חפץ חיים על ספרא/בחקותי/פרשה ג
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרשתא ג עריכה
(א) ואין העכו"ם מעריכין: שאם אמר העכו"ם "ערכי עלי" או "ערך אחרים עלי" לא אמר כלום. וקסבר ר"מ שאין מקבלים מידם הקדש בדק הבית כדכתיב "לא לכם ולנו לבנות בית אלהינו", וסתם ערכין קדש בדק הבית הוא.
יכול לא יהיו נערכים: אם אמר ישראל ערכו של עכו"ם זה עלי גם כן לא אמר כלום דקרא דאמר "בני ישראל" על כל הפרשה קאי דמשתעי במעריך ונערך.
ת"ל איש: דהדר ואמר "ואיש" שהוא שם משותף לישראל ולעכו"ם ובזה ריבה העכו"ם לענין נערך.
א"ר מאיר וכו': חוזר ומפרש לתת טעם לדבריו למה אמר דהריבוי קאי לענין נערך והמיעוט לענין מעריך אימא איפכא.
שריבה מדת הנערכין: דמשמע שלהיות נערך לא קפיד קרא כל כך.
אבל לא מעריכים: שאינן בני דעה.
(ב) שהרי טומטוס ואנדרוגינוס וכו': כדלקמן בברייתא ט' והאי קרא ד"לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו" שלא רצה לקבל מהם הטעם משום רפיון ידים, פי' שלא היו מתכונים לטובה אלא שיסמכו עליהם וישמעו לעצתם להשתתף עמהם והם יאחרו בנין הבית עד שישיבו את לב כורש שלא לבנותו.
(ג) שיש בו הפלאה: שיודע להפלות ולפרש לשם מי נדר ולשם מי הקדיש, והוא הנקרא בגמרא "מופלא סמוך לאיש", והוא מבן י"ב שנה ויום אחד עד בן י"ג שנה ויום אחד דאז הוא "איש" ממש.
ת"ל כי יפליא: דהיל"ל "כי ידור נדר" ואמר "כי יפליא", אלא ודאי דה"ק איש שהוא גדול או כאשר יפליא דהיינו שיודע להפלות.
הכי גרסינן: כי יפליא נדר נאמר כאן וכו':
ונאמר להלן נדר: גבי נדרים "איש כי ידור נדר", דמלת "נדר" יתירא דהיה לו לומר "כי ידור", אלא דאתי למידן גזירה שוה.
מה נדר האמור כאן כי יפליא: פי' לרבות מופלא סמוך לאיש שמעריך, אף נדר האמור להלן בפרשת נדרים בסמוך לאיש נודר.
ומה נדר האמור להלן בבל תאחר לשלמו: אם איחר ג' רגלים ולא שילם עובר בבל תאחר. והך ברייתא שאחר זו שהביא בל תאחר לערכין מקרא אחרינא -- תרי תנאי. אי נמי, דה"ק שם, אפילו אי לא היה מרבה גזירה שוה לכל מילי היינו למדים מקרא זה גופא.
(ה) להביא ערך סתום: דאמר הרי עלי ערך ולא אמר ערכי עלי או ערך פלוני עלי. ומפרש שם (ערכין ד, א) שנותן כפחות שבערכין ומאי ניהו ג' שקלים.
ואינו נותן ערך איבריו: אם אמר "ערך ידי עלי" לא אמר כלום, דאין ערך לאיברים. דאף על גב דאי אמר "דמי ידי עלי" נותן דמי ידו, אם אמר "ערך ידי עלי" פטור בלא כלום ובגמרא פריך והא "בערכך" אפיקתיה לערך סתם. ומשני קרי ביה ערך בערכך, ופירש"י "ערך" הו"ל למכתב והוא מייתי ערך סתם, ומדכתב "ערכך" למדרש נמי האי.
(ו) או יכול וכו': פי' ואילו לא אמר אלא וערכך הייתי ממעט כל האיברים אפילו איברים שהנפש תלוי בהם כגון שאמר ערך ראשי או ערך לבי עלי.
