חפץ חיים על ספרא/ויקרא חובה/פרק ג


ביאור - פרק געריכה

( א ) פר יכול זקן:    דהכי אשכחן קרא דכתיב ופר השני שבע שנים[?].
אי בן יכול קטן:    פי' בן שנתו או בן שנתים דהוא נמי נקרא עגל בן בקר.
בן שלש כדברי חכמים:    קסברי רבנן בעינן פר שהוא סמוך לבן בקר דהיינו שנה שלישית ולא יותר.
ר' מאיר אומר וכו':    קסבר לא בעינן בפר שיהא סמוך לבן בקר דוקא אלא דמאז והלאה כשר אפילו בן ה' שנים.
[והגר"א מהפך הגירסא שצריך לומר בתחלה בן שלש כדברי רבי מאיר וחכמים אומרים אף בני ארבע וכולי, ולדבריו מיושב הקושיא שהקשו הראשונים מראש השנה דף י' דר' מאיר אדר' מאיר.

( ב ) מה תלמוד לומר ופר שני וכו':    בפר הלוים בסדר בהעלתך.
ופר שני:    היינו שני בשנים.

( ג ) יכול תקדום חטאת לעולה בכל מעשיה - כצ"ל, ותיבת "בכל מקום" מיותר [הגר"א] ופשוט.

( ה ) ר' יהודה אומר על ע"ז הביאום:    לא פליגי מידי אלא טעמא קאמר; מה טעם לא נאכלו מפני שהן שעירי ע"ז ושעירי ע"ז ילפינן לקמן שהן בשריפה, אבל האי דלוים הוראת שעה היתה [הראב"ד].

( ו ) כל מקום שנאמר בתורה וכו':    כתב הראב"ד הא דקאמר כל מקום משום פר לחודיה קנסיב ליה דאי משום עגל סתם ומשום עגל בן בקר לא אשכחן בכל התורה בר מהנך דקמייתי הכא וקמפרש בהו קרא. ואפשר דמשום עגלה ערופה קנסיב דכתיב "עגלת בקר" וקאמר נמי דבעינן שתהא בת שתי שנים כדאיתא בריש מסכת פרה.
עגל סתם:    היינו שלא נאמר בו בן בקר.
ואיל לעולה תמימים - כצ"ל [ותיבת "תמים" מיותר. הגר"א וכן מוכח בראב"ד].
אף בשנים:    דמשמע דהקיש הכתוב העגל לאיל שיהיו שוים לגמרי אף בשנים. ואיל בן שתי שנים הוא מדכתיב בעלמא "כבש בן שנתו", מכלל דאיל בן שתים הוא.