חפץ חיים על ספרא/בחקותי/פרק ג


ביאור - פרק געריכה

(א) מלמד שכל המתיישן וכו':    דמשמע הישן יאכלו ויניחו החדש להתיישן.
יין:    והוא הדין חטים שדרכן להתיישן.
מנין לרבות כל המתיישנים:    כגון מיני פירות שמרקיבין.
ת"ל ישן נושן:    מכל מקום, להודיע שבח ארץ ישראל שאפילו אותן שאין דרכן ליישנן יתיישנו ויתקיימו.
שיהו גרנות מלאות חדש וכו':    הוקשה להם דנראה שהכתוב סותר סופו לראשו, דברישא אמר "ואכלתם ישן" דמשמע שהישן יפה מן החדש, והדר אמר "וישן מפני חדש תוציאו" דמשמע שהחדש יפה מן הישן. ולכן אמר דכונת הכתוב לומר ואכלתם ישן שהוא היפה ועם כל זה ההכרח יכריחכם שישן מפני חדש תוציאו אף על פי שאתם מקפידים בזה עם כל זה להיות האוצרות יפות לחדש כדי שיתיישן בם תוציאו מהם הישן בע"כ.

(ב) שוב איני מואס בכם:    לסלק שכינתי מביניכם, וזה על מקדש שיבנה ב"ב בימות משיחנו שעליו יאמר "ולא תגעל נפשי אתכם". שאם על מקדש ראשון ושני -- הרי געל וסילק שכינתו מבינינו, ואמר משאני גואל אתכם שהוא לעתיד שהוא יתברך יגאלנו, אבל הגאולות העוברות היו על ידי אמצעיים במצרים על ידי משה רבינו ע"ה ובבית שני על ידי עזרא.

(ג) הכי גרסינן: הריני כיוצא בך כך עתיד הקב"ה מטייל עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבא וצדיקים רואים אותו ומזדעזעים מלפניו והקב"ה אומר להם לצדיקים מה לכם מזדעזעים מלפני הריני כיוצא בכם, יכול וכו':    וכן איתא בילקוט. ופירושו שהיא אמר לאריסו הריני כיוצא בך שאני נטעתיו ואתה משמרו ומשקה אותו תמיד, וכן הקב"ה אמר לצדיקים בגן עדן הריני כיוצא בכם, שאני נטעתיו ואתם משמרים את פירותיו ומשקים אותו מכח מצות ומעשים טובים שעשיתם. כן פירש באדרת אליהו.

(ד) ת"ל והייתי לכם לאלהים:    שהוא ישמיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי להיות לנו לאלהים כמו שהיה בעת יציאת מצרים.
אם אין אתם מאמינים בי וכו':    שלפעמים מפני גודל הצרות אדם מיאש עצמו מן הגאולה ולא נתן לו לבו להאמין בזה.

(ה) מה תלמוד לומר:    מלת "להם", דהול"ל "מהיות עבדים".
יכול עבדים לעבדים:    שכן משמע מאמר "מבית עבדים", שהבית אשר בו היו משועבדים היו עבדים.
ת"ל להם:    שהוא להמצריים בעצמם אשר הם שריהם ומלכיהם, ואם כן פירוש "מבית עבדים" - מן הבית אשר בו הייתם משועבדים.

(ו) נכנסו כל הפרות וכו':    היינו שכל האומות בתקפן וממשלתן ועם ישראל נחלשו ואין בם כח לעמוד על רגליהן.
לא הספיק בדעתו לקבל פיוס מאותו האיש:    היינו שימתין עד שאותו האיש יתיר מעליה העול אלא ברגע אחד שובר העול והרצועות הכרוכים עליה.
אין אומר הקב"ה לאומות כך וכך עשיתם לבני:    דהיינו לה?ינם התנהגותם שהיה ברע עד שיתירו מהם העול, אלא מיד הוא בא ושובר את העול. והדמיון שלא יהיה כמו במצרים שהמתין עד ששלחם פרעה אלא הגאולה יהיה בבת אחת.
הסמיונים:    הם הרצועות שבהם קשור העול.

(ז) מאתיים אמה:    דריש מלת "קוממיות" כאילו אמר קומה מאת, שהם שני מאות. ורבי יהודה פירש קומה גבוה באופן היותר נעלה מאוד, והיינו כאדם הראשון דאמרינן בחגיגה שמיעטו הקב"ה לאדם הראשון והעמידו על מאה אמה.
תבנית היכל מאה אמה:    היינו כנגד היכל וכותליו ((סנהדרין ק, א) עי"ש בפירוש רש"י).
בקומה זקופה:    והיינו שיתבוננו בעצמם אז את מדרגתם שהם בני אל חי ולא יהיו שפלים ברוחם, ויתנו על זה תודה לה'.
ולא יהיו יראים מכל בריה:    וכענין שאמר הכתוב "מי את ותראי מאנוש ימות וגו'".