ת"ל נפשות: "בערכך נפשות", דבנפש תלה רחמנא לומר שאם העריך דבר שהנשמה תלויה בו הוה ליה ככולו ונותן דמי כולו.
לא המת: שאם אמר "ערך מת זה עלי" לא אמר כלום. ובגמרא פריך והא אפיקתיה. ומשני קרי ביה נפש נפשות. ואע"ג דמת אסור בהנאה מן התורה ואין לו דמים -- מכל מקום איצטריך קרא סד"א דאיתיה בערכין דומיא דמנוול ומוכה שחין דליתיה בדמים ואיתרבי. קמ"ל.
ולא אוציא את הגוסס: שאם אמר גוסס "ערכי עלי" יהא מחוייב לקיים.
הכי גרסינן: תלמוד לומר והעמיד והעריך: דכתיב "ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן".
ואת שאין לו העמדה: וגוסס אינו יכול לעמוד. ובגמרא פריך דמת נמי תיפוק ליה מקרא ד"והעמיד והעריך", וקרא ד"נפשות" יתירא הוא. ומשני דאין הכי נמי, וקרא ד"נפשות" לא אתא אלא לרבות מנוול ומוכה שחין כדדריש לקמיה.
(ז) ד"א מה תלמוד לומר נפשות: דאילו למעט מת דאמרנו -- מקרא ד"והעמיד" נפקא לן.
שיכול אין לי אלא וכו': פי' אלו אמר נפש ולא אמר נפשות יכול הייתי לומר דוקא כשהנערך הוא אחד וקרא ה"ק בערכך נפש שהמעריך והנערך אחד.
אחד שהעריך מאה: כגון דאמר "ערך מאה עלי", דבזה היה לנו לומר דלא הוי ערך.
ת"ל נפשות: וה"ק קרא, בערכך לנפשות הרבה, ומדאמר "בערכך" משמע דבערך שהוא לשון יחיד מעריך לנפשות הרבה.
אין לי אלא איש וכו': דהא כתיב "איש כי יפליא בערכך נפשות", ונפש כולל אפילו אשה.
ואשה שהעריכה את האיש מנין: וה"ה אשה שהעריכה את האשה.
ת"ל נפשות: לשון רבים דכולל בין איש ובין אישה, וקאי אמעריך ואנערך, דהכי משמע "בערכך" כאשר תעריך כל מה שיהיה נפשות יכול להעריך בין איש ובין אשה.
מנוול ומוכה שחין שלא היו בכלל דמים: שאם יאמר דמי עלי או אחר יאמר דמיהם עלי - אין צריך לתת כלום דאין שוים מאומה.
ת"ל נפשות: איזה נפש שהוא. ובגמרא פריך והא אפיקתיה להנך דרשות -- לאבר שהנשמה תלויה בו ולאחד שמעריך מאה ולאשה שהעריכה. ומשני שקולות הן. פי' כל הדרשות הוי ילפינן גם כן מתיבת נפש (דאין לך חומר בזה יותר מזה דנימא הך קמרבי לחודיה), דנפש משמע אשה ומשמע נפשות הרבה דשם הסוג הוא, וכן כתיב "ונפש אדם מן הנשים ששה עשר אלף", וכי איצטריך קרא למנוול ומוכה שחין לבד דלא נימא מדכתיב "נדר בערכך" נקיש בזה ערך לנדר דהוא דמים.
(ח) והיה מה ת"ל: מלת "והיה ערכך" דהוא יתר, דהול"ל "בערכך נפשות לה' הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך חמישים שקל".
שלא היו בכלל ערכים: וכדלקמיה. ופחות מחודש דכתיב "ואם מבן חודש וגו'" משמע דפחות מזה אין לו ערך.
ת"ל והיה: דאם אינו ענין לערכין דהא ליתנהו בערכין, תנה את הריבוי הזה לדמים. ובגמרא (ערכין ד, א) מפרש דהא פשיטא אם אמר דמיו של טומטום זה עלי דחייב ליתן דמי שויו, דלא גרע מאילו אמר דמי דקל זה עלי דצריך לשלם לבה"ב, אלא עיקר הרבותא אפילו אם אמר דמי ראשו או שאר אבר שהנשמה תלויה בו חייב ליתן דמי כולו.
(ט) ולא טומטום ואנדרוגינוס: שאם אמר ערכי עלי או שאחרים אמרו עליהם ערכם עלי אינו נערך אבל הוא מעריך את אחרים כדלעיל בברייתא ב'.
{{דה מפרש|יכול לא יהיו בכלל איש מחמת ספק אבל יהיו בכלל אשה ליתן עכ"פ שלשים שקלים.
ת"ל ואם: דהוא יתר, ובא למעט דוקא נקבה ודאית.
ומנין ששנת ששים כלמטה הימנו: שהזכר יהיה צריך ליתן נ' שקלים דדלמא כיון דכתיב "ועד בן ששים שנה" - עד ולא עד בכלל.
(י) אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנה: דבשנת חמש יתן רק חמשה שקלים ובן עשרים יתן רק עשרים שקלים.
(יא) הרי היא כשנת ששים: דצריך שיהיה למעלה משנת ששים חודש ויום אחד מן השנה האחרת ועד זו הזמן חשיב שנת ששים.
ונאמר להלן: גבי לויים "ופדויו מבן חודש ומעלה".
מה להלן חודש אחד ויום אחד אחר החודש: דכן כתיב "מבן חודש ומעלה" -- דכבר נכנס בחודש האחר יום אחד דהוא למעלה מהחודש -- אף "ומעלה" דכתיב כאן צריך שיהיה למעלה מהששים חודש ויום אחד.
(יב) מנין: דגם בזה צריך חודש ויום אחד.
(יג) והעמידו לפני הכהן: דהיינו להנערך, ולכן אם אמר על מת "ערכי עלי" פטור מליתן דאין אנו יכולים לקיים בו "והעמידו".
(יד) ת"ל יעריכנו: שהוא יתר, דהרי כבר אמר "והעריך אותו הכהן", אלא לרבות דאפילו מת הנערך אחר שאמר "ערך פלוני זה עלי", כיון שהיה חי בשעה שנתחייב בערכו, לזה יעריכנו אחר היותו מת.
שלא יתן אלא בזמן הערך: דאם העריך עצמו והיה פחות מן בן כ' דהוא ערך קטן, ואח"כ כשבא לפני הכהן להעמידו וליתן ערכו גדל על עשרים -- אינו נותן אלא הערך שנתחייב בשעה שאמר "ערכי עלי". והוא הדין לחומרא, דאם העריך עצמו והיה פחות מששים, ואח"כ בשעת נתינת הערך נעשה יתר מששים -- מחוייב ליתן ערך גדול כזמן הערך. ויליף זה בגמרא (ערכין יח, א) מדכתיב "כערכך יקום", משמע דאזלינן בתר זמן הערך.
לא יד הנידר: שאינו תלוי בהשגת יד הנידר, אלא בנודר, דהיינו עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני. ועשיר שהעריך את העני נותן כערך הקצוב בתורה.
בין איש וכו': פי' תחלה השמיענו דהשג יד נידון לפי השגת ידו של הנודר, אבל פרטי דיני ערכין דהיינו שיש חילוק בערכין בין איש לאשה ובין קטן לזקן -- זה אינו תלוי בנודר אלא בנידר. וזהו דמסיים "מכאן אמרו וכו'" והוא משנה ריש פרק ד' דערכין.
השיג יד בנודר: עיין בערכין דף י"ז (ערכין יז, א) דמסיק הגמרא דתנא נקט לישנא דקרא "על פי אשר תשיג יד הנודר", אבל באמת היה לו לומר השג יד במעריך והשנים בנערך, עיי"ש.
והשנים בנידר: דהיינו שיש חילוק בין קטן לגדול ולזקן.
והערכין בנערך: דהיינו שיש חילוק בין זכר לנקבה והכל תלוי בנערך.
והערך בזמן הערך: כנ"ל.
בנין אב וכו': דתיבת "הכהן" יתירא, דביה משתעי קרא, והיה לו לומר "יעריכנו" ותו לא. אלא בא לרבות לכל הנערכים שיהו בכהן. ועיין בסנהדרין דף י"ד בגמרא.