיו חמורה מכולן שזדונה כרת, ושמיעת הקול קלה ממנה שאין זדונה כרת ומיהו אית בה חומרא שחייב על המזיד כשוגג, ושבועת ביטוי קל מכולן שאין זדונה כרת ולא עשה בה מזיד כשוגג. ושלשה קרבנות כתובים כאן כשבה או שעירה ועוף ומנחה.
החמורים שבהן: דהיינו טומאת מקדש וקדשיו.
יהו בכשבה ושעירה: בעשירות ובדלות לייתי עוף אבל דלי דלות לאתויי מנחה לא. וכי כתיב "ואם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו'" אשמיעת קול הוא דכתיב דבדלות לייתי מנחה אבל בטומאת מקדש וקדשיו לא.
הקלים: דהיינו שמיעת הקול יהיו בעוף אפילו בעשירות, כדלות דטומאת מקדש וקדשיו. וכי כתיב "ואם לא תגיע ידו די שה וגו'" -- דאלמא דוקא בעניות מייתי עוף ולא בעשירות -- אטומאת מקדש וקדשיו הוא דכתיב, אבל שמיעת הקול בעשירות עוף ובדלות עשירית האיפה.
הקלים שבקלים: דהיינו שבועת ביטוי.
יהו בעשירית האיפה: לעולם ואפילו בעשירות כדלות דשמיעת הקול.
לכשבה ושעירה: כשמשיג ידם.
לעשירית האיפה: כשאינו משיג ידם.
( יא ) והיתה לכהן שתהא וכו': כצ"ל (הגר"א). ותיבת "כמנחה" נדרש לקמיה.
כשרה בו: כצ"ל (הגר"א). והיינו שאם הכהן הוא החוטא יכול בעצמו להקריבה ולכפר בה על עצמו.
להתיר עשירית האיפה של כהן: חוטא שיהיו שיריה נאכלים.
אבל עשירית האיפה שלו: דהיינו מנחת חוטא.
ר' שמעון אומר והיתה לכהן כמנחה: מדלא כתיב "כמנחתו" משמע דלא קאי אמנחה שלו אלא אמנחת חוטא של ישראל שהוזכרה כאן.
אף זו נקמצת אי מה מנחת חוטא של ישראל נקמצת ושיריה נאכלין אף מנחת חוטא של כהן תהא נקמצת ושיריה נאכלין. ת"ל לכהן כמנחה ולא לאישים כמנחה. הא כיצד? הקומץ וכולי -- כצ"ל (הגר"א). וכן הוא בגמרא ופירושה דלעבודת כהן דהיינו הקמיצה דינה כמנחת ישראל אבל להקטרת האישים אינו כן אלא גם השיריים נקטרין.