חפץ חיים על ספרא/ויקרא חובה/פרק יח


ביאור - פרק יחעריכה

( א ) ידו:    משמע מעצמו, ואינו מחוייב ללוות אף על פי שמוצא ממי ללוות.
ולא לעסוק באומנותו:    עד שירויח ויביא קרבן עשיר, דחביבה מצוה בשעתה כדלקמן ריש פי"ט.
ואין לו צרכיו:    של שה כגון שהוא רחוק מירושלים והוא אין לו אלא דמים שצריך ליתן בעד שה ועדיין צריך הוא למעות להוצאת הדרך ולזון את השה כמה ימים עד שיביאנו לעזרה.
תלמוד לומר די שה:    שהיה יכול לכתוב "ואם לא תגיע ידו לשה", "די" משמע כל הצריך לשה עד שיוכל להקריבו.
שתי תורים וכו':    יתירא הוא דהיה לו לכתוב "תורים" ומיעוט תורים שנים. וגם דהא כתיב בתריה "אחד לחטאת ואחד לעולה".
אינו מביא אחד:    פירוש לעיכובא (זית רענן).


( ב ) מביא אחד תחת אחד:    שאינו מביא יותר בהיותו עני מהיותו עשיר אלא תחת חטאת מביא חטאת ותחת עולה מביא עולה.
מביא אחד:    כשבה לחטאת לבד גם בעני לא יביא אלא חטאת תחת חטאת.


( ג ) אחד לחטאת ואחד לעולה:    קרא יתירא דהא כתיב בתריה "והקריב את אשר לחטאת ראשונה וגו'", והוה מצי למכתב "והקריב אשר לחטאת ראשונה וגומר".
שתקדים חטאת לעולה:    היינו בשעת הקדשה שיקדיש החטאת קודם לעולה.
הכי גרסינן ד"א שממין חטאת יביא עולה (הגר"א). שאם הביא חטאתו תור לא יביא עולתו בן יונא אלא תור ממין החטאת. וכן אם הביא חטאתו בן יונה. ונפקא זה מדכתיב "שתי תורים" משמע דתרוייהו יביא ממין התורים או מבני יונה אי מייתי מינייהו.
יביאו יורשים עולתו:    ואף על גב דהך עולה לכפרה אתיא ואין כפרה לאחר מיתה -- אפילו הכי קרבה לאחר מיתה. ועיין בפרק קמא דקידושין (דף יג:) בפלוגתא דשמואל ור' יוחנן, ומשמע שם דלתרוייהו נפק דין זה מסברא ולא צריך קרא. ולפי זה ברייתא זו אסמך דין זה אקרא דאחר שהביא חטאת יביאו אחר כך עולה אבל לא מיתורא.
הואיל ושנים באים:    שתי הפרידות.
תחת חטאת:    במקום חטאת בהמה שיש לו להביא בעשירות.
יהא שנים חטאת:    והא דכתיב "ואת השני יעשה עולה" -- אימא האי למצוה ואי אייתי שניהן לחטאת שפיר דמי.
תלמוד לומר אחד לחטאת:    לעיכובא.


( ד ) אחד לחטאת ואחד לעולה שיפרישם הבעלים אחד לחטאת ואחד לעולה. ומנין שאם הפרישם הכהן שהפרשו הפרש תלמוד לומר וכולי -- כצ"ל (הגר"א) . וכן הוא בילקוט. והנה מה שאמר מתחלה שיפרישם הבעלים היינו בשעת לקיחה. ומה שאמר מנין שאם הפרישם הכהן -- היינו שאם הבעלים לא זכרו בשעת לקיחתן איזו לחטאת ואיזו לעולה והביאום לכהן להקריבם, מועיל דיבורו מה שהוא מיחד בשעת עשייה איזו לחטאת ואיזה לעולה. "ת"ל וכו'".
והוא כמו שאמרו חז"ל (יומא מא, א) "אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן". אכן לפי זה צריך לסיים תלמוד לומר "ועשה אותם הכהן אחד לחטאת והאחד עולה" האמור לקמן בפרשת זבים דמזה הכתוב מפיק בגמרא הנ"ל דבעשיית כהן מתפרשות. וכן הוא לקמן בפרשת מצורע פרשתא ג' פ"ה פסקא ט"ו.


( ה ) והביא אותם אין לעוף פדיון:    דהאי "והביא אותם" יתירא הוא דהא אומר מקודם "והביא". אלא קמ"ל דאותם דוקא יביא ולא אחרים בדמיהם, דהיינו שאם הפריש עוף ונסתאב (ששברו אגפיו וכיוצא) אין יכול לפדותו ולהביא בדמיו עוף אחר.


( ו ) בין חטאת העוף עם עולת בהמה:    פירוש ביולדת, ואף על גב דבהמה עדיפא מעוף -- מכל מקום מפני שהיא חטאת היא קודמת. הגר"א גריס מתחלה חטאת העוף עם עולת העוף ואחר כך חטאת בהמה עם עולת בהמה ואחר כך חטאת העוף עם עולת בהמה. ונכון הוא.


( ז ) מול הרואה את העורף:    העורף ידעינן שהוא מה שיש מן העורף אחורי הפנים דכתיב "כי פנו אלי עורף ולא פנים". ומול הרואה את העורף הוא למטה מזה מה שהוא נגד הצואר.
ממולי:    מנגדי.
לא יבדיל:    דהיינו שימלוק רק סימן אחד ולא יותר.


( ח ) מעצמה של חטאת:    שלא יזה בכלי או באצבע אלא אוחז בעוף עצמו ומזה [רש"י]. והראב"ד פירש עוד דצריך להזות מגוף החטאת דהוא מעכב בהזאה; שלא יזה מדם הראש ודם הגוף יתמצה, אלא בהיפוך, דדם הנפש בעינן בהזאה ודם הראש דם האברים הוא. (והא דאיתא בזבחים פרק ק"ק "אוחז בראש ובגוף ומזה הראש" -- לאו לעיכובא אלא לפי ששניהם מחוברים אי אפשר שלא יזה משניהם).
התחתון:    ולא על קיר העליון דהיינו למטה מן הסקרא ולא למעלה.
חטאתה למעלה:    דקרנות כתיבי בה.
עוף שעולתו למעלן:    כדילפינן לעיל (בדיבורא דנדבה פרשתא ח' פסקא ז).
ת"ל והנשאר בדם ימצה:    ולא כתיב "תמצה" אלא "ימצה", משמע מאליהן מתמצה מן הקיר אל היסוד וזהו קיר התחתון.


( י ) כמשפט:    משמע שקצוב המשפט במקום אחר. ואהיכא קאי? אחטאת בהמה דפרשה דלעיל קאי, שהרי עולה זו באה חליפין לה, הלכך לה אקשה. ויליף מינה כדמפרש לקמיה דאינה באה אלא מן החולין וכו'.
כמשפט חטאת העוף:    שלא תטען הבדלה במליקתה.
כשהוא אומר והקריבו:    בעולת העוף של נדבה בויקרא "והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו וגו'". ומדלא כתיב "והקריב" אלא "והקריבו" משמע דחלוקה הקרבתו של זה מהקרבת אחרים. גילה לך הכתוב שלא תלמד מליקת עולה ממליקת חטאת.
כמשפט חטאת בהמה וכו' מן החולין:    ולא ממעות מעשר שני. ויליף לה שם בחולין (דף כב.) מדכתיב "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו" -- משלו ולא ממעות מעשר שני.
וביום:    שאין חטאת קרבה אלא ביום כדכתיב "כי ביום הזה יכפר עליכם וכו'".
ובידו הימנית:    שאין עבודותיה כשרות אלא בימין כדכתיב "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו" וקיימא לן במנחות (דף י.) "כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין".
כמשפט חטאת העוף:    דסליק מיניה ולהכי איתקש משום דבחטאת כתיב "ממול ערפו" ובמליקת עולת נדבה לא כתיב אלא "ומלק את ראשו והקטיר".
אוחז בראש ובגוף ומזה:    מסיק שם בחולין דהכי קאמר כשהוא אחוז הראש בגוף מזה, דהיינו שמחובר הראש בגוף בשעת הזאה דהא כתיב "ולא יבדיל".
תלמוד לומר והקריבו:    שחלקו הכתוב ממליקת אחרים. גילה לך שחלוקה מליקתו ממליקת אחרים והיינו דלא סגי בסימן אחד